טוהר הכוונות- על הרומן האחרון של ג’ונן פראנזן

טוהר

"טוהר", , ג'ונתן פראנזן, תרגום ארז וולק, עם עובד- ספריה לעם, 2017, 637 עמ'.

ציפייה לספרו הבא של ג'ונתן פראנזן הייתה ציפייה דרוכה. זאת, בין היתר, בגלל הפסקה הבאה בקובץ המסות שלו "הרחק מכאן", מסה תחת שם "על פרוזה אוטוביוגרפית" ( תרגום שלי, ז.ש. )

"אני משוכנע שאם הסופר לא הסתכן במידת – מה, אם ספר לא הפך עבורו למסע אל עבר האל- נודע, אם הוא לא הציב לעצמו משימה קשה בזמן כתיבת הספר, ואם המוצר המוגמר אינו תוצר של התגברות על התנגדות חזקה במיוחד- לקורא לא כדאי להשקיע את זמנו בקריאה. ובהתאמה, למחבר לא היה כדאי להשקיע את זמנו בכתיבה. כדי לעבוד על רומן, עליך לחפור הכי עמוק וללכת הכי רחוק שאתה מסוגל. ואם אתה לא עושה זאת, אתה מתרשל בעבודתך. כי אדם שהיית כבר כתב את הספר הטוב ביותר שהוא היה מסוגל. או במילים אחרות- כדי לכתוב ספר חדש, עליך להשתנות כבן אדם".

לכן מובן שהציפייה היא דרוכה. האם המחבר שוב יתעלה על עצמו, אחרי השיאים הקודמים ? האם הוא שוב ישבור את התקרה עם הראש כדי לצאת מהצד השני? ומה יהיה אם לא ?

לאחר שסיימתי לקרוא את "טוהר" , אין לי תשובה ברורה לשאלה זו. וזה כשלעצמו אולי מראה שפראנזן לא נסק הפעם לגבהים שאליהם הוא הצליח להגיע בשני הרומנים הקודמים שלו : "תיקונים" ( שנותר לדעתי הטוב ביותר ו"חירות" ).

יש לנו שפע של נושאים ברומן- כיאה לפראנזן, הוא לא הסתפק בקו עלילה אחד או במספר מצומצם של דמויות. "טוהר" הוא בהחלט עליית מדרגה ברמת המורכבות של קווי העלילה והיחסים בין הגיבורים. לראשונה, פראנזן מותח אותנו עם מעין "חיפוש אחר מטמון" שאכן נמצא לקראת סוף הספר. דמויות שלו נודדת הרחק מהנופים הרגילים של פראנזן, ציר מערב תיכון- ניו יורק בארה"ב ( להוציא את המסע המרתק של צי'יפ למברט בעולם הסוריאליסטי של ליטא פוסט סובייטית ב"תיקונים"). חלק ארוך ומצוין מתאר את מזרח גרמניה הקומוניסטית. משפטים כמו "בתיאוריה לא היה צורך בפסיכולוגים ברפובליקת הטעם הרע, שהרי הנוירוזה היא מחלה בורגנית, ביטוי חולני לסתירות שמעצם הגדרתן אינן יכולות להתקיים בחברת פועלים מושלמת" ( עמ' 133 ) מסגירים הבנת ניואנסים ברמה הגבוהה ביותר.

טוב, יש עוד הרבה מאד בספר הזה. שלל דמויות משנה צבעוניות חולפות מולנו כמו בגלריה: אנשי שיווק שאין להם כל הבנה או חיבה למוצר שהם משווקים, "מורדים נגד קפיטליזם" הפוסט מודרניים, שמנהלים דיונים המסגירים את חוסר האונים המוחלט שלהם מול המציאות ואת זה שאין להם שמץ של מושג מה הם עומדים להקים על תלי חרבות של קפיטליזם גלובאלי, אישה ניו אייג'ית מטורפת, דמויות רפאים ממזרח גרמניה קומוניסטית, בלשי הרשת הבלי נלאים, מרדף מטורף אחרי מידע…ועוד. הקורא הישראלי אולי יתאכזב מעט כשיגלה שהפעם אין בכל הספר דמות של יהודי או ישראלי אחד לרפואה. ואם כבר מדובר בדמויות, במסה "על כתיבה אוטוביוגרפית" שהזכרתי בהתחלה, פראנזן כותב על כך שבמהלך העבודה על "תיקונים" הוא סילק משם דמות מרכזית בשם אדי אברנט. ובכן, אברנט, שבינתיים שינה את שמו הפרטי לטום, מופיע ב"טוהר" כאחד הגיבורים המרכזיים. לדעתי, סיפורו הארוך כתוב בצורה מעיקה למדי , כשלאורך כל הקריאה לא הצלחתי להבין- מדוע שאדם כל כך בורגני ומיושב יתעקש כל כך לחבור לאישה שהיא בוודאות חולת נפש ( אחר כך הוא לא מצליח לעזוב אותה בגלל האשמה ). מעבר לזה, 637 עמודים לא מאפשרים להשתעמם לרגע, אם כי טוב היה עושה המחבר אם היה מוסיף מעט הערות שוליים שמסבירות את המושגים כמו "סיכון מוסרי" מבלי שהקורא יצטרך לדפדף בויקיפדיה.

ובכל זאת…מהו הנושא העיקרי? מישהו כבר העיר בציניות: "אם הרומן "תיקונים" עוסק בתיקונים והרומן "חירות" עוסק בחירות על כל נגזרותיה, מה יהיה הנושא של "טוהר"? ובכן, פראנזן נכנס הפעם לעובי הקורה של השאיפה לפרפקציוניזם בעולם העכשווי. לזה שאנו שוחים בים של "מידע רב מדי" ( Too much information) כדי להיות מושלמים. שלא ידבק בנו רבב. הגיבורה, פיט, רוצה להיות מושלמת. הגיבור אנדריאס וולף מטפח דימוי של אדם מושלם. הופעה מושלמת. חזות מושלמת. מוניטין מושלמים.

אולי זה מה שמחבר בין "טוהר" לספריו הקודמים של פראנזן . לא ניתן באמת לתקן את כל העולם- וברגע שחדלים מזה, אפשר לתקן הרבה דברים קטנים ולנקות את המרזבים בחצר. לא ניתן לזכות בחירות מושלמת- וברגע שמבינים את זה, ניתן להשתחרר מכמה מערכות יחסים מעיקות בחיים. וגם לא ניתן להגיע לטוהר המושלם. בסצנה האחרונה של הספר, כלב שנכנס לבית מרחוב גשום, מביא אתו סימנים של לכלוך. ויחד עם הלכלוך נכנס משהו חי ואמיתי. ונכנסת התקווה. לכן, בסופו של דבר, אהבתי את הספר "טוהר", גם אם הוא לא מגיע לרמת העומק של ההכללות והתצפיות של הספרים הקודמים. צריך לדעת לשמוח על דבר טוב מאד, גם אם אינו מושלם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: