אי המטמון הגורלי

תוצאת תמונה עבור אשת הפיראט היהודי

אילן שיינפלד, אשת הפיראט היהודי, הוצאת זמורה-ביתן, 2017, 494 עמ'

בספרו על תפיסת הגוף היהודית, אנתרופולוג יהודי מלווין קונר נזכר בחדווה בתקופת ילדותו, בה התוודע, בתור ילד יהודי בארה"ב, על קיומם על גנגסטרים יהודים. באותה תקופה הדבר מילא את ליבו בסוג של גאווה, על כך שהנה יש "יהודים קשוחים" שיכולים "לתת פייט" לגויים.

מן הסתם, הרגשה דומה מתעוררת גם ב- 2017, כשאומרים את צירוף המילים "פיראט יהודי". נכון שאנחנו כבר אחרי כמה עשורים טובים של ממלכתיות יהודית עוצמתית ויהודים נחושים וקשוחים יש כאן בשפע…ובכל זאת, יש משהו בסיפור על הפיראט היהודי שימשוך את הלב.

בספרו החדש, הולך המשורר והסופר אילן שיינפלד במסלול הדומה לספריו הקודמים "מעשה בטבעת" ו"כשמתים חזרו", שאחד מהם עסק בתעשיית הזנות היהודית בדרום אמריקה, והשני בודה דמות של משיח הגורם לתחיית המתים. לשיינפלד רומן עתיק עם העיירה היהודית ( "שדלץ") וגם עם המאמצים של הדמויות שלו לצאת מהאווירה האנמית של תחום המושב ולפרוץ אל העולם הגדול, המלא תשוקות, יצרים ונקמות. וגם מסתורין, גורל ומיסטיקה. הדבר משקף משהו מאישיותו של אילן שיינפלד בעצמו- מצד אחד, הומוסקסואל גלוי, אינטלקטואל ואיש שמאל, תל אביבי ( עד לאחרונה )- ומאידך, אדם הנטוע עמוק מאד במסורת היהודית, "חי" אותה מאד וגם מחובר למיסטיקה של קלפי טארוט.

גם תחילתו של הספר הנוכחי הוא במעין התגלות מיסטית, עליה שיינפלד מספר באחרית דבר. יום אחד הוא חלם על אישה לבושה בסחבות עם שיניים חסרות בפה, כאשר ביקיצתו היה לו ברור, משום מה, שמדובר בפיראטית יהודיה. שיינפלד ניגש לתחקיר היסטורי מפורט וגילה שאכן לא ראה בחלומו רק מהגיגי ליבו, אלא שפיראטים יהודים היו גם נבראו בהיסטוריה. הוא הגיע לספרו של אדוארד קריצלר "שודדי הים היהודים מן הקאריביים" ( שצפוי אף הוא להתפרסם בעברית השנה, בהוצאת זמורה ביתן) ומשם לחיבורים נוספים בנושא. דמות שצדה את עינו הייתה דמותו של שמואל פלאח, צאצא של מגורשי ספרד, שהפך, יחד עם אחיו יוסף, לשודד ים יהודי, בנוסף להיותו רב בישראל, ועסק במשך תקופה ארוכה בחייו הן בשוד ים והן בתככנות דיפלומטית בין שליטי העולם השונים- סולטן מרוקו, מלך ספרד, שליטים אנגלים ופורטוגליים. הוא משוטט ברחבי העולם, מתווך בין המלכים ומרגל פעם לטובת האחד ופעם לטובת השני- כאשר שתי מטרות לנגד עיניו: נקמה ממלכות ספרד על שהגלתה את אבות אבותיו, ומציאת האוצר של כריסטופור קולומבוס, הוא קריסטובל קולון ( יהודי מומר, על פי שיינפלד, אך גם לפי כמה השערות היסטוריות). במאמר מוסגר, העלילה של חיפוש המטמון מציבה אתגר קשה מול סופר, כי צריך לחשוב טוב מה הגיבור ימצא כשיגיע לסוף המסלול. כדי לגלות את פתרונו של שיינפלד, תצטרכו לקרוא את הספר על הפרק האחרון ממש. שאליו, אגב, שמואל פלאח לא הגיע, כי נפטר ונטמן בבית העלמין באמסטרדם, אי הסבלנות הדתית באירופה של סוף ימי הביניים- שם היה אחד המקימים של הקהילה היהודית החדשה.

וכל זה הוא רק מתאבן ל"מנה העיקרית" – דמותה של מאליקה, "אשת הפיראט היהודי". זו אישה עצמאית ונחרצת, שאינה מהססת לשבור את המוסכמות, ללמוד גמרא, להיות שוחטת, להתחפש לגבר – בקיצור, אישה נלהבת ופעילה. בזה היא מזכירה את הגיבורה של ספר עכשווי – היסטורי- ישראלי- יהודי אחר- "תיקון אחר חצות" של יניב איצקוביץ'. היא מביאה לעולם את ילדיו של שמואל פלאח , והיא גם זו שמשלימה, בסופו של דבר, את מפעל חייו. הכול סביבה גועש ומעורר יצרים- אפילו שערה האדמוני, שהיא דואגת להסתירו מתחת לכיסוי, לגלח – וגם לחשוף בשעת הצורך.

ישנן כמה דרכים להסתכל על ספרו של שיינפלד. ניתן לראות בו רומן היסטורי עם הרפתקאות, מעין "שלושה מוסקטרים" בגרסה יהודית, בו כמה דמויות של גיבורים משוטטות בין מלכי תבל, ועל הדרך גם אוהבות, מקנאות ומהוות דוגמה ומופת. לשלילה או לחיוב. אך ניתן לראות בו גם מעין היסטוריה אלטרנטיבית שאכן הייתה, מהסוג של "איגוד הסופרים האידיים" של מייקל שייבון. זהו מעין יקום שבו נשים עצמאיות אינן מתכנסות לד' אמות המטבח, אלא מובילות דברים וגורמות להם להתגשם, היהודים אינם נדחסים לגטו, אלא לוחמים ועומדים על גורלם, כשהם מוכנים אפילו להתנצל למראית העין ( ספוילר- אף אחד לא באמת מתנצר בסוף, וזו בחירה מעניינת מצדו של שיינפלד ). בחירה אחרת, מעניינת לא פחות, היא ההתעסקות אינטנסיבית ( שלא לומר אובססיה ) של שיינפלד עם חפצים ויצורים מיסטיים, שמופיעים פעם אחר פעם וחורצים גורלות, שאין ביכולתו של איש לשנותם ( קלפי טארוט, כבר אמרנו ?)- מוטיבים אלו חוזרים גם ב"מעשה בטבעת" וגם כאן. לא ניתן לחמוק מגורלו של פיראט- בדיוק כפי שלא ניתן לחמוק מגורל של זנות. בזה, בעיניי, שיינפלד הוא לא סופר "יהודי" או "עם מסר יהודי"- כי ביצירותיו, בהחלט יש מזל לישראל. ואין דרך לחמוק ממנו. אם להעיר כמה הערות על הצורה, מצער ששיינפלד, רב אמן בעיצוב השפה, מחליק מדי פעם לעברית מודרנית בשפת גיבוריו ומגלה נטייה מעצבנת לחשוף בלשונו של מספר הסיפור מה אנו עומדים לקרוא בהמשך. גם תיאור העלילות השונות בין מלכי העולם הופך לעתים למייגע וגורם לקורא ציפייה "שייגמר כבר". ניכרת בספר עבודת התחקיר המאומצת והנרחבת- ויחד איתה ניכר המאמץ לשלב את כל התחקיר בתוך הספר, גם על חשבון הכבדת העלילה.

והערה אחרונה, העלולה לגבול ביחצ"נות. שיינפלד הוא אב יחידני לשני ילדי פונדקאות, כיום בני חמש. לאחרונה יצא במיזם הדסטארט, הקורא לקוראים לתמוך בו כפי יכולתם, על מנת שיוכל להשלים כתיבה של שני רומנים נוספים ( שהמשך של אחד מהם מובטח לנו בסיום הספר ) וגם של ספר הדרכה להורים. ובכן, זו הזדמנות נדירה עבור הקורא שיחשוב שהפיק הנאה מהקריאה בספר. הוא יוכל לסייע בהופעתו של הספר הבא, אם ירצה בכך. האם זו יח"צנות או תמיכה בתרבות עברית ? לשיקולכם !

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: