על ג’וקים ובני אדם

הומופוביה ותעמולה ב”עולם קטן”

 

תוצאת תמונה עבור ‪kafka metamorphosis‬‏

איור של פרנץ קפקא בדמות הגיבור , גרגור סמסה

גרגור סמסה, גיבור סיפורו של פרנץ קפקא "מטמורפוזות", מגלה בוקר אחד, שהוא הפך לג'וק ענק. הוא שוכב במיטתו ללא יכולת לזוז, ובסופו של דבר מת, תוך כדי התנכרות נוראית מצד משפחתו. הסיפור הזה הפך לקלאסי, בין היתר, בגלל כוח מעין- נבואי שהיה לקפקא. כי מספר שנים לא רב לאחר פרסומו, התחילו לצייר את בני עמו של קפקא כג'וקים. אמרו עליהם שהם מפיצים מחלות. ומשם הדרך הייתה קצרה לטיפול הדברה. בגזים.

וגם אני התעוררתי בשבת בבוקר , שבת פרשת "עקב" שנת תשע"ז וגיליתי שמתחילים להפוך אותי לג'וק. כן. עלון "עולם קטן" פרסם מאמר מערכת בנושא היחס ללהט"ב, שבו בתמונה המרכזית רואים מקק על הצלחת. הכותרת בעלון הייתה "היום שבו האנושות תתחיל לאכול ג'וקים" והכותרת באתר הייתה "אימא, מקק!". המסר הוא פשוט- אם האנושות מאבדת את הסלידה שלה מהומוסקסואליות, היא תאבד את כל חושי הסלידה הטבעיים שלה. כי אם הלהט"בים שטפו לנו את המוח עד כדי כך שהתחלנו לראות בהם אנשים נורמליים, אין סיבה שממחר לא נאכל מקקים לתיאבון. והדרך לפתור את זה היא- כמובן, לאשר שהומוסקסואליות היא דבר מגעיל. בדיוק כמו המקקים. ובשלב הבא, אולי, להגיד שהם מפיצים מחלות. כן, גם המקקים. ובשלב שאחרי זה…להציע טיפולי הדברה. סליחה, המרה.

"עולם קטן" עבר מספר גלגולים ביחס שלו לנושא ההומולסבי. בהתחלה, כמו רוב עלוני המגזר, הוא הדיר את רגליו מכל דיון בנושא, מטוב עד רע. הייתה תקופה שהיה ניתן למצוא בו דעות בעד ונגד- הרבה יותר נגד מאשר בעד. ובשנים האחרונות התחיל השלב השלישי- "עולם קטן" התגייס ככוח חלוץ לבלימת הקבלה של הדתיים ההומולסביים בקהילה הדתית. וככל שהשינוי החברתי בקהילה הדתית ברור לעין- כך הרטוריקה נעשית בזויה ומתלהמת יותר. רציתי לכנות את הרשימה על המקקים "עליית מדרגה" – אבל בהקשר הזה נכון יותר יהיה לומר- "הידרדרות נוספת". דבר כזה אפילו קפקא היה מתקשה לדמיין.

לפני שאתייחס לרעיון הכללי של הרשימה, אומר בקצרה מספר מילים את הטענות העובדתיות. ניכר בבירור שהכותב(ים) לא קראו אף אחד מהמחקרים שהם מצטטים. בדיוק כפי שהם לא צפו בסרט הרוסי המוזכר : "מזון בוחר לעצמו קורבן". כי אם הם היו צופים בו, הם היו מגלים, למבוכתם הרבה, שהתרגיל השיווקי שבוצע ברוסיה עודד אנשים לאכול לא את המקקים ( הבלתי אכילים) אלא את החגבים ( ארבה) האהובים על בני העדה התימנית. התברר שאנחנו לא אוכלים את הג'וקים המסוימים האלו לא כי "זה מגעיל", אלא כי לרובנו אבדה המסורת. האפשרות האחרת היא להניח שמשכב זכר מותר רק לתימנים, אבל איכשהו נראה לי שב"עולם קטן" לא התכוונו לזה.

לגבי הטענות ה"מחקריות" ברשימה

  1. פרופ' אבשלום אליצור, בניגוד למוזכר במאמר, מעולם לא ערך מחקרים עצמאיים על נטייה מינית, אלאל סקר את המחקרים הקיימים, מהם ניסה לבקר כמה תפיסות מקובלות. בשנת 2004 פגשתי בו באקראי באוניברסיטת בר אילן והוא ניאות להזמין אותי לקורס שלו ( אפילו מספר פעמים) כדי שאציג את תפיסותיי, החלוקות על תפיסותיו. לאחר מכן הוא עודד אותי לגבש אתן למאמר אקדמי ואף סייע לי בפרסום שלו. כל מי שמעוניין יכול לצפות במצגת שלו ולקרוא את המאמר שלי ולהחליט, ממה הוא משתכנע
  2. פרופ' שמואל טיאנו, מחבר הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" הוא אכן פסיכיאטר ישראלי בכיר אחד ויחיד שהחזיק, לפחות עד לאחרונה, בדעות ותפיסות הומופוביות של ממש. אך גם בספרו, הוא לא הציג כל מחקר, שלו או של אחרים, התומך ביעילות של טיפולים לשינוי נטייה מינית או בטענה ש"נטייה מינית היא בחירה". אולי בהזדמנות זו כדאי להזכיר למערכת של "עולם קטן" שבעולם הגדול של המחקר אין "דעת תורה" ושגם פרופסור גדול וחשוב חייב להביא ראיה לדבריו
  3. לגבי פרופ' רוברט ספיצר, "עולם קטן" הרחיקו לכת עד כדי שקר גלוי ובוטה. ראשית, במחקר שלו שהוא פרסם ב- 2003 הוא מעולם לא ראיין את בנות הזוג של הנחקרים ( כבר אמרנו, שב"עולם קטן" לא קוראים את המחקר המקורי?…אבל חברים, לפחות תשאלו את מי שכן קרא !). שנית, עוד ב- 2003 ספיצר אמר בבירור שמדובר במדגם יוצא דופן של אנשים דתיים מאד ושהוא משוכנע שרוב ההומוסקסואלים לא יוכלו לשנות את נטייתם המינית בטיפול, גם עם התמדה עצומה. למעשה, הוא גם אמר שהוא נוטה להאמין למושאי המחקר שלו, כיוון שהם הציגו תוצאות מאד לא מרשימות ושלדעתו אם הם היו רוצים לשקר, הוא היו מנסים להרשים אותו יותר ( טענת "מיגו" קלאסית ). שנים רבות לאחר פרסום המחקר, כשכולם כבר שכחו ממנו, ספיצר בחר לחזור בו ולהתנצל עליו. זאת, בין היתר, בעקבות הפגישה עם עיתונאי גבריאל ארנה, שעבר טיפולי המרה אצל "הכהן הגדול" של הטיפול הרפראטיבי, ג'וזף ניקולוסי. ניקולוסי אמר להוריו של ארנה: "הבן שלכם לא יהיה גיי בוודאות". עשור מאוחר יותר, אחרי הרבה סבל, הרבה אשפוזים וניסיון אובדני אח, ארנה נישא לבן זוגו. ניקולוסי לא הוזמן לחתונה. לספיצר היה חשוב להבהיר ולהסתייג מכל הטיפולים מהסוג הזה וזה מה שהוא עשה.
  4. על חוסר היעילות והאתיקה של כל טיפולי ההמרה נכתבו ספרים ומאמרים לרוב. אזכיר כאן רק אחד. מרטין סליגמן, אחד הפסיכולוגים החשובים במאה ה- 20 (וגם היום) , נשיא איגוד הפסיכולוגים של ארה"ב בעברו, פרסם בשנת 1993 ספר שכותרתו "מה ניתן לשנות ומה לא " ( What You Can Change And What You Can’t”). בספר הוא בוחן תכונות שונות של הטבע האנושי ובודק, כמה הן ניתנות לשינוי, לפי מיטב הידע המחקרי העדכני. מדובר בשנת 1993- כשהמחקרים הראשונים בלב על גנטיקה ונוירולוגיה של נטייה מינית החלו לצוץ. והם הספיקו לסליגמן- פסיכולוג חוקר מהטובים בעולם- כי להבין ולקבוע בצורה ברורה, שלנטייה המינית האנושית יש ככל הנראה בסיס גנטי ונוירולוגי ושרוב הטיפולים שמכוונים לשינוי משנים את ההתנהגות כלפי חוץ, אך לא את הנטייה עצמה. בניגוד למערכת של עולם קטן, אני מעריך את החוקרים את סמך איכות המחקרים שלהם ולא על סמך נטייתם המינית, אבל אולי כדאי לציין בדרך אגב שמרטין סליגמן אינו פעיל להט"ב, אלא סטרייט יהודי , נשוי ואב לשבעה ילדים.

נחזור למאמר עצמו. מהו המסר הכללי? שקבוצת אנשים רעים ומופקרים בתקשורת ובאקדמיה השתלטה על השיח הציבורי, עושה טרור לכל מי שחושב אחרת ומקמת כך את המזימות הרעות שלה, ועוד מעט יכריחו את כולנו לאכול מנת מקקים בבופה של חתונות גאות ( שימו לב, בדרך כלל הסיפורים על קבוצות זדוניות הזוממות לשלוט על העולם מאחורי הקלעים, הולכים מצוין עם סיפורי ההפחדות על הג'וקים). אחרת, שואלים ב"עולם קטן", איך זה שהחברה, כולל אפילו כמה רבנים, משנים כל כך את דעתם בנושא? כדי להבין את התשובה האמתית לשאלה הזו- ולא את התשובה שמנסים לשווק לנו ב"עולם קטן" ניתן לפנות למבוא לפסיכולוגיה חברתית שלומדים בשנה א' באוניברסיטה- או במגמת פסיכולוגיה בתיכון. תגיעו לפרק "שינוי עמדות". ותקראו, שבני אדם משנים עמדות במקרה שהן מתנגשות עם עמדות שיותר חשובות להם. או בתרגום לשפה אנושית- אם אח שלי, חבר טוב שלי או בן שלי אומרים לי משהו אחד ובמאמר מערכת של "עולם קטן" כתוב משהו אחר…אז אני הולך להאמין לאדם שחשוב לי יותר.

זה התהליך שאותו עובר הציבור הדתי והקהילה הדתית הגאה. אנחנו יוצאים מהארון ובני המשפחה שלנו, חברים שלנו, עמיתים שלנו, שכנים שלנו, מורים ורבנים שלנו- לומדים להכיר אותנו ללא תיווך של הרבנים או כותבי העלונים. הם רואים בנו בני אדם שלמים ולא "סוטים" , "דוחים" או "מקקים". לאחרונה זכיתי להיות באירוע מכונן של הקהילה הדתית הגאה- חתונה של שני חברים צעירים ויקרים. כשעמדתי לים חופתם, הלב שלי התרחב ועלה על גדותיו לא רק מהעוצמה והטוהר של אהבתם, אלא גם מכך שסביבם עמדה חומה בצורה של החברים מהקהילה הדתית הגאה ואת כולם יחד עטפה באהבה המעטפת של הקהילה הדתית התומכת. רבים מהם צעדו אתנו, מאוחר יותר, במצעד הגאווה בירושלים. ואחת מהן, אימא דתית גאה לבן דתי גאה, אף נשאה דברים בעצרת שלאחר המצעד וחתמה אותם בקריאה: "בקיצור, תעשו לנו נכדים".

הקשבתי לדבריה וחשבתי…שזה באמת כבר לא כל כך משנה מה רב כזה או עלון אחר יכתבו. עדיין, חשוב להתפלמס ולחשוף מניפולציות ושקרים. אבל בשורה התחתונה- אנו הולכים ויוצאים, בטיפות שהפכו לנחיל שהפך לנהר- לאור היום וצועדים בדרך, מוקפים באהבה ותמיכה. ומתנגדנו…נראים יותר ויותר כמו…הייצורים הקטנים האלו, שמתחבאים בחריצים של הבלטות ומפחדים לצאת לאור…איך קוראים להם? שכחתי. אני רק רוצה להגיד שאני לא מחבב אותם, אבל לא צריך לפחד מהם. ובטח שלא להדביר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: