לאן דוהרת הסוסה השחורה

צוערים

יונתן דה שליט, צוערים. הוצאת כתר, ישראל, 2017, 351 עמ'

מודה ומתוודה- עד לאחרונה ממש, לא הייתי חסיד נלהב של ספרי מתח- ריגול. ולכן גם כשבמוסף "שבת" התפרסמו מדי פעם ביקורות בנושא של אחד יונתן דה שליט, לרוב דפדתי הלאה, ודבר לא צד את תשומת לבי מלבד השם משפחה, המעט לא שגרתי. בהתחלה זה לא השתנה גם ככשמעתי שהמבקר פרסם בעצמו ספר מתח- ריגול. נו שוין, כמו שאומרים. אלא שלפעמים סיפור טוב מגרה יותר מהספר, ובראיון שנערך במוסף התברר ש"יונתן דה שליט" זה שם עט של איש פעיל בקהילת המודיעין הישראלי, שבזמנו הפנוי חוטא לא רק בביקורות, אלא גם החליט לייצר רומן ריגול כחול לבן. הייתי מרותק לראיון ולאחר מכן בלעתי תוך ערב וחצי את ספרו הראשון של דה- שליט, "הבוגד". הספר כתוב היטב והעלה את החשק לספר השני. וגם זה עתה הגיע.

ובכן, "הבוגד" מתאר מצב בו לראש מוסד לשעבר נודע בדרך כלשהי שסוכן רוסי התברג למקום מאד גבוה בצמרת ישראל. איש לא יודע לאן ובכלל איש לא יודע עליו דבר, מלבד הכינוי האופרטיבי "קוברה". נשיא ישראל נותן הוראה לראש מוסד לשעבר להקים כוח מיוחד , מחוץ לגופי הביטחון הקיימים, שמטרתו לאתר את "קוברה". חבורת טיפוסים צבעוניים מתגבשת, מאתרת את קוברה ו…את היתר תקראו בעצמכם.

תחילת העלילה חוזרת על עצמה ב"צוערים". אחת הדמויות ב"בוגד" יערה שטיין, נקראת על ידי ראש ממשלה כדי להקים כוח מיוחד, אף הוא מחוץ לזרועות הביטחון הקיימות. הפעם המטרה היא לא לבצע משימה מיוחדת ספציפית, אלא להיות מעין "זרוע משלים ולא רשמי" לביטחון ישראל. ראש הממשלה ( עמ' 9-10 ) מספר ליערה משל של אפלטון על שני סוסים, שחור ולבן, הגוררים יחד את העגלה. הסוס הלבן – אלו ארגוני הבטחון הרשמיים, שב"כ ומוסד, והסוס השחור- אלו ארגונים "אישיים". ראש הממשלה מזהיר את יערה שטיין שייתכן ויצטרך להתנכר אליה בעת הצורך. ומשם …תצטרכו לקרוא. רק אזכיר שבאמצע נעלמים להם טרוריסטית גרמניה, מצאצאי קבוצת "באדר מיינהוף", טרוריסט שיושב בכלא בריטי ומטיף מוסלמי קיצוני במסגד בלונדון.

על מה הספר ? אני מנסה לדמיין בעיני רוחי את …איש המודיעין הישראלי הוותיק שכותב. הוא איש ממסד וכל חייו כפוף לכללים ולנהלים. כנראה שהוא למד להבטיח את ביטחון ישראל תוך היצמדות אליהם בצורה לא רעה בכלל- עובדה שאנו עדיין פה. ועם זאת, אולי על משכבו בלילות, כששנתו נודדת …הוא מדמיין עולם אחר. עולם שבו ניתן לרדוף את אויבי ישראל ולהשיגם בכל מקום שהם. שבו ניתן לספק גם את יצר הנקמה הפרטי ( וקשה שלא להיזכר בסרט "ללכת על המים ", בו סוכן מוסד קשוח המגולם ע"י ליאור אשכנזי, מקבל משימה לחסל נאצי קשיש, שמתברר על הדרך כסבא של גיי פציפיסט גרמני חביב ). זאת כנראה דילמה שמעסיקה אנשי ביטחון. מהמעט שקראתי על תולדות המוסד ( אמרתי כבר, לא מחובבי הז'אנר ) למדתי שאיסר הראל, ראש המוסד המיתולוגי, לא היה נלהב במיוחד לחפש אחרי אייכמן ושהמידע על מקום הימצאו של הנאצי הבכיר הגיע לידיו דרך מקרה. אז מה, אם יש אי שם בעולם נאצים קשישים או מחבלים שזוממים לבצע פיגועים באירופה ? חסר לנו בארץ מטלות ביטחון שוטפות ?

חלה גם התקדמות בעלילה מהספר הראשון לשני. אם בפעם הראשונה היה צורך חיצוני להקים כוח מיוחד עקב בעיה מיוחדת ( מרגל שהתברג לעמדה מאד בכירה, אך לא ידועה ), כעת אין בכך צורך. שלושת החיסולים שמבצע הכוח של יערה שטיין אינם קשורים ישירות לביטחון ישראל. על הספר הראשון פורסם בזמנו שהוא עבר כל מיני וועדות כדי לאשר את פרסומו, למען ווידוא ש"סודות המדינה לא ייחשפו". אני כמעט מסוגל לדמיין את הספר החדש נפסל לפרסום ע"י הבג"ץ, עקב העובדה שראש ממשלת ישראל חורג מסמכויותיו ( ראש ממשלה דמיוני, אז מה …)

כאמור, הספר הנוכחי שונה מקודמו. דה שליט ( שם בדוי ) התפתח כסופר מאז החיבור הראשון. אם מה שמחזיק את הקורא ( אותי ) ער עד השעות הקטנות של הלילה זו הסקרנות לדעת מי זה "קוברה" ומה יקרה אתו, הרי שבספר הנוכחי, דמויות המחוסלים די מינוריות ( לטעמי, מינוריות מדי). ציפיתי לאיזה מונולוג מרקסיסטי של חברת "באדר מיינהוף", או לפחות לדרשה אנטישמית חוצבת להבות במסגד בלונדון ( יוטיוב מלא בדרשות כאלה, מתורגמות לאנגלית ). כעת היחסים בין הגיבורים מתפתחים. אנשי היחידה הסודית של יערה שטיין הן דמויות, כל אחת בפני עצמה, ונרקמות ביניהם קשרים שונים ומגוונים, כולל תחילתו של רומן לסבי בין שתי נשים נשואות. לא, אין סצנות סקס סוערות ואף אחת לא יוצאת מהארון. האוייבים המחוסלים נשארים סכימטיים , אבל לפחות "בחורנו ובחורותינו המצויינות" מקבלים קווי עומק. אגב, מעניין לציין שגם ראש המוסד הדמיונית בספר היא אישה. הייתכן שתוכן נוסף בדמיונו של איש המודיעין הוותיק הוא שהארגון המאד גברי שלו לובש פנים נשיות יותר ?

אודה שהחלק שנגיע לליבי יותר מכל דבר אחר בספר היה דווקא קו העלילה המקביל, של אמן ישראלי המתגורר בחו"ל , ומשמש במקביל כאיש המספק מידע מודיעיני חשוב בתקופה של טרום הקמת מדינה ואחריה. היצירתיות והפעילות, כלי החרט והמיקרופילם , שלובים יחדיו. דה שליט הצליח להתחבר כאן למשהו שקצת נשכח מאתנו, לתחושתי- שאת המדינה הזו הקימו אנשים עם כישרון מופלא, שהיו יכולים לנצל אותו כדי להצטיין בהרבה תחומים אחרים ולהגיע לפסגות- אך העצמאות של עמם הייתה עבורם בקדימות גבוהה יותר. הם היו אנשי רוח ברמה הגבוהה ביותר- ועם זאת, היו עסוקים בשמירה על ביטחון המדינה. אולי אני כותב דברים בנאליים ומובנים מאליהם- אבל בעידן שבו בוז לכל דבר ממלכתי הוא מסימני ההיכר של אינטלקטואל, כדאי אולי לחזור שוב גם על הדברים הבנאליים.

ולסיום…גם כשסיימתי לקרוא את הספר ולהרהר בו, איני יודע אם אני אוהב את הגיבורה הראשית, את יערה שטיין. לא ברור לי לאן הסוסה השחורה הזו דוהרת. אני מנסה לדמיין את ההמשך שלה. אולי זה יהיה סיום טראגי ובאחת הפעולות שלה היא מוצאת את מותה ? אולי זה יקרה אפילו ע"י סוכן מוסד, כאשר משהו בפעילות שלה יגרום נזק עקיף לביטחון ישראל ? ואולי להיפך, יום אחד היא מתאהבת, מתחתנת, ושוקעת בחיי המשפחה והיצירות שלה. ראש הממשלה מביא לה מזכרת צנועה, ראש המוסד היוצאת לוחצת לה לחיצת יד קרירה- מנומסת- ויערה שטיין יוצאת לחיי שגרה בורגניים. אבל אז…מה יהיה עם הסוס השחור שדוהר בלב של כל אחד מאתנו, מעל המגבלות והנהלים ? האם חייבים להוציא אותו להורג? האם חייבים לביית אותו? האם יש דרך אחרת לשמר את הפראות שלו ובו זמנית לרסן אותה? בסוף הספר, המחבר מבטיח שמסעה של יערה שטיין לא תם.

יש למה לצפות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • hiladg  On ספטמבר 6, 2017 at 10:10 pm

    רק רציתי לציין שלסרט עם ליאור אשכנזי קוראים "ללכת על המים" ולא "הבועה".
    חוץ מזה תודה על הביקורת.

  • zeeviksh  On ספטמבר 7, 2017 at 6:05 am

    טעות שלי, תוקן. תודה רבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: