ארכיון חודשי: אוקטובר 2017

מצא את ההבדלים

חיים נבון נגד מרב מיכאלי

חיים נבון  מירב מיכאלי

קורה ששתי תופעות שונות מאד מתגלות כדומות…

הפולמוס החדש ניצת סביב מוסד המשפחה, כאשר היה די ברור מראש מה יאמר כל צד. אך הפעם הייתה הקצנה מסוימת של שיח- מרב מיכאלי אמרה, בפאנל בנושא משפחה באוסטרליה, בו לקחה חלק, שהמשפחה הגרעינית היא המקום המסוכם ביותר לילדים לחיות בו – וגררה מבול של תגובות זועמות ברמות שונות ואחריהן- את תגובתו של חיים נבון, שהכריז עליה כשותפה לתכנית הזדונית של השמאל לחרב את מוסד המשפחה.

והנה לכם דבר משותף  אחד- הימין והשמאל מתחרים, מי ייצא בהצהרה מפוצצת יותר.

העניין הוא שכשמסתכלים על הטענות של מירב מיכאלי ושל חיים נבון…רואים בהם יותר דמיון ממה ששניהם אולי היו רוצים.

ראשית, שניהם בוודאי מתכוונים לעשות טוב. מירב מיכאלי, פרלמנטרית משכמה ומעלה, רוצה להפגין פתיחות וליברליות וגם להגן על הילדים, החוליה החלשה ביותר בחברה, למען חיים טובים יותר של כולנו.  חיים נבון רוצה, מן הסתם, את אותו הדבר. הוא רוצה חברה בריאה, משפחות בריאות וילדים בריאים.

שנית, שניהם מאמינים בקונספירציה. מיכאלי מאמינה, שקיים קשר זדוני של גברים פטריארכלים סטרייטים, שמעוניינים לשמר את מוסד המשפחה כמוסד מדכא וכופה, שבו אישה וילד הם בגדר רכושו של הבעל והוא יכול להתעלל בהם כאוות נפשו. ומיכאלי נחושה שלא לתת להם לעשות זאת. מאידך, חיים נבון סובר שקיימת קונספירציה של האקדמיה השמאלנית , התקשורת והאליטה המשפטית, שנועדה לקעקע, לחרב ולהרוס את תשתיות החברה ומתמקדת במוסד המשפחה. ומטרתה היא להעלים את המשפחות ולשלוט בהם באמצעות רישיונות הורות שתנפיק הדיקטטורה הנאורה עבור ההורים המקורבים.

שלישית- וזה במשתמע- לשני הצדדים חסר חוש פרופורציה וחוש הומור.

קודם כל, מיכאלי. קשה היה להסתיר את הפרצופים הנבוכים של הקהל כשהיא השמיעה את הפנינה לפיה "המשפחה הגרעינית היא המקום הכי פחות בטוח עבור הילדים וכל ילד חמישי חשוף לסוג של התעללות". מעבר לשאלת המקור הלא ברור לנתונים אלו, הטיעון עצמו הוא מופרך מיסודו, גם אם היה נכון. זה כאילו להגיד שכבישים הם מקום מסוכן בגלל ששם מתרחשות 100% מהתאונות.

מעבר לזה, נראה שמיכאלי איבדה את תחושת החיבור עם המציאות. היא נלחמת בחברה הפטריארכלית מלפני 60-70 שנה, אולי. מבנה המשפחה שהיא מדברת עליו קיים היום בסעודיה. ולכן כשהיא משליכה את התפיסה הפטריארכלית על מוסד הנישואין העכשווי, הדבר נראה ארכאי ואנכרוניסטי. גרוע מכך, הוא פוגע בדיוק בנושא שאותו מיכאלי מעוניינת לקדם ( כמו כל התלהמות קיצונית, שיורה בתוך הנגמ"ש). הדיון בפאנל האוסטרלי היה מוקדש לנושא של הכרה במשפחות הגאות, שמבקשות להשתלב במבנה המשפחה הקיים באופן המתאים עבורן , ולא לפרק אותו ולהפוך את המדינה לאפוטרופוס. הרי זה בדיוק מה שקורה, למשל, ברוסיה של פוטין, בה המדינה החליטה שזוגות להט"בים לא צריכים לגדל ילדים ורשויות הרווחה אמורות לשלול הורות מזוגות אלו ( אין בידי נתונים כמה זה מתבצע בפועל). לכן, דבריה של מיכאלי מאפשרים דווקא לצד השני להציג אותה ואת תפיסת המשפחה החדשה כסכנה למשפחה ולחברה.

מה שמוביל אותי לחיים נבון. כמו שמיכאלי מנסה בכל כוח לפרק את המשפחה המסורתית, חיים נבון מנסה בכל הכוח להגן עליה. למשל בטענה, שהמהפכה הבולשביקית השמאלנית פירקה את המשפחה הרוסית החזקה והופכה מיליוני ילדים לחסרי בית. לכאורה, מקרה מבחן מצוין של השמרנים הטובים נגד השמאלנים הרעים. רק שבמציאות, זה היה אחרת לגמרי. המשפחה הרוסית המסורתית הייתה לרוב מקום מאד אלים , שבו היה נפוץ הפתגם "אם בעלך מכה אותך, סימן שהוא אוהב אותך". אישה וילדים נחשבו לרוב לחפץ של הבעל, והמהפכה הבולשביקית בהחלט התכוונה, לפחות בהתחלה, לתת מענה שוויוני גם לזה. בפועל, אחרי תקופה קצרה של ליבראליות, קומוניסטים חזרו למבנה הסופר- שמרני וסופר פוריטני של המשפחה, שכלל שוויון פורמלי בין המינים לצד תקרת זכוכית חזקה במציאות, פוריטניות כלפי חוץ וים של פריצות והוללות כלפי פנים, תוך כדי טיעוני סרק ש"תופעות כמו זנות והומוסקסואליות הן סימני היכר של חברה בורגנית ואינן קיימות בברית המועצות". אגב, התפרקותה של ברית המועצות וחזרה פוטינית לערכי הפראבוסלביות והשמרנות הלאומנית, לא שינתה הרבה דברים לטובה במשפחה הרוסית. הגירושין נוסקים, מאזן הילודה הוא שלילי ו – 75% מהגברים הרוסים הגרושים אינם משלמים מזונות. מסתבר, ששמרנות ודתיות אינן מספיקות כדי לגדל מוסד משפחה בריא. צריך עוד הורים או אפוטרופסים במשפחה כזאת.

דוגמה נוספת היא אזכור של חוק "הורים וילדיהם" החדש. חוק זה זכה לניתוח מקיף בגיליון האחרון של "השילוח" וטוב שחלף ליד שולחן המחוקק ולא נשאר שם. ברם, ממש לא מזמן שני חברי הכנסת מהצד השמרני של מפה הפוליטית, סמוטריץ' ובן צור, ניסו להעביר את החוק שהיה בעצם מתיר פוליגמיה בישראל ! נראה כי צריך להגן על מוסד המשפחה מהליברלים ומהשמרנים באותה מידה

אבל החלק הבעייתי ביותר בדבריו של נבון הוא אותו חוסר הבחנה שקיים גם בדברים של מיכאלי. אם להשתמש בהשאלה מספרה הנפלא של חוקרת מוסד המשפחה סטפני קונץ, המשפחה ההטרוסקסואלית המסורתית אינה מוסד שנועד לדכא ולהתעלל, וגם לא מוסד שנועד לטפח ולהגן. הוא נוצר בתקופה מסוימת וענה בצורה הטובה ביותר על הצרכים החברתיים של אותה התקופה. וכעת, כהחברה משתנה והמוסד הזה רוצה להמשיך להישאר משמעותי, הוא חייב להכיל שינויים עמוקים לשם כך. נבון מדלג בקלילות על העובדה, שרובנו חווים היום את המשפחה כמקום עם הרבה חום, אהבה ותמיכה בדיוק מפני שאיננו חיים במשפחה המסורתית, אלא במשפחה שוויונית מודרנית, בה האישה אינה רכושו של הבעל, אלא שותפה שוויונית ( לא ב-100% עדיין, אבל הרבה יותר מפעם) בכל תחומי החיים, שבו אסור להתעלל בילדים ולהזניח אותם ומי עושה זאת- צפוי לסנקציות של המדינה וגם, במקום של שירותי רווחה מפותחים, קיימת אפשרות ללמוד מיומנות הורית, עבור ההורים המתקשים בכך. משפחה עכשווית היא בריאה וחזקה יותר, גם בגלל שהיא לא דוחפת את האנשים שאינם מתאימים להקים משפחה כזו, כגון להט"ב, להקים משפחה בכל זאת ולאמלל את עצמם ואת בני זוגם, כמו שזה היה בחברה המסורתית. במקום זאת, היא מעודדת אותם להקים את מבני המשפחה המתאימים עבורם. שאגב, לרוב דומים מאד למשפחות המוצא שלהם. ובמקום לקבל את ההתפתחות הזו ולסייע לה, מירב מיכאלי מנסה לשפוך את התינוק עם המים וגם להשליך את האמבט מהחלון, בעוד שנבון טוען שאסור להחליף את המים באמבט, כי אפשר לקבל כוויה או להתקרר.

המזל הוא שהחברה הישראלית ברובה כבר לא נמצאת באף אחד משני הקצוות. הוא יודעת לטפח משפחה חזקה וולדנית, שומרת היטב על מאזן ילודה חיובי – ולצד זאת מקדמת שוויון, מודעות הורית ופתוחה מאד ללהט"בים. שרידים מסוימים של הגמוניה וחוסר שוויון יעברו מן העולם בשילוב של חינוך וחקיקה. נראה שאילו משפחה בישראל 2017 הייתה יכולה לדבר, היא הייתה אומרת "ישמרני השם משמרניי , ומהליברלים אשמר בעצמי".

יכול להיות שאתם מכורים לסקס ולא ידעתם?

רשימה זו מאת ידיד יקר, עו”ס מיכאל אמיר, התפרסמה ב”מאקו גאווה” עם איור בעייתי. ביקשתי לפרסם אותה אצלי, מפאת חשיבותה, עם איור שונה

sex addiction

סקס זה כיף. התמכרות לסקס זה ממש לא כיף (ויעידו על כך המכורים). אז איך תדעו אם אתם מכורים? מה המחיר שמשלמים על ההתמכרות הזאת, ואיך נגמלים ממנה? מיכאל אמיר, מטפל בהתמכרות לחומרים והתנהגויות כפייתיות, שופך אור על הנושא הלא מדובר: "בהתמכרות הבעיה היא לא האקט עצמו, אלא שאתה מאבד את עצמך בתוך העוררות הזאת. המחירים בהתמכרות למין הם אדירים"

מיכאל אמיר

לפני שנבין מהי התמכרות לסקס, חשוב לציין כי ביטויים של מיניות לא שגרתית או חריגה (כגון: פטישיזם, סאדו-מאזו ועוד) אינם מעידים בהכרח על התמכרות לסקס. למעשה, אפילו קיום יחסי מין באופן תדיר או רגשות אשם המלווים התנהגות מינית, אינם מדד מספק להתמכרות לסקס. כשאנו מדברים על התמכרות לסקס אנו לא מדברים על פרקטיקה מינית או על כמות. חשבו על כך – האם אדם ששתה כמות רבה של אלכוהול והשתכר נחשב מכור? בוודאי שלא. כשאנו מדברים על התמכרות אנו מדברים על תפקוד .

למרות שהתמכרות לסקס עדיין אינה מוכרת בספר האבחונים הפסיכיאטרי העולמי (ככל הנראה מסיבות פוליטיות), נהוג לבחון את ההתמכרות לסקס על פי אופן ואיכות הפניית המשאבים החיצוניים והפנימיים המושקעים על מנת להשיג סיפוק המיני. מרכיב מרכזי ביותר בהתמכרות למין קשור לפנטזיות. קיום יחסי המין הוא למעשה אקט של שחרור ופורקן לאחר עוררות מינית שהחלה בשלבים מוקדמים יותר במוח. הפנטזיה דוחפת אותנו לעבר המימוש, וההתמכרות היא למעשה לריגוש (העוררות). הריגוש נותן לנו תחושת חיות. כשאנו מפנטזים חלה עוררות מינית דרך חומר המופרש למוח (דופמין) שיוצר תחושת עונג. המוח שלנו חכם ומתוחכם, הוא אוהב וזוכר את ההרגשה המענגת של הדופמין ומנסה למשוך אותנו שוב ושוב להשיג את אותה ההנאה.

הגירוי (פנימי או חיצוני) מוביל לפנטזיה, שמובילה להפרשת דופמין, שמוביל לחיפוש אובססיבי אחר פורקן (דחף). כך למעשה עצם הפנטזיה (בלי שעוד מימשתם אותה) יוצרת עונג .לא הסקס עצמו ממכר, אלא האופוריה הנגרמת כתוצאה מהעוררות המינית. בהתמכרות הבעיה היא לא האקט עצמו, אלא שאתה מאבד את עצמך בתוך העוררות הזאת וננעל כמו "קרן לייזר ממוקדת" ללא יכולת להשתחרר. אתה נמצא ב"טראנס" שלאחריו אתה שואל את עצמך: איפה לעזאזל הייתי? להיכן נעלמו כל השעות והימים? אתה מתעורר כאילו מחלום כשהטראנס מתפוגג.

לאור הבנה זו, ניתן לומר כי התמכרות לסקס כוללת בתוכה: התמכרות לאהבה, לאפליקציות, שיחות בצ'טים, צפייה מאסיבית בפורנו והסכמה ללכת רחוק – לפעמים צעד אחד יותר מדי (כמו למשל : נהיגה בשכרות, יחסי מין לא מוגנים או חציית קווים שמבחינתך היו קווים אדומים) על מנת לפרוק את הדחף ולהרגיש סיפוק. אל הפנטזיה נכנסים אלמנטים רגשיים רבים כמו: צורך להרגיש מחוזר, נאהב, אהוב, מוכל. או להיפך: צורך להרגיש מושפל, נשלט, נחות. כל אלה נותנים תחושת חיות (הגם שהיא זמנית) והמערכת הנוירולוגית במוח שואפת לשמר ולשחזר מצבים אלו.

ההתמכרות לסקס משרתת בעצם כמה אסטרטגיות התמודדות של הנפש: היא מאפשרת להתמודד עם רגשות כואבים. כשאתה עסוק בפורנו אתה לא פגיע, מאוכזב או פצוע רגשית. כשלאנשים יש יום רע, הם מוצאים לעצמם כל מיני דרכים לווסת את עצמם בצורות שונות. לעומת זאת, מכורים לסקס ביום רע חייבים ריגוש קיצוני שיאפשר להם להתנתק מרגשות מכאיבים. העוררות המינית מאפשרת להיכנס "לטראנס" של ניתוק.

מכורים לסקס ביום רע חייבים ריגוש קיצוני שיאפשר להם להתנתק מרגשות מכאיבים | צילום: יוטיוב

ההתמכרות מאפשרת לאדם להרגיש שליטה באופן פרדוקסלי. על פניו התמכרות היא איבוד שליטה, אבל כלפי חוץ ובתחושתו הפנימית של המכור יש לו שליטה מסוימת על רגשותיו. כל תכליתה של כל התמכרות היא הניסיון לשלוט על רגשות ובהתאם לכך על ההתנהגות. עליי גם לציין כי להתמכרות יש מאפיינים ביולוגיים-תורשתיים. ישנם אנשים בעלי רגישות שמועדים לפתח התמכרות באם לא ישמרו על עצמם.

המחירים בהתמכרות לסקס

המחירים בהתמכרות לסקס הם אדירים. בניגוד לסמים, שאותם אפשר לנסות להרחיק, מיניות היא חלק אינטגרלי ובסיסי באדם, ועל כן התמכרות זו קשה לא פחות מהתמכרות לחומרים (ויש שיאמרו אף יותר). בהתמכרות לסקס מספיקה פנטזיה משמעותית אחת על מנת להניע את מערכת העוררות המינית וחזרה לדפוסים של התנהגות כפייתית – התמכרותית. מעבר לכך, סמים בדרך כלל מעוררים או מרגיעים. בהתמכרות לסקס יש את שני החלקים, כך שההתמודדות קשה יותר.

מחירים נוספים קשורים לפגיעה בתפקוד ובמערכות יחסים. היכולת ליצור קשרים אינטימיים עמוקים נפגעת בהדרגה, מאחר שהאדם ממוקד לאובייקטים האמורים לספק את צרכיו, ובכך נעשית אובייקטיביזציה (חפצון) של אנשים. כמו כל התמכרות גם בהתמכרות לסקס קיימת הסתרה, בושה, אשמה ותחושה של חוסר אונים, במיוחד כשהמחירים עולים על הרווחים. קיומה של זוגיות אינה מבטיחה חוסן בפני התמכרות, וכשההתמכרות מתגלה היא גורמת לשבר עמוק במערכת האמון הזוגית.

להט"בים הם קבוצת סיכון גבוהה לפתח התמכרות לסקס | צילום: istockphoto

להט"בים הם קבוצת סיכון גבוהה לפתח התמכרות לסקס. המתירנות המינית, השפע, הלגיטימציה ואף העידוד של החברה לצריכת סקס (וסמים), הפכו את המין לווסת רגשי וכמרכיב עיקרי להתמודדות עם רגשות קשים ותסכולים. כמובן שאין כל רע להתווסת לעיתים דרך סקס, השאלה היא באיזה אופן, על חשבון מה ובעיקר מי, והאם האדם פיתח מנגנוני התמודדות נוספים.

מאפייני תרבות להט"ביים משפיעים עמוק על אופן התפתחותה של ההתמכרות. נושאים של דימוי גוף ודימוי עצמי, הפרעות אכילה, צריכת סמים ומסיבות סקס בהם נדרשים "סטנדרטים" מסוימים, עלולים להאיץ מרכיבים התמכרותיים באישיות. אין פלא שרבים מהמכורים לסקס מפתחים אף תלות בסמים וכן להפך.

ובכל זאת, אנסה לסכם באופטימיות. התמכרות היא איתות של הנפש על מצוקה. היא הניסיון לשלוט על מצוקה גלויה או סמויה. כשהמחירים גוברים על הרווחים – האדם מבין (בתקווה רבה) כי עליו להיות קשוב לאיתותים הנפשיים, ולקחת אחריות על רגשותיו ומעשיו המשפיעים הן על תפקודיו והתנהלותו והן על סביבתו. פנייה לטיפול יכולה לתת מקום ומענה לפן הרגשי, תוך התייחסות ליכולות ומשאבים לצד פיתוחה של מיניות בריאה ויצירת מנגנוני התמודדות יעילים אל מול דחפים ומצבי דחק.

מיכאל אמיר, M.sw – עו"ס קליני מוסמך, מטפל בתחומי בריאות הנפש וההתמכרות לחומרים והתנהגויות כפייתיות