זהירות- שוליים צרים !- שוב על טיפולי המרה

תוצאת תמונה עבור ‪conversion therapy‬‏

דרמה בשלוש מערכות וסיום בנימה של אופטימיות ( זהירה )

בשנת 2018 זה שוב קרה.

שוב פתחתי את פייסבוק וגיליתי בפורום של אנשי טיפול דיון על …טיפולי המרה. כמה כבר נאמר ונכתב על הנושא? נדמה לי כבר שאפילו אני עצמי כבר כתבתי כמעט הכול. ובכל זאת, נדמה לי שבדיון הנוכחי חסר מעט מבט "מלמעלה", שיתן סקירה כוללת על כל המערכה, פרספקטיבה על מצבנו הנוכחי והבנת ההקשר הרחב של העניין.

הקדמה למערכה ראשונה- על אב חכם ובנים …שונים ממנו

בראשית הטיפול המודרני היה- איך לא- פרויד. שהחליט להסתכל על הטבע האנושי בצורה השונה מכל אלו שהביטו בו לפניו. וכשהוא הגיע לשאלת היחס להומוסקסואליות, שתי תובנות עיקריות היו בפיו: אחת- אין זו סטייה ולא מחלה ואפשר לחיות חיים טובים ומאושרים אתה ושתיים- הסיכוי לשנותה בטיפול אנליטי- קלוש. כדאי להדגיש שהדברים נאמרו ונכתבו בתקופה בה כל אנשי הטיפול בעולם ראו בהומוסקסואליות סטייה מחליאה במיוחד שברוב המדינות הייתה גם אסורה על פי החוק.

וימת פרויד זקן ושבע ימים. ויעמדו אחריו תלמידיו שלא שימשו כל צרכם ויהפכו את הקערה על פיה. תלמידים אלו- בראשם אנליטיקאי שנדור ראדו ודור תלמידיו- סוקרידס, האטרר, ביבר- סברו כי הומוסקסואליות היא בגדר מחלה וסטייה מהמצב הטבעי והנכון היחיד- המצב ההטרוסקסואלי. הם גרסו כי כל ההומוסקסואלים בלי יוצא מן הכלל סובלים מהפרעות אישיות קשות ביותר, שנטייתם המינית היא המקור הבלעדי לסבל שלהם, ושרק טיפול אנליטי ממושך יכול לשחרר אותם מסבלם.

המערכה הראשונה- שלטון ללא מיצרים ( 1940 בערך- 1973 )

כמה מאותם תלמידים של ראדו שלטו בכיפה גם באיגוד הפסיכואנאליטי של ארה"ב וגם באיגוד הפסיכיאטרי ( בהיותה של הפסיכואנאליזה אז זרם ראשי בפסיכיאטריה). הם גם היו העורכים הבכירים של קטלוג האבחון הפסיכיאטרי – DSM- וכך קבעו, מה ייחשב כסטייה ומה לא. השפעתם הייתה עצומה- הם כתבו את תכניות הלימודים, הכשירו את אנשי המקצוע, הפיצו את הידע, כתבו את האנציקלופדיות, שימשו כמומחים בעיני העולם- וכמובן, טיפלו באנשים. כל מי שהסתכסך איתם הסתכן לא רק בויכוח נוקב, אלא בנידוי מהעולם המקצועי וגדיעת מטה לחמו. עשרות הומוסקסואלים היו אז באיגוד הפסיכואנאליטי, בארון ובפחד מתמיד, שמא תתגלה נטייתם והם יורחקו מהאיגוד. ולכן בלילות הם תרו אחרי מגעים מיניים מזדמנים בגנים ובימים עשו ניתוחים מעמיקים, ביחד עם המטופלים ההומוסקסואלים שלהם, ממה נטייתם המינית עלולה לנבוע. הומואים ולסביות דאז, בשנות החמישים והשישים, חיו עמוק בארון והיו מאושרים שהחברה לא רודפת אחריהם אל תוככי הארון ומוציאה אותם להורג. וככה זה היה.. . עד שזה נגמר.

המערכה השנייה- קריסת המונופול ( 1973-1991)

בשנת 1973 קם גואל בדמותו של רוברט ספיצר- העורך החדש של DSM-3. ספיצר עשה בדק בית גדול בכל העולם של האבחונים הפסיכיאטריים וגם החל בתהליך שבסופו הוצאה הנטייה ההומוסקסואלית מהקטלוג ולא הוגדרה יותר כהפרעה או כסטייה. האנאליטיקאים של הדור הישן נלחמו נגדו בחירוף נפש. הם האשימו אותו בהתקפלות מול לובי הומוסקסואלי, בהפקרת המטופלים, בהרס יסודות העולם ובמתן לגיטימציה לכל סטייה אפשרית. הם רמזו שהוא זייף את תוצאות ההצבעה של הצירים של האיגוד- כמובן, מכיוון שההכרעה לא הייתה לטובתם. מובן, שגם אחרי ההפסד הם לא נכנעו, אלא התחילו להתבצר ולהילחם בכל הארגונים האחרים- ובעיקר באיגוד הפסיכואנאליטי, שביטל את ההגדרה של הומוסקסואליות כסטייה רק ב- 1991. צאצאי פרויד הכושלים עזבו את האיגוד בטריקת דלת ובזעם רב. אך הם תכננו לחזור.

המערכה השלישית- הדתה בשוליים ( 1991- 2015)

ב- 1992, הוקם ארגון עולמי של טיפולי המרה- NARTH- כתוצאה מכך שכל ארגוני בריאות הנפש החשובים התנערו מטיפולים אלו. הוא הוקם מראש כארגון שוליים. היה לו חשוב לטפח דימוי של ארגון מדעי- חילוני, אך בפועל, רוב חברי הארגון היו דתיים שהשתייכו לקבוצות הדתיות השמרניות ( נוצרים קתולים ופרוטסטים, מורמונים, יהודים אורתודוקסים ). הוא דיבר על זכותו של האדם לבחור את זהותו, אך למעשה התמקד אך ורק בעידוד שלא לבחור בזהות הומולסבית. בין פעולותיו של הארגון:

– המשך הצגה של טיפולי המרה כפרקטיקה לגיטימית

– שלילת כל ממצא מחקרי שהטוען לבסיס ביולוגי- מולד של הנטייה המינית ( מחקרים כאלה מתחילים להתפרסם סמוך להקמתו של הארגון, בתחילת שנות ה-90)

– מאבק נגד שוויון זכויות עבור אנשים הומולסביים בכל תחומי החברה: מניעת אפליה, שירות רפואי, שירות צבאי, נישואין, הורות

– הפצת סטריאוטיפים שליליים על אנשים הומולסביים

– העמדת טיפולי ההמרה כמשקל נגדי לקבלה הולכת וגוברת של הדתיים ההומולסביים אף בקבוצות השמרניות הנ"ל, כשבכולן מתחילה להתפתח יציאה מהארון של אנשים שהמעוניינים לשמר את זהותם הדתית לצד זהותם ההומולסבית.

חשוב להדגיש את כל זאת מהטעם הפשוט : מטפלי המרה מזה זמן מציגים את עצמם כאנשי טיפול המחויבים לאתיקה טיפולית, אך למעשה הם סוכני הומופוביה ממוסדת, בדרך כלל הדתית, עם תעודות של מטפלים. דוגמה מובהקת לכך הוא ג'וזף ניקולוסי- מי שנחשב ל"אבי טיפולי ההמרה" המודרניים, אותם כינה "טיפולים רפראטיביים". ניקולוסי השתייך לכנסיה קתולית. הוא נהג לפקוד דרך קבע אירועים של קתולים שהזדהו כ"גייז לשעבר" ולעולם לא הגיע לאירועים של גייז שרצו להזדהות כקתולים.

אם כן, טיפולי ומטפלי המרה של "דור השני" או "הגל השלישי" ( בשלב הזה, אנשי הגל הראשון לרוב נפטרו כבר או היו קשישים מאד ) מתאפיין בפעילות בשולי הקהילה הטיפולית, אך מתוך הזדהות ישירה עם הימין השמרני וקבוצות דתיות שמרניות שמלחמות נגד שוויון עבור אזרחים הומולסביים.

ברם, התנועה הזו, זכתה לכיסוי תקשורתי מסוים בשנות ה- 90, התחילה לאבד גובה בשנות ה- 2000 והיום כמעט מיצתה את עצמה לגמרי. כמה סיבות לכך:

  1. כאמור, בכל הקבוצות הדתיות השמרניות, הולכת וגוברת יציאה מהארון וקבלה של אנשים הומולסביים. הדבר מפחית את הפניה לטיפולי המרה באופן דרמטי
  2. סביב מספר מטפלי המרה בכירים וגם "גייז לשעבר" התגלו פרשיות מביכות שכרסמו כדבעי את אמינותם
  3. היעדר תשתית מחקרית ורקע תיאורטי ראוי גרם למספר ארגוני בריאות הנפש לצאת נגד טיפולי המרה או לכל הפחות להסתייג מהם
  4. וכמובן, הכרה בנישואין גאים בארה"ב ב- 2015 ואתה גל הכרה הולך וגובר בעולם כולו הגביר את אווירת הסבלנות והקבלה

למעשה, קרה כאן תהליך מקביל. בעוד שתנועה הומולסבית זזה משולי החברה אל חיק המיינסטרים, הרי שמטפלי ההמרה נדחו ממרכז העשייה הטיפולית לשוליים ושולי שוליים. אין זה אומר שהם לא יכולים להזיק, אלא שבחברה עם מקורות מידע פתוחים ונגישים וחלופות טיפול זמינות, יכולתם הריאלית לגרום נזק נמוכה מאי פעם.

אין זה אומר שמטפל כזה או אחר לא עלול לגרום נזק. חשוב לעקוב אחריהם ולבחון אם הם מעורבים בעבירות אתיות או פליליות. חשוב להזים כל שקר או מניפולציה של ידע טיפולי- מחקרי שהם עושים. חשוב לדרוש מהם ניסוח שיטתי של תפיסתם הטיפולית ולבחון את הכשלים שלה. אך כאמור- להזיק הרבה כבר אינם יכולים.

ומה עלינו לעשות כעת? לגבש מענה טיפולי מקיף ויסודי לכל האוכלוסיה ההומולסבית ובפרט לקהל היעד העיקרי של טיפולי ההמרה- אנשים הומולסביים מקהילות דתיות שמרניות. מן הראוי שהמענה יכלול טיפול במצוקות האופייניות ( דיכאון, חרדה, התמכרות, דימוי עצמי נמוך ) , במשברים משפחתיים , אישיים ורוחניים ויציע מספר חלופות אפשריות לגיבוש מלא של זהות הומולסבית ויציאה מהארון.

יש לנו הרבה עבודה לעשות.

לא נעשה להם את מה שהם עשו לנו. לא נקרא להם סוטים ולא נהפוך אותם לפושעים. גם לא לפטר אותם מהעבודה. לא נהפוך הומופובים קטנים לקדושים מעונים.

פשוט נשאיר אותם לנבוח על השיירה שלנו. מהשוליים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: