הרב, הלייטית ומי שביניהם

צילום: הדס פרוש/פלאש 90

התרגשתי לקרוא את מוסף "מוצ"ש האחרון. השיח הארוך והרציני בין הרב חיים נבון לרחלי מלק- בודה היה מעורר, נוגע וכנה. בעיקר, דמיינתי את עצמי שמצטרף שלישי. להלן- התכתבות אישית- רעיונית עם שני הגיבורים.

רחלי, אתחיל דווקא אתך. אולי היה טבעי ביותר שאני, פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אצדד בך באופן מוחלט ואגיד "איך הכנסת להומופוב החשוך הזה, שבנוסף הוא גם גבר לבן פריווליגי". אז זהו, שיש כאן משהו יותר מזה. אני מאמין שחשוב מאד להתמודד ולהתפלמס עם עולמו הערכי של הרב חיים ( עשיתי זאת מספר פעמים בעבר ואחזור לכך בעוד מספר משפטים). ברם, אני מאמין בפולמוס שנערך מתוך כבוד לעולמו הערכי של הצד השני. וזה בא לידי ביטוי, למשל, בכך שלכבוד כלפי מוסד המשפחה לא קוראים "אובססיה" ( כפי שעשית במשפט הראשון). ואני גם לא מבין, מה זה שייך לעניין שרב חיים הוא "גבר לבן , פריבילגי, רב, מבית משכיל ואמיד". אני, בעוונותיי, גם גבר לבן , נראה לי מבית משכיל ( שני הוריי הם אקדמאים) "פריבילגי ואמיד" הן שתי הגדרות מעורפלות למדי. במיוחד ה"פריווליגי" – שזו דרך נחמדה לומר "אחד שלא בא לי טוב בפרצוף". אז אני גבר לבן, עולה ותיק מרוסיה, משכיל, הומוסקסואל, וכותב בעיתונים מדי פעם. האם זה הופך אותי ל"פריווילגי" או ל"מוחלש" ? מה שבטוח, זה לא הופך אף טיעון שלי למשכנע יותר או פחות. עם כל טענה מתמודדים לגופו של עניין. "קבל את האמת ממי שאמרה"- אמר הרמב"ם. שכידוע, היה גבר מזרחי, הגמוני, הטרוסקסואלי, פטריארכלי ופריווילגי.

ומעבר להומור, יש כאן גם דברים רציניים יותר. את אומרת פעם אחר פעם שהמשפחה והקהילה הם דברים מובנים מאליהם. ובתור עובד סוציאלי במדינת ישראל אני יכול להגיד לך שזה ממש לא ככה. ועושה רושם שאת פחות מודעת לעובדה הזו – ואולי זה גם מטיל סימן שאלה לגבי הזיקה האמתית שלך לקהילות השוליים בישראל. כי משפחה חזקה, קהילה חזקה ועם סולדרי – הם כולם דברים שנדרשים מאד בחברה הישראלית, שהם ממש לא מובנים מאליהם ושחל בהם כרסום. את מוזמנת לקרוא בספרו של עוז אלמוג "דור ה-Y" כדי להיווכח בזאת. את מדברת על המחויבות שלך לקהילה. ובעיניי, זו גם הסיבה לכך שהרב חיים דבק כל כך במשפחה. כי המשפחה- ביחד עם הקהילה והעם- הם שלושת מעגלי הביניים המפרידים בין הפרט לאנושות. שיח שמתמקד בזכויות האדם האוניברסליות בלבד מחמיץ את המעגלים האלו, כי אם אני מביט באנושות רק במבט- על הומניסטי, אין סיבה להתייחס למשפחה שלי באופן שונה מכל האנושות. אך לכולנו יש זיקות חשובות נוספות. ואותן אני רוצה לטפח יחד אתך. ויחד עם הרב חיים.

וכעת, הרב חיים- אליך. יצא לנו כבר להתווכח, אך הפעם אני חושב שיצא לך שיח מאד אישי וכנה. לכן, אבקש לכתוב גם כמה דברים ברמה אישית, בנוסף לדיונים הרעיוניים.

אז ראשית, ברמת המינוח. כבר אמרתי לרחלי, כדאי לנהל את הדיון מתוך כבוד לעמדה הערכית של הצד השני. לא הסכמה, כבוד. ואם אתה מכבד את התפיסה הליברלית, לא כדאי לכנותה בזלזול "גחמות של הוגים מטורללים מאוניברסיטת ברקלי". ליברליות היא תפיסה מוסרית עמוקה ומלאה , שלקח לה זמן רב להשתרש בתפיסה המוסרית המערבית. אם תעשה טיול קצר אפילו ברוסיה, ארץ מולדתי, תמצא שם בלי קושי רבים שמבטלים את התפיסה הליברלית כעפרא דארעא. ואתה בטח יודע שהבעיה העיקרית עם ה"גחמות של ברקלי" היא שהן נעשות יותר ויותר אנטי ליברליות. בכלל, לא כדאי לנהל דיון על ידי הגחכה של המטורללים בצד השני. כי מישהו עוד עלול להגיד לך : "לא, כי הרב לוינשטיין, הרב קלנר ואמנון יצחק- זה כל אחד רמב"ם חדש". ואני יודע שלמדת אצל הרב ליכטנשטיין. אבל אתה גם ידעת לצטט את יהודה עמיחי. בקיצור- אתה לא דוגמה מייצגת. אתה רב גבר לבן משכיל ומוחלש. ולמען הסר ספק- כשאני אומר על מישהו שהוא אליטיסט ומשכיל- זה אות כבוד. פריווילגי שכמוני !

עוד קצת מינוח. אם אנחנו לא רוצים לחיות בעולם של בלבול פוסט מודרני, חשוב שלמילים תהיה משמעות ברורה. ואני מרגיש שהיד שלך קלילה מדי על המקלדת עם המילים כמו "אינקוויזיציה" ו"לינץ'. אינקוויזיציה היא מצב שבו מענים אדם למוות כדי לגרום לו להתנצר. ולינץ' זו השלכה של גופה מדממת מהמרפסת בקומה שניה. ניתן להבהיר את הדברים גם בלי להזדקק למלל הזה. ואגב ובלי קשר לראיון הספציפי, אותי תמיד מבלבל, איך זה שדבריהם של הרבנים כמו לוינשטיין וקלנר הם לכל היותר "דיבור מחוספס" והביקורת עליהם היא "טרור להטב"י"?

ובמעבר מהמינוח למהות. אתה אומר שלא מפריעה לך הכרה בכל הזכויות של הזוגות ההומולסביים, אלא רק ההכרה בנישואין וש"מנסים לכפות עליך הגדרה מחודשת של המוסד הוותיק בהיסטוריה". אתה טועה פה בשני דברים. קודם כל, תמיד כשמדובר בנישואין הומולסביים, מדובר בנישואין אזרחיים, שקיימים בתור מוסד מעט יותר ממאתיים שנה. איש לא מנסה לכפות הכרה בנישואין חד מיניים כדת משה וישראל. מי שעשה כאן מעשה כפייה זו רבנות אורתודוקסית שיש לה סמכות בלעדית לרישום נישואי היהודים בישראל. ובנוסף, מי ששינה את ההגדרה והתוכן של מוסד הנישואין, זה מוסד הנישואין עצמו. הוא החליט להתרחב ושינה סטטוס. חבר טוב גיי שעובד בצוות שלי בעבודה, נישא לבן זוגו בטקס שאין לו כל גושפנקא רשמית. לאחר הטקס, הוא עונד כל הזמן טבעת נישואין והוא ובן זוגו לחיים הוסיפו את שמות המשפחה אחד של השני בתעודות הזהות. ידידה לסבית מהצוות עשתה את אותו הדבר עם בת הזוג שלה. הן הוסיפו שמות משפחה אחת של השנייה. לאחר מכן ידידתי עשתה הפריה וכעת שתיהן מגדלות באהבה גדולה תינוק חמוד. וכל הסביבה שלהן, כולל אלו שלא היו מוכנים להגיע לחתונה, רואה במערכת היחסים של הזוגות האלו קשר בעל אופי משפחתי. כלומר רואה בהן משפחה. כלומר רואה בטקס שלהם נישואין. פשוט ככה. בלי מרכאות. אפשר להשתמש במרכאות בשביל ביטויים אחרים. למשל, "אינקוויזיציה נאורה".

עוד דבר. אתה מתלונן על כך שהיום עמדתך נדחקת יותר לשוליים. לפעמים אתה זוכה גם למתקפות מכוערות- זה לא מקובל עלי בשום אופן. אני אומר על השמרנים את מה שאתה אומר על הלהט"ב : "גם אם לא מסכימים אתם- אסור להרביץ להם ולהשפיל אותם". אבל חשוב שתבין, שכמו שרחלי אומרת, אנחנו חיים בחברה שבה רגישות כלפי סבלו של הזולת מאד התפתחה. וגם הדרישה לשיח מכבד במקום של חוסר הסכמה. היום, כבר לא מספיק רק להימנע מהדיבור על "סוטים" ו"בחורילות". ואולי מה שיעזור לשיח המכבד, זאת ההבנה שאותן משפחות הומולסביות שמתחייבות לחיים המשותפים ולגידול הילדים ביחד, עושות את זה בדיוק מתוך רצון להתחייב לברית משותפת של "קשר רגשי, קשר מיני וגידול ילדים משותף" שאתה מדבר עליו ( שיניתי "הולדה" ל"גידול").

לסיום, אומר כמה מילים בנימה אישית. אומר לך בכנות, רב חיים, אני מתגעגע לרב. לא באתי מבית דתי, חזרתי בתשובה, וניסיתי להיאחז ביהדות כמיטב יכולתי- אך בשנים האחרונות אני מרגיש שרמת ההקפדה ההלכתית שלי יורדת. אני חושב שזה נובע גם מזה שחסר לי מורה דרך רוחני ש"יעזור לי לפענח את המשמעות היהודית והערכית של החיים שלי", כמאמרך . ולצערי, רב חיים, זה לא יכול להיות אתה. חשוב לי מאד שאתה מתחזק את המיינסטרים הדתי, את החינוך הדתי ואת בית הכנסת ברמה היומיומית. וכשאני קורא את ספרך האחרון, למשל, "מכים שורשים", אני רואה שיש ליהדות הרבה מה להציע לעולם במאה ה- 21- אך מתקשה להבין את מקומי במערכת ואת תפקידי בכוח. וכמו ששר הביטחון לא יכול להיות אחראי על "ביטחונם של 95%" , כך גם רב לא יכול להיות מחויב לזהות היהודית של 95% הסטרייטים בעם היהודי. אלא אם אתה רב של מגזר ולא של עם ישראל.

ועוד משהו. אני איש טיפול וכשאומרים לי "אני לא מעוניין לדבר על זה"- זו אמירה שקשה לי לעבור לידה. רחלי שאלה אותך מה תגיד לבן שלך אם הוא יהיה הומו ואתה אמרת לה שזה לא רלוונטי. וגם הבאת דוגמה של גלעד שליט. לדעתי זו לא דוגמה מקרית. ייתכן שבעיני רוחך אתה רואה מצב שבו הבן שלך הוא מצד אחד וכל עם ישראל הוא מצד אחר. אבל לדעתי, מה שקרה במקרה של גלעד שליט זה שעם ישראל בחר בסולידריות , גם במחיר ויתור מסוים על הביטחון הכללי. זה לא שמשפחת שליט כפתה או הכריחה את הממשלה. עם ישראל השתכנע, שילם את המחירים- והרוויח סולידריות גדולה ומודעות עמוקה שהוא לא מפקיר את בניו. וזה בדיוק העניין, רב חיים- הציבור הישראלי וגם הקהילה הדתית, במספרים הולכים וגוברים- לא מוכנים להפקיר את בניהם ובנותיהם עקב נטייה מינית או זהות מגדרית שונה. זו לא גחמה ליברלית ולא שטיפת מוח- זו סולידריות וערכי המשפחה האמתיים. ומי שלא יתחבר אליהם- יישאר בשוליים. כי הליברלים, שרצים בכביש מהר מדי, עלולים לגדל עצים ללא שורשים- ובאותה מידה השמרנים שעסוקים בהכאת שורשים, עלולים לגדל שורשים ללא גזע, ענפים ופירות.

אז איפה אני מסיים? אני בוחר בסירוב לבחור. אני מרגיש באמת מחובר לעולמו הערכי של הרב חיים נבון וגם לעולמה של רחלי מלק-בודה. ואני רוצה לתת יד אחת לרב חיים ואת היד שניה- לרחלי ( כן מחזיק ידיים עם אישה. רמת ההקפדה ההלכתית ירדה, אמרתי) ולצעוד ביחד בדרך הברית הנצחית של אלוהים, תורה ועם ישראל, כדי לגלות גם את הנתיב שלי. אתם באים ?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: