פניית הפ(א)רסה של החברה השמרנית

jewish transgender

על ניר מנוסי, ט' ואותיות אחרות

זה כבר לא הפולמוס הראשון שלי עם ניר מנוסי בסוגיית הלהט"ב. כעת, בחודש הגאווה 2019, ניר בחר לפרסם פוסט המוקדש כולו לנושא הטרנסג'נדרים בלבד. אני מודה שלקח לי זמן להבין למה הפוסט כל כך מקומם אותי, והוא גם עזר לי להבין ( באיחור ניכר מאד ) את הקשר המהותי בין המאבק הטרנסג'נדרי למאבק הקהילה ההומולסבית. אני עצמי פעיל ותיק בקהילה הגאה, הדתית והכללית, ולא תמיד נתתי את דעתי לעניין. אין בחוג חבריי הקרובים ממש חברי קהילת הטרנס ורוב הקשר שלי איתם היה דרך מטופלים ( בעבר ) שדרכם הגעתי להכיר את הנושא ולהתעניין בו. להלן אתייחס לנקודות שמנוסי מעלה ולהקשרן ( הגלוי והסמוי ). אך קודם לכן, אבהיר מספר נקודות שאולי לא ברורות לקורא מן השורה בפוסט של מנוסי

  1. דיספוריה מגדרית היא הרגשה של "לידה לתוך הגוף הלא נכון". מדובר בחוויה רגשית כואבת ומייסרת ביותר. היא מעלה באופן דרמטי את הסיכוי לדיכאון, חרדה, התמכרות, התנהגויות של הרס עצמי ואובדנות. אני איש טיפול מזה 11 שנה, והמטופלת היחידה שלי, עד כה, שבחרה לשים קץ לחייה, הייתה , למרבה הכאב, מטופלת טרנסג'נדרית. מטופל אחר , תיאר בפניי פעם את חוויתו בלשון הבאה: "נכון, יש מושג כזה "כאבי פאנטום", על איבר שנכרת, אך עדיין כואב?- אז אני מרגיש כאילו שכל הגוף שלי הוא פאנטום"
  2. הטיפול היעיל היחיד המוכר לפסיכולוגיה המודרנית שמסוגל לצמצם את הסבל שבדיספוריה המגדרית הוא תהליך של התאמת המראה הפיזיולוגי לזהות הרגשית של הפרט, המכונה "שינוי מין". הוא יכול לכלול התערבות קוסמטית, התערבות הורמונלית, ניתוחים כירורגיים, וליווי פסיכוסוציאלי ממושך. אלו שעוברים את התהליך בהצלחה, מדווחים לרוב על שינוי משמעותי מאד לטובה בתחושת הרווחה האישית, במכלול הקשיים הרגשיים, ברמת האושר ובעוד שלל מדדים רגשיים ובריאותיים. רובם המוחלט ( 87-100% לפי המחקרים השונים) אינם מתחרטים על התהליך )
  3. אדגיש זאת שוב- נכון להיום לא נמצאה כל דרך חלופית לכך, ולא נמצא כל טיפול רגשי שהוכח ככזה שמסוגל להקל לאורך זמן על מצוקתו של הפרט שסובל מדיספוריה מגדרית, ללא תהליך של התאמה ( שינוי מין )
  4. כאמור, מדובר בתהליך ארוך וקשה. מן הראוי שהוא יהיה מלווה במערך מקיף של תמיכה פסיכו סוציאלית, ע"י אנשי מקצוע שמצויים היטב בסוגיות הקשורות לדיספוריה מגדרית, ובקבוצות תמיכה. דרוש מערך מקיף של הערכה פסיכיאטרית, שנועדה לעשות אבחנה מבדלת, בין דיספוריה מגדרית לתופעות אחרות- למשל פסיכוזה, או ניסיון של עבריין נמלט להתחזות לזהות אחרת ( היו דברים מעולם !). פעמים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי מקיף בסוגיות רגשיות אחרות ( דיכאון, התמכרות, חרדה ) לפני שתהליך ההתאמה מתחיל. בישראל, התהליך נעשה באמצעות ועדה לשינוי מין , היושבת בבית החולים תל השומר ומשלבת בתוכה מומחים לכירורגיה, לטיפולים הורמונליים ולליווי טיפולי של תהליך ההתאמה.
  5. מכאן לסוגיה הראשונה שמנוסי מזכיר- תופעת החרטה על שינוי המין ( detransition). מדובר בתופעה שאיש אינו יודע את ההיקף שלה וטרם נחקרה די הצורך. כתב העת Atlantic הקדיש לה דיון נרחב בשנה שעברה – ובהכללה גסה, נראה כי לרוב מדובר באנשים שלא עברו את התהליך המקיף של הערכה פסיכיאטרית לפני שהם התחילו את תהליך ההתאמה. בכתבה עצמה מוזכר מקרה אחד שבו אישה שחשבה על תהליך התאמה נדרשה ע"h הפסיכיאטר שלה לעבור קודם טיפול נגד דיכאון ( גם כהכנה לתהליך ארוך וקשה של התאמה). היא לקחה את הטיפול ותוך כדי כך חשה שאין לה כבר צורך בתהליך ההתאמה. קשה לי לחשוב על מישהו שיתנגד להחלטה שלה. ברם, כאמור, רוב האנשים בוחרים לעבור את תהליך ההתאמה במועדות מלאה, אינם מתחרטים עליו וחיים את חיי המגדר החדשים שלהם באושר ובשמחה
  6. תופעה שניה שמנוסי מזכיר, טיפול בדיספוריה מגדרית של ילדים ומתבגרים, שנוי במחלוקת חזקה אף בתוך קהילת הטרנס עצמה והן בתוך אנשי המקצוע בתחום (לדיון מקיף ומאוזן בנושא, כדאי לעיין בפרק המוקדש לנושא בספרו של אנדרו סלומון “רחוק מהעץ”, שראה אור בעברית לאחרונה ממש ). עם זאת, חשוב לי להדגיש שמנוסי מציג תמונה מאד חד צדדית ומסולפת, לפיה עלו להיווצר רושם שילד קטין מחליט על דעת עצמו על שינוי מין. כמובן שזה לא נכון. ילדים מדווחים על תסמינים של דיספוריה מגדרית ומצוקה בעקבות זה. אין להם דרך וכלים לדעת איך לטפל נכון בבעיה. לעומת זאת, הורים , יחד עם אנשי מקצוע, דנים בעניין ומגבשים את דרך הטיפול המתאימה, שיכולה לכלול מתן טיפול הורמונלי מעכב התבגרות ( שמנוסי דואג להציג את הצדדים הקשים שלו, אך אינו מציג את הצד ההפוך- את הסרת הסבל שבדיספוריה המגדרית. נכון, כבר היו תקדימים של תביעות כלפי ההורים על הליכה קלה מדי לכיוון של שינוי המין- אך היו תביעות גם מהכיוון השני, מתוך הנחה שהורה היה יכול למנוע מהילדים שלו סבל מיותר). כך פרופ' קנת' צוקר, הנחשב לגדול המומחים בעולם לנושא של דיספוריה מגדרית, ולבעל גישה שמרנית למדי בתחום, טוען שכל הילדים שהגיעו אליו לטיפול לפני גיל שש, לא נזקקו לשינוי מין לאחר מכן. עם זאת, הוא מודה שבחלק מהמקרים, אחרי גיל שש זה כבר "מאוחר מדי" וממליץ בעצמו על תהליך של עיכוב התפתחות הורמונלית. אמנם נכון ש( כפי שמתואר באותה כתבה ב"אטלנטיק") ישנם היום מומחים, בשולי המחנה, שטוענים שאין מה לעשות לילדים הערכות פסיכיאטריות וש"הילד יודע יותר טוב מיהו". כאמור, זו דעת שוליים, שאינה תואמת אפילו את הקווים המנחים המפורטים של האקדמיה הפדיאטרית של ארה"ב בנושא.
  7. את הבעיות שמנוסי מונה בחלק הרביעי של הפוסט ( לחלק השלישי אתייחס מאוחר יותר) ניתן היה לפתור בקלות מבלי לערער על עצם הרעיון של שינוי המין. כך, עבריין אלים יש להחזיק בבידוד, ללא כל קשר לזהותו המגדרית המוצהרת. גם את בעיית הספורטאים המקצועיים או החובבניים מול המתחרים הטרנסג'נדרים , ניתן לפתור בצורות שונות ( למשל, להכריז כ"אלופה בקרב סיסג’נדרים" וכדומה).
  8. אבל יש בהחלט גם בעיות גדולות יותר, ואליהן מנוסי לדעתי רק רומז. בשנים האחרונות, הוא וחבריו מהמחנה השמרני, מנסים לעצור את ההתקדמות של התנועה הלהטב"ית בישראל ובקהילה הדתית בפרט. עד עכשיו, ביחס לתנועה ההומולסבית, הם לא נחלו הצלחה גדולה מדי. בכל שנה ( וגם השנה ) הקהילה הדתית הסטרייטית התומכת מגיעה בהיקפים גדולים יותר הן למצעד הגאווה בירושלים, והן לאירועי "פסח שני" בכל רחבי הארץ, מהצפון עד הדרום ( כולל לא מעט יישובי יו"ש). בעיניי, מנוסי מנסה לעשות כאן צעד דרמטי כדי לעצור את גל התמיכה הזה, ולשם כך מציג את כל הקהילה ההומולסבית כתומכת בתופעות שוליים קיצוניות. תוך כדי כך, מנוסי מתעלם מהסבל הממשי מאד שחווים היום אנשים טרנסג'נדרים- למשל בכך, שמההורים שנמצאים בתהליך של שינוי מין נשללת פעמים רבות גישה לילדים שלהם ( כפי שקרה לפעילת טרנס חשובה מרקע דתי, מאי פלג ז"ל- והניתוק שלה מילדיה היה מעין "הטיפה האחרונה" שהובילה אותה לשלוח יד בנפשה). יתרה מזו, גופים חוץ פרלמנטריים חרדליים של היום, מתחילים לדבר לא רק על בלימת המשך התקדמות שוויון להט"ב – אלא על הצמצום של הזכויות הקיימות כבר- ביניהם הוצאת הניתוחים לשינוי מין מסל התרופות ( !!! ) לא ברור כעת מה יהיה כוח של נציגיהם הפוליטיים בכנסת הקרובה- אך ברור שהם לפחות ינסו להעביר את הדברים בחוק. במידה ודבר כזה יקרה- אנשים שסובלים מדיספוריה מגדרית ימצאו את עצמם נאלצים לנדוד למדינות של דרום מזרח אסיה, על מנת להקל על סבלם. שם יוכלו לעבור את תהליך ההתאמה ללא פיקוח וליווי פסיכולוגי, תוך סיכונים בריאותיים. מהפוסט לא ברור כלל מהי דעתו של מנוסי בנושא.
  9. אחזור להתחלה. לאחר הקריאה בפוסט, התחדדה אצל ההבנה מה באמת מחבר בין המאבק ההומולסבי למאבק הטרנסג'נדרי. זהו מאבק של שתי קבוצות על ההכרה בזהות שלהם ועל ההבנה, שאיש אינו מכיר את הזהות שלנו טוב יותר מאתנו. עבור שתי הקבוצות, פעם זה היה מאבק עקר של שנים רבות להתאים את עצמנו אל החברה- וכישלון חרוץ של רובנו בכך. אמנם, קיימים מחקרים שונים המצביעים על שוני גנטי או נוירופיזיולוגי בין הומואים וסטרייטים ( וגם אצל טראנסג'נדרים !) – אבל המחקרים האלו מוכיחים לנו את מה שממילא ידענו על עצמנו. הומואים ולסביות- וגם טרנסג'נדרים- יוצאים מהארון במספרים הולכים וגדלים- וכך גם קורה בקהילה הדתית ( לאחרונה יצאה מהארון בראיון אמיץ חברה יקרה ופעילת טרנס דתית חשובה). מנוסי קובל על הקלות הבלתי נסבלת שבה מוטח המושג "טרנספוב". נדמה לי שכדאי לו לשים לב על הקלות הבלתי נסבלת בה הוא עצמו מוחק את הזהות הטרנסית, מעבר למשפט החלול על כך ש"דיספוריה מגדרית היא ממשית מאד" ו"יש להתייחס אליה בתבונה וברגישות מירבית". רגישות מירבית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהקשבה לסיפורי החיים האותנטיים של טרנסג'נדרים עצמם, בהקשבה להם ובהכלתם האמתית
  10. ומילה אחרונה- דווקא לחבריי מקהילת הטרנס. זה ש"מוחקי הזהות שלנו" טועים בכל- לא אומר שאנחנו צודקים בכול ! דפוס שעליו מצביע מנוסי- ניסיון להמציא מין דקדוקי בינוני, מילים כגון "ze , ve, xe" – הוא ניסיון מגושם של משטור השפה, שיוביל להתקוממות מובנת. נכונה לנו דרך ארוכה- אבל אי אפשר לקצר אותה. נצטרך ללכת צעד צעד, עקב בצד אגודל, להיחשף ולהסביר- וכל הקהילה תלמד, לאט לאט, להכיר ולהכיל אותנו ולהתאים את עצמה ( כמה שנים לקח לנו להתאים את עצמנו?) בינתיים, מותר לכולנו קצת להתבלבל ולתקן אחד את השנייה).
  11. אם כן, לא נשאר לחברה השמרנית הרבה ברירות. או שמדובר בתהליך קבלה- הדרגתי, אך נחוש- של כל קהילת להט"ב, כולל הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים, תוך כדי שימור הערך הנעלה של המשפחה היהודית וההבדלים בין המינים- או שנהיה שוב ושוב עדים למחזה העצוב והמגוחך גם יחד, בו הוגים שמרנים נוקטים במאמצים אדירים, כדי לנעול את דלתות האורווה שהסוסים מזמן ברחו ממנה
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: