ארכיון חודשי: יולי 2019

מהי משפחה נורמלית- ביקורת ספר

תוצאת תמונה עבור בין היצר ליוצר

אייל זק, "בין היצר ליוצר"- נראטיבים של הומואים דתיים, הוצאת רסלינג, ישראל, 2019, 160 עמ'

כמעט כל יומיים יש כאן סערה חדשה בכוס מים. כעת כבר כמעט מיצינו את סערת "הרב פרץ וטיפולי המרה". מישהו עוד זוכר שרק לפני חודש היינו ב"מהי משפחה נורמלית ולמה מורידים את השלטים של תנועת "חזון".?

כלומר , יש בארץ אנשים שלפחות להם ברור שהם יודעים , מהי "משפחה נורמלית"

אז בואו ננסה רגע תרגיל מחשבתי, לאתגר אותם.

כבוד רבני תנועת החזון, הרבנים אבינר, לוינשטיין, טאו, שמואל אליהו…וכל המצטרפים. אתם טוענים, שאתם יודעים מהי משפחה נורמלית. אז בואו ותסבירו לנו בבקשה- האם גבר הומוסקסואל שנשוי לאישה, זו משפחה נורמלית, לשיטתכם ?

אני מדמיין לעצמי את כבוד הרבנים זזים במקומותיהם באי נוחות. הצלחתי קצת להביך אותם. כבר טוב.

מן הסתם חלק יענו משהו כמו : "בטח משפחה נורמלית, לכל אחד יש יצר הרע, הוא צריך להתמודד", חלק יענו "מה פתאום…" וחלק ישמרו על זכות השתיקה.

העניין הוא שלפחות חלק מחבריי מהקהילה הדתית הגאה, שאלה כזו יכולה להביך לא פחות. חלקם מן הסתם ייראו בזה נישואי שקר, מתכון לאומללות ולהתכחשות עצמית , ומצב שפתרון יחיד בו הוא יציאה מהארון.

אבל מה עם לשאול את הגייז הדתיים הנשואים עצמם?

זה בדיוק מה שעושה אייל ז"ק, ד"ר לעבודה סוציאלית, מטפל ומרצה. במשך שנים הוא היה כתובת למענה טיפולי עבור גברים הומוסקסואלים דתיים נשואים ובמסגרת הטיפול גם ערך עבודת מחקר שהפכה לדוקטורט וכעת- לספר בהוצאת "רסלינג" ( נראה לי ש"ספריית בית אל" לא הייתה אופציה). והספר מתאר, כלשון תת הכותרת את ה"נראטיבים של ההומואים הדתיים".

ברור שעבור חוקר הנרטיבים, סיפור של הומואים דתיים נשואים הוא מרתק, כי הוא מנסה לקשר על קצוות תודעה שקשה מאד עד בלתי אפשרי לקשר ביניהם. כפי שאומר משפט הפתיחה של הספר : "אין ספק שלהיות הומו ולהיות דתי ולהיות נשוי זה מין משולש כזה שהוא …אפילו לא היית מגדיר את זה כמשולש, אלא …כשלוש קצוות שקשה מאד לחבר ביניהם, או אפילו אפשר להגיד שזה בלתי אפשרי לחבר אותם.

ובכל זאת, ז"ק הולך ומגלה את סיפורם האישי של ההומוסקסואלים הדתיים הנשואים לנשים ( חלקם בזמן הראיון כבר גרושים). הספר מכיל , בחלק הראשון, מבוא מקיף ומצוין לדיון בשאלת ההומואים היהודים הדתיים בישראל ובחברה הדתית, תוך התוויה של כל כיווני השיח העיקריים בשנים האחרונות, התייחסות לטיפולי ההמרה ולארגונים הדתיים הגאים העיקריים. בהמשך, המחבר מראיין ומנתח עמדות.

אומר את האמת- היה לי צפי לאיזה סיפור אחיד ולא מרנין במיוחד. ציפיתי או לתיאור של אומללות נוראית וכוללת- או למעין הצדקה עצמית אפולוגטית והניסיון לטשטש את הקונפליקט. במקום זאת, קיבלתי תיאור עשיר ומורכב, שמתאר את כל המורכות ללא כחל ושרק, שעוקב אחרי הדילמות והלבטים, שאין בו שום פתרון קסם ולא תרופת פלא ולא ברירת מחדל- אך יש סיפור ש מורכבות, התמודדות איתה ומציאת דרך התמודדות שהיא לעולם אישית ואין מה לגזור ממנה הכללה כלשהי. יש הומואים דתיים נשואים שמרגישים בקשר שלהם איום ונורא ומאמינים שהוא יתפרק- וחלק פירקו את החבילה זה מכבר. עם זאת, רובם לא מצטערים בדיעבד, בטח כשיש ילדים בתמונה. אחרים, עושים ככל יכולתם לתחזק את מסגרת הנישואין, חלק מתוך מידור רגשי ( "הגברים זה לסקס והנשים- לאהבה"), חלק מתוך מאבק עצמי מתמיד ונפילות חוזרות וחלק- מתוך השלמה בדיעבד.

אמת- יש בספר פרקים שקשים לקריאה. הפרק שעוסק בחווית האשמה, מתאר תחושת אשמה מתמדת ומרעילה אצל רבים מהמרואיינים. מאידך, יש גם מסרים של תקווה, בהם מרואיינים מצליחים להגיע לעמק השווה עם אורח חייהם ואמונתם ולהתקיים כמיטב היכולת. מציאתה של קהילה תומכת, מקום של שיתוף כנה ( אפילו במסגרת הראיון לספר), מציאת דמות רבנית תומכת, מציאת מרחב פרשני אישי להלכה- כל אלו יכולים לייצר תחושה חדשה ולחבר את הקצוות הבלתי מתחברים או לכל הפחות לסייע לחיות עם חוסר החיבור.

באחרית הדבר המרגשת, ז"ק מתאר את השינוי שהוא עצמו עבר תוך כדי המחקר. הוא מספר על הנחות העבודה שאיתם הגיע למחקר- ושהתחילו להשתנות בהדרגה במהלך העבודה. הוא ראה את הדת כתפיסה חשוכה וחונקת, את האותנטיות כמרחב להגשמה עצמית אישית ואת ברירת המחדל הנכונה כפירוק של מסגרת שלא מאפשרת הגשמה אישית. במהלך המחקר, ז"ק התחיל להכיר את פניה האחרים של האמת- את הצד המכיל , המחדש והיצירתי של ההלכה, את החשיבות של ההשתייכות הקהילתית והדתית לצד ההגשמה האישית ואת היכולת לשמר את המסגרת ולהגמיש אותה, בלי לפרק בהכרח. בקרב חלק מהרבנים וכותבים מהצד הפחות- מקבל את הקהילה הדתית הגאה, ישנו משפט נפוץ שאסור לקבל את המחקרים בנושא, מכיוון שהם כולם "מוטי אג'נדה". והנה, יש פה מחקר שעורר שינוי אצל החוקר !

במאמר מוסגר, חשוב לציין שמחקרו של ז"ק משתלב בכיוון שקיים בספרות המחקרית והטיפולית על הלהט"ב: האפשרות של קיום המשפחות המעורבות מבחינת הנטייה המינית ( Mixed orientation marriage) ואת מגוון האפשרויות הפתוחות בפני אלו שרוצים לקיים מסגרת זו. נראה שספרו של ז"ק מתאר חוויה שבו הקהילה הדתית הגאה כבר מרגישה את עצמה במקום בוגר ויציב די הצורך, על מנת להכיל אופציות ואפשרויות שאינן כוללות בהכרח יציאה מהארון או הצהרה פומבית אחרת בדבר הזהות האישית. מתברר, שגם בקהילה הגאה, אין דגם אחד מחייב של משפחה "נורמלית" ואין מידה אחת שמתאימה לכולם. דגל קשת הגאווה של הקהילה הגאה, הדתית והכללית, מכיל עוד ועוד גוונים, וספרו של ז"ק הוא תרומה מחקרית ואישית חשובה להבנת המורכבות המעשירה הזו.

של מי הבעיה הזאת?- תגובה לקלמן ליבסקינד

 

    תוצאת תמונה עבור קלמן ליבסקינד  אני במצעד

שלום קלמן

שמי זאב שביידל, אני פעיל בקהילה הדתית הגאה, ורציתי לכתוב לך בעקבות הרשימה שפרסמת תחת כותרת : "די לסתימת הפיות". זה חשוב לי משני טעמים: ראשית, כי אני חולק על כמה מהטיעונים שלך, וחושב שהם מספקים תמונה חלקית ומקוטעת (וכתבת שחשוב לך לקדם שיח בנושא); ושנית, כי לצערי כמה מהיריבים שלך לא מצאו, כפי שצפית, משהו יותר חכם לכתוב לך מלבד להטיח בך שאתה "הומופוב", או אפילו, שומו שמים, "גבר סטרייט לבן ופריווילגי". אז בוא באמת נדבר על זה פעם אחת בלי שנאת חינם ובלי התלהמות.

שתי טענות בפיך: אחת מהותית בנושא של המשפחות הלהט"ביות, ואחת טכנית יותר, לגבי חוסר האיזון בשיח, ניסיון לצנזורה ולסתימת פיות ועיסוק מוגזם בנושא הלהט"בי בכללי. אני מאמין שיש לנו נקודת מוצא דומה: אמונה בשוויון, בחופש הדיבור וחשיבות המשפחה היהודית וזהותה היהודית של ישראל. ומההנחות האלו, אני מגיע למסקנות השונות מאד משלך. אתחיל קודם דווקא בנושא הטכני יותר.

אתה טוען שבנושא הלהט"בי מתקיימת צנזורה ולא ניתן להשמיע דעה אחרת. ראשית, פרסום מאמרך בכפולת סופ"ש של עיתון גדול נוגד מעט את הטענה. אבל מעבר לזה- התקשורת לא מורכבת רק מעיתוני סופ"ש גדולים. היא מורכבת גם מעשרות עלוני סופ"ש שמופצים בכל בית כנסת. ובהם מצויה לרוב רק תמונה אחת ומאד לא מחמיאה של האוכלוסייה ההומולסבית. למשל, בשנה שעברה העלון הנפוץ "עולם קטן" פרסם מאמר אחד שבו השווה בין הומואים ולסביות לג'וקים ומאמר אחר שאמר ש"בעלי נטיות הפוכות מפיצים איידס ואבולה" ( !!!) במשך תקופה ארוכה שלחתי למערכת מאמרי תגובה, שכולם היו כתובים בנימה מאד מנומסת ומכבדת. אף תגובה לא פורסמה ועורך העלון טרח גם להבהיר לי שלא יפרסם שום דבר ממני גם בעתיד. ועוד לא דיברנו על העיתונות החרדית, שבכלל לא כותבת על הקהילה הגאה שום דבר, מטוב עד רע. נכון חוסר איזון אחד אינו מבטל חוסר איזון אחר, אבל את חוזר האיזון השני אתה כלל לא טורח להזכיר והוא מייצר בדיוק את אותו הדבר- הטייה בוטה בשיח.

הלאה. המודעות שהוסרו לפני המצעד הירושלמי. אני אישית ממש לא הרגשתי צורך שהיועצת המשפטית של עיריית ירושלים תגן על הרגשות הגאים שלי, ולא זכור לי שביקשתי ממנה לעשות זאת. אני יכול גם להעיד שהפיד שלי כבר מזמן לא היה מוצף בכל כך הרבה ממים מצחיקים ופרודיים, כמו בעקבות הקמפיין של תנועת "חזון", כך שממש לא בטוח שכל כך רצינו שזה יוסר. בנוסף, כשהגעתי לירושלים ביום המצעד, ראיתי קרוב לפנייה לשדרות מנחם בגין לפחות שלט אחד כזה – ואני משער שהיו עוד. כך שהלובי הגאה הוא לא כזה מהלך אימים וסותם פיות לכולם. ובהזדמנות זו כדאי גם להזכיר, שהעובדה שהסרת השלטים לא נמנעה ע"י בית המשפט, נבעה מכך שעורכי הדין של תנועת "חזון" פנו בטעות לבג"ץ, במקום לבית משפט לעניינים מנהליים. כפי שציינת בצדק, יש לנו במדינה עוד כמה בעיות, חוץ מבעיית להט"ב. למשל, בעיה של עורכי דין לא מקצועיים.

ולדבר המהותי יותר- המשפחות הגאות. נתחיל במעט רקע עובדתי: לפי ארגון "משפחה חדשה", היום גרות בארץ 35.000 זוגות גאים עם ילדים, נכון ל- 2017. 35.000 משפחות גאות. רבבות ילדים בישראל גדלים במשפחות גאות. מספר זה לא כולל זוגות מאותו מין שמגדלים ילדים מנישואין הטרוסקסואליים קודמים. נכון להיום, בכנסת הנוכחית ארבעה חברי הכנסת הם בעלי משפחות גאות- כולל שר המשפטים הממונה ( 3.5 אחוזים). הח"כ החמישי בדרך להורות. ובמקום העבודה שלי- 2 משפחות גאות (אני הרווק הגאה היחיד בצוות) בצוות של 14 (14 אחוזים). אלו לא משפחות ששואלות אם זה בסדר שהן יהיו או לא- הן כבר קיימות. אגב, שתי המשפחות הגאות במקום העבודה שלי נוצרו במהלך 2018, כך שהמספר 35.000 כבר לא עדכני. גם מי שלא חושב אולי שמשפחות אלו הן דבר אידיאלי לכתחילה- חייב לדאוג להסדרת הסטטוס החוקי שלהן, לכך שהן לא יצטרכו לעבור את שבעת מדורי גהינום הביורוקרטיה כדי לקבל צו הורות או לקבל כל הכרה אחרת בהורות שלהם. אם להשוות את זה לבעיות אחרות- אמרנו, שאתה לא אוהב לדבר רק על בעיות של להט"בים- ניתן להמשיל זאת לחוק ההסדרה. למדתי מהרשת שאתה תומך די נלהב בו. וחוק ההסדרה אומר, שיש להשיג הסדרה חוקית ליישובים היהודיים ביו"ש- שגם התומכים בו מודים שהוקמו מלכתחילה בניגוד לחוק- כי היישובים כבר נמצאים שם, כי למה להרוס את הבית ובהרבה מקרים, כי אין תביעות פלשתיניות על השטח. אז מדוע משפחה, שגם אם לא התלהבת ממנה לכתחילה, אבל היא כבר נוצרה, והיא כבר מגדלת ילדים- לא תזכה ל"חוק ההסדרה" משלה ?

אתה טוען ש"בכל מקרה עדיף לילד שהוא יגדל אצל שני הורים ביולוגיים". אבל מה לעשות שיש מציאות שהורות ביולוגית לא יכולה להתממש. אגב, משום מה להרבה אנשים הרבה יותר קל להבין את המציאות ההפוכה- שיש הורים בעלי יכולת ביולוגית להביא ילדים לעולם, אך עם כישורי הורות …איך לומר זאת…מצומצמים למדי. בתור עובד סוציאלי, אני פוגש הורים כאלה כל יום, בערך. איש אינו מציע לשלול מהם את זכותם להורות בשל כך, מלבד מקרים שבהם מדובר בהתעללות והזנחה קיצונית, ואחר התרעות חוזרות ונשנות של שירותי הרווחה. וגם אז, יש עיתונאים שיוצאים בכותרות ענק על "עובדים סוציאליים שחוטפים ילדים מההורים" ( אמרנו , לא רק ללהט"בים יש בעיות, נכון?) אז מה כל כך קשה להבין שיש גם מציאות הפוכה- אנשים בעלי יכולת הורות רגשית מדהימה או לפחות מאד טובה, אך נטולי יכולת ביולוגית. מדוע למנוע מהם להגשים הורות בנתיבים המוכרים עבור זוגות סטרייטים שמתקשים להגשים הורות ביולוגית ?

אתה מדבר על התמיכה חסרת התקדים של הציבור במחאה של הקהילה הגאה, ואומר שאף קבוצה לא זוכה לתמיכה דומה. אין לי עניין להתחיל למדוד מי מסכן יותר. אבל בהחלט יש לי עניין להזכיר, שבכל הסקרים מהשנים האחרונות רואים שיש בארץ רוב מוצק ( גם במגזר היהודי וגם בכלל האוכלוסייה) להכרה מלאה בנישואין חד מיניים ובמשפחות הגאות. כלומר, אם היה נערך משאל עם בנושא, היינו עם שוויון כבר מזמן. כעת, בשיטה הישראלית לא נערכים משאלי עם ולרוב זה מוצדק- דמוקרטיה ייצוגית קיימת בדיוק כדי שלא נצטרך אותם בכל פעם. אבל מה לעשות שהדמוקרטיה הייצוגית בישראל שבויה בידי קבוצות מיעוט שמשמשות לשון מאזניים בין הגושים הפוליטיים ומטילות ווטו על כל התקדמות בנושא ? מה לעשות , חוץ מלפנות לבג"ץ בכל פעם ולקוות לטוב? ושוב לשמוע הרצאות על איך שדיקטטורה שיפוטית בישראל הורסת את הדמוקרטיה ( אלא אם כן צריכים אותה כדי למנוע את הסרת השלטים של תנועת "חזון")? וזאת בהחלט בעיה של עוד הרבה קבוצות בישראל- לא רק של להט"בים.

בכלל, כדי לגרום לשוויון המלא של הקהילה הגאה בישראל, צריך בסך הכול לחוקק שני חוקים. ותתפלא, שניהם לא קשורים כלל ללהט"בים. החוק הראשון- חוק לנישואין אזרחיים, שיכיל בתוכו נישואין גאים ( הגיע זמן שזוג סטרייטים גם יוכל להתחתן בישראל שלא ברבנות). והחוק השני- חוק כשירות הורית, שמתנה את הכשירות לכל סוגי ההורות, ביולוגית, אימוץ או פונדקאות – ביכולת הכלכלית ובמצב הנפשי, ולא בנטייה המינית. תדברו אתנו על מסוגלות הורית שלנו ולא על הנטייה המינית! די כבר להתעסק בלהט"בים! ודרך אגב, וכיוון שגם הזכרת כביכול התנגדות של אנשי מקצוע לפונדקאות עבור הורים גאים- עוד בשנת 2012 ועדת מור יוסף, שכללה בתוכה את אנשי המקצוע הבכירים בארץ בתחום האתיקה, המליצה לפתוח מסלול פונדקאות אלטרואיסטי, שכולל יחידים וזוגות מכל מין. מה קרה עם זה מאז?- כדאי לשאול את שרי הבריאות לדורותיהם!

עוד משהו. בכל פעם שמדברים על ההורות הגאה, נמנעים מלהזכיר את הפיל הגדול בחדר. מה עשו עד עכשיו הומואים ולסביות שהאמינו שהם יכולים להיות הורים טובים? התשובה- הם התחתנו נישואי שקר והסתרה , וגרמו כאב רב, לעצמם ולבנות/בני הזוג. אם אתה רוצה להכיר קצת יותר את הנושא, אני ממליץ לך מאד לקרוא את ספרו החדש של אייל זק "בין היצר ליוצר" על סיפורי חייהם של הומוסקסואלים דתיים הנשואים לנשים. תוכל להבין יותר את הבדיחה הישנה של סטנדאפיסט גיי בארה"ב, ג'ייסון סטיוארט: "אתם, הסטרייטים צריכים להיות הראשונים שתומכים בנישואין גאים! כי אם נוכל להתחתן אחד עם השני- אז נפסיק להתחתן אתכם!"

אז איפה זה משאיר אותנו- אותך ואותי? לאן ממשיכים מכאן? אנחנו ממשיכים לעולם מורכב, שבו מאוד סוער וקר בחוץ, ושבו המשפחה היא עוגן חשוב. והמשפחות שלנו יותר ויותר רוצות אותנו יחד. שלמים, שלווים ומאושרים. עם בני זוג ועם ילדים. ועם מישהו ממשפחתך יצא מהארון, גם אתה קלמן, גבר לבן ימני סטרייט פריבילגי שכמותך- תרצה שהוא יהיה שלם ומאושר, ולא מרוסק, בודד, דכאוני ואובדני. ואז יום אחד הוא יזמין אותך לטקס נישואין עם בן זוגו ( אצלנו בעבודה כל הצוות הגיע, חוץ מהחברה החרדית). ואחר כך- לזבד הבת או לברית/ פדיון הבן ( היה לנו פעמיים כבר, כל הצוות הגיע, כולל החברה החרדית). כי המחאה של הלהטב"ים תפסה כזאת תאוצה לא סתם בגלל הרוח הגבית של התקשורת ( אם הרוח הגבית של התקשורת הייתה קובעת, נתניהו מזמן לא היה ראש ממשלה. סתם, לא קשור, אבל אמרנו שלא מדברים רק על הלהט"בים) . המחאה שלנו תפסה תאוצה בגלל שההורים שלנו, האחים שלנו, המשפחות המורחבות שלנו לוקחים בה חלק. וגם העמיתים לעבודה, החברים מהקהילה והצבא, ידידים ומכרים וסתם אנשים טובים באמצע הקשת שרוצים את המשפחה שלנו גדולה וחזקה ורחבה. הם כולם רוצים לחיות בעולם פתוח, מכיל , אך גם מגובש וסולידרי. כי בעיות הלהט"בים- זה לא בעיות רק של להבט"בים.