אייל זק, "בין היצר ליוצר"- נראטיבים של הומואים דתיים, הוצאת רסלינג, ישראל, 2019, 160 עמ'
כמעט כל יומיים יש כאן סערה חדשה בכוס מים. כעת כבר כמעט מיצינו את סערת "הרב פרץ וטיפולי המרה". מישהו עוד זוכר שרק לפני חודש היינו ב"מהי משפחה נורמלית ולמה מורידים את השלטים של תנועת "חזון".?
כלומר , יש בארץ אנשים שלפחות להם ברור שהם יודעים , מהי "משפחה נורמלית"
אז בואו ננסה רגע תרגיל מחשבתי, לאתגר אותם.
כבוד רבני תנועת החזון, הרבנים אבינר, לוינשטיין, טאו, שמואל אליהו…וכל המצטרפים. אתם טוענים, שאתם יודעים מהי משפחה נורמלית. אז בואו ותסבירו לנו בבקשה- האם גבר הומוסקסואל שנשוי לאישה, זו משפחה נורמלית, לשיטתכם ?
אני מדמיין לעצמי את כבוד הרבנים זזים במקומותיהם באי נוחות. הצלחתי קצת להביך אותם. כבר טוב.
מן הסתם חלק יענו משהו כמו : "בטח משפחה נורמלית, לכל אחד יש יצר הרע, הוא צריך להתמודד", חלק יענו "מה פתאום…" וחלק ישמרו על זכות השתיקה.
העניין הוא שלפחות חלק מחבריי מהקהילה הדתית הגאה, שאלה כזו יכולה להביך לא פחות. חלקם מן הסתם ייראו בזה נישואי שקר, מתכון לאומללות ולהתכחשות עצמית , ומצב שפתרון יחיד בו הוא יציאה מהארון.
אבל מה עם לשאול את הגייז הדתיים הנשואים עצמם?
זה בדיוק מה שעושה אייל ז"ק, ד"ר לעבודה סוציאלית, מטפל ומרצה. במשך שנים הוא היה כתובת למענה טיפולי עבור גברים הומוסקסואלים דתיים נשואים ובמסגרת הטיפול גם ערך עבודת מחקר שהפכה לדוקטורט וכעת- לספר בהוצאת "רסלינג" ( נראה לי ש"ספריית בית אל" לא הייתה אופציה). והספר מתאר, כלשון תת הכותרת את ה"נראטיבים של ההומואים הדתיים".
ברור שעבור חוקר הנרטיבים, סיפור של הומואים דתיים נשואים הוא מרתק, כי הוא מנסה לקשר על קצוות תודעה שקשה מאד עד בלתי אפשרי לקשר ביניהם. כפי שאומר משפט הפתיחה של הספר : "אין ספק שלהיות הומו ולהיות דתי ולהיות נשוי זה מין משולש כזה שהוא …אפילו לא היית מגדיר את זה כמשולש, אלא …כשלוש קצוות שקשה מאד לחבר ביניהם, או אפילו אפשר להגיד שזה בלתי אפשרי לחבר אותם.
ובכל זאת, ז"ק הולך ומגלה את סיפורם האישי של ההומוסקסואלים הדתיים הנשואים לנשים ( חלקם בזמן הראיון כבר גרושים). הספר מכיל , בחלק הראשון, מבוא מקיף ומצוין לדיון בשאלת ההומואים היהודים הדתיים בישראל ובחברה הדתית, תוך התוויה של כל כיווני השיח העיקריים בשנים האחרונות, התייחסות לטיפולי ההמרה ולארגונים הדתיים הגאים העיקריים. בהמשך, המחבר מראיין ומנתח עמדות.
אומר את האמת- היה לי צפי לאיזה סיפור אחיד ולא מרנין במיוחד. ציפיתי או לתיאור של אומללות נוראית וכוללת- או למעין הצדקה עצמית אפולוגטית והניסיון לטשטש את הקונפליקט. במקום זאת, קיבלתי תיאור עשיר ומורכב, שמתאר את כל המורכות ללא כחל ושרק, שעוקב אחרי הדילמות והלבטים, שאין בו שום פתרון קסם ולא תרופת פלא ולא ברירת מחדל- אך יש סיפור ש מורכבות, התמודדות איתה ומציאת דרך התמודדות שהיא לעולם אישית ואין מה לגזור ממנה הכללה כלשהי. יש הומואים דתיים נשואים שמרגישים בקשר שלהם איום ונורא ומאמינים שהוא יתפרק- וחלק פירקו את החבילה זה מכבר. עם זאת, רובם לא מצטערים בדיעבד, בטח כשיש ילדים בתמונה. אחרים, עושים ככל יכולתם לתחזק את מסגרת הנישואין, חלק מתוך מידור רגשי ( "הגברים זה לסקס והנשים- לאהבה"), חלק מתוך מאבק עצמי מתמיד ונפילות חוזרות וחלק- מתוך השלמה בדיעבד.
אמת- יש בספר פרקים שקשים לקריאה. הפרק שעוסק בחווית האשמה, מתאר תחושת אשמה מתמדת ומרעילה אצל רבים מהמרואיינים. מאידך, יש גם מסרים של תקווה, בהם מרואיינים מצליחים להגיע לעמק השווה עם אורח חייהם ואמונתם ולהתקיים כמיטב היכולת. מציאתה של קהילה תומכת, מקום של שיתוף כנה ( אפילו במסגרת הראיון לספר), מציאת דמות רבנית תומכת, מציאת מרחב פרשני אישי להלכה- כל אלו יכולים לייצר תחושה חדשה ולחבר את הקצוות הבלתי מתחברים או לכל הפחות לסייע לחיות עם חוסר החיבור.
באחרית הדבר המרגשת, ז"ק מתאר את השינוי שהוא עצמו עבר תוך כדי המחקר. הוא מספר על הנחות העבודה שאיתם הגיע למחקר- ושהתחילו להשתנות בהדרגה במהלך העבודה. הוא ראה את הדת כתפיסה חשוכה וחונקת, את האותנטיות כמרחב להגשמה עצמית אישית ואת ברירת המחדל הנכונה כפירוק של מסגרת שלא מאפשרת הגשמה אישית. במהלך המחקר, ז"ק התחיל להכיר את פניה האחרים של האמת- את הצד המכיל , המחדש והיצירתי של ההלכה, את החשיבות של ההשתייכות הקהילתית והדתית לצד ההגשמה האישית ואת היכולת לשמר את המסגרת ולהגמיש אותה, בלי לפרק בהכרח. בקרב חלק מהרבנים וכותבים מהצד הפחות- מקבל את הקהילה הדתית הגאה, ישנו משפט נפוץ שאסור לקבל את המחקרים בנושא, מכיוון שהם כולם "מוטי אג'נדה". והנה, יש פה מחקר שעורר שינוי אצל החוקר !
במאמר מוסגר, חשוב לציין שמחקרו של ז"ק משתלב בכיוון שקיים בספרות המחקרית והטיפולית על הלהט"ב: האפשרות של קיום המשפחות המעורבות מבחינת הנטייה המינית ( Mixed orientation marriage) ואת מגוון האפשרויות הפתוחות בפני אלו שרוצים לקיים מסגרת זו. נראה שספרו של ז"ק מתאר חוויה שבו הקהילה הדתית הגאה כבר מרגישה את עצמה במקום בוגר ויציב די הצורך, על מנת להכיל אופציות ואפשרויות שאינן כוללות בהכרח יציאה מהארון או הצהרה פומבית אחרת בדבר הזהות האישית. מתברר, שגם בקהילה הגאה, אין דגם אחד מחייב של משפחה "נורמלית" ואין מידה אחת שמתאימה לכולם. דגל קשת הגאווה של הקהילה הגאה, הדתית והכללית, מכיל עוד ועוד גוונים, וספרו של ז"ק הוא תרומה מחקרית ואישית חשובה להבנת המורכבות המעשירה הזו.
על כלל ופרט 