הרב ד”ר מיכאל אברהם ד”ר סודי נמיר
פרופ’ יורם יובל 
על הומוסקסואליות וכשל המומחיות ( דיון עם מיכאל אברהם)
בתקופה של מגפת הקורונה וסגר, בהחלט היו גם דברים נעימים.
אחד מהם היה, לקבל משלוח ובו טרילוגיה של הרב ד"ר מיכאל אברהם ( מעל 1800 עמודים, במצטבר, בשלושה כרכים עבי כרס) ובהם הצעה מעמיקה לדיון מקיף ויסודי בכל השאלות שמנסרות בחלל עולמו של האדם הדתי המודרני- פילוסופיה, הגות והלכה. הרב אברהם, מחבר פורה, שכבר נהניתי בעבר מספריו, כולל דיון מקיף בפוסט מודרניזם, תרם לנו עכשיו ספרי הגות רחבי יריעה, וכשאני אסיים אותם ( מתישהו…) אני מתכוון לעשות סיום מסכת של ממש.
גילוי נאות- הייתה לי גם קורת רוח אישית מסוימת מהעניין, מכיוון שבפרק על הומוסקסואליות הייתה בינינו החלפת דעות, בתיווכה של עורכת הטרילוגיה המופלאה, ד"ר חיותה דויטש, ואני הקטן אפילו מוזכר ומצוטט במפורש בפרק ( טוב, נו, מותר ליטוף קטן לאגו
וכעת הייתי רוצה להתייחס לדיון בכרך על ההלכה ( "מהלכים בין העומדים"), חלק עשירי, פרק 28 – "יחסי הרב ואיש המקצוע- הלכה ועובדות". הרב אברהם דן שם באריכות בהבחנה החדה שלו שבין ערכים לעובדות ומביא כאחד ממקרי המבחן את ההומוסקסואליות ואת התקרית עם ד"ר סודי נמיר, שהורחק מהוועדה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, עקב התבטאות שנטייה הומוסקסואלית היא סטייה. בסוף הפרק מוזכר גם דיון מול הפסיכיאטר פרופ” יורם יובל , מעל דפי מוסף “שבת” של “מקור ראשון”
ראשית, כמנהג דיון בית מדרשי מהוגן, אציג את תפיסתו של הרב אברהם, בתפילה שלא תצא טעות תחת ידי:
- יש להבחין הבחנה חדה בין עובדות לערכים
- האמירה שהומוסקסואליות היא סטייה- היא אמירה ערכית ולא מדעית. מדע מטבעו הוא מתאר, אין בו סטיות ונורמות
- אמירה ש"מדע הוכיח שהומוסקסואליות אינה סטייה" פשוט אינה נכונה. מדע אינו יכול להוכיח או להפריך כזה דבר
- לכן, ההתנפלות על ד"ר סודי נמיר הייתה בגדר סתימת פיות, וכך גם ההתנפלות על הרב לוינשיין ורבנים אחרים שהתבטאו ברוח דומה. הדבר מעיד, בין היתר, על הצביעות המוסר הכפול של הקהילה הגאה, שמתגנדרת בליברליות מצד אחד- וסותמת פיות מאידך.
- לא שייך לדיון הזה- אבל חשוב לציין שהרב אברהם עצמו לא מחזיק בכל תפיסה הומופובית ומאמין שלפחות ברמה התיאורטית, יש אפשרות לשינוי הלכתי בנושא. מי שרוצה להרחיב בעניין, מוזמן לעיין באותו כרך, חלק 11, פרק 35.
ובכן, לאחר שתיארתי כמיטב יכולתי את הדברים- הריני חולק על כבוד תורתו בכמה היבטים ובפרט לגבי ד"ר סודי נמיר.
- אני לא חושב שלתורה ולהלכה יש דעה כזו או אחרת על הומוסקסואליות. יש בהלכה איסור על משכב זכר. כמו שיש איסור על חילול שבת ובעילת נידה. אמירה שתורה רואה בהומוסקסואליות סטייה- היא אנכרוניזם ( שימוש בשפת מושגים של תקופה אחת, כדי לתאר תקופה אחרת)
- הפסיכיאטריה המודרנית עברה כברת דרך מעניינת ביחס להומוסקסואליות. בשלהי מאה 19 ותחילת המאה ה-20, הסקסולוג קראפט- אבינג ראה בה מחלה וסטייה, ולשם אישוש הטיעונים שלו, טען שכל ההומוסקסואלים הם מפגרים הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה מוסרית ( דגנרטים). פרויד חלק עליו, וסבר כי הומוסקסואליות מעידה לכל היותר על עיכוב התפתחותי – רגשי. הוא התנגד לרדיפה הפלילית של הומוסקסואלים – אך באותה נשימה גם הסתייג מהתנועה ההומופילית של תקופתו, בראשותו של מגנוס הירשפלד. מספר תלמידי תלמידיו של פרויד התרחקו מתפיסתו של רבם בנושא והתקרבו בחזרה לקראפט- אבינג. הם טענו שכל הומוסקסואל הוא חולה ומופרע וסובל מהפרעות רגשיות קשות שניתן לטל בהן רק בטיפול אנליטי ארוך טווח.
- לא מדובר כלל בתפיסה תיאורטית גרידא. לתפיסה זו היו השלכות קשות: להומוסקסואלים גלויים היה אסור לכהן במגוון רב של תפקידים הקשורים באחריות ובטח בעבודה עם ילדים ( וכי איך סוטה שלא יכול לשלוט בעצמו ייקח אחריות?) . לכן, הומוסקסואלים ולסביות לא יכלו לשמש בתור רופאים, מורים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, לכהן בכל תפקיד ציבורי משמעותי ( מחשש לביזוי התפקיד) וכמובן, לא לשרת בצבא או ארגוני הביון , בטח לא בתפקידי קצונה ופיקוד ( הרי ניתן יהיה לסחוט אותם). אמנם, בפועל בכל התקופה הזו הומוסקסואלים ולסביות אכן שימשו בכל התפקידים האלו– אבל הם נאלצו להסתיר את נטייתם המינית, לחיות בארון, בפחד בבושה ובהסתרה. אגב, צחוקים והכול, האיסור של שירותם הצבאי של הומוסקסואלים בצבא ארה"ב ולסביות גלויים בוטל רשמית רק ב-2011, בפקודתו האישית של הנשיא אובמה. אם כן, ברור שהגדרתה של הנטייה המינית ההומוסקסואלית כסטייה ( מחלה) לא הייתה עמדה תיאורטית בעלמא- אלא כלי יעיל לדיכוי חברתי. ניתן להקביל זאת לאבחון של סכיזופרניה אצל מתנגדי המשטר בשנות ה-70 של המאה שעברה בברית המועצות.
- באופן תיאורטי, כל אותם פסיכיאטרים היו יכולים להסתפק באמירה "אנו מאמינים שהומוסקסואליות היא סטייה, אבל הומוסקסואלים הם אנשים רגילים לגמרי שיכולים לתפקד ככל אדם". תיאורטית- כן, בפועל- הם התעקשו שלא כך הדבר. כי אם יש סטייה אבל היא לא באה לידי ביטוי בשום פן מעשי- אז למאי נפקא מינא למעשה? לכן הם טענו שכל ההומוסקסואלים והלסביות סובלים מהפרעות נפשיות קשות. ולכן, כמובן, גם הצדיקו את אפלייתם התעסוקתית. לכן- אין זה פלא כלל שפעילים גאים ראו בביטול הגדרתה של הומוסקסואליות כסטייה את אחד הדגלים החשובים של מאבקם. ואכן- בתחילה הדבר קרה בארגון פסיכיאטרי של ארה"ב ב- 1973 ואחריו באו כל הארגונים האחרים, עד לארגון הבריאות העולמי ב- 1990
- אבל איך כל זה קשור ליהדות, רבנים וישראל 2020? הקשר הוא פשוט. כשחבריי ואני, הומואים ולסביות דתיים, התחילו לצאת מהארון ולדרוש מהרבנים מענה, הם גילו לפתע שאין להם מענה משמעותי להציע לנו. לחלקם היה את האומץ ואת היושר האינטלקטואלי הנדרש להודות בכך. אבל לרבים אחרים לא היו כל הנ"ל. אי לכך ובהתאם לזאת, הם החליטו שהמענה היחיד התקף והנכון לבעיית ההומואים והלסביות הדתיים- זה טיפולי המרה ( כפי שאכן הכריזו במסמך המבזה "הצהרת התורה" רוב המנהיגים החשובים של האורתודוקסיה הלא- ליברלית בשנת 2011). וגם פה, היה ניתן להכריז שהגדרת המחלה לחוד והטיפול לחוד. אבל הרבנים- כולל הרב לוינשטיין- בחרו בטקטיקה אחרת. הטיעון הולך בערך בצורה הבאה: הומוסקסואליות היא סטייה והתורה מזהירה מפניה כפי שהיא תמיד מזהירה מפני סטיות חולניות, בבחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הומוסקסואליות הוצאה מקטלוג האבחון הפסיכיאטרי עקב לחץ של ארגונים גאים, המכונה לשם קיצור "טרור להטב"י". פסיכולוגים אצילי נפש, שהמשיכו להאמין שזו סטייה ושהיא ניתנת לריפוי ( עוד כשל, אבל עליו אולי בפעם אחרת), ממשיכים לטפל בנושא בהצלחה מרובה. כאן אגב, חלק מההומופובים , והרב לוינשטיין ביניהם, מתחילים לסתור את עצמם- חלקם טוענים שכבר היום יש טיפול מצוין לשינוי נטייה מינית- וחלקם טוענים שטיפול כזה עדיין איננו- בגלל הלחץ של ה"טרור הלהט"בי", שאינו מאפשר לפרסם מחקרים בנושא ( הבל מוחלט…אבל גם על זה בפעם אחרת). וגם בשנת 2020, רבנים, כולל הרב צבי טאו והרב דרור אריה, בעבר לא רחוק ראש מפלגת "נעם", עדיין מתעקשים להציג את הומוסקסואליות לא רק כאיסור תורה, אלא כסטייה שמעוררת גועל וחלחלה ומתלווה להפרעות רגשיות חמורות ( זאת גם כשהם מפרסמים את טיפולי ההמרה, שהם מסרבים לקרוא להם כך…אבל גם על זה בפעם אחרת)
- נחזור לשנת 2015 ולד"ר סודי נמיר. הוא התבטא בפורום רפואי סגור ברשת שהומוסקסואליות היא סטייה. לאחר מכן, הוא חזר על זה מספר פעמים וסירב בתוקף להתנצל. ההבנה הפשוטה והמצויה של דבריו בעיניי יכולה להיות רק אחת- עידוד להחזרת הסטיגמה ויחסי הנידוי החברתי כלפי הומואים ולסביות וגם עידוד לאפליה תעסוקתית בפועל. קשה לי להבין בצורה אחרת את דבריו של ד"ר נמיר : "אני רוצה שהם יחזרו קצת לארון". הוא בקלות היה יכול להתבטא אחרת ולומר- שמבחינתו הומואים ולסביות הם אנשים בריאים לגמרי וראויים לשוויון מכל בחינה אפשרית, כולל ההכרה בזוגיות ובהורות- ולצדם, יש לסייע בכלים של פסיכותרפיה מודרנית לאלו מהם שמתקשים עקב הקונפליקט בין נטייתם המינית לזהותם הדתית ( תפיסה בהחלט מפותחת וקיימת בקרב אנשי טיפול נוצריים בארה"ב) . הוא בחר שלא לעשות זאת וגם לא להתנצל על דבריו, כאמור
- ד"ר נמיר התעקש על כך שאמר את דעתו האישית. לא כך בחרו להבין אותו ולפרש את דבריו רבני ישראל. הם פרסמו גילוי דעת שבו הם לקו בכשל המומחיות, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות ואפילו היפוכן! במכתב התמיכה שלהם נכתב " הרופא היקר ד"ר סודי נמיר נ"י הביע עמדה מקצועית בנושא זה, האומרת שגם אנשי בעלי "נטייה הפוכה" יכולים להתגבר על כך ולהקים משפחה נורמטיבית"- בעוד שד"ר נמיר מעולם לא אמר זאת ולמעשה, אמר את ההיפך: כשהוא נשאל בראיון האם לדעתו ניתן לשנות את הנטייה המינית, הוא אמר שלא למד את הנושא ומעדיף שלא להתבטא בנושא שאינו "גרוס בו היטב".
- אני אישית חושב שהרחקתו של ד"ר נמיר ממועצת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לאור ההתבטאות שלו וסירוב עקבי להתנצל עליה הייתה נכונה וראויה ( לעומת זאת, אם חלילה הייתה דרישה לשלול ממנו את האפשרות לעסוק ברפואה- הייתי הראשון להקים קול זעקה!) הייתי אומר זאת על כל איש מקצוע שהתבטא בצורה סטיגמטית ולא ראויה על כל קבוצה באוכלוסייה ( דתיים, מתנחלים, אתיופים, ערבים וכו). אני מוכן לשמוע דעות אחרות ולנסות להשתכנע מהן . ברם, אני מאמין שמי שתקף את הקהילה הגאה ואת אנשי ההסתדרות הרפואית ( מהצד הדתי- חרדלי של המפה) התנהג כאן בחוסר תום לב וחוסר יושרה. למיטב ידיעתי, מלבד עבודתו כרופא ד"ר נמיר הוא גם מוהל. איני יודע אם הוא גובה שכר על קיום מצווה חשובה זו, ואם כן- מהו הנתח של הכנסות אלו בין כלל הכנסותיו. אבל דמיינו בעיני רוחכם לרגע- את המציאות שבה ד"ר נמיר יוצא מהארון ומכריז קבל עם עצמו כהומוסקסואל. כמה מבין מגיניו בחירוף נפש היו ממשיכים להזדקק לשירותיו כמוהל? האם הוא היה עדיין נשאר, בעיניי אותם רבנים, "הרופא היקר ד"ר סודי נמיר, נ"י" ? כמה מהם היו מוכנים אפילו לגדוע את מטה לחמו ? על כגון זה נאמר " טול מוסר כפול מבין עיניך"
- לסיכום, נעשה סדר:
– הגדרת הומוסקסואליות כ"סטייה" אינה בגדר טענה בעלמא, ויש לה השלכות מעשיות, על שלומם ובריאותם של הומואים ולסביות, וכמו כן כל תעסוקתם
– לכן, ברור שכל חברי הקהילה הגאה יילחמו נגד כל מי שמשמיע את הטענה הזו וייראו בו מבקש נפשם
– אדם דתי או דמות רבנית שחושבים שלאיסור של משכב זכר ניתן לקרוא "סטייה" לוקים בערבוב מושגים מתחומים לא קשורים. זה מסיט את הדיון
– הגדרתה של הומוסקסואליות כסטייה או לא, אינה קשורה בשום דרך ליכולת לפתח פרקטיקה טיפולית שיכולה לסייע בשינוי נטייה מינית או למצער להסתגלות הטרוסקסואלית תפקודית מעט יותר מוצלחת. לשם כך, נדרשת עבודה רבה בטיפול ובמחקר, ולא הדבקת סטיגמות. גם בשנת 2020 יש לא מעט אנשים בעולם, שחווים קונפליקט בין נטייתם המינית וזהותם הדתית, ויציאה מהארון אינה אופציה מבחינתם. טיפול כזה יכול להיות לעזר רב לאנשים כאלו
ודבר אחרון. נכון, שגם בצד הטיפולי הליברלי קיים כשל המומחיות. הוא בא לידי ביטוי, למשל, בדבריו המלאים ברצון טוב של פרופ" יורם יובל על ההומואים הדתיים. הוא מאמין באמונה כנה שאם הוא רק יסביר לרבנים שאנחנו באמת לא חולים ולא סוטים ולא יכולים להשתנות- הם יקבלו אותנו בזרועות פתוחות ועם דמעה בזווית העין. פרופ" יובל היקר, צר לי מאד אבל זה לא עובד ככה. יצרנו את הקהילה הדתית הגאה, אנחנו יוצאים מהארון ומקדמים את המודעות ואת הקבלה, באירועי "פסח שני" מדי שנה, אנו פוגשים עוד ועוד אנשים כדי שישמעו את הסיפור האישי שלנו. זאת הדרך שלנו להתקבל. מי שמקשיב לך- זה הרבנים שכבר מראש רוצים להקשיב לך. כי מי שלא מקשיב- תמיד יש לו את ד"ר נמיר. זו אולי ההגדרה החדשה לכשל המומחיות- אמונה שאם אתה מומחה- אז יקשיבו לך !
על כלל ופרט 