ארכיון קטגוריה: כתיבה אישית

מכתב לסבא

סבא

אמנם לימדתי אותי לקרוא לפני גיל שש, אבל לכתוב למדתי אחרי שכבר הלכת לעולמך. מדינת ישראל חוגגת עוד מעט את יום הולדתה ה- 70. ולכבוד זה, חשבתי לכתוב לך ולספר לך כמה דברים.

היום, גופך טמון באדמת הגלות ונשמתך- בעולם האמת. מעולם לא הייתה בישראל, אך היית מאד קשור אליה. האזנת בסתר לשידורי "קול ישראל" שאז ניסו להשתיק אותם. וכשאחותך הייתה באה לבקר אצלנו היא הייתה שואלת אותך : "מוטל, מה המצב אצל היהודים"? והיית עונה לה : "חי'לה, המצב אצל היהודים לא טוב".

אז סבא, הלכת מ אתנו ב- 1982, עכשיו 2018, מדינת ישראל היא בת 70 והמצב אצל היהודים הוא טוב. לא סתם טוב- מצוין. למרות בריאותך, שהייתה רופפת מאד, הארכת חיים עד גיל שמונים ונחשבת אז לאדם שנפטר בגיל קשיש מאד. אז תדע לך, שהיום בישראל זהו הגיל הממוצע עבור גבר. וסבתא ריסה חיה אתנו כאן עד גיל 96. אגב, אם היית מגיע לכאן, היו מטפלים בך כאן מעולה. בעיר שאנו גרים בה, פתח תקווה, יש את בית החולים הטוב ביותר במזרח התיכון, ביילינסון ויש עוד אחד. אמבולנס היה מוזעק אלינו הביתה לעתים קרובות והיית נוהג להתלוצץ על זה רוב הרופאים בטיפול נמרץ במינסק הם יהודים. אז עכשיו רובם נמצאים כאן בארץ- וגם ילדיהם, שכבר למדו כאן רפואה. ואם ברוסיה היית יכול להסתדר עם הרופאים ביידיש- בארץ היית מסתדר עם רובם ברוסית. הם טיפלו יפה מאד בסבתא והיא נפטרה בשיבה מאד טובה. גם אם בסוף היא כבר לא זכרה מי אנחנו- תמיד זכרנו מי היא וביקרנו אותה כל הזמן. ומדינת ישראל, שסבתא לא עבדה בה יום אחד, שילמה לה פנסיה וזה הספיק לה כדי להזדקן בכבוד.

סבא, היהודים כאן עושים צבא. ברוסיה של אז ושל היום, כל מי שיכול לחמוק משירות צבאי, עושה זאת. כאן, הרוב המוחלט מתעקש לשרת ולתרום, גם אם זה מסוכן. יגאל, נכדך הבכור, עשה כאן שירות קרבי אבל מקוצר, אני עשיתי שירות עורפי אבל מלא, והרבה זמן מילואים- שנים כטבח ובשנים האחרונות בתור קב"ן, שזה פסיכולוג צבאי. ואני אגלה לך, סבא, את מה שרוב הישראלים אפילו לא יודעים- רוב החיילים בצבא בישראל באים לפסיכולוג לא כדי להשתחרר מהצבא, אלא כדי להמשיך לשרת, גם אם קשה להם מבחינה נפשית. ועכשיו הנין הבכור שלך גם משרת בשירות קרבי והוא חייל מצטיין. אתה יכול להיות גאה בו. ובכולנו.

סבא, שלא תחשוב שהצבא זה עיקר החיים כאן- זה חלק קטן בסך הכול. החיים זה עבודה ומשפחה. וכל המשפחה שלנו כאן חיה ברמת חיים טובה ועושה עבודה טובה. אני זוכר איך לימדת תמיד אותי ואת יגאל להיות ישרים וטובים ולא לשקר. מה שלא ידענו אז ואימא סיפרה לנו אחר כך, זה שכל השנים סבלת מאד מהשחיתות וחוסר הצדק של השלטון הסובייטי. כי זה כל כך התנגש עם כל מערכת הערכים שלך. אז תדע לך, שכאן בארץ יש חוק ויש סדר ויש צדק. דוגמה פשוטה- היו כאן ראש הממשלה וגם נשיא שישבו בבית סוהר. אתה בטח מתבייש בכלל בזה שיהודים מסוגלים לעשות מעשים כאלה. אבל יהודים גם הם בני אדם וגם להם יש יצר הרע. מה שכן, מדינת ישראל לא נשאה להם פנים, הם באו בפני בית משפט כאחד האדם וזה דן אותם לכף חובה- ולא עזרו להם כל עורכי הדין הטובים ביותר. כי יש בארץ חוק וסדר וצדק. לוקח לצדק זמן להתגלות- אבל אנחנו יודעים לחכות הרי. אנחנו יהודים.

סבא, יש כאן בארץ כל מיני יהודים. מהכי אדוקים ועד הכי כופרים, עם כל מה שבאמצע. אבל האמת היא שהרוב הם אנשים שדי דומים לך כפי שאני זוכר אותך. הם אנשים טובים, שעובדים קשה, מחוברים למסורת, משפחה עבורם זה העיקר והמצווה העיקרית שלהם היא להיות "מענטש"- בן אדם. יגאל ואני עובדים קשה והרבה. הוא בתחום שצריך בעיקר ידיים- ואני בתחום שצריך בעיקר ראש. אבל שנינו טובים מאד במה שאנחנו עושים, שנינו אוהבים את מה שאנחנו עושים ושנינו עושים טוב לסביבה שלנו. וגם תמיד שומרים על הקשר. בכלל, המשפחה שלנו נותרה מגובשת מאד , למרות שהיו כל מיני קשיים וטלטלות. אתה יכול להיות גאה בנו.

אנחנו היינו רק שני נכדים שלך. אני אומר לפעמים לחברים הישראלים- "היינו שני ילדים בבית. משפחה רוסית גדולה". ואהבת אותנו מאד. אז בטח תשמח לשמוע שיש לך ארבעה נינים ! ההבדל ביניהם גדול – והקשר ביניהם מצוין. הם נפלאים ומקסימים ושובבים וחמודים- כל אחד בדרכו. תשמור עליהם מלמעלה – וגם עלינו.

סבא, אומר לך בכנות. אתה כעת בעולם של מעלה ואתה יודע על הנטייה המינית שלי. אני בטוח לחלוטין שאתה מקבל אותי לגמרי כמו שאני- תמיד אהבת אותי כל כך והייתי הנכד האהוב והקטן. בכלל, אתה הרי כעת בעולם האמת ויודע שאין בנטייה המינית האחרת משהו רע. וגם זה משהו שהיה לי חשוב לספר לך- למרות שהיו תקופות שהיה לי מאד קשה, בסוף החלטתי לצאת מהארון, להישאר יהודי, להישאר בן אדם טוב ולהיטיב עם הסביבה כמה שאני יכול. וברוך השם, בשנת 2018 זה בהחלט אפשרי בישראל. ואפילו עשיתי ואני ממשיך לעשות דברים כדי שלאלו שבאים אחרי יהיה קל יותר והם יחיו בחברה פתוחה ומקבלת יותר. אני מאמין שאני אשאיר אחריי עולם יותר טוב. ומאמין שאתה גאה בי היום.

סבא, אני אומר לך בכנות, אני גם רוצה להביא לך נינים. ואני אעשה את זה. היום בישראל זה אפשרי, גם לגבר שחי בזוגיות עם גבר אחר. קשה, מסובך, מורכב- אבל אפשרי. לפעמים כשאני חושב על כל הקשיים שמצפים לי בדרך וגם על הגיל שלי- אני מתעודד גם מהעובדה שגם אתה הפכת לאבא בגיל 44. סבתא סיפרה לי איך זה היה. היה לכם תינוק שמת משחפת, ואז סבתא הפילה פעמיים ולא רצתה להיכנס להיריון שוב. הצלחת לשכנע אותה לנסות פעם אחת אחרונה. ובשנת 1946, אחרי המלחמה הנוראה- נולדה לך בת יחידה. שחגגה בשבוע שעבר את יום הולדתה ה – 72. אימא שלי. ובגלל זה- כולנו פה. אגב- גם יגאל הפך לאב בפעם השלישית והרביעית אחרי גיל ארבעים. כך שיש לי לקחת דוגמה גם ממך וגם ממנו.

סבא, אני רוצה להגיד לך תודה .על זה שלמרות כל הקושי וכל המאמצים וכל התלאות שהיו מנת חלקך, לא ויתרת והמשכת את החוט של החיים היהודיים. לא ויתרת על הדור הבא. גידלת את הבת שלך באהבה- וכך גם היא ואבא גידלו אותנו. והיום- הנינים שלך גדלים במקום אחר. שבמקום שבו לא רודפים יהודים ולא מדכאים הומואים וכל אחד יכול להגיע למה שהוא שואף. לא קל. אבל אפשרי.

אז סבא, תודה לך על הכול. מדינת ישראל תהיה בת שבעים עוד מעט ומחכות לנו עוד הפתעות רבות. כשאתה היית בן שבעים, הייתי בן שנתיים ואי אפשרי היה לדעת מה ייצא ממני. והיום, כעבור ארבעים שנה, אני בעיצומם של החיים. חיים כיהודי חופשי במדינת ישראל הריבונית. אז סבא, הכול בסדר. המצב טוב אצל היהודים. תמסור ד"ש לסבתא ולכל מי שאתה פוגש שם. אנחנו נתראה, אבל לא בקרוב. כי אנחנו עוד צעירים והמדינה היא רק בת שבעים ויש כאן עוד הרבה עבודה. ואם אנחנו לא נעשה אותה, מי יעשה ?

אז זהו, אנחנו לוקחים קצת חופש מהעבודה והולכים לחגוג שבעים למדינה. מזל טוב !

נכדך הצעיר- ויטליק ( זאב )

התמכרות- המתכון

oppositeAddiction_trauma

 

 

 

את הרעיון לרשימה הזו קיבלתי מרוברט וייס- מומחה חשוב בתחום ההתמכרויות וספציפית התמכרות למין. אך ראיתי שיש הרבה מה להוסיף- לכן אבקש לשתף אתכם בגרסה המורחבת משל עצמי.

ובכן, קיים מתכון בדוק לייצר התמכרות. כמו כל המתכונים, גם בו ישנן וריאציות שונות שמייצרות מגוון יחסי של המוצרים הסופיים- אבל הכול מבוסס על מתכון בסיסי עם רכיבים קבועים- שכל אחד "משכלל " אותו על פי ראות עיניו ובהתאם לרכיבים הנגישים.

אז איך מכינים התמכרות ?

הרכיבים:

– תינוק אחד, זכר או נקבה

– הורה אחד או יותר אלים, מזניח או מתעלם מהצרכים הרגשיים. לא חובה הורה מכור בעצמו

– אלימות או הזנחה מצד ההורה

– טראומה- מצד ההורים, האחים, החברים או אירועי החיים ( השפלה, חרם בבית ספר, פיגוע, אלימות כלפי האחים, גירושין )

– רגישות יתר ( רכיב מובנה )

– נטייה להתנתק ולהתבודד

אופן ההכנה:

– מערבבים את הכול במכל גדול ומשרים שם לתקופה. מחכים שנוצר ילד סגור , מנותק, עם דימוי עצמי ירוד

– משחררים את הילד לסביבה לא בטוחה, לא יציבה או לא מתפקדת, שאין לו את כישורי החיים הנדרשים כדי להתמודד אתה

– מחזקים אצל הילד את רגשי הבושה והאשמה על חוסר הכישורים שלו ואת הצורך להסתיר את מי שהוא. אפשר גם להתאמץ להראות כלפי חוץ ש"הכול בסדר" ולסגור את כל הבעיות בפנים.

– הילד ימצא בקלות חומר או התנהגות ממכרת ( סמים, אלכוהול, הימורים, פורנו, אכלנות-יתר )

– ממשיכים להתנהל בבושה, אשמה והסתרה עד שההתמכרות מבשילה לגמרי. אפשר לעשות את זה או בחום גבוה ( התפרצויות זעם, צרחות, השפלות, חשדנות בלתי פוסקת) או בקור ( ניתוק רגשי, התעלמות מוחלטת )

הגשה:

– בהגשה ניתן להשתמש בתוספות חמות ( האשמות, זעם, קללות , אלימות) או קרות ( ניתוק, אדישות, חוסר אמון )

– הולך גם מצוין עם סגירות, ניתוק, חוסר רצון להיעזר, בושה ואשמה

– לאוהבי המתכונים המתוחכמים , ניתן להוסיף מגוון רציונליזציות כדי לסבר את האוזן : "כולם מכורים למשהו ( כולם שותים/ מעשנים/ מהמרים/ צופים בפורנו ). אני יכול לשלוט בעצמי ולא צריך עזרה. במצב שלי, כל אחד היה עושה את זה. הייתה לי ילדות קשה והחיים קשים מאד באופן כללי"

ובכן, כפי שאתם רואים, יש לנו כאן מתכון פשוט ונגיש. כל משפחה מסוגלת להכין אותו – והאמונה שניתן לעשות זאת רק בסוג משפחות מסוים היא בלתי מבוססת. זה רק נשמע הרבה עבודה- אבל בעיקר צריך להזניח ולא לעשות דברים.

הכנת ההחלמה היא כבר מתכון הרבה יותר מורכב. נדבר על זה בפעם הבאה.

איפה אתה, מייקל ?

אני מייקל

על הסרט "אני, מייקל"

זאת הייתה שמחה וצהלה

דורשי רעתה של הקהילה הגאה קיבלו סופסוף פיצוי של עוגמת נפש רבת השנים

כבר שנים ארוכות לא היה מישהו מפורסם ש"עזב את אורח החיים ההומוסקסואלי" וראה את האור הנוצרי- סטרייטי הגדול. ההיפך הוא הנכון- בשנת 2011 כדאי היה לשמוח אם שערורייה עם "מרפא הגייז" הבא בתור התפרצה רק פעם השנה ולא יותר.

באווירה כזו, סיפורו של מייקל גלאץ היה כאוויר לנשימה. פעיל מוכר בקהילה הגאה, איש שייסד מגזין גאה, אחד שמתבגרים להט"בים מכל רחבי ארה"ב נשאו אליו את עיניהם וראו בו מודל לחיקוי, אדם שנמצא בזוגיות גאה גלויה ורבת שנים – הודיע על עזיבתו את הומוסקסואליות, על היותה "מעשה שטן" – ומאוחר יותר, אף התחתן. את התהליך שלו גלאץ תאר לא כתהליך טיפולי- אלא כ"לידה מחדש" מבחינה דתית.

ושמחה הכנסייה וצהלו מטפלי ההמרה והקהילה הגאה נבוכה .. עיתונאי גאה, בנואה דניז- לואיס ראיין את גלאץ- וכך עשה גם "הכהן הגדול" של טיפולי ההמרה, ג'וזף ניקולוסי. אך ברור שגם אחרי שהמהומה שככה, דמותו של גלאץ ריתקה אליה אנשים. אחד מהם, במאי ג'אסטין קלי, עשה סרט תחת השם "אני, מייקל" בכיכובו של ג'יימס פרנקו.

צפיתי בסרט לא בלי חששות. למישה, הערכתי שהוא בהכרח יילך לאחד משני כיוונים בעייתיים: או שהוא יצייר את גלאץ כמו המטיפים נוצריים אהבו לצייר אותו- כגיי אומלל ומיוסר שעזב את עולם הגייז האפל והמיוסר וכיום הוא סטרייט נוצרי זורח ומאושר. הכיוון השני, תמונת תשליל של הראשון- יראה את גלאץ כנבל ושקרן, מטורף שהוזה הזיות דתיות ומטיף לשנאה וביטול של הדברים , אותם הוא העלה על הנס רק אתמול.

לשמחתי, הבמאי לא נפל לאף אחת משתי המלכודות. יצא לו סרט שמספר סיפור אנושי מורכב, עם הרבה אמפתיה, ובלי לעשות דמוניזציה לאף אחד. בעידן הפוליטיזציה שלנו, זהו הושג אמנותי לא מבוטל.

על מה חשבתי בעקבות הסרט :

  1. על המורכבות העצומה של הנפש האנושית , על האינטראקציות של אינספור מרכיבים בתוכה ועל כמה קשה לסדר אותן בתבניות. איני אומר שצריך לחיות ללא תבניות, אני רק אומר שסוכן לקדש אותן
  2. חשבתי גם על כך שסרט יכול לעודד דיון בשאלות שאנו מעדיפים לא לדבר עליהן. כשבו דמותו של גלאץ אומר לו שהוא צריך לקחת פסק זמן מהקר שלהם, הוא מזכיר לו גם את העובדה שצירוף "הצלע השלישית" לזוגיות שלהם, עבר, בעצם, מבלי שיח של ממש. זה פשוט קרה , מתוך הנחה ששני הצדדים מעוניינים. זו לא השאלה, האם קשרים פתוחים יכולים או לא יכולים לעבוד בקהילה הגאה. זו השאלה האם זה משהו שאנו בכלל מוכנים לדבר על זה בכנות ומתוך אחריות ?
  3. וחשבתי גם על עוד תזכורת חשובה שמייקל גלאץ שולח לנו. גם אדם שיצא מהארון, זקוק לגישה אל המעבר, לצר הערכי שמארגן את חייו, לחיבור אל הפליאה הגדולה למול מעשי בראשית ולסעד הנפשי מול החרדה גדולה של הקיום. את כל הדברים האלו לא חייבים למצוא בכנסיה, או בבית הכנסת- אבל חשוב לכל הפחות לדבר עליהם וליצור אווירה של שיח פתוח ולגיטימי.
  4. ככלל, אני מאמין שהשיח שהסרט מייצר הוא שיח של קהילת להט"ב חזקה ובוגרת. בשנת 2017, אנו יכולים להכיל שוני ומגוון החלטות ביחס לזהות ויציאה מהארון. את הזהויות האישיות המורכבות. וגם אם מישהו אומר על זהותנו שהיא "מעשה שטן"…כבר לא יחרב עלינו העולם. אולי כדאי שנעמיק ונחקור ונתחבר לאמת הפנימית שלנו, עם כל המורכבות מסביב. ונדבק בה באומץ. בלי לחשוב מה יגידו. כמו מייקל גלאץ. אולי ב- 2017 ניתן פשוט להאזין לסיפור, או לצפות בסרט, מבלי לסווג אותו מייד כעוין או מסייע.

יכול להיות שאתם מכורים לסקס ולא ידעתם?

רשימה זו מאת ידיד יקר, עו”ס מיכאל אמיר, התפרסמה ב”מאקו גאווה” עם איור בעייתי. ביקשתי לפרסם אותה אצלי, מפאת חשיבותה, עם איור שונה

sex addiction

סקס זה כיף. התמכרות לסקס זה ממש לא כיף (ויעידו על כך המכורים). אז איך תדעו אם אתם מכורים? מה המחיר שמשלמים על ההתמכרות הזאת, ואיך נגמלים ממנה? מיכאל אמיר, מטפל בהתמכרות לחומרים והתנהגויות כפייתיות, שופך אור על הנושא הלא מדובר: "בהתמכרות הבעיה היא לא האקט עצמו, אלא שאתה מאבד את עצמך בתוך העוררות הזאת. המחירים בהתמכרות למין הם אדירים"

מיכאל אמיר

לפני שנבין מהי התמכרות לסקס, חשוב לציין כי ביטויים של מיניות לא שגרתית או חריגה (כגון: פטישיזם, סאדו-מאזו ועוד) אינם מעידים בהכרח על התמכרות לסקס. למעשה, אפילו קיום יחסי מין באופן תדיר או רגשות אשם המלווים התנהגות מינית, אינם מדד מספק להתמכרות לסקס. כשאנו מדברים על התמכרות לסקס אנו לא מדברים על פרקטיקה מינית או על כמות. חשבו על כך – האם אדם ששתה כמות רבה של אלכוהול והשתכר נחשב מכור? בוודאי שלא. כשאנו מדברים על התמכרות אנו מדברים על תפקוד .

למרות שהתמכרות לסקס עדיין אינה מוכרת בספר האבחונים הפסיכיאטרי העולמי (ככל הנראה מסיבות פוליטיות), נהוג לבחון את ההתמכרות לסקס על פי אופן ואיכות הפניית המשאבים החיצוניים והפנימיים המושקעים על מנת להשיג סיפוק המיני. מרכיב מרכזי ביותר בהתמכרות למין קשור לפנטזיות. קיום יחסי המין הוא למעשה אקט של שחרור ופורקן לאחר עוררות מינית שהחלה בשלבים מוקדמים יותר במוח. הפנטזיה דוחפת אותנו לעבר המימוש, וההתמכרות היא למעשה לריגוש (העוררות). הריגוש נותן לנו תחושת חיות. כשאנו מפנטזים חלה עוררות מינית דרך חומר המופרש למוח (דופמין) שיוצר תחושת עונג. המוח שלנו חכם ומתוחכם, הוא אוהב וזוכר את ההרגשה המענגת של הדופמין ומנסה למשוך אותנו שוב ושוב להשיג את אותה ההנאה.

הגירוי (פנימי או חיצוני) מוביל לפנטזיה, שמובילה להפרשת דופמין, שמוביל לחיפוש אובססיבי אחר פורקן (דחף). כך למעשה עצם הפנטזיה (בלי שעוד מימשתם אותה) יוצרת עונג .לא הסקס עצמו ממכר, אלא האופוריה הנגרמת כתוצאה מהעוררות המינית. בהתמכרות הבעיה היא לא האקט עצמו, אלא שאתה מאבד את עצמך בתוך העוררות הזאת וננעל כמו "קרן לייזר ממוקדת" ללא יכולת להשתחרר. אתה נמצא ב"טראנס" שלאחריו אתה שואל את עצמך: איפה לעזאזל הייתי? להיכן נעלמו כל השעות והימים? אתה מתעורר כאילו מחלום כשהטראנס מתפוגג.

לאור הבנה זו, ניתן לומר כי התמכרות לסקס כוללת בתוכה: התמכרות לאהבה, לאפליקציות, שיחות בצ'טים, צפייה מאסיבית בפורנו והסכמה ללכת רחוק – לפעמים צעד אחד יותר מדי (כמו למשל : נהיגה בשכרות, יחסי מין לא מוגנים או חציית קווים שמבחינתך היו קווים אדומים) על מנת לפרוק את הדחף ולהרגיש סיפוק. אל הפנטזיה נכנסים אלמנטים רגשיים רבים כמו: צורך להרגיש מחוזר, נאהב, אהוב, מוכל. או להיפך: צורך להרגיש מושפל, נשלט, נחות. כל אלה נותנים תחושת חיות (הגם שהיא זמנית) והמערכת הנוירולוגית במוח שואפת לשמר ולשחזר מצבים אלו.

ההתמכרות לסקס משרתת בעצם כמה אסטרטגיות התמודדות של הנפש: היא מאפשרת להתמודד עם רגשות כואבים. כשאתה עסוק בפורנו אתה לא פגיע, מאוכזב או פצוע רגשית. כשלאנשים יש יום רע, הם מוצאים לעצמם כל מיני דרכים לווסת את עצמם בצורות שונות. לעומת זאת, מכורים לסקס ביום רע חייבים ריגוש קיצוני שיאפשר להם להתנתק מרגשות מכאיבים. העוררות המינית מאפשרת להיכנס "לטראנס" של ניתוק.

מכורים לסקס ביום רע חייבים ריגוש קיצוני שיאפשר להם להתנתק מרגשות מכאיבים | צילום: יוטיוב

ההתמכרות מאפשרת לאדם להרגיש שליטה באופן פרדוקסלי. על פניו התמכרות היא איבוד שליטה, אבל כלפי חוץ ובתחושתו הפנימית של המכור יש לו שליטה מסוימת על רגשותיו. כל תכליתה של כל התמכרות היא הניסיון לשלוט על רגשות ובהתאם לכך על ההתנהגות. עליי גם לציין כי להתמכרות יש מאפיינים ביולוגיים-תורשתיים. ישנם אנשים בעלי רגישות שמועדים לפתח התמכרות באם לא ישמרו על עצמם.

המחירים בהתמכרות לסקס

המחירים בהתמכרות לסקס הם אדירים. בניגוד לסמים, שאותם אפשר לנסות להרחיק, מיניות היא חלק אינטגרלי ובסיסי באדם, ועל כן התמכרות זו קשה לא פחות מהתמכרות לחומרים (ויש שיאמרו אף יותר). בהתמכרות לסקס מספיקה פנטזיה משמעותית אחת על מנת להניע את מערכת העוררות המינית וחזרה לדפוסים של התנהגות כפייתית – התמכרותית. מעבר לכך, סמים בדרך כלל מעוררים או מרגיעים. בהתמכרות לסקס יש את שני החלקים, כך שההתמודדות קשה יותר.

מחירים נוספים קשורים לפגיעה בתפקוד ובמערכות יחסים. היכולת ליצור קשרים אינטימיים עמוקים נפגעת בהדרגה, מאחר שהאדם ממוקד לאובייקטים האמורים לספק את צרכיו, ובכך נעשית אובייקטיביזציה (חפצון) של אנשים. כמו כל התמכרות גם בהתמכרות לסקס קיימת הסתרה, בושה, אשמה ותחושה של חוסר אונים, במיוחד כשהמחירים עולים על הרווחים. קיומה של זוגיות אינה מבטיחה חוסן בפני התמכרות, וכשההתמכרות מתגלה היא גורמת לשבר עמוק במערכת האמון הזוגית.

להט"בים הם קבוצת סיכון גבוהה לפתח התמכרות לסקס | צילום: istockphoto

להט"בים הם קבוצת סיכון גבוהה לפתח התמכרות לסקס. המתירנות המינית, השפע, הלגיטימציה ואף העידוד של החברה לצריכת סקס (וסמים), הפכו את המין לווסת רגשי וכמרכיב עיקרי להתמודדות עם רגשות קשים ותסכולים. כמובן שאין כל רע להתווסת לעיתים דרך סקס, השאלה היא באיזה אופן, על חשבון מה ובעיקר מי, והאם האדם פיתח מנגנוני התמודדות נוספים.

מאפייני תרבות להט"ביים משפיעים עמוק על אופן התפתחותה של ההתמכרות. נושאים של דימוי גוף ודימוי עצמי, הפרעות אכילה, צריכת סמים ומסיבות סקס בהם נדרשים "סטנדרטים" מסוימים, עלולים להאיץ מרכיבים התמכרותיים באישיות. אין פלא שרבים מהמכורים לסקס מפתחים אף תלות בסמים וכן להפך.

ובכל זאת, אנסה לסכם באופטימיות. התמכרות היא איתות של הנפש על מצוקה. היא הניסיון לשלוט על מצוקה גלויה או סמויה. כשהמחירים גוברים על הרווחים – האדם מבין (בתקווה רבה) כי עליו להיות קשוב לאיתותים הנפשיים, ולקחת אחריות על רגשותיו ומעשיו המשפיעים הן על תפקודיו והתנהלותו והן על סביבתו. פנייה לטיפול יכולה לתת מקום ומענה לפן הרגשי, תוך התייחסות ליכולות ומשאבים לצד פיתוחה של מיניות בריאה ויצירת מנגנוני התמודדות יעילים אל מול דחפים ומצבי דחק.

מיכאל אמיר, M.sw – עו"ס קליני מוסמך, מטפל בתחומי בריאות הנפש וההתמכרות לחומרים והתנהגויות כפייתיות

על ד”ר טראנס ומר ג’נדר

סוגיית הטראנסג’נדרים ב”השילוח”

תוצאת תמונה עבור ‪jewish transgender‬‏

 

אני אוהב את כתב העת הישראלי החדש "שילוח" וחושב שהוא מאד חשוב. גילוי נאות- אני גם מיודד אישית עם העורך הראשי יואב שורק ועם עורך משנה צור ארליך. על אחת כמה וכמה, צרם לי מאד פרסומו של המאמר המתורגם "הטראנס של משטר המגדר" בגיליון השלישי. כיוון שמדובר במאמר מתורגם בכתב עת אמריקאי נוצרי והוא אינו מתייחס ישירות לשיח הקיים בישראל, החלטתי שלא להגיב. ברם, כעת התרגום עלה לרשת ואני רואה שמשתפים אותו ברשתות חברתיות. לכן אכתוב מספר מילים התייחסות בקצרה

– ראשית, הערכה כללית: מדובר במאמר גרוע, שטחי וחד צדדי שמקדש מלחמה על טראנסג'נדרים באשר הם ואינו מעוניין כלל לדון בתופעה לעומק ובצורה אנושית. יתרה מזאת, המאמר משתמש פעם אחד פעם בהצגה מגמתית ומקוטעת של הידע המחקרי הקיים על אודות טראנסג'נדרים ובכך קרוב להפוך את עצמו למאמר תעמולה במקום מאמר הגותי או אפילו פולמוסי

– האירועים המוצגים במאמר ביחס לבית ספר שבו התעוררה בעיה של הכלה כלפי ילדה טראנסג'נדרית מוצגים בזווית מאד מסוימת. מצויה ברשת גרסה מפורטת ושונה מאד של האירועים. חשוב לציין שבסופו של דבר הילדה לא המשיכה ללמוד בבית הספר וכיום היא לומדת בבית ספר אחר שאינו מתקשה להכיל את השונות המגדרית שלה. אם בוחרים את הדוגמה של בית הספר "נובה" כדוגמה של טרור להט"בי, הרי שזו דוגמה ממש לא מוצלחת

– במאמר מצוטט מספר פעמים פסיכיאטר פול מק'יו שכופר במלוא הפה בשינוי זהות מגדרית ומכנה אותו "שקר גלוי ובוטה". דעתו זו של מק'יו אפילו אינה דעת מיעוט בקהילה הפסיכיאטרית- היא דעת יחיד ! בזמנו, הוא סגר את התכנית לשינוי מין בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ון הופקינס, בטענה ש"יש לתקן להם את המוח ולא את הגוף" ( we have to fix their minds and not their bodies). מיותר לציין שפרופ מק'יו לא הציג עד היום אפילו מחקר אחד ( !!!) שמציג דרך טיפולית יעילה לגרום לטראנסג'נדרים להפסיק לרצות לשנות את מינם. סקירתו המוזכרת במאמר, שפורסמה במגזין שמרני New Atlantis וכוללת 143 עמודים ( !) אינה מכילה אף מחקר אחד בודד כזה לרפואה. ככלל, מק'יו אינו מתמחה בנושאים של נטייה מינית או זהות מגדרית ולא פרסם אף לא פרסום אקדמאי אחד בנושא. את שני הפרסומים שהוא כתב בנושא ניתן למצוא ברשת- אחד במגזין שבו התפרסם גם המאמר הנוכחי, ירחון נוצרי First Things והשני ב- Wall Street Journal

– המאמר מצטט בצורה מניפולטיבית את המחקר של חוקרת שוודית, שניתן כביכול להבין ממנו שניתוח לשינוי מין מחמיר את מצבם הנפשי של טראנסג'נדרים. היא עצמה אמרה בעבר שזו צורה לא אתית של שימוש בנתונים שלה. בנוסף, רק בשנה שעברה התפרסם המחקר שראה עליה מתמדת ברמת האושר והסיפוק אצל כל מי שעבר הליך של שינוי מין, למרות העובדה שכעת הוא חשוף לאפליה תעסוקתית. בכלל, המאמר אפילו לא טורח להזכיר את העובדה שאיגוד פסיכולוגי אמריקאי, גוף בריאות הנפש הגדול בארה"ב, פרסם לפני שנתיים קווים מנחים לטיפול בטראנסג'נדרים. כמו כן, דעותיו של מומחה חשוב בנושא, פרופ' קנט צוקר מוצגים בצורה מקוטעת. צוקר אכן טוען שכל הילדים שהגיעו אליו לטיפול לפני גיל שש בסופו של דבר לא שינו את מינם כתוצאה מהטיפול אצלו ( ואני מטיל ספק בנתון זה, בהיעדר נתוני מחקר). אך צוקר עצמו מודה שאחרי גיל שש בהרבה מקרים כבר מאוחר וגם ממליץ על טיפול הורמונלי טרום גיל ההתבגרות

– בחברה חופשית מותר לדבר ולדון בכל נושא. מותר ולגיטימי בהחלט להרהר בשאלה האם ועד כמה נכון שהאצבע תהיה קלה על ההדק של טיפולים למניעת התבגרות הורמונלית לקטינים, כאשר 75-90% מהם בוחרים בסופו של דבר שלא לעבור הליך של שינוי מין. אף בין החוקרים ואנשי טיפול המטפלים בקהילת הטראנס קיימים חילוקי דעות בנושא. אך לא ניתן למחוק את זהותם של אנשים טראנסג'נדרים במחי המקלדת ולדון אותם לסבל של חיים תחת זהות מגדרית כפויה שלא תואמת את מכלול החוויה הרגשית שלהם

– לסיום- שמחתי על הופעתו של "השילוח" כעל במה שמרנית דינמית צעירה ו"יוצאת מהקופסה". מאמרים כמו זה של קרסטן מכניסים את כתב העת האיכותי הזה לקופסה חולה מאד. ההצגה של "בני החושך" הטראנסים שזוממים להחריב את החינוך ואת התרבות המערבית מול "בני האור" הנוצרים שמקיימים את יסודות הציוויליזציה רק מזיקה לכולם. בספרו החשוב Far from Tree, בפרק מקיף ויסודי ( כמו יתר פרקי הספר) הדן בשינוי מין, המחבר אנדרו סלומון אומר בהלצה, שהיה טוב לו הטראנסג'נדרים היו לובשים טי-שרט "לך זה לא יקרה". התחושה שהגדרות הבסיסיות ביותר שלנו על עצמנו ( גבר/ אישה) עלולות להתערער, מוציאה מאחדים מאתנו את הרצון לעלות על בריקדות ולגונן. אבל האמת היא שאין על מי או על מה. טראנסג'נדרים הם מיעוט מזערי מכלל האוכלוסייה. לא צפויה כאן כל תנועה המונית. אז בואו, שמרנים יקרים, נתחיל לאט ובהדרגה לשנות את דעתנו בנושא ולאמץ עמדה מורכבת יותר. זה לא קל- אבל קל יותר משינוי מין.