ארכיון קטגוריה: כתיבה בנושאים הומולסביים

סיפור מותו ותחייתו של יונתן לנגר

על הסרט "יונתן אגסי הציל את חיי", תומר וברק היימן, 2018

תוצאת תמונה עבור יונתן אגסי הציל את חיי

התלבטתי ארוכות האם לכתוב על הסרט "יונתן אגסי הציל את חיי".

משהו בי אפילו לא רוצה שאנשים יידעו שצפיתי בו.

אבל משהו אחר בו ממשיך להטריד ולהציק, כמעט שבוע אחרי הצפייה. נראה שמשהו שהטריד את הדמות עבר לבמאי – ומשם לקהל. אז אנסה לגעת במשהו הזה. אין לראות בדברים שבהמשך ביקורת קולנועית, אלא צרור של רשמים מאד אישיים. שעם זאת, ייתכן שיש לציבור עניין בהם.

אגיד מהתחלה- הסרט קשה מאד לצפייה, גם למי שחושב שהוא מורגל בתכנים קשים. גם לי, שעוסק בטיפול בעשור האחרון ושמכיר היטב את הקהילה הגאה, כולל הצדדים הפחות פוטוגניים שלה- ברגעים מסוימים היה צורך להוריד את העיניים מהמסך. ולכן, גם לחובבים מושבעים של יצירת האחים היימן ( ואני בהחלט אחד מהם ) – תחשבו פעמיים ושלוש, לפני שאתם מאתגרים את הליברליות ואת סף ההכלה של עצמכם ברמה כל כך גבוהה. הוזהרתם, ומעכשיו האחריות היא עליכם.

דווקא לאור הנ"ל ומתוך הנחה שחלק מקוראי הביקורת לא ייראו את הסרט – ספוילר. יונתן אגסי הוא שם במה של יונתן לנגר- שהיה במשך שנים אחדות לכוכב העולמי הבלתי מעורער של הפורנו הגאה ומושא הפנטזיות של רבבות גברים ברחבי העולם. הסרט עוקב אחרי חייו הסוערים, הזוהר והכאב שמאחורי זה, ההתרסקות הקשה- והחזרה לארץ.

אולי אתחיל דווקא מחיבור לסרט אחר מבית היוצר של האחים היימן, שכתבתי עליו בעבר בהתרגשות גדולה- "מי יאהב אותי עכשיו". הסרט מתאר מפגש בין סער מעוז, גיי נשא HIV, למשפחתו הדתית מקיבוץ טירת צבי, לאחר שנים רבות של נתק. אין בסרט שום דבר נועז או מזעזע ברמה ויזואלית. זהו סיפור אנושי נוגע ללב.

ואחרי שצפיתי בסרט הנוכחי- חזרתי לרגע בלבי לסרט הקודם. נניח לרגע שהמצלמה של תומר היימן הייתה מלווה את סער מעוז בתקופת יציאה מהארון שלו. אנחנו הצופים שותקים בנימוס, אבל כולנו יודעים איך נדבקים ב-hiv. מה היה אם היינו נכנסים לתקופה בחייו של סער שהייתה מלווה בכאב על גילוי נטייתו המינית, כאב על דחיית המשפחה, כאב על הקונפליקט הדתי – ואיבוד הדעת והרס עצמי שבאו כתוצאה מכך ? כמה היינו מסוגלים להכיל את זה? האם האמפתיה שלנו לסער הייתה נפגעת?

אני מהרהר בקול רם, בין היתר כי אני קולט כמה קל יהיה לצופה בסרט "יונתן אגסי הציל את חיי" להפיק ממנו מסרים הומופוביים, על חיי ההוללות והפריצות של הקהילה הגאה. כמה קל יהיה לסובב את הכול לכיוון מוסרני – טהרני שמדבר בכאב מעושה על תהומות של הפקרות שקיימים בחלקים מסוימים של קהילה זו . וכמה כולנו נוטים לעקוף את הצדדים האלו בשתיקה מנומסת.

אבל הצד הזה קיים. בקהילה הגאה וגם בי באופן אישי. לכן צפיתי בסרט מתחילתו ועד סופו. הצד הזה לא סתם קיים, אלא מוקצן בסרט עד קצה גבול היכולת. בשלב מסוים מתברר, באופן צפוי למדי, שמלבד החיים ככוכב פורנו, אגסי עוסק במקביל גם בליווי. הדיבור הגלוי על זה מביך גם אותו, לפחות מול אחותו. וגם כשהוא מראה לאימא שלו את החלקים מסרטי הפורנו בהם הוא השתתף, הוא עוצר אותם לפני שהם מגיעים "לדבר עצמו". כי קשה, באמת קשה, לראות את כל החלקים האלה. גם ליונתן אגסי עצמו.

אגב, יונתן אגסי. סוד שמו של הסרט נחשף די בהתחלה, כשהוא מספר על כך ששם משפחתו המקורי הוא לנגר, והשם אגסי הוא מעין "שם במה". אבל זהו בעצם "האני האחר" של יונתן אגסי, הדמות האחרת שלו, שלדבריו "הצילה את חייו" בכל פעם שהיה זקוק לה.

וממה היה צריך להציל את חייו ?

מסתבר שמהרבה דברים. מההשפלות בבית הספר, כלפי הילד העדין והנשי. מהניתוק המוחלט מדמות האב- שמופיע בסרט בדרמטיות, שנים רבות אחרי שעקבותיו נעלמו בברלין. שנים רבות אגסי הצטלם ושלח ד"שים מצולמים לאביו בחו"ל, בלי לקבל תשובה לעולם- והאבא היה עבורו, "האור הדולק של המצלמה".

אז איך מתגברים על הניתוק והניכור ? איך מגנים על הילד הקטן והעדין ?

למשל, מנסים להעלים אותו. מקימים סביבו מעטפת של גבר גדול ומזוקן, מנופח משרירים, סטירואידים וסמים ,מקועקע מכף רגל ועד ראש ומנוקב פירסינגים. הופכים את הגבר הזה לנחשק האולטימטיבי, שדמותו מופצת במאות אתרים ואלפי דיסקים. הופכים אותו לפנטזיית הדגל שמספקת את כל הצרכים והגחמות. וכרגע האבא, שהפך לאור האדום במצלמה, רוצה אותו כל הזמן וצריך אותו כל הזמן. וגם הרבה אנשים מציאותיים, מתחילים לרצות את דמותו של יונתן אגסי, וגם מוכנים לשלם לו בהתאם. וזה מאד מעורר ומגניב, בתקופה מסוימת.

כמובן, שתמיד קיים גם יונתן אגסי אחר. הוא הילד הטוב שאוהב את האוכל הביתי שאימא מכינה לו במטבח של הדירה בחולון. ששולח את הכסף שהוא מרוויח מלשמש פנטזיה אליה- כי היא בקושי גומרת את החודש. שמנסה להסביר לאחותו, בצורה לא משכנעת, שליווי אינו זנות. ובעיקר- שנשאר עדיין ילד עדין, שנשבר ובוכה מעלבון, שנזכר איך רצה להתלבש כמו ילדה קטנה עם שיער יפה ועדיין כואב את האבא שלא היה שם ואת הילדות שנגזלה בגיל צעיר.

מטבע הדברים, עם הפרסום והתהילה באים גם שוברי תשלום. בשלב מסוים, בעלים הסטודיו שאתו אגסי עובד, מתחיל לדרוש ממנו לעשות דברים שמסכנים את בריאותו ומרסקים אותו מנטלית. ובשלב מסוים, כשהוא לא מסוגל לספק את הסחורה- הוא נשלח הביתה. לאימא בחולון. ועדיין, לקוחות רבים בעולם מחכים להגשים את הפנטזיה שלהם עם יונתן אגסי. אבל משם ואילך, הוא מתחיל יותר ויותר לפגוש את יונתן אגסי הישן. הפצעים של ילדות עדיין ישנם. האבא הנטש עדיין חסר. וזה ממש לא מקרי שאגסי נוחת בברלין- עיר מגוריו של אביו, עם משפחתו החדשה. והסיפור המשפחתי ממשיך ונפרש למלוא האורך ובמלוא הכאב. עד לנקודת השבר וחזרה לחולון. נראה שאפשר לעצור את הספוילר כאן.

הדברים נכתבים בחודש אלול ואווירת התשובה מרחפת באוויר שלי, כיהודי. אני נזכר במה ששמעתי פעם מהמורה הגדול למחשבת ישראל, פרופ' אבי רביצקי, על ההבדל בין תפיסת התשובה האשכנזית לזו הספרדית. אצל האשכנזים, תשובה כללה פעמים רבות טכניקות סגפנות קיצוניות למדי, כמו המון צומות, גלגולי שלג וגם הלקאה עצמית מסוגים שונים. לעומת זאת, דרך התשובה הספרדית הייתה קלה יותר- ובו זמנית גם תובענית יותר. היא לא דרשה הלקאת הגוף הפיזי, אלא שינוי רוחני. נכון, שהאדם החוטא היה צריך למות בחטאו- אבל התשובה הופכת אותו לאדם חדש. הוא, בשונה מהקודם, ראוי להיכתב לחיים טובים בשנה החדשה. כנראה שאלו הם שני הדרכים- להכאיב לעצמנו עד אינסוף- או למות ולהיוולד מחדש מבחינה רוחנית, כבני אדם חדשים. וזה מה שיונתן אגסי עושה- לקראת הסוף, הוא משיל , בכאב גדול, את יונתן אגסי הישן, ומתחיל להיוולד מחדש. בגלל זה הסרט עם יונתן אגסי הוא כל כך חשוב. כי הוא מציג לנו, בצורה מאד מוקצנת ובוטה, את החלקים שקיימים בכל הומוסקסואל ויתרה מזאת- בכל גבר ( גם בי ). ולמרות שמבחינת התפאורה החיצונית, סיפור חיי האישי שונה מאד מהסיפור של יונתן אגסי, הכאב הפנימי הוא מאד דומה. כאב, ששנים ארוכות של חיי לא ידעתי להתמודד אתו. כאב, שהתמודדות שגויה אתו גבתה ממני מחירים כבדים. ומאידך- בתקופה ההיא לא היו לי כלים אחרים להתמודדות. ולכן, כשהחלטתי, לאט ובהדרגה, להתחיל ולגעת בכאב שלי- היה בי חלק מסוים שמת. והתאבלתי עליו, כמו שמתאבלים על פנטזיה וכמו שיונתן אגסי התאבל על האני האחר שלו, שכבר לא יהיה שם כדי להגן עליו. ליונתן לפחות הייתה אימא שעמדה לצדו במשך כל הדרך- אחרת, הכול היה יכול להיות עוד הרבה יותר גרוע . מה יכול להיות יותר גרוע, כשאין תמיכה מההורים בתקופה קריטית?- תשאלו את סער מעוז.

אני מדמיין את עצמי יושב מול הדמות של יונתן אגסי. מה אני רוצה לומר לו ? קודם כל, הייתי רוצה להגיד לו תודה על הכנות העצומה שלו והנכונות להיפתח כל כך ולחשוף קבל עם ועולם את החלקים הכי פצועים וכואבים שלו. ותודה גדולה על התזכורת, שלגעת בכאב הפנימי מאד קשה- אבל הניסיון להשתיק ולהקהות אותו עם כאב חיצוני, לאורך זמן הורס ופוצע אפילו עוד יותר.

מה עוד אני רוצה להגיד ליונתן אגסי? אני רוצה לאחל לו לחבק חזק ובאהבה את הילד העדין עם השיער הנשי. לאחל לו להכיל את הכאב שלו ולא לזמן לחייו כאב נוסף. לאחל לו לאהוב את עצמו ואת החיים ולשחרר את האנשים הקרובים אליו להיות כפי שהם. ובעיקר … למצוא עם הזמן את הכוח להיפתח לאהבה. כי באמת כואב לחשוב על אדם שחווה בחייו כל כך הרבה סקס- וכל כך קצת אהבה. כמובן, חוץ מהאהבה של אימא.

אז תודה ליונתן אגסי. תודה לתומר וברק היימן על החוויה המטלטלת והקשה. ואם החלטתם בכל זאת שאתם רוצים לראות את הסרט- תנסו להתחבר למסר של תקווה. שצומחת גם בתהומות העמוקים ביותר של ההרס. גם בחדרים האפלים ביותר של הכאב. ההרס העצמי אינו גזירת הגורל. הכאב כואב מאד- אבל לא נמשך לנצח. האהבה של אימא בסוף חזקה יותר. לבסוף, האהבה מנצחת את הכאב, והחיים – את המוות.

רב לך !

רב זייני

פניה לרב זייני

לרב פרופ' אליהו רחמים זיני שלום

שמי זאב שביידל, אני חוזר בתשובה, איש טיפול, וחבר בקהילה הדתית הגאה. מעולם לא פניתי אליך בכתב, למרות שהייתה בינינו נקודת השקה אחת, לפני שנים רבות, אותה אזכיר בהמשך.

במהלך השנים, הייתי רגיל לראות באופן אוטומטי את שמך חתום מתחת לכל גילוי דעת או הצהרה הומופובית ( כגון גיבוי לרב לוינשטיין, לרופא ההומופוב ד"ר סודי נמיר, או התנגדות לגילוי דעת ליברלי ואנושי של רבני "בית הלל"). לכן, הפעם באמת הופתעתי לראות כי שמך הושמט מרשימת החותמים להגנתו של הרב שטרן – שאילו הקהילה הדתית הגאה כבר התייחסה. מהרשימה שפרסת ב"סרוגים" התברר, שלדעתך מכתב הרבנים ודבריו של הרב טאו אינם הומופובים דיים, ומאשימים את הלהט"בים הדתיים רק בהרס המשפחה, ולא בהרס החברה והיקום כולו. נראה כי גם בהומופוביה יש המהדרין, המהדרין מן המהדרין, גלאט כשר, וכל המרבה הרי זה משובח.

קצפך יצא הפעם על אנשי חמ"ד שמנסים, לאט ובעדינות, להכיר את סיפורי החיים של להט"בים דתיים, כדי להבין את המצוקות של תלמידיהם. אתה מאשים אותם בנמיכות רוח בפני הפקרות מערבית ואהרן ברק ( הוא לא קשור, אבל סתם יש הזדמנות לבעוט בו ). אז בתור פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אני רוצה לספר לך, רב ד"ר אליהו זייני, שזה קורה באשמתך ! באשמתך ובאשמת הרבנים שכמותך, חותמי המכתבים למיניהם. לפני כעשר וחצי, חבריי ואני התחלנו להיפגש עם הרבנים ולעורר מודעות. לא היו לנו אז דעות נחרצות או מטרה מאד ברורה. רצינו בעיקר להיפגש ולשמוע, מה יש לרבנים להציע. רובנו גם יישמנו עם כל המרץ וכל המאמץ את כל ההמלצות וההצעות של מורנו ורבותינו. והיום, כעבור עשור וחצי, בערך, מאז שהומואים ולסביות דתיים התחילו לצאת מהארון, ניתן לסכם את ההתמודדות של רבני הציונות הדתית ( ושלך ) עם נושא הדתיים ההומולסביים במילה אחת- כישלון מוחלט. זה לא ציון "מספיק בקושי"- זה נכשל ! גם במועד ב' ומועד ג'.

כל מה שאתה ורבנים אחרים היו מסוגלים להציע לנו – הדחקה, חיים בארון, נישואי שקר והסתרה, טיפולי המרה ונישואין עם לסביות – התגלה ככישלון נחרץ. רובנו המוחלט לא הצליח בכך, הנישואין התפרקו, הדיכאונות גברו, חוסר התפקוד חגג, המשברים האישיים העמיקו – והחלום המתוק של בית כשר ונאמן בישראל רק הלך והתרחק.

לכן, כעבור אי אלו שנים, הבנו ש"אין הדבר תלוי, אלא בנו". וכך הקמנו את הקהילה הדתית הגאה. ותמכנו אחד בשני, וגדלנו, ויצאנו מהארון מול ההורים, המשפחות, החברים, הקהילות, הרבנים – וכל הציבור הדתי כולו. בשנים האחרונות, אנו צועדים בגאווה ובראש מורם , במיוחד במצעד בירושלים, כחברי הקהילה הדתית הגאה – ומוקפים במעטפת וחיבוק של קהילה דתית סטרייטית תומכת.

זה לא שליציאה מהארון שלנו לא היו מחירים. ופה אני רוצה לחזור להשקה שהייתה לנו לפני שנים. יצאתי מהארון לפני חבר טוב ( כך חשבתי בטעות ) , שהיה תלמיד בטכניון, וגם חיתנת אותו. הייתי בחתונה, שמחתי בשמחתו, רקדתי עד דלא ידע וגם ביקשתי ממנו ברכה לזיווג הגון. מה לעשות שהדבר לא הסתייע. אך האמנתי שהחבר הוא חבר טוב, כאמור, לכן כעבור מספר שנים, כשהתחלתי לצאת מהארון, נחשפתי גם מולו. אז החדשות הרעות הן, שאתה המלצת לו לנתק איתי את הקשר, כל עוד "לא אחזור בי מדרכי הרעה", וכך הוא עשה. וגם זו לטובה. והחדשות הטובות הן, שרוב חבריי הדתיים החליטו לקבל אותי כפי שאני ולא לשאול אותך. וגם לא רב הומופוב אחר.

אספר לך עוד משהו. לאחרונה ממש נערך בירושלים אירוע של קהילה דתית גאה – הורים וילדים. זה היה פורום מרגש מאד, שבו הורים של דתיים הומולסביים ישבו יחד אתנו, הילדים שלהם, ודיברו אתנו על החיים ועל הקבלה. חלק מהזמן היה להם קשה. חלק מהזמן לא הסכמנו על הכול. וטוב שכך. אבל העיקר היה שם- הרצון האמתי של ההורים להכיל ולהקשיב לילדים שלהם. והרצון שלנו להקשיב להורים. ולא להקשיב לך -ולשכמותך. וזו ההבנה שלי, כפעיל דתי גאה, ושל כולנו – כפעילים. פעם האמנו שאנו צריכים לשכנע אותך ואת שכמותך לשנות את דעתך. היום- אנו מאמינים שאנו צריכים לגרום לכמה שיותר אנשים, הורים, חברים, אחים ומחנכים פשוט לא להקשיב לך. בינתיים, נראה שדי מצליח לנו. וגם אנשי החינוך הדתי מתחילים להבין, שהם לא יגיעו רחוק אם הם יקשיבו לך. כי הם, בשונה ממך, מתעסקים לא בתיאוריות מופשטות ומספרים מתמטיים, אלא בתלמידים אמתיים עם מצוקות אמתיות. ולכן גם הם בוחרים היום להקשיב לנו. וזו גם הסיבה שאתה נלחץ כל כך.

אז רב זייני, אני לא מבקש ממך דבר. לא רוצה את האהבה שלך ולא את החיבוק. כלשונו של הסופר אנדרה ז'יד , אני מעדיף שתשנא אותי בשל מה שאני, מאשר שתאהב אותי בשל מה שאני לא. וביום חמישי הקרוב אצעד ברחובות בירתנו ירושלים, יחד עם חבריי ותומכיי, למען קבלת האחר ואהבת ישראל האמתית. כפי שלימד אותנו הרב קוק. כפי שלימד אותנו מורך הגדול, עמנואל לוינס. לא ננסה לגייס אותך לשורות שלנו. פשוט נשאיר אותך גנרל בלי צבא, ששופך את מררתו על המקלדת.

עלה נעלה לירושלים

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

דיון אתי- פניה לרב הראל

תוצאת תמונה עבור זאב שביידל  תוצאת תמונה עבור ארלה הראל

לכבוד

הרב אהרון הראל

יו"ר ועדת אתיקה של ארגון "כמוך"

שלום וברכה

שמי זאב שביידל. אני איש טיפול ופעיל בקהילה הדתית הגאה. פניתי אליך בכתב מספר פעמים בעבר ופעם אחת אף נפגשנו, בפאנל של "כנס ירושלים" ב- 2015. אז לא ממש יכולנו לפתח שיחה וקרו מאז גם לא מעט התפתחויות, בקהילה הדתית הגאה ובכלל . לאחרונה רואיינת באתר של "ערוץ שבע" בתור יו"ר ועדת האתיקה של ארגון "כמוך"- הומואים דתיים אורתודוקסיים. בהקשר לראיון זה, אשמח להכיר את דעתך במספר סוגיות אתיות העומדות על הפרק- ולבקש העמקה נוספת בדעותיך בסוגיות השונות.

– ראשית, הבנתי מדבריך שאתה רואה במחאת הלהט"ב האחרונה פעולה לא לגיטימית, כיוון שאינה נעשית במסגרת של פעילות פוליטית. בעיניי זו עמדה תמוהה, כי מחאה ציבורית היא אחד מכלי היסוד של דמוקרטיה. אגב, בהקשר הזה, האם גם ההפגנות נגד ההתנתקות, ששטפו את כל הארץ לפני 13 שנה, היו פסולות בעיניך ?

– לא נדרשת לנושא של פונדקאות ואמרת שאינך מומחה בעניין. בתור מומחה לאתיקה, אני מעריך שתתעניין במסקנות של ועדת מור-יוסף, שישבה בשנת 2012 והגישה דו"ח עם המלצה להקים מסלול של פונדקאות אלטרואיסטית שיהיה נגיש לכל- זוגות סטרייטים ולהט"בים וגם בודדים. ישבו בוועדה המומחים הגדולים בארץ בתחום האתיקה, כמו גם פקידת סעד ראשית של משרד הרווחה. מהי דעתך בנושא ?

– ציינת שאתה כועס על סתימת הפיות הבלתי דמוקרטית, שחלק מפעילי להט"ב מנסים ליישם ונפגעת כשהיה ניסיון למנוע ממך לדבר במוסד אקדמי כלשהו. אני שותף לחלוטין להתקוממות שלך נגד סתימת הפיות. בהקשר הזה, אשמח לשמוע את דעתך על אודות העלון "עולם קטן", שבמשך תקופה ארוכה עסוק בהפצת מידע כוזב ומעוות על נטייה מינית ועל טיפולי המרה, ונמנע בעקביות מלפרסם את דברי הביקורת שלי, שמנוסחים לעולם בצורה מדויקת ובלתי מתלהמת. בנוסף, בשנה שעברה ארגון רבני הקהילות ערך כנס שהוקדש לנושא של טיפולי המרה. פעילי הקהילה הדתית הגאה, שיש להם מן הסתם עניין רב בנושא, לא הורשו להיכנס פנימה, אפילו אחרי שהם הביעו מוכנות להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם. היית אחד הדוברים בכנס. האם לא במניעת כניסתם בכך סתימת פיות פסולה, לשיטתך ?

אמרת בראיון, שהרבנים מאוחדים בהתנגדותם להומופוביה. בשבת האחרונה מוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" פרסם כתבה מהכנס של "עזים בקדושה". בכתבה הובאו, בין היתר, דבריו של הרב חננאל אתרוג, שאמר את הדברים הבאים : "כשאין קדושה וברית הכול מאוד אלים. החיה בתוכי כופה אותי. קחו למשל את התנועה של הלהט"בים. לא רק בתורה כתוב שזה תועבה, בנפש של כל אחד כתוב שזה תועבה. מצעדי הגאווה לא יעזרו להם כי הם נלחמים נגד הנפש. יש כאילו חום וחיבוק אבל אין שם כלום, כל אחד מנצל את השני והוא קרוע בתוכו בזיוף אדיר". בהמשך, הפסיכולוג אליהו אקרמן, שישב יחד אתנו בפאנל בכנס ירושלים, הציג מצגת שבה הומוסקסואליות נמצאה תחת הכותרת : "סטיות והפרעות נפשיות" וכרוכה ביחד עם אונס ופדופיליה ! מהי דעתך על דברי בלע הומופוביים שכאלה, כמושמעים ע"י רב וע"י איש טיפול ?

בהמשך, אליהו אקרמן המליץ שלא להפנות לפסיכולוג חילוני ואף לא לפסיכולוג דתי עם גישה דתית שונה. מה אתה חושב מבחינה אתית על פסילה מקצועית של אדם בשל דתו ? מה היית אומר על איש טיפול שאומר לא ללכת לפסיכולוג דתי ?

ברשותך, אציג דילמה אתית מעט יותר כללית, הקשורה לתקשורת. לאחרונה, עיתון "הארץ" פרסם כתבה על מחאת המתנחלים. במרכז הכתבה היה ארגון "זזים מכאן- המתנחלים נגד הכיבוש". זהו ארגון שפועל לעידוד הגירה יהודית מיהודה ושומרון. חבריו חוששים לפעול שם בגלוי ולכן איש מהם לא התראיין. אך רואיין היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד, פעיל ותיק נגד אכלוס יהודי ביו"ש. הוא אמר שהוא לא נגד המתנחלים, אך שרובם סובלים ממצוקה קשה עקב היותם מעורבים בכיבוש בלתי מוסרי וטראומטי ורוצים לעזוב, אך נמנעים מכך עקב הלחץ של מועצת יש"ע, גוף כוחני, אינטרסנטי ואלים. מועצת יש"ע או כל גוף אחר לא רואיינו ולא התבקשו להגיב. מה דעתך על האתיקה המקצועית במקרה הזה ?

אומר בכנות, שהמקרה הקודם לא קרה מעולם. פשוט הוא מזכיר לי סיטואציה שבה אתר דתי מסקר את מחאת להט"ב, מראיין נציג של ארגון שאיש מחבריו, כולל היו"ר, אינו מוכן להתראיין בגלוי, ולא מציג אף תגובה של אף פעיל להט"ב לדברים. זה אתי בעיניך ?

ודבר אחרון. יש בפיך הרבה דברי ביקורת ותוכחות כלפי הקהילה הדתית הגאה. איני מאמין שמשהו מהדברים שאמרתי יכול לשנות את דעתך בנידון. אך אני סבור שאתה גם מודע לעובדה, שרבים מאד מהפעילים בקהילה הדתית הגאה ( כולל אותי ) הם בוגרים של טיפולי המרה כושלים, נישואין שהתפרקו, תקוות לנישואין עם לסבית שהכזיבו, וניסיונות לחיים בודדים שהובילו לדיכאון וגבו הרבה מחירים רגשיים בלתי נסבלים. אנו פועלים במקום שבו ההנהגה הרבנית הנוכחית של הציונות הדתית כשלה כליל- מתן מענה מערכתי כולל למצוקה של הלהט"בים הדתיים. לאחר שחיכינו שנים רבות והפתרון בושש להגיע – התחלנו לחפש פתרונות ולמצוא מסגרות בכוחות עצמנו. אני מבין שזה לא מקובל עליך. אבל, מבחינה אתית ומוסרית, אולי נגיע להסכם פשרה, שבמסגרתו אנחנו לא נתקוף אותך וניתן לך לטפל באלו שמעוניינים להמשיך ולהישאר בארון או בטיפולי המרה- ובתמורה אתה לא תבקר ולא תתקוף אותנו, כשאנו מנסים לתקן במקום שבו כשלת ?

בציפייה להמשך דיון פורה

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

מה על ההורה לדעת כשילדיו יוצאים מהארון ?

תוצאת תמונה עבור ‪why gender matters‬‏ 

מתוך הספר "Why Gender matters ?"

לאונרד סאקס, רופא ואיש חינוך

תרגום והקדמה מאת זאב שביידל

"כל המחקר על הנטייה המינית מוטה בהתאם לאג'נדה, לצד זה או לצד אחר"

כמה פעמים שמעתם את זה ?

אז זהו, שזה לא נכון.

לאונרד סאקס הוא רופא אמריקאי. בשנים האחרונות הוא עוסק באופן אינטנסיבי גם בנושא של חינוך והורות, מרצה ופרסם עד כה ארבעה ספרים בנושא. שמרנים אוהבים לרוב את הספרים שלו, כלומר חלקים מסוימים בהם. סאקס מדבר על ההבלי המגדר כמשהו מובנה ( ולא הבנייתי ) וגם על חשיבות של חינוך שלוקח את הבדלי המגדר בחשבון. מותר כמובן להסכים עם דעותיו או לחלוק עליהן, כמו לגבי כל דעה אחרת, אך אין ספק בעיניי שדעותיו מוכתבות נטו מתוך תפיסה מקצועית ולא מדעות צדדיות. להלן אבקש לתרגם את סיום הפרק על נטייה מינית מתוך ספרו על ההבדלים בין המינים, שבו סאקס מבקש למסור להורים את המידע החיוני במקרה שמי מהילדים שלהם ייצא מהארון.

" הספר הזה מיועד בעיקר להורים, למורים ולאחרים שעובדים עם הילדים. החומרים שהצגתי בפרק הזה עד עכשיו הם רק ביסוס עבור החלק החשוב ביותר: מה עליך לדעת ולעשות במקרה שבן או בת שלך באים יום אחד כדי לספר לך שהם לא סטרייטים.

זאת עליך כהורה לדעת: בנים ובנות שאינם סטרייטים הם בסיכון גבוה לדיכאון, ביחס לסטרייטים[i]. מחקר אחר גילה שיותר מ- 20% של בני נוער שאינם סטרייטים ביצעו ניסיון אובדני בשנה האחרונה[ii]. ועוד מחקר קובע שילדים שאינם סטרייטים מועדים כמעט פי שלוש לשימוש בסמים ואלכוהול[iii]. אלא שלא מדבור בגזירת גורל: בני נוער הומולסביים שזוכים לתמיכה חזקה מהוריהם מועדים הרבה פחות לכל הבעיות מן הסוג הזה [iv].

מה פירוש "תמיכה חזקה"?

פירוש הדבר להגיד לבן או לבת : "אוהב אותך תמיד, ולא משנה אם אתה סטרייט או גיי".

פירוש הדבר הוא שכשהבת שלך מביאה הביתה את בת הזוג שלה ( או הבן- את בן הזוג שלו ) לקבל את פניהם בסבר פנים יפות בדיוק כפי שהייתם מקבלים את בן או בת הזוג מהמין השני.

פירוש הדבר שאתה משוחח עם יועצת בית הספר ומוודא שבבית הספר קיימת תכנית מוגנות חזקה עבור הנוער ההומולסבי שמונעת מבני נוער אלו הצקות. בתחום הזה חלה התקדמות משמעות בשלושים השנים האחרונות. כשהייתי רופא צעיר בשנות ה- 80, אני זוכר שבא אלי נער הומוסקסואל שהתלונן על אלימות בבית הספר. ההורים יצרו קשר עם היועצת כדי לבדוק מה נעשה בנידון. אז פתרו אותם במשיכת כתפיים ובאמירה : "טוב, הוא הומו" מה אתם מצפים"? היום תגובה כזאת היא נדירה ביותר. זה יכול עדיין לקרות – אפשר גם לקרוא סיפורים כאלה ברשת- אבל הרבה פחות מאשר לפני 20-30 שנה.

השאלה הנפוצה ביותר שאני שומע מההורים של הומואים ולסביות צעירים היא "האם הם תמיד יישארו כאלה, או זה רק שלב"? התשובה לשאלה זו משתנה, וזה תלוי גם אם מדובר בבן או בבת. אם מדובר בן, התשובה היא לא והוא כמעט בוודאות לא "יגדל מזה". רובם המוחלט של נעירם הומוסקסואלים הופכים לגברים הומוסקסואלים. לעומת זאת, אם הבת שלך מספרת לך שהיא לסבית או התאהבה בבחורה אחרת, התשובה היא מורכבת יותר ( כאן סאקס מתאר סיפור של נערה בשם ואנסה שיצאה עם בנים, אך בשלב מסוים חשה בנוח במצב אינטימי עם נערה אחרת )

עצה: אם הבת שלך היא כמו ואנסה ובמהלך השנים היא נפרדת מהנערה האחרת ומתחילה לצאת עם בנים, אל תגידו לה "תמיד ידעתי שכל הקטע הלסבי היה רק שלב". זו טעות, מכמה סיבות. ראשית, זהו לא רק שלב. שנית, אתם מראים בזה חוסר כבוד לבת שלכם ולמערכות היחסים שלה. אם יש לכם בת כמו ואנסה, קיים סיכוי גבוה שהיא ביסקסואלית. ייתכן שהיא תצא השנה עם בנים ובשנה שאחרי זה עם בנות. ואם אתם מזלזלים במערכות היחסים הלסביות שלה, אתם לא מצמצמים בכך את הסיכוי שלה להיות בקשר לסבי, אתם רק מצמצמים את הסיכוי שהיא תשתף אתכם על הקשר הלסבי הזה. והמרחק בינכם לבת שלכם יגדל. ומספר שנים מהיום, כשהיא תתחתן עם בחירת ליבה, אתם תהיו האחרונים לדעת.

ואתם לא רוצים שזה יקרה. אתם רוצים שיהיה לכם חלק חשוב בחיים של הבת שלכם וכך ראוי להיות. ולא תוכלו להשיג זאת בכך שתעמידו פנים שהבת שלכם היא מי שהיא לא באמת.

שאלה אחרת שאני שומע אותה היום פחות מאשר לפני 20-30 שנה : האם קיימת איזו תכנית טיפולית שיכולה לשנות את הנטייה המינית של בני/בתי. התשובה היא לא. אין כל תכנית בעלת יעילות מוכחת לשינוי של נטייה מינית לכיוון כלשהו. יש הרבה תכנית שטוענות להצלחה בתחום שינוי נטייה מינית, אך במבחן במציאות רוב הטענות האלו התבררו כשקריות או לא מבוססות. למעשה, מספר מדינות בארה"ב, כמו קליפורניה וניו ג'רסי הוציאו מחוץ לחוק "טיפולי המרה של נטייה מינית" עבור ילדים ובני נוער[v].

ישנן עדיין הרבה שאלות לא פתורות ביחס לנטייה מינית הומוסקסואלית, וחלקן לדעתי מצריכות מענה דחוף. כך, חוקרים בהולנד בדקו ומצאו שגבר הומוסקסואל בנמצא במערכת יחסים אינטימית עם גבר אחר מועד להתנהגות אובדנית פי שמונה ( !) מאשר גבר שנמצא ביחסים עם אישה- בעוד שאישה לסבית שנמצאת במערכת יחסים עם אישה אחרת, אינה מועדת לאובדנות יותר מאישה שנמצאת בקשר הטרוסקסואלי[vi]. החוקרים גם הצביעו על העובדה שהולנד היא אחת המדינות הפתוחות והסובלניות ביותר ביחס לזוגות הומולסביים, אך הסיכון של הצעירים והמבוגרים מקרב הגייז הוא זהה. אני חושב שאנו חייבים לברר למה זה קורה ומה ניתן לעשות בעניין, אם ניתן[vii].

רוב ההורים, כמו רוב המבוגרים בכלל, הנם סטרייטים. ואם אתה סטרייט ובן או בת שלך מספרים לך שהם גייז, מותר להיות נבוך. ומותר להיות מבולבל. וזה גם בסדר להיות עצוב, אם כי אני לא הייתי ממליץ שהילדים שלכם יראו אתכם בוכים בהיסטריה אל תוך הלילה. כי כך אולי יהיה להם קשה להאמין לכנות של המשפט "גם אם אתה גיי אני מקבל אותך וימי מה ".

זה בסדר להזדקק לעזרה. לא בהכרח עזרה מקצועית – זה בסדר לדבר עם הבן שלכם ( אלא אם כן הוא סובל מחרדה, דיכאון או הפרעה פסיכיאטרית אחרת ). וזה בהחלט רעיון טוב לדבר עם הורים אחרים של הומואים ולסביות. למעשה, קיימת קבוצת תמיכה שאני מאד ממליץ עליה – תהיל"ה.


[i] Marshal, M. P., Dietz, L. J., Friedman, M. S., Stall, R., Smith, H. A., McGinley, J., Thoma, B. C., Murray, P. J., DAugelli, A., & Brent, D. A. (2011). Suicidality and Depression Disparities between Sexual Minority and Heterosexual Youth: A Meta-Analytic Review. Journal of Adolescent Health, 49, 115-123. PMID:21783042.

[ii] Hatzenbuehler, M. L. (2011). The social environment and suicide attempts in a population-based sample of LGB youth. Pediatrics, 127, 896-903.

[iii] Marshal, M. P., Friedman, M. S., Stall, R., King, K. M., Miles, J., Gold, M. A., Bukstein, O. G., & Morse, J. Q. (2008). Sexual orientation and adolescent substance use: A meta-analysis and methodological review. Addiction, 103, 546-556.

[iv] Typologies of social support and associations with mental health outcomes among LGBT youth McConnell EA, Birkett MA, Mustanski B, LGBT Health. 2015 Mar; 2(1): 55-61

[v] "הכהן הגדול" של טיפולי המרה, ג'וזף ניקולוסי, סיפר בראיון ב- 2013 שכ-60% מהמטופלים שלו הם קטינים

https://www.youtube.com/watch?v=WnBBqYFGKB8

[vi] Suicidality and sexual orientation: differences between men and women in a general population-based sample from the Netherlands. de Graaf R, Sandfort TG, ten Have M. Arch Sex Behav. 2006 Jun;35(3):253-62

[vii] לאחרונה נערכו מחקרים שהראו כי אפילו התערבות טיפולית קצרת מועד המיועדת לאוכלוסייה ההומולסבית, מגדילה באופן משמעותי את הרווחה הרגשית של אוכלוסייה זו ( הערת מתרגם )

Pachankis, J. E. (2015). A transdiagnostic minority stress pathways approach for treating psychosocial syndemic conditions among gay and bisexual men. Archives of Sexual Behavior, 44, 1843-1860.

מכתב לסמוטריץ

IMG_3308.jpg

לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שלום

שמי זאב שביידל. כמוך, אני נמנה עם הציונות הדתית. שלא כמוך, אני איש טיפול במקצוע ופעיל מזה שנים בקהילה הדתית הגאה. אני עוקב הרבה זמן אחרי התבטאויות שונות שלך ועד עכשיו לא הגבתי- אך דבריך בכנס שנערך בישיבה בשדרות על "המשפחה היהודית מול התעמולה הלהט"בית" עוררו אותי לכתוב כמה דברים. בתחילת דבריך אמרת ש"חשוב שנמשיך להתווכח בכבוד" – וכיוון שבכנס עצמו לא ניתן ביטוי למגוון הדעות, אבקש להתייחס לדבריך.

ראשית, יש לנו בהחלט מכנה ערכי משותף. זו ההזדהות של שנינו עם הזהות היהודית ועם מדינת ישראל. זו האמונה של שנינו בערכה העצום של המשפחה ובתרומתה לשלומו ורווחתו של הפרט ושל החברה. אני מסכים אתך גם שהמשפחה היא המקור של זהות, אחריות ומחויבות. וגם מסכים לאמונה שמן הראוי לנהל דיון מוסרי וערכי בשאלה אלו צורות משפחה הן ראויות ואלו לא. חלק מחבריי בקהילה הגאה זנחו זה מכבר דיון ושיח מוסרי ועברו לדבר רק על חירויות וזכויות. בעיניי זו טעות חמורה. ולכן בדבריי הבאים אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס את הטענה בה אני חולק עליך. והיא- שמדינת ישראל חייבת לתמוך בזוגיות ומשפחות חד מיניות ולחזק אותן, וגם אתה באופן אישי מחויב לעשות זאת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת האחריות הממלכתית. כלומר, שעמדתך הנוכחית אינה מוסרית וגם חסרת אחריות.

אני מחובר מאד להומור היהודי לדורותיו ולכן אפתח בהלצה יהודית טובה. מעשה בקבצן מעיירה קטנה, שהיה תלמיד חכם והתבייש להזדקק לבריות. פעם אחת הוא הגיע לרב העיירה, וכיוון שהתבייש לפשוט יד, אמר שיש לו סוגיה בלימוד תורה שהוא מתקשה בה. מצד אחד, שולחן ערוך מצווה שאדם יכבד את השבת ואת החג בבשר, ביין ובמיטב מאכלים. ומצד שני- התורה אוסרת לגנוב. והוא לא מבין, כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה. הבין הרב את הרמז, פרש מפה על השולחן ושם עליה מכל טוב. אמר לו- הנה התירוץ לשאלתך.

לאורך ההרצאה שלך, בצלאל, הרגשתי בדבריך שאתה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו ושהמצב האידיאלי שאתה חותר אליו, אינו ברור אפילו לך. אתה לועג לח"כ מרב מיכאלי על כך שאינה גרה ביחד עם בן זוגה ליאור שליין ואינה מביאה ילדים לעולם. ורואה בכך חגיגה קיצונית של אינדיבידואליזם ואנכיות. ומצד שני- כשזוג גברים או זוג נשים מבקשים לעשות בדיוק את זה, להתחייב לחיים המשותפים ולהביא ילדים לעולם – אתה בדיוק מתנגד לזה ולא רוצה שהמדינה תכיר בזה. כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה ?

בצלאל, אתה בטח יודע שכבר היום חיים במדינת ישראל רבבות זוגות של נשים וגברים, ואלפים מהם כבר מגדלים ילדים, עם כל הקושי הכרוך בכך. בצוות הקטן במקום העבודה שבו אני עובד, יש זוג נשים שכבר הגשים הורות וזוג גברים שנמצאים כעת בעיצומו של תהליך פונדקאות ארוך ומתיש בחו"ל. תהליך הדומה לזה שעבר חברך לקואליציה ח"כ אמיר אוחנה. מאות ואלפי משפחות הומולסביות חדשות הן בדרך. משפחות שלנו הן כבר מזמן לא נוף של "צפון תל אביב" , אלא נמצאות ומוקמות בכל מקום, כולל ביישוב שלך, קדומים. כיצד אתה רוצה להשאיר אותן ללא הכרה רשמית וללא תמיכה מתאימה של כל רשויות המדינה ? גם אם הן הוקמו, לדעתך, בניגוד להלכה …בוא, בצלאל, אתה אחד המקדמים היותר נמרצים של "חוק ההסדרים", שלפיו בניין או יישוב לא חוקי צריך להישאר במקום ולהתפתח "כי הוא כבר שם". אז גם אלפי משפחות הומולסביות "כבר שם". מה אתה עושה כדי לחזק אותן ? הבתים יותר חשובים מבני אדם ?

עוד דבר. לאחרונה הצצתי במצע המפלגה שלך, "איחוד לאומי" והבנתי שיש כוונה לחזק את המשפחה, כולל מימון ממלכתי לטיפול וייעוץ זוגי. בתור איש טיפול אני מברך מכל הלב על החלק הזה במצע. אני אף מציע לך ( ולמפלגתך ) להרחיב זאת גם לייעוץ בתחום הדרכה הורית. בזמנו, קראתי בהתרגשות גדולה את הראיון שלך לעיתון "בשבע", בו סיפרת כיצד אתה בעצמך נזקקת לטיפול זוגי, עקב הקשיים שהתגלו לאחר הנישואין. אבל אז ראיתי שבו זמנית המפלגה שלך מנסה לפעול להיעדר כל הכרה רשמית של זוגיות הומולסבית ( אגב, עמדה שלמיטב הבנתי אינה תואמת את עמדתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ). אז כדאי שתדע, בצלאל, שבקרב כל המקצועות הטיפוליים בישראל ( ובעולם) יש אחוז גבוה מאד של חברי הקהילה הגאה ( ויש לי את הכבוד להיות אחד מהם. אה, שכחתי, ואני גם קבן מילואים, נעים מאד). ולכן אם יוקם מערך ממלכתי של טיפול זוגי מסובסד, מן הסתם גם בו תהיה מוכחות מסיבית של הקהילה הגאה. האם אתה מעלה בדעתך שאנו רק נעניק את השירות הזה ולא נהנה ממנו ? ואם תחשוב להקים מערך כזה על טהרת הסטרייטים בלבד- אז תחכה לך הפתעה אחרת. רוב אנשי הטיפול הסטרייטים שאני מכיר, דתיים כחילוניים, לא ישתפו אתך פעולה. אז גם לך כדאי לדאוג לשוויון שלנו מול החוק.

הזכרת בדבריך חוקרת שגילתה כי "90% מהזוגות החד מיניים מתגרשים" , אמרת ש"המחקר שלה נגנז" וש"ברור גם ככה שזוגיות של גבר עם גבר לא יכולה לעבוד, כי רק הנשים יכולות להכיל את הדפיקויות שלנו". יש לי כמה דברים לומר לך על זה. קודם כל, חבל שלא ציינת את שמה של החוקרת או את הדרך ליצור קשר אתה. הנתון שהזכרת מעורר אצלי כמה שאלות. איך היא אספה את המדגם ? תוך כמה זמן היא בדקה את הגירושין? אילו עוד מדדים היא בדקה ? האם היא בדקה רק הומואים או גם לסביות ? האם אחוז הגירושין ביניהם היה זהה? ואני אגיד לך למה אני שואל את כל השאלות האלו- כי פשוט לא מסתדר לי בהיגיון, איך כל הזוגות ההומולסביים שאני מכיר שייכים ל10% שלא מתגרש ?!

אם מעניין אותך דעות של מומחים וחוקרים- אז יש לי בשבילך מחקרים מעולים שלא נגנזו. אם תשאל כל מטפל זוגי שאתה מכיר, מיהו חוקר הזוגיות החשוב והבכיר ביותר בעולם, לפחות תשעה מתוך עזרה ינקבו בשמו של ג'ון גוטמן, או בשמו העברי המלא, ג'ון מרדכי גוטמן ( אגב, יהודי שומר מצוות ). הוא חקר זוגות סטרייטים לצד זוגות גייז ופרסם את המחקרים הטובים בעולם בנושא. הוא מצא שבכמה תחומים, כולל תקשורת זוגית וחלוקת העבודה בבית, זוגות גאים מצטיינים ולזוגות סטרייטים יש מה ללמוד מהם. מומחית אחרת, רות וסטהיימר, המטפלת המינית היהודייה המפורסמת ביותר בעולם, גם אמרה לאחרונה בראיון שזוגיות גאה יכולה לעבוד מצוין- לעומת זוגיות פוליגמית, שלא יכולה לעבוד אף פעם.

בכלל בצלאל, כדאי שלפני שאתה מצטט מחקר, תקרא אותו ותבין על מה הוא מדבר. אחרת אתה עלול להיות מובך. אולי אתה זוכר את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? היא גם ציטטה פעם איזה נתון שהיא כנראה לא הבינה, אבל יצא לה שרוב ההומוסקסואלים מתאבדים לפני גיל ארבעים. גם אני וגם אמיר אוחנה מפריכים את ה"נתון" הזה כבר שנתיים ( אמיר מבוגר ממני בחודש ). כך שתבדוק לפני הציטוט, שלא יהיו מבוכות.

ואם כבר מדברים על מבוכות …כשאתה אומר ש"רק נשים יכולות להכיל את כל הדפיקויות שלנו" … איך אני אגיד את זה …אתה כנראה ממש לא מחשיב את האינטלגנציה של נשים, אם אתה מתחנף אליהן בצורה כה גסה ומגושמת. אני מקווה, בשבילך, שרויטל לא שמעה את זה.

ואם כבר הגענו למשפחה שלך. ניכר בהחלט שאתה מאד מחובר למשפחה שלך ומאד אוהב אותה. שהיא מהווה עבורך את הנמל הבטוח ואת העוגן. אתה קשור ממך לאשתך רויטל ולחמשת הבנים שלך, "חמישה אינדיאנים חמודים" , כפי שקראת להם כשדיברת בתיכון "בליך" ולבתך שנולדה לך כבר בהיותך חבר כנסת. אז בהקשר הזה, תרשה לי להכיר לך עוד נתון מהמחקרים שלא נגנזו. אחת העובדות היותר מבוססות מבחינה מחקרית היא שנטייה מינית של גברים מושפעת מסדר הלידה, כאשר כל בן שנולד מגביר את הסיכוי שזה שנולד אחריו יהיה הומוסקסואל ! התוצאה הזו יצאה ב- 14 מתוך 14 מדגמים שונים ! במילים אחרות, כשיש חמישה בנים אחד אחרי השני …הסיכוי של הצעירים לצאת מהארון בשלב כלשהו מתחיל להיות גבוה. זה לא שאני מאחל לך זאת, אבל אלו הנתונים שכדאי שתיקח בחשבון. אז עצתי הראשונה היא- אם מי מילדיך ייצא מהארון, בשום אופן לא ללכת אתו לטיפולי המרה. לא בשבילם- בשבילך. אני מכיר את המטפלים האלו – תהיה להם מראש תיאוריה שתאשים אותך. "האב היה נעדר מהבית רוב הזמן עקב פעילות ציבורית, לכן הילד גדל עם חסך בדמות אב, לכן הוא פיתח משיכה לגברים, וכו". אגב, אם הבת שלך תצא מהארון, שוב ניתן יהיה להאשים אותך כי "סיפרת לה שהתפקיד של האישה זה להכיל כל היום דפיקויות של גבר. איזו אישה תהיה מכנה לזה? אולי עדיף כבר עם אישה?"

ובנימה יותר רצינית- בצלאל, איזו חברה אתה רוצה לבנות כאן? איזו חברה אנחנו רוצים לבנות? גם אם איש מילדיך לא ייצא מהארון- כל ילד וילדה או גבר או אישה שיוצאים מהארון, הם ילדים של מישהו? באיזה עולם הם יחיו ? מי יספק להם את העוגן הבטוח לחזור אליו הביתה, את הכתף להניח עליה את הראש, את חום החיבוק ואת צהלת חדר הילדים? ואיך מדינת ישראל תתייחס לכל הזוגות והמשפחות האלו ? איך היא תמנע ניצול ? איך היא תחנך לזוגיות והורות אחראית ? האם היא פשוט תתעלם מחמישה אחוז באוכלוסייה והם יחיו בלי סטטוס ? וילדיהם ? ושוב- אני מבין שזו מציאות שאתה אולי לא מתלהב ממנה…אבל מציאות דומה אחרת אתה מתאמץ מאד להסדיר ! אז למה לא כאן ?

לסיום אומר לך בכנות, בצלאל, שאני אופטימי. לאו דווקא אישית לגביך – אני נוטה להעריך ששום דבר ממה שכתבתי או יכולתי לכתוב לא יכול לשנות את עמדתך הגזורה מראש ( ואתה מוזמן להפתיע אותי לטובה). אך אני אופטימי בהחלט לגבי החברה הישראלית, החברה הציונית דתית והקהילה הגאה בתוכה. אנו חיים באזרחים שווי חובות ואנו נחושים להיות שווי זכויות לגמרי, כולל הכרה חוקית מלאה בזוגיות ובהורות שלנו. אנו נחושים ואנו נשיג זאת. את רוב החברה הכללית כבר הצלחנו לשכנע ( ע"ע אמיר אוחנה). בציונות הדתית, כרגע הצלחנו לשכנע בערך חצי- ואני מאמין שנצליח עם 75% בערך. כי אנחנו בונים חברה שבה לכל אחד, בלי קשר לנטייתו המינית, יהיה מקום משפחתי חם, אוהב ויציב. זו חברה שגם אם אתה מתנגד לה- לילדיך ולנכדיך שיבואו, יהיה הרבה יותר נעים לחיות בה. ולכן מאד יכול להיות, שיום אחד אתה גם תגיד לו לי ולחבריי מהקהילה הגאה הדתית על כל מה שאנו עושים היום. אז שאנחנו נמשיך להתווכח אתך- אבל במקביל, נמשיך ולקדם ולבנות את הדברים שאנו מאמינים בהם. לנו, כמו לך, אין ארץ אחרת. רוצה להצטרף ?

בברכה,זאב שביידל, ציוני דתי גאה