Category Archives: כתיבה בנושאים הומולסביים

איך עושה מטפל המרה?- מדריך למשתמש

exgay 2

אנחנו ב- 2017, והנושא של טיפולי המרה שוב עושה כותרות. נערך כנס רבני בנושא ועושה רושם שכמה מהעוסקים במלאכה נחושים לשפר את הדימוי של טיפולי ההמרה ולהפוך אותו לקביל יותר כלפי חוץ, אולי תוך כדי ויתור על עצם השם "טיפולי המרה". בדברים שלהלן, אנסה לשרטט מספר קווים שיעזרו בזיהוי של טיפול שעלול להיות בעייתי מבחינה אתית ופוגעני מבחינה רגשית. אך לפני כן, ארשום מספר מילים לגבי השאלה- מהי בעצם הבעיה עם טיפולי ההמרה ? לאחר מכן, אכתוב מספר המלצות, כיצד ניתן לזהות מטפל שהטיפול שלו עלול להיות בעייתי ופוגעני. הרשימה מנוסחת בלשון זכר, אך הדברים מופנים לגברים ונשים כאחת. מטרתם היא לסייע לאנשים שפונים לטיפול רגשי עקב קונפליקט בים נטייתם המינית וזהותם הדתית.

ובכן :

  1. מבחינה היסטורית, רוב הטיפולים המכוונים לשינוי הנטייה המינית ההומוסקסואלית התבססו על תפיסתה כסטייה, מחלה או הפרעה. בתור שכאלה, הם פגעו בדימוי העצמי של הפונים ושימרו אצלם את תחושת האשמה, הבושה וההלקאה העצמית
  2. רבים מהמטפלים שהיו עסוקים בטיפולים אלו, בעבר עשו מאמצים על מנת לשמר את הגדרת הנטייה ההומוסקסואלית כסטייה והפרעה, והיו מעורבים בפועל באפליה ודיכוי של אנשים הומולסביים בתחומי חיים שונים ( תעסוקה, שירות צבאי, זוגיות, הורות , טיפול רפואי ועוד)
  3. גם בהווה, רוב מטפלי ההמרה מתנגדים בדרך כלל לשוויון מלא כלפי אנשים הומולסביים
  4. לעתים קרובות, כל מצוקה או בעיה נפשית אצל מי שפונה לטיפול המרה מתפרשת ככזו שגרמה לנטייה ההומולסבית או נובעת ישירות ממנה. הדבר מקשה על קבלת טיפול רגשי מקצועי
  5. בדרך כלל, מטפל המרה אינו בעל ידע מקיף לגבי נטייה הומוסקסואלית ושלבי גיבוש הזהות ההומוסקסואלית ולא יהיה מוכן ללוות את הפונה לגיבוש זהות הומולסבית בריאה וחיובית, במקרה שהמטרה של שינוי הנטייה המינית לא תושג

מכל הטעמים האלו, פניה לטיפול שכזה עלולה להיות בעייתית. אך כיצד יודעים, מיהו מטפל המרה ומי לא ?

  1. אם מהטפל שלך מגדיר את הנטייה המינית ההומוסקסואלית כ"סטיה", " מחלה", "פרוורסיה", "תסמונת" או כל מילה שיפוטית או שלילית אחרת- קרוב לוודאי שזהו מטפל המרה
  2. טענה שהנלווית לזה הרבה פעמים, אומרת ש"ב-1973 הוציאו את ההומוסקסואליות מספר האבחון הפסיכיאטרי ( DSM) רק בגלל פוליטיקה" . מי שמשמיע את הטענה הזו- בדרך כלל מטפל המרה
  3. אם אתה פונה לטיפול מקצועי- תדאג לכך שזה יהיה באמת מקצועי. אם מדובר בפסיכולוג או עובד סוציאלי- תבדוק שהאיש לפניך הוא אכן פסיכולוג או עובד סוציאלי. אם מדובר בתואר מעורפל יותר, כמו "פסיכותרפיסט" או "יועץ", תבדוק באיזה בית ספר לפסיכותרפיה בן אדם למד. וגם תבדוק, אם בית ספר כזה אכן קיים. כנ"ל לגבי מי שמגדיר את עצמו "מאמן"
  4. בנוסף לסעיף הקודם- כידוע, פסיכולוגים אינם נותנים הסכמות לספרים רבניים. באותה מידה, רבנים לא יכולים "לתת הסכמות" לאנשי טיפול. אם רב אומר על מישהו "הוא פסיכולוג נפלא ועזר להרבה אנשים"- זאת לא סיבה להאמין לזה
  5. מותר ומומלץ לשאול את איש הטיפול, האם הוא בעל ידע מקצועי לגבי נטייה מינית, מכיר את שלבי ההתפתחות וכו". אם לא, הסיכוי שלו להגיש לך עזרה מקצועית קלוש
  6. אין שום פסול להתעניין בחיי החברה של המטפל שלך. לשאול האם יש זוגות ומשפחות של הומואים ולסביות בסביבתו החברתית. אם הוא משיב שאין- מותר לשאול למה. אם הוא מתחמק מהתשובה- ניתן להתעקש או להבין את הרמז
  7. זה בסדר גמור שמגיעים לטיפול עם כוונה לשנות נטייה מינית, אן לפחות לבחון זאת בתור אופציה. אבל אם אכן זו המטרה, יש לדבוק בה ולא לאפשר "למרוח" את הדברים. אל תקנו אם מישהו אומר לכם: "גם אם הנטייה המינית לא תשתנה, הדימוי העצמי יעלה וכו". יש לכם מטרה, תבדקו אם המטפל נכון לסייע לכם להגשים אותה
  8. בהמשך לאותו עניין- תתעניינו מה המטפל שלכם חושב שנכון לעשות במקרה שהנטייה המינית שלכם לא תשתנה. ספציפית, האם הוא מוכן יהיה לסייע לכם בגיבוש זהות הומולסבית חיובית? והאם הוא ליווה מטופלים בעבר שביקשו ממנו בקשה דומה ? האם יש לו בעיה עקרונית עם בקשה כזו ?
  9. תשאלו את המטפל מה הוא חושב על חיים הומולסביים ועל זוגיות הומולסבית באופן כללי. האם בזוגיות כזו ניתן להיות מאושר? מסופק ? להתמיד לאורך זמן? להביא ילדים ? אם המטפל מציג לכם תמונה שלילית גורפת של יחסים הומולסביים, רוב הסיכוי שהוא מטפל המרה
  10. ולבסוף, אל תפחד ! אתה חי בעולם שבו יש הרבה אנשי טיפול שיכולים לעזור לך בהתמודדות הלא פשוטה של נטייה מינית מול זהות דתית. איש טיפול כזה יכול להיות דתי או חילוני, גיי או סטרייט, גבר או אישה והוא גם לא חייב להיות יהודי. הוא צריך להיות רק איש מקצוע שמחויב לאתיקה, מקצועיות ושקיפות.

כמובן, ייתכן שתבחר שלא להקשיב לכל ההמלצות לעיל וזו זכותך- אתה אדם בוגר ואחראי להחלטות שלך. אתה תוכל לגשת לטיפול אצל אדם שמפגין סטיגמות הומופוביות או מסגיר חוסר ידע או שהרקע המקצועי שלו אינו ברור. שיהיה לך בהצלחה. ייתכן שתסיים את הטיפול ותמצא את האושר ההטרוסקסואלי שעליו חלמת. יחד עם זאת, ייתכן גם שכעבור תקופה תמצא את עצמך עם פחות כסף, פחות כוחות נפשיים, פחות דימוי עצמי חיובי ועם אותה נטייה מינית כפי שהייתה.

אז אם זה יקרה- אל תגיד שלא הזהירו אותך.

מוגש כשירות לציבור

במות שונאיך

בעקבות מותו של ג'וזף ניקולוסי

nicolosi

קשה להאמין, אבל שמעתי על זה רק עשרה ימים אחרי.

בחיים לא הייתי חושב שכך יקרה.

ג'וזף ניקולוסי נפטר בתשיעי למרץ 2017, בגיל שבעים, כתוצאה מסיבוך לא צפוי של שפעת. הלך לעולמו כנראה אחד האנשים השנואים ביותר על הקהילה הגאה בעולם – ה"אב המייסד", התיאורטיקן האולטימטיבי והכהן הגדול של "טיפולי המרה" רפראטיביים. וראיתי את האזכור של העניין באקראי, באתר שבו חיפשתי מידע הקשור אליו רק בעקיפין.

טוב, בואו נעשה קצת סדר לגבי דמותו של האיש. מי הוא באמת היה? זה חשוב, כי בוודאי נשמע בימים הקרובים שהוא היה איש טיפול נפלא ומסור שבסך הכול רצה לסייע להומוסקסואלים שלא מרוצים מהנטייה המינית שלהם להשתנות. ורק אם הם רוצים בכך. לא כפה דבר על איש.

הסיפור מאד יפה. הבעיה שהוא לחלוטין לא נכון.

זה מזכיר מעט את הסיפור שמספרים על אחד מפעילי כ"ך. הוא רצה להשתחרר ממעצר, כדי להגיע לשמחה משפחתית. אך על מנת שיוכל לעשות זאת, שב"כ דרש ממנו לחתום על הצהרה שבה הוא מסתייג מטרור ומגנה פגיעה בחפים מפשע. והוא אכן חתם. כאשר עיתונאי שאל אותו באירוע, האם פירוש הדבר כי הוא שינה את דעותיו כלפי הערבים, הלה השיב לו בשלילה. "אמנם גיניתי את הפגיעה בחפים מפשע" אמר האיש, "אבל אני סבור כי אין ערבים חפים מפשע" !

זה היה בערך מה שהאמין ג'וזף ניקולוסי. הוא רצה לעזור רק להומוסקסואלים ( משום מה, הרבה פחות ללסביות), שסובלים מהנטייה המינית שלהם. רק שהוא היה סבור שכל ההומוסקסואלים סובלים ממנה מאד ואלו שטוענים שהם לא- נמצאים בהכחשה. הכחשה שמאד מזיקה להם. ושהטיפול יכול שלחרר אותם ממנה.

נשוב קצת אחורה בזמן, לשנת 1991. בשנה הזו נפל דבר בעולם הטיפול של ארה"ב. האיגוד הפסיכואנאליטי של ארה"ב, הארגון השמרני ביותר בעולם אחרי הכנסייה הקתולית, הפסיק לעודד טיפולי המרה להומוסקסואלים, הפסיק להגדיר הומוסקסואליות כסטייה והתיר להומוסקסואלים גלויים להתמחות בפסיכואנאליזה . כמה חברים בכירים באיגוד, שנלחמו בחירוף נפש נגד ההחלטה, עזבו אותו בטריקת דלת והקימו ארגון משל עצמם. ניקולוסי עצמו לא היה בין הפורשים, כי מעולם לא היה איש טיפול בכיר או חשוב בשום תחום ואף לא חוקר בעל שם , קל וחומר לא הקים אסכולה טיפולית חדשה. אך הוא היה שותף בהקמת אותו ארגון- "הארגון לחקר וטיפול של הומוסקסואליות" ( NARTH ( כאשר הפירוש האמתי של השם הוא "ארגון לחקר השאלה כמה כל ההומוסקסואלים הם מסכנים ואומללים וכמה חשוב להוציא אותם מהסבל שלהם". וכך פסיכולוג קתולי צעיר מקליפורניה הפך לכוכב בינלאומי וגם לאיש די עשיר. יחסית לאיש טיפול בינוני מאד מהשורה השנייה והשלישית, שככל הנראה לא הייתה לו כל דרך אחרת להתפרסם.

ניקולוסי חיבר ארבעה ספרים , שלושה על טיפולי המרה ואחד- על הדרך למנוע התפתחות של נטייה הומוסקסואלית אצל הילדים. האחרון נכתב בשיתוף פעולה עם אשתו- לינדה איימס- ניקולוסי. ארבעת הספרים מלאים בסטיגמות הומופוביות, דעות קדומות, מציגות ללא הרף את כל ההומוסקסואלים כמופרעים, הוללים, ילדותיים, מופקרים, מכורים למין ולהרס עצמי ואומללים ללא תקנה. הוא פרסם גם מספר פרסומים מחקריים- כולם בכתב עת שמפרסם פרסומים כאלה תמורת תשלום וללא ביקורת אקדמית.

על מה הוא כתב בספריו ובמאמריו?- בגדול, בכולם הוא חוזר על קו מחשבה מסוים שמבוסס על כמה הנחות

  1. אין דבר כזה "זהות הומוסקסואלית". אף אחד לא נולד הומו. אקסיומה
  2. אם כן, מדוע יש אנשים שמרגישים שהם נולדו כאלה?- פשוט מאד. הם חוו ריחוק מאבא בילדות, ולכן לא הצליחו להזדהות אתו ולפתור את תסביך האדיפוס בצורה הנכונה.
  3. בגלל זה אין להם את "דמות האב כגבר" בתוכם והם מחפשים אותו בחוץ אצל גברים אחרים. וברגע שהם עוברים את גיל ההתבגרות, המשיכה לדמות האב הדמיוני הופכת למשיכה מינית.
  4. בגלל זה חיים של הומוסקסואל לעולם לא יכולים להיות חיים נורמליים או יציבים. הוא לא מחפש באמת זוגיות עם גבר אחר, הוא מחפש את הגבריות האבודה שלו ולכן לא ימצא אותה שם לעולם. הוא ירדוף בכל פעם אחרי גבר רק כדי מיד אחר כך לבדוק אחרי הגבר הבא. וכך- עד אינסוף. מי שלא מאמין שזה ככה- ע"ע "מגיפת האיידס"
  5. אז מי שרוצה להחיות כהומוסקסואל- זכותו לעשות זאת. כלומר, מי שמעוניין לחיות חיים אומללים של סבל, בדידות, הפקרות, השפלה, נטישה, התעללות עצמית, קורבנות ומצעדי גאווה הוללים בין לבין- בבקשה ושיהיה לו לבריאות. אבל אם אתה רוצה משהו אחר- אתה מוזמן לד"ר ניקולוסי ( או למישהו מתלמידיו ועמיתיו ) והם יעזרו לך למצוא את גבריותך האבודה, כך שבחיים לא תרצה יותר לחפש גבר אחר, תיקח לך אישה ותבנה לה בית ותחיו בו חיים ארוכים, רצוי בצורה קתולית, עד שהמוות יפריד ביניכם. ניקולוסי- תגלה את הגבר שבתוכך !

סביב התזות האלו היה הרבה מלל כאילו- טיפולי, אך האג'נדה העיקרית של ניקולוסי מעולם לא הייתה טיפולית. הוא לא ראה את עצמו כאיש טיפול, בטח לא כאיש טיפולי נייטראלי שעוזר לאדם בשעת מצוקתו- וייאמר לזכותו, אף הודה בכך בריש גלי. הוא היה סוכן של תפיסה דתית קתולית, שהתלבשה במלל פסיכולוגי ובדרישות "להציג דעה שונה מהמקובל בממסד". הוא הגיע פעמים רבות לכנסים של "גייז לשעבר" קתולים ועודד אותם- אך מעולם לא היה באף אירוע של גייז קתולים, המעוניינים לחיות מחוץ לארון. ניקולוסי טען שהוא "נלחם למען זכויות של גייז"- אך הוא מעולם לא נקף אצבע למען אף זכות חיובית- זכות לחופש מאפליה, זכות לשירות צבאי, להכרה בנישואין ובהורות, זכות לשמש בטיפול ובהוראה וכו". הזכות היחידה למענה ניקולוסי נלחם כל חייו הייתה זכותו של הומוסקסואל להתאמץ כדי לא להיות הומוסקסואל. וכאן, כמו שאומרים בטיפול, התהליך חשוב ולא התוצאה. ניקולוסי לא היה טיפש ולא האמין שהוא הופך את כל או רוב מטופליו לסטרייטים. כשנשאל על אחוזי ההצלחה, הוא דיבר על 30% בערך, כאשר קריטריון ההצלחה השתנה בין ראיון אחד למשנהו. עם זאת, לא מעט גברים הומוסקסואלים, בעיקר ממשפחות דתיות ושמרניות, פנו אליו לטיפול. בישראל פגשתי אדם אחד שטופל אצלו והוא סיפר לי על עוד כמה שניקולוסי משוחח אתם בסקייפ.

"הצלחה" אחת של ניקולוסי נחשפה לפני שנתיים בערך, כאשר עיתונאי גבריאל אראנה סיפר שבתור נער טופל ע"י ניקולוסי ואף נאמר להוריו ש"הבן שלהם בוודאות לא יהיה גיי". אחרי עוד עשר שנים, הרבה מצוקות וניסיון אובדני אחד, אראנה נישא לבן זוגו. בשנת 2015 ניקולוסי לא הורשה להעיד בפני בית המשפט בדיון סביב ארגון המרה יהודי JONAH מתוך דעה מוצדקת של השופט שאיש שהוא מטפל המרה לא יכול להעיד על יעילותם של טיפולי המרה. הארגון נסגר בהחלטת בית משפט בסוף 2015.

כעת ניקולוסי איננו. "בנפול אויבך אל תשמח"- לימדונו חז"ל. ובמות שונאיך? ובמות אדם שכל חייו היה עסוק בהפצת שקרים סמויים היטב. למשל- האם הייתי שמח לו שמעתי על מותו של, נאמר, מכחיש שואה בכיר ?

אז אני לא מתאבל, אבל גם לא שמח. בסך הכול, מדובר באיש שנשבע להקל על מצוקתם של אנשים, ובמשך כל חייו עשה את ההפך- הגביר את המצוקה של האנשים מתוך אמונה אידיאולוגית שלו. מה גם שאולי הוא הצליח להקים לו וילה גדולה ומרווחת בקליפורניה, אך הוא לא ראה ברכה במפעל חייו. הארגון שהוא הקים הולך ומידלדל. דור חדש של מטפלי המרה מונה אנשי טיפול בודדים. לעומת זאת, שורות של הומואים ולסביות החיים מחוץ לארון, גם בקהילות הדתיות השמרניות, כולל קתולים ויהודים אורתודוקסים, מתמלאות והולכות.

הוא עד כדי כך לא חשוב לאחרונה…שאפילו בקושי שמו לב שהוא נפטר.

אז אני לא שמח על כך שניקולוסי נפטר. אבל אני מאד שמח על כך שכבר בחייו, יכולתו להזיק לנו הצטמצמה עד מאד. . זה בוודאי העיק עליו מאד. ואני מתפלל בשבילו שאותם ייסורי מצפון כיפרו לו לפחות על חלק מחטאיו.

יהי זכרו לדוגמה שלילית.

אמן

רבותיי, ההיסטריה חוזרת

תוצאת תמונה עבור חיים נבון

בעקבות פרשת פייסבוק- נבון

הלצה סובייטית ישנה מספרת על אדם שמגיש בקשה להגר מברית המועצות. כששואלים אותו מה הסיבה לבקשתו, הוא משיב במילה אחת : "הומוסקסואליות". וכשהפקיד המבולבל שואל אותו לפשר העניין, הוא משיב: "תראו, לפני שלושים שנה הומוסקסואליות הייתה עבירה פלילית, לפני עשרים שנה היא הייתה סטייה פסיכולוגית, עכשיו זה נורמלי…בטח עוד מעט זה יהיה חובה".

נזכרתי בבדיחה הזו השבוע, בעקבות פרשת הפייסבוק של הרב נבון ורשימתו של הלל גרשוני. לדעתי, מדובר בסערה בכוס מים, עם תגובה מוגזמת משני הצדדים, שמסיחה את ליבנו מהבעיה האמתית. לכן אבקש לרשום בהמשך מספר מילים לחבריי השמרנים – וגם לחבריי הלהט"בים. אך לפני כן, בקצרה על נקודת המוצא שלי

אני פעיל בקהילה הגאה , בפרט הדתית, מזה שנים. פירוש הדבר, שאני חי מחוץ לארון לחלוטין ונאבק למען שוויון מלא של אנשים הומולסביים כאזרחים שווי זכויות וחובות בכל שטחי החיים. אני סבור שזכות זו הכרה בנישואין הומולסביים אזרחיים ובמסלולי הורות המקובלים ( הסכמי הורות, אימוץ ופונדקאות ). אני אישית מתמקד בשינויים חברתיים ולא חקיקתיים כי זהו תחום הקרוב אלי באופן אישי. אני חושב שהגענו להישגים לא מבוטלים ובזכותם ישראל היא היום אחת המדינות המתקדמות בעולם בכל הנוגע לזכויות להט"ב.

שנית, אני ליברל עקבי ומצדד בחופש דיבור לגבי כל דבר שאינו כולל הסתה לאלימות או עבירה על החוק. חופש כזה חל לדעתי גם על דברים נתעבים מאד בעיניי, כמו הכחשת שואה. זכותי להגיד שהם נתעבים, אך לא ארצה לאסור עליהם בחוק.

שלישית, אני מגנה בתוקף כל בריונות ואלימות מילולית ברשת. בלי הסתייגויות, בלי אבל ובלי חבל. לצערי, חוויתי אותה על בשרי. בתקופת היותי מנהל פורום "גייז דתיים" באתר ואללה, בעידן טרום רשתות חברתיות, הייתי חשוף להתקפת טרולים אלימה מאד, שכללה, מעבר שהשבתת הפורום, מבול יומיומי של קללות ונאצות כלפיי וכלפי מנהלי הפורום השותפים. עד היום איני יודע מי עמד מאחורי המתקפה הזו. ברור לי שזה היה אדם ( אנשים ?) עלובים ופחדנים. אני יודע איך זה מרגיש. מאד לא נעים.

אז נתחיל מה"לא נעים". להפוך "לא נעים" לסתימת פיות מכוונת זה בעיניי הגזמה. קשה מאד להגיד שהרב חיים נבון הוא אדם חסר במה להביע בה את דעותיו. הוא מלמד בכמה מוסדות , מרצה בפורומים רבים וכותב קבוע בעיתון "מקור ראשון". לאחרונה הוא פרסם ספר, בהוצאת ספרים הגדולה בארץ, בו הוא מפרט ביסודיות את משנתו השמרנית בסוגיית המשפחה. יתרה מזאת, גם באותם 24 שעות בהם דף הפייסבוק שלו לא היה פעיל, הרב נבון התראיין על כך אצל אראל סגל וכתב טור למוסף "מוצ"ש והדבר אף הוזכר בעלון "שביעי" ובאתר "סרוגים". אז לא רק שלרב נבון יש מספיק במות לדבר , יש לו גם מספיק הזדמנויות לדבר על זה שהוא לא יכול לדבר והוא מנצל אותן היטב. אז חברים, אפשר להירגע. אנו רחוקים שנות אור מאורוול .

כפי שאמרתי, לחטוף נאצות ברשת זה מאד לא נעים. אבל אני מרגיש שהיד של כמה כותבים נעשתה לאחרונה קלה מדי על המקלדת עם המילים כמו "טרור" ו"לינץ'". אנו חיים במדינה מוכת טרור. טרור בשבילי זה אוטובוס מפויח וחלקי גופות מפוזרים. לינץ' זו מפלצת אדם שמפגינה את ידיה המגואלות בדם להמון צוהל. לא נאצות וירטואליות שלא גורמות לאף טיפת דם להישפך. ואגב, אם מדברים על טוטליטריות, אחד הסממנים המובהקים של שלטון טוטליטרי זה הנוהג לכנות כל ביקורת, פולמוס או מחאה בשם "טרור". קבוצת בריונים היא קבוצת בריונים. תרגיעו , חברים. אנו רחוקים שנות אור מדעא"ש.

אם מדברים על השתקה, בייחוד סביב נושא להט"בי, היא קיימת בשני כיוונים. עלון שבת הנפוץ ביותר בבתי הכנסת, "עולם קטן" פרסם לאחרונה ארבעה סיפורים אנונימיים של "גייז לשעבר" ש"נרפאו" מנטייתם המינית. סיפוריהם כללו, מעבר לתיאור סיפור אישי, השמצות שקריות וסטיריאוטיפים הומופוביים מכוערים. וכשכתבתי תגובה מאד מתונה ובלתי מתלהמת בעליל ושגרתי אותה לעורך האתר, הוא השיב לי שאינו יכול לפרסם אצלו בעלון דבר כזה. בהמשך, הוא אפילו טרח להגיע לאתר האישי שלי ולפרסם שם תגובה לדבריי. לא מחקתי אותה, כי אני נגד לסתום פיות גם לסותמי פיות. אבל אני בעד לנהל דיון. שלא מתאפשר כשהצד שני אינו מוכן להקשיב. ואגב, איני מקבל את ההבחנה , לפיה לימניים כביכול "מותר" להיות תוקפניים, כי הם " לא פלורליסטים ממילא". כולנו בני אדם, לפני הבדלי ההשקפות והגישות בינינו. כולנו רוצים שיקשיבו לנו ושתינתן לנו הזדמנות הוגנת להציג את דעתנו. בעיניי, זו דרך ארץ פשוטה ובסיסית.

הערה לגופו של אותו פוסט של הרב נבון ( אתו התפלמסתי בעבר במספר הזדמנויות ). אני חושב שהבעיה שלו אינה עם התמונה שהתפרסמה בדף הפייסבוק של חיל אוויר, אלא עם החברה הישראלית. חברה זו מכירה יותר ויותר זוגות של הומואים ולסביות שיוצאים מהארון והיא רואה את הקשרים שלנו כקשרים בעלי אופי משפחתי. חבר הכנסת אמיר אוחנה דיבר ביום השבעתו בכנסת על בן זוגו ושני ילדיו. הוא רואה בהם משפחה. ראש הממשלה ניגש לברך אותו באופן אישי. אז מה, גם הכנסת "מקדמת את ערעור ההגדרה המסורתית של מוסד הנישואין"? ואחדד שוב- איש אינו דורש מהרב נבון או מרב אחר להכיר בזוג מאותו מין כ"נשוי כדת משה וישראל", אלא להכיר בכך שהקשר בינינו הוא בעל אופי משפחתי, בעינינו ובעיני הסובבים אותנו. עמית טוב במקום עבודתי נשוי לבן זוגו , עונד טבעת נישואין והוסיף את שם המשפחה של בן הזוג לשם משפחתו. איך הרב נבון מצפה שהם יציגו את עצמם בציבור? "חברים טובים"?

ולסיום, כמה מילים על חבריי מהקהילה הגאה. אני מנסה לחשוב מה גורם להם להתבטא כלפי פוסט פייסבוק שהם לא מסכימים אתו בנאצות וזעם , ולא בצורה עניינית. ואני חושב שיש כאן משהו שהוא מעבר להבדלי סגנון אישיים. הקהילה הגאה הגיעה להישגים מאד גדולים תוך פרק זמן יחסית מאד קצר ( ובתור מי שהיה אחד הפעילים הראשונים של הקהילה הדתית הגאה בארץ, אני יכול להגיד שהשינויים באמת קרו יחסית מהר). ייתכן שזה מעורר אצל חלק מאנשים את אותה תגובת חרדה, עליה מספרת ההלצה, אתה פתחתי. אבל אז קרתה עוד תופעה. פעילים שגדלו מתוך התמודדות על דמות של "אויב הומופובי" פתאום גילו שהיא כבר איננה, או בכל מקרה אינה מסוגלת כבר להתנכל להם באמת. וחלקם מרגישים לא בנוח עם זה, כי קשה להם למצוא תכלית אמתית לחיים, מעבר למאבק עם אותו אויב הומופובי והתקרבנות עצמית מתמדת. לכן הם תולים את הדמות על האדם הראשון שנמצא בסביבה ואז מטיחים בה את נחשול הנאצות, שבמקור היה מיועד לשלמה בניזרי או לנסים זאב. וזה מזכיר לי עוד בדיחה סובייטית.

פרטיזן קשיש יוצא יום אחד מתוך היער העבות של בלרוס, הוא הוא מתחבא שנים רבות, ומגיע לכפר. שם הוא פוגש באישה קשישה הצועדת בדרכה, ניגש אליה ושואל אותו בלחש : "סבתא, יש גרמנים בכפר?"

– איזה גרמנים?- עונה לו הסבתא- המלחמה נגמרה כבר לפני שלושים שנה !

– באמת??? אז למה אני מפוצץ רכבות עדיין ??!

אז חבריי היקרים לקהילה! המלחמה שלנו נגמרה. השגנו את רוב הזכויות שלנו. הפכנו לקונצנזוס. את מה שעוד לא השגנו, נשיג בחינוך ובהסברה ולא בקללות ונאצות. אז די כבר עם הקורבנות וההיסטריה. די לצעוק ! די לקלל ! די לפוצץ רכבות !

הרשימה פורסמה גם באתר "מידה"

סיפור על אהבה ושקר

עולם קטן המרה

טיפולי המרה ב"עולם קטן"

בדיחה סובייטית ישנה מספרת על אדם שבא לקופת חולים בברית המועצות ומבקש לקבוע תור לרופא "אוזן- עין". הפקיד בקבלה משיב לו : "חבר, אין רופא "אוזן- עין", אתה בטח מתכוון לרופא אף-אוזן- גרון. בתגובה החבר משיב: "לא, דווקא אני צריך רופא אוזן- עין. כי הבעיה שלי היא שאני כל הזמן שומע משהו אחד ורואה משהו אחר".

הפעם נושא של טיפולי המרה זכה למאמר מערכת ב"עולם קטן", מה שאומר שזה כבר לא דיון , בו מוצגות דעות שונות, אלא בהחלט נקיטת עמדה. נקיטת העמדה באה בשלושה חלקים. בחלק הראשון יש את המילים ההכרחיות על הפוסטמודרניות, הניהיליזם וההתפוררות התרבות, המשפחה והחברה. בחלק השני באה אמירה נחרצת בזכותם של טיפולי המרה, תוך הסתמכות על מספר ציטוטים ( על כך – בהמשך ) ולבסוף באה עוד קריאת כיוון נרגשת לא לוותר על הטיפולים וחותמים באהבה לקהילה הגאה.

אודה שאני לא בא ממקום נייטרלי. כתבתי פניה ארוכה ומאד מאוזנת לארבעת הבוגרים של טיפולי המרה שרואיינו בעילום שם. אני יודע שהיא מאוזנת כי אלו היו התגובות שקיבלתי אליה ברשתות החברתיות מחבריי הרבים. שליחתה ל"עולם קטן" נענתה בסירוב נחרץ , בטענה שאני "קורא להתיר איסורי ייהרג ובל יעבור".

לחלוטין לא זוכר מתי עשיתי זאת, אבל מתברר שהחשש מהתרת איסורים לא מפריע למערכת של "עולם קטן " לצטט את האתיאיסט אבשלום אליצור, שאומר את הדבר הערב לאוזניהם על אפשרות לשינוי הנטייה המינית. אז אציין בהזדמנות זו, שפרופ" אליצור הזמין אותי לקורס שלו, על אף חילוקי הדעות הנחרצים בינינו, כדי שארצה בנושא של נטייה מינית ובהמשך אף עזר לי לפרסם מאמר מחקרי מפורט שמבקר את תפיסתו מכל וכול. הוא לא חושש מדעה אחרת. ב"עולם קטן"- חוששים מאד.

בהמשך מצוטט פרק מהספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" מאת פרופ' שמואל טיאנו. נטען שהפרק הושמט בגלל לחץ של הקהילה הגאה. אז האמת היא שהפרק הוכנס לשם מלכתחילה בגלל שפרופ טיאנו ניצל את מעמדו הבכיר בקהילה הטיפולית בישראל, כדי להפיץ דעות הומופוביות חשוכות שהיו מיושנות בכעשרים שנה בזמן שהם התפרסמו. כל מי שרוצה יכול למצוא את הפרק המושמט ברשת ולראות שאין בו שום מחקר שהתפרסם לאחר שנות השבעים של מאה שעברה. בוודאי שאין בו ציטוט של מחקר המעיד על טיפולי המרה מוצלחים.

ולבסוף מחקרו המפורסם של רוברט ספיצר מ- 2003. כאן "עולם קטן" גולש לשקר גלוי, כי לא נעים לחשוף את האמת. והאמת היא פשוטה. מחקרו של ספיצר התפרסם ב- 2003 בכתב העת היוקרתי ביותר לחקר המיניות. בעקבות הפרסום באו הרבה תגובות מכל קצוות הקשת, גם שליליות וגם חיוביות, והן כולם פורסמו, עם מתן זכות מענה לספיצר עצמו. שנים רבות לאחר מכן, ב- 2012, ספיצר עצמו התחרט על פרסום המחקר, הודה שלדעתו מדגם אינו יכול להיחשב כמייצג וביקש לחזור בו מהפרסום ( בקשה שנדחתה על ידי עורך כתב העת ). החרטה הייתה, בין היתר, בעקבות פגישתו של ספיצר עם עיתונאי גבריאל אראנה, שסיפר לו שעבר טיפול המרה אצל "האב המייסד" של טיפול המרה רפראטיבי, ג'וזף ניקולוסי, שאף אמר להוריו "הבן שלכם בוודאות לא יהיה גיי". עשור לאחר מכן, אראנה נישא לבן זוגו.

יש עוד דברים שב"עולם קטן" לא רוצים שנדע, למרות כוונתם המוצהרת לספק לבני הנוער המתלבטים את מלוא המידע. הם לא מספרים לנו שב- 25 השנים האחרונות מטפלי ההמרה בארץ ובעולם לא פרסמו אפילו מחקר אחד שמשכנע ביעילותם של אותם טיפולים. שוועדה מיוחדת של איגוד פסיכיאטרי אמריקאי חיברה דוח של מעל 200 עמ' על מחקרים שמנסים להוכיח את היעילות של טיפולי המרה ומצאה אותם לא משכנעים. שוועדה מיוחדת של איגוד הפסיכולוגים בישראל גם ישבה על המדוכה הזו בנפרד והגיעה למסקנות מאד דומות, למרות שהופיעו בפניה מטופלים שעברו דרך "עצת נפש" שמסרו עדויות הדומות לאלו שהתפרסמו ב"עולם קטן". ובטח שלא יספרו לכם שבוועדה בישראל לא היה אף נציג של קהילת להט"ב, ולעומת זאת היו שני אנשי טיפול דתיים. והם גם לא יספרו לכם שסקירה ארוכה של 143 עמודים שהתפרסמה בסוף 2016 בכתב עת שמרני "New Atlantis", על ידי שני חוקרים שלפחות אחד מהם, פול מק'הוק הוא הוא הומופוב ידוע, סקירה שכל מטרתה היא להתנגד לתפיסה של נטייה מינית וזהות מגדרית כזהויות קיימות, לא מזכירה את טיפולי ההמרה המוצלחים אפילו במילה אחת ! זאת מסיבה פשוטה – אין מה להזכיר.

ב"עולם קטן" מעדיפים לספר לנו על "המון מקרי הצלחה" של אלו ששינו את נטייתם המינית, כאשר לאף אחד מאותם "מקרי הצלחה" אין קול ולא פנים וחלקם חוששים להזדהות אפילו בשם בדוי. ובעולם של "שיחדש" כמו- סובייטי, עוד קוראים להם "מודל אמיץ של נער דתי". פחדנות היא אומץ, ושקר הוא אמת. ניתן לתהות האם זה צירוף מקרים שבאותו גיליון מתפרסם ראיון עם הנוכל הבינלאומי אורי גלר.

אז זה המצב. ב"עולם קטן" קוראים משהו אחד, אבל במציאות רואים משהו אחר לגמרי. וזו מציאות פשוטה, גם אם לא נעים להודות בה. רובם המוחלט של טיפולי ההמרה מסתיימים בכישלון מבחינת המטרה שלהם- שינוי נטייה מינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. רבים מהפעילים בקהילה הדתית הגאה ( כולל כותב שורות אלו ), הם בוגרים של טיפולי המרה כושלים. רוב אנשי המקצוע בתחום, כולל הדתיים, מסתייגים מהם בצורה חמורה. ולחברה הדתית והרבנים אין, נכון להיום, פתרון הלכתי או השקפתי המניח את הדעת. זה המצב. אבל ל"עולם קטן" לא נעים להודות בכך. לכן עדיף לכתוב מלל על התפוררות ועולם פוסטמודרני אפל. ולשפוך הררי מלל במקום להתמודד עם עובדות- זה מאד פוסטמודרני.

אז חברים יקרים ב"עולם קטן", אנחנו אוהבים אתכם אהבת אמת, את כולכם. ובאותה נשימה לא נאפשר לכם להציג לנו שקרים, חצאי אמיתות ומניפולציות כאמת. נחשוף אותם, נתפלמס אתם וננהל אתכם דיון אמתי ונוקב. אנחנו לא בברית המועצות והעלון שלכם הוא לא עיתון "פראבדה" יחיד. העולם הוא גדול, לא קטן.

מכתב לאחים- בעקבות כתבות על טיפולי המרה ב”עולם קטן”

חמוד

נדב, אורי, עידן ואלמוני היקרים

שמי זאב שביידל. קראתי את הסיפורים האישיים שלכם , כפי שסיפרתם אותם לעיתונאי ארנון סגל וכפי שהם התפרסמו בעלון "עולם קטן". על חלק מהדברים שמחתי ואחרים צרמו לי. מעל הכול, חשבתי שרצוני לפנות לא לעלון או למראיין, אלא ישירות אליכם.

אני בן 40 היום. מגיע במקור מבית חילוני וחוזר בתשובה מזה שנים רבות. עובד סוציאלי במקצוע ומטפל באנשים עם בעיית התמכרות. בנוסף, כותב קצת בעיתונים. אני הומוסקסואל שחי כבר שנים רבות מחוץ לארון. עברתי בהתחלה טיפולים שמטרתם הייתה לשנות את נטייתי המינית , ללא הצלחה. ולאחר מכן- טיפולים אחרים. אני חי היום שנים רבות ללא ארון. ללא כל בושה, אשמה, סודות והסתרה בחיי. כי אני מאמין, באמת ובתמים, שאין לי מה להסתיר. אני בן משפחה אהוב, חבר מקובל בקהילת הבית שלי ואיש מקצוע מוערך. אגב, גם היחסים שלי עם הקב"ה מצוינים היום. היחסים עם החברה הדתית והרבנים מעט יותר מורכבים, אבל אני וחבריי עושים שם עבודה ואף רואים בשנים האחרונות ברכה בעמלנו.

אחרי שציינתי כל זאת, חשוב לי להגיד שכשקראתי את הסיפורים שלכם, קודם כל שמחתי. שמחתי שמצאתם את אושריכם וזכיתם להקים משפחה. אני איש טיפול ותמיד משמח אותי לשמוע, כשהמטופל מספר שהוא השיג את היעדים שלו בטיפול. נשמע שהשגתם את אשר רציתם ועל כך אני שמח.

מה שמשמח אותי פחות ולמען האמת די מעציב, זה שבתוך הסיפורים האישיים שלכם בחרתם להגיד דברים על הקהילה הגאה שפשוט אינם נכונים. אצטט ברשותכם פילוסוף גאה אמריקאי חשוב ושנון, ג'ון קורבינו. הוא מרצה לפילוסופיה ועוסק הרבה בהסברה למען הקהילה הגאה. בהרצאות שלו הוא נשאל פעמים רבות על אודות "גייז לשעבר" או "אקס גייז" ונוהג להשיב שבאופן עקרוני, אין לו כל בעיה אתם. הוא בחר בדרכו, הם בחרו בדרכם, שיהיה לכולנו בהצלחה. ברם, ממשיך קורבינו, יש לי בעיה קשה עם מה שחלקם אומרים. כי מחלקם אני שומע משפטים כמו : "גם אתה יודע בתוך תוכך, שיש משהו פסול ולא נכון בלהיות הומו". אז אני, אומר קורבינו, לא יודע על עצמי שום דבר כזה ולא שום דבר שדומה לזה. ובכלל, בואו נעשה הסכם שאני לא אספר לכם מה אתם מרגישים בתוך תוככם, ואתם לא תספרו לי מה אני מרגיש בתוך תוכי !

אז נכון להיום, אני, כמו הרבה מחבריי בקהילה הדתית הגאה, מרגיש טוב מאד בתוך תוכי. זה לא בא בקלות לא כמובן מאליו. כי אחרי שסיימתי את הטיפולים שנועדו לשנות אותי, התחלתי בטיפולים אחרים. שאמנם מטרתם לא הייתה שינוי הנטייה המינית שלי, אבל בפועל הם שינו אותי מאד. האמת היא שמבחינת התוכן שלהם הם היו דומים מאד לטיפולים שאתם עברתם. השתחררתי מאשמה, בושה ודימוי עצמי ירוד. קיבלתי מחדש את היכולת להאמין בעצמי ובכוחות שלי. הפסקתי לייחס משקל יתר לשאלה מה אומרים עלי אנשים אחרים. חיזקתי את הדימוי הגברי והן את דימוי הגוף. עסקי בקשרים בעייתיים בתוך משפחת המוצא שלי. עברתי תהליכים רבים של גדילה וצמיחה והאמת היא שאני עדיין עובר אותם. וכל זה מוביל אותי למסקנה ברורה. אני גבר הומוסקסואל במבנה האישיות הבסיסי שלו והדבר היחיד שיכול לעשות אותי מאושר מבחינה אינטימית – זו זוגיות אוהבת ונאמנה עם גבר אחר. והיום אני מוכן ובשל אליה יותר מאי פעם בחיי. זה לקח זמן- אך טבעם של תהליכים אמתיים שהם לוקחים זמן. מי כמוכם יודע.

רבים מחבריי בקהילה הדתית הגאה עברו ועוברים מסלול מאד דומה לשלי. לכן לפני כשנה וחצי הם יצאו בקמפיין ששמו "הפנים שלנו" ( אני אישית לא לקחתי בו חלק, כי נחשפתי די והותר גם קודם לכן ). במסגרת הקמפיין הוצגו פנים וסיפורי חיים תמציתיים של כמה עשרות פעילים ופעילות בקהילה הדתית הגאה. יצאנו מהארון- הפעם כקבוצה. הקמפיין הכה גלים וזכה לפרסום ציבורי. הוא קידם מאד את המאבק שלנו, כי כשראו אותנו כבני אדם אמתיים עם פנים וקול- זה הוסיף משנה תוקף לטענות שלנו.

חברים יקרים, אתם זכיתם להגשים את החלום שלכם. עברתם תהליך של גדילה והעצמה. אתם רוצים להעביר הלאה את המסר שלכם ולהשמיע ברמה כי שינוי הנטייה המינית הוא אפשרי. אך מדוע ארנון סגל בשביל זה צריך לראיין אתכם באנונימיות ? מדוע אחד מכם פוחד עד כדי כך, שלא מוכן לקרוא לעצמו אפילו בשם בדוי ? ממה אתם פוחדים ? אני אומר את זה לכם, כדי שתהיו מודעים שבמצב הנוכחי, המסר שלכם עובר ומשכנע ב"חצי עוצמה". אני מבין שקשה לכם. תחשבו כמה היה קשה לי ולחבריי. ובכל זאת, מצאנו דרך לצאת מהארון ולספר את הסיפורים שלנו כאנשים עם קול ועם פנים. אני ממליץ לכם בחום למצוא את דרככם החוצה מהארון. האוויר הרבה יותר נקי שם. מניסיון.

אשוב ואומר- אני שמח בהצלחתכם. ואני מאמין שגם לכם כדאי לשמוח בהצלחתנו- הצלחה של הומואים ולסביות דתיים גלויים, הצלחתה של קהילה דתית גאה. ראשית, כי ארבעתכם מודים, מי בחצי פה ומי ברבע פה, שאתם מכירים מקרים בהם הטיפולים לא הצליחו עם אנשים אחרים. לא אכפת לי שתחשבו עלי שאני "חלש" או "נשברתי באמצע"- אני איש טיפול היום בעצמי ובדומה לכם, למדתי פחות להתעסק במה שאנשים אחרים חושבים עלי. אבל אני מאמין שגם לי ולזוגיות והורות העתידה שלי יש מקום בקהילה שלי ובעם ישראל באופן כללי. ובנוסף- נניח שיש סיכוי, תיאורטי לגמרי, שיום אחד תגלו שטעיתם. בואו נגיד שהסיכוי הזה שווה אחוז אחד. אני בשום אופן לא מאחל לכם שזה מה שיקרה- כי אני יודע כמה קשה הדרך. אבל נניח- בסבירות של אחוז אחד. גם אז, אם יום אחד תגלו שנטייתכם נשארה כפי שהייתה, תרצו עדיין להיות חלק מהחברה הדתית. ואז אולי תגידו תודה לי וחבריי הפעילים בקהילה הדתית הגאה, על כך שבנינו למענכם חברה דתית פתוחה וסובלנית יותר. ייתכן גם שמי מילדיכם יגלה שנטייתו המינית היא שונה והטיפולים שלו יצליחו פחות. או שכלל לא ירצה בהם. עדיין תרצו אותו יחד אתכם, במשפחה ובקהילה.

אני לחלוטין לא מפחד מכם. להיפך, אשמח מאד ליצור קשר עם כל אחד ואחד מכם, כדי להכיר מקרוב יותר את הסיפורים האישיים שלכם ואת התהליכים שעברתם. וגם לשתף אתכם בתהליך האישי שלי, אם תרצו. אני מאמין שכולנו נוכל, ביחד, לפעיל למען יצירת קהילה סולידרית ופתוחה. קהילה שבה אף אחד לא צריך להסתתר ולהתבייש על לא עוול בכפו !

אני מעביר את המכתב הזה למערכת של "עולם קטן" ולארנון סגל, בתקווה שהוא יתפרסם ויסייע ליצור אתכם קשר.

בברכה זאב שביידל- ציוני דתי גאה