ארכיון קטגוריה: כתיבה בנושאים הומולסביים

מה על ההורה לדעת כשילדיו יוצאים מהארון ?

תוצאת תמונה עבור ‪why gender matters‬‏ 

מתוך הספר "Why Gender matters ?"

לאונרד סאקס, רופא ואיש חינוך

תרגום והקדמה מאת זאב שביידל

"כל המחקר על הנטייה המינית מוטה בהתאם לאג'נדה, לצד זה או לצד אחר"

כמה פעמים שמעתם את זה ?

אז זהו, שזה לא נכון.

לאונרד סאקס הוא רופא אמריקאי. בשנים האחרונות הוא עוסק באופן אינטנסיבי גם בנושא של חינוך והורות, מרצה ופרסם עד כה ארבעה ספרים בנושא. שמרנים אוהבים לרוב את הספרים שלו, כלומר חלקים מסוימים בהם. סאקס מדבר על ההבלי המגדר כמשהו מובנה ( ולא הבנייתי ) וגם על חשיבות של חינוך שלוקח את הבדלי המגדר בחשבון. מותר כמובן להסכים עם דעותיו או לחלוק עליהן, כמו לגבי כל דעה אחרת, אך אין ספק בעיניי שדעותיו מוכתבות נטו מתוך תפיסה מקצועית ולא מדעות צדדיות. להלן אבקש לתרגם את סיום הפרק על נטייה מינית מתוך ספרו על ההבדלים בין המינים, שבו סאקס מבקש למסור להורים את המידע החיוני במקרה שמי מהילדים שלהם ייצא מהארון.

" הספר הזה מיועד בעיקר להורים, למורים ולאחרים שעובדים עם הילדים. החומרים שהצגתי בפרק הזה עד עכשיו הם רק ביסוס עבור החלק החשוב ביותר: מה עליך לדעת ולעשות במקרה שבן או בת שלך באים יום אחד כדי לספר לך שהם לא סטרייטים.

זאת עליך כהורה לדעת: בנים ובנות שאינם סטרייטים הם בסיכון גבוה לדיכאון, ביחס לסטרייטים[i]. מחקר אחר גילה שיותר מ- 20% של בני נוער שאינם סטרייטים ביצעו ניסיון אובדני בשנה האחרונה[ii]. ועוד מחקר קובע שילדים שאינם סטרייטים מועדים כמעט פי שלוש לשימוש בסמים ואלכוהול[iii]. אלא שלא מדבור בגזירת גורל: בני נוער הומולסביים שזוכים לתמיכה חזקה מהוריהם מועדים הרבה פחות לכל הבעיות מן הסוג הזה [iv].

מה פירוש "תמיכה חזקה"?

פירוש הדבר להגיד לבן או לבת : "אוהב אותך תמיד, ולא משנה אם אתה סטרייט או גיי".

פירוש הדבר הוא שכשהבת שלך מביאה הביתה את בת הזוג שלה ( או הבן- את בן הזוג שלו ) לקבל את פניהם בסבר פנים יפות בדיוק כפי שהייתם מקבלים את בן או בת הזוג מהמין השני.

פירוש הדבר שאתה משוחח עם יועצת בית הספר ומוודא שבבית הספר קיימת תכנית מוגנות חזקה עבור הנוער ההומולסבי שמונעת מבני נוער אלו הצקות. בתחום הזה חלה התקדמות משמעות בשלושים השנים האחרונות. כשהייתי רופא צעיר בשנות ה- 80, אני זוכר שבא אלי נער הומוסקסואל שהתלונן על אלימות בבית הספר. ההורים יצרו קשר עם היועצת כדי לבדוק מה נעשה בנידון. אז פתרו אותם במשיכת כתפיים ובאמירה : "טוב, הוא הומו" מה אתם מצפים"? היום תגובה כזאת היא נדירה ביותר. זה יכול עדיין לקרות – אפשר גם לקרוא סיפורים כאלה ברשת- אבל הרבה פחות מאשר לפני 20-30 שנה.

השאלה הנפוצה ביותר שאני שומע מההורים של הומואים ולסביות צעירים היא "האם הם תמיד יישארו כאלה, או זה רק שלב"? התשובה לשאלה זו משתנה, וזה תלוי גם אם מדובר בבן או בבת. אם מדובר בן, התשובה היא לא והוא כמעט בוודאות לא "יגדל מזה". רובם המוחלט של נעירם הומוסקסואלים הופכים לגברים הומוסקסואלים. לעומת זאת, אם הבת שלך מספרת לך שהיא לסבית או התאהבה בבחורה אחרת, התשובה היא מורכבת יותר ( כאן סאקס מתאר סיפור של נערה בשם ואנסה שיצאה עם בנים, אך בשלב מסוים חשה בנוח במצב אינטימי עם נערה אחרת )

עצה: אם הבת שלך היא כמו ואנסה ובמהלך השנים היא נפרדת מהנערה האחרת ומתחילה לצאת עם בנים, אל תגידו לה "תמיד ידעתי שכל הקטע הלסבי היה רק שלב". זו טעות, מכמה סיבות. ראשית, זהו לא רק שלב. שנית, אתם מראים בזה חוסר כבוד לבת שלכם ולמערכות היחסים שלה. אם יש לכם בת כמו ואנסה, קיים סיכוי גבוה שהיא ביסקסואלית. ייתכן שהיא תצא השנה עם בנים ובשנה שאחרי זה עם בנות. ואם אתם מזלזלים במערכות היחסים הלסביות שלה, אתם לא מצמצמים בכך את הסיכוי שלה להיות בקשר לסבי, אתם רק מצמצמים את הסיכוי שהיא תשתף אתכם על הקשר הלסבי הזה. והמרחק בינכם לבת שלכם יגדל. ומספר שנים מהיום, כשהיא תתחתן עם בחירת ליבה, אתם תהיו האחרונים לדעת.

ואתם לא רוצים שזה יקרה. אתם רוצים שיהיה לכם חלק חשוב בחיים של הבת שלכם וכך ראוי להיות. ולא תוכלו להשיג זאת בכך שתעמידו פנים שהבת שלכם היא מי שהיא לא באמת.

שאלה אחרת שאני שומע אותה היום פחות מאשר לפני 20-30 שנה : האם קיימת איזו תכנית טיפולית שיכולה לשנות את הנטייה המינית של בני/בתי. התשובה היא לא. אין כל תכנית בעלת יעילות מוכחת לשינוי של נטייה מינית לכיוון כלשהו. יש הרבה תכנית שטוענות להצלחה בתחום שינוי נטייה מינית, אך במבחן במציאות רוב הטענות האלו התבררו כשקריות או לא מבוססות. למעשה, מספר מדינות בארה"ב, כמו קליפורניה וניו ג'רסי הוציאו מחוץ לחוק "טיפולי המרה של נטייה מינית" עבור ילדים ובני נוער[v].

ישנן עדיין הרבה שאלות לא פתורות ביחס לנטייה מינית הומוסקסואלית, וחלקן לדעתי מצריכות מענה דחוף. כך, חוקרים בהולנד בדקו ומצאו שגבר הומוסקסואל בנמצא במערכת יחסים אינטימית עם גבר אחר מועד להתנהגות אובדנית פי שמונה ( !) מאשר גבר שנמצא ביחסים עם אישה- בעוד שאישה לסבית שנמצאת במערכת יחסים עם אישה אחרת, אינה מועדת לאובדנות יותר מאישה שנמצאת בקשר הטרוסקסואלי[vi]. החוקרים גם הצביעו על העובדה שהולנד היא אחת המדינות הפתוחות והסובלניות ביותר ביחס לזוגות הומולסביים, אך הסיכון של הצעירים והמבוגרים מקרב הגייז הוא זהה. אני חושב שאנו חייבים לברר למה זה קורה ומה ניתן לעשות בעניין, אם ניתן[vii].

רוב ההורים, כמו רוב המבוגרים בכלל, הנם סטרייטים. ואם אתה סטרייט ובן או בת שלך מספרים לך שהם גייז, מותר להיות נבוך. ומותר להיות מבולבל. וזה גם בסדר להיות עצוב, אם כי אני לא הייתי ממליץ שהילדים שלכם יראו אתכם בוכים בהיסטריה אל תוך הלילה. כי כך אולי יהיה להם קשה להאמין לכנות של המשפט "גם אם אתה גיי אני מקבל אותך וימי מה ".

זה בסדר להזדקק לעזרה. לא בהכרח עזרה מקצועית – זה בסדר לדבר עם הבן שלכם ( אלא אם כן הוא סובל מחרדה, דיכאון או הפרעה פסיכיאטרית אחרת ). וזה בהחלט רעיון טוב לדבר עם הורים אחרים של הומואים ולסביות. למעשה, קיימת קבוצת תמיכה שאני מאד ממליץ עליה – תהיל"ה.


[i] Marshal, M. P., Dietz, L. J., Friedman, M. S., Stall, R., Smith, H. A., McGinley, J., Thoma, B. C., Murray, P. J., DAugelli, A., & Brent, D. A. (2011). Suicidality and Depression Disparities between Sexual Minority and Heterosexual Youth: A Meta-Analytic Review. Journal of Adolescent Health, 49, 115-123. PMID:21783042.

[ii] Hatzenbuehler, M. L. (2011). The social environment and suicide attempts in a population-based sample of LGB youth. Pediatrics, 127, 896-903.

[iii] Marshal, M. P., Friedman, M. S., Stall, R., King, K. M., Miles, J., Gold, M. A., Bukstein, O. G., & Morse, J. Q. (2008). Sexual orientation and adolescent substance use: A meta-analysis and methodological review. Addiction, 103, 546-556.

[iv] Typologies of social support and associations with mental health outcomes among LGBT youth McConnell EA, Birkett MA, Mustanski B, LGBT Health. 2015 Mar; 2(1): 55-61

[v] "הכהן הגדול" של טיפולי המרה, ג'וזף ניקולוסי, סיפר בראיון ב- 2013 שכ-60% מהמטופלים שלו הם קטינים

https://www.youtube.com/watch?v=WnBBqYFGKB8

[vi] Suicidality and sexual orientation: differences between men and women in a general population-based sample from the Netherlands. de Graaf R, Sandfort TG, ten Have M. Arch Sex Behav. 2006 Jun;35(3):253-62

[vii] לאחרונה נערכו מחקרים שהראו כי אפילו התערבות טיפולית קצרת מועד המיועדת לאוכלוסייה ההומולסבית, מגדילה באופן משמעותי את הרווחה הרגשית של אוכלוסייה זו ( הערת מתרגם )

Pachankis, J. E. (2015). A transdiagnostic minority stress pathways approach for treating psychosocial syndemic conditions among gay and bisexual men. Archives of Sexual Behavior, 44, 1843-1860.

מכתב לסמוטריץ

IMG_3308.jpg

לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שלום

שמי זאב שביידל. כמוך, אני נמנה עם הציונות הדתית. שלא כמוך, אני איש טיפול במקצוע ופעיל מזה שנים בקהילה הדתית הגאה. אני עוקב הרבה זמן אחרי התבטאויות שונות שלך ועד עכשיו לא הגבתי- אך דבריך בכנס שנערך בישיבה בשדרות על "המשפחה היהודית מול התעמולה הלהט"בית" עוררו אותי לכתוב כמה דברים. בתחילת דבריך אמרת ש"חשוב שנמשיך להתווכח בכבוד" – וכיוון שבכנס עצמו לא ניתן ביטוי למגוון הדעות, אבקש להתייחס לדבריך.

ראשית, יש לנו בהחלט מכנה ערכי משותף. זו ההזדהות של שנינו עם הזהות היהודית ועם מדינת ישראל. זו האמונה של שנינו בערכה העצום של המשפחה ובתרומתה לשלומו ורווחתו של הפרט ושל החברה. אני מסכים אתך גם שהמשפחה היא המקור של זהות, אחריות ומחויבות. וגם מסכים לאמונה שמן הראוי לנהל דיון מוסרי וערכי בשאלה אלו צורות משפחה הן ראויות ואלו לא. חלק מחבריי בקהילה הגאה זנחו זה מכבר דיון ושיח מוסרי ועברו לדבר רק על חירויות וזכויות. בעיניי זו טעות חמורה. ולכן בדבריי הבאים אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס את הטענה בה אני חולק עליך. והיא- שמדינת ישראל חייבת לתמוך בזוגיות ומשפחות חד מיניות ולחזק אותן, וגם אתה באופן אישי מחויב לעשות זאת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת האחריות הממלכתית. כלומר, שעמדתך הנוכחית אינה מוסרית וגם חסרת אחריות.

אני מחובר מאד להומור היהודי לדורותיו ולכן אפתח בהלצה יהודית טובה. מעשה בקבצן מעיירה קטנה, שהיה תלמיד חכם והתבייש להזדקק לבריות. פעם אחת הוא הגיע לרב העיירה, וכיוון שהתבייש לפשוט יד, אמר שיש לו סוגיה בלימוד תורה שהוא מתקשה בה. מצד אחד, שולחן ערוך מצווה שאדם יכבד את השבת ואת החג בבשר, ביין ובמיטב מאכלים. ומצד שני- התורה אוסרת לגנוב. והוא לא מבין, כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה. הבין הרב את הרמז, פרש מפה על השולחן ושם עליה מכל טוב. אמר לו- הנה התירוץ לשאלתך.

לאורך ההרצאה שלך, בצלאל, הרגשתי בדבריך שאתה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו ושהמצב האידיאלי שאתה חותר אליו, אינו ברור אפילו לך. אתה לועג לח"כ מרב מיכאלי על כך שאינה גרה ביחד עם בן זוגה ליאור שליין ואינה מביאה ילדים לעולם. ורואה בכך חגיגה קיצונית של אינדיבידואליזם ואנכיות. ומצד שני- כשזוג גברים או זוג נשים מבקשים לעשות בדיוק את זה, להתחייב לחיים המשותפים ולהביא ילדים לעולם – אתה בדיוק מתנגד לזה ולא רוצה שהמדינה תכיר בזה. כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה ?

בצלאל, אתה בטח יודע שכבר היום חיים במדינת ישראל רבבות זוגות של נשים וגברים, ואלפים מהם כבר מגדלים ילדים, עם כל הקושי הכרוך בכך. בצוות הקטן במקום העבודה שבו אני עובד, יש זוג נשים שכבר הגשים הורות וזוג גברים שנמצאים כעת בעיצומו של תהליך פונדקאות ארוך ומתיש בחו"ל. תהליך הדומה לזה שעבר חברך לקואליציה ח"כ אמיר אוחנה. מאות ואלפי משפחות הומולסביות חדשות הן בדרך. משפחות שלנו הן כבר מזמן לא נוף של "צפון תל אביב" , אלא נמצאות ומוקמות בכל מקום, כולל ביישוב שלך, קדומים. כיצד אתה רוצה להשאיר אותן ללא הכרה רשמית וללא תמיכה מתאימה של כל רשויות המדינה ? גם אם הן הוקמו, לדעתך, בניגוד להלכה …בוא, בצלאל, אתה אחד המקדמים היותר נמרצים של "חוק ההסדרים", שלפיו בניין או יישוב לא חוקי צריך להישאר במקום ולהתפתח "כי הוא כבר שם". אז גם אלפי משפחות הומולסביות "כבר שם". מה אתה עושה כדי לחזק אותן ? הבתים יותר חשובים מבני אדם ?

עוד דבר. לאחרונה הצצתי במצע המפלגה שלך, "איחוד לאומי" והבנתי שיש כוונה לחזק את המשפחה, כולל מימון ממלכתי לטיפול וייעוץ זוגי. בתור איש טיפול אני מברך מכל הלב על החלק הזה במצע. אני אף מציע לך ( ולמפלגתך ) להרחיב זאת גם לייעוץ בתחום הדרכה הורית. בזמנו, קראתי בהתרגשות גדולה את הראיון שלך לעיתון "בשבע", בו סיפרת כיצד אתה בעצמך נזקקת לטיפול זוגי, עקב הקשיים שהתגלו לאחר הנישואין. אבל אז ראיתי שבו זמנית המפלגה שלך מנסה לפעול להיעדר כל הכרה רשמית של זוגיות הומולסבית ( אגב, עמדה שלמיטב הבנתי אינה תואמת את עמדתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ). אז כדאי שתדע, בצלאל, שבקרב כל המקצועות הטיפוליים בישראל ( ובעולם) יש אחוז גבוה מאד של חברי הקהילה הגאה ( ויש לי את הכבוד להיות אחד מהם. אה, שכחתי, ואני גם קבן מילואים, נעים מאד). ולכן אם יוקם מערך ממלכתי של טיפול זוגי מסובסד, מן הסתם גם בו תהיה מוכחות מסיבית של הקהילה הגאה. האם אתה מעלה בדעתך שאנו רק נעניק את השירות הזה ולא נהנה ממנו ? ואם תחשוב להקים מערך כזה על טהרת הסטרייטים בלבד- אז תחכה לך הפתעה אחרת. רוב אנשי הטיפול הסטרייטים שאני מכיר, דתיים כחילוניים, לא ישתפו אתך פעולה. אז גם לך כדאי לדאוג לשוויון שלנו מול החוק.

הזכרת בדבריך חוקרת שגילתה כי "90% מהזוגות החד מיניים מתגרשים" , אמרת ש"המחקר שלה נגנז" וש"ברור גם ככה שזוגיות של גבר עם גבר לא יכולה לעבוד, כי רק הנשים יכולות להכיל את הדפיקויות שלנו". יש לי כמה דברים לומר לך על זה. קודם כל, חבל שלא ציינת את שמה של החוקרת או את הדרך ליצור קשר אתה. הנתון שהזכרת מעורר אצלי כמה שאלות. איך היא אספה את המדגם ? תוך כמה זמן היא בדקה את הגירושין? אילו עוד מדדים היא בדקה ? האם היא בדקה רק הומואים או גם לסביות ? האם אחוז הגירושין ביניהם היה זהה? ואני אגיד לך למה אני שואל את כל השאלות האלו- כי פשוט לא מסתדר לי בהיגיון, איך כל הזוגות ההומולסביים שאני מכיר שייכים ל10% שלא מתגרש ?!

אם מעניין אותך דעות של מומחים וחוקרים- אז יש לי בשבילך מחקרים מעולים שלא נגנזו. אם תשאל כל מטפל זוגי שאתה מכיר, מיהו חוקר הזוגיות החשוב והבכיר ביותר בעולם, לפחות תשעה מתוך עזרה ינקבו בשמו של ג'ון גוטמן, או בשמו העברי המלא, ג'ון מרדכי גוטמן ( אגב, יהודי שומר מצוות ). הוא חקר זוגות סטרייטים לצד זוגות גייז ופרסם את המחקרים הטובים בעולם בנושא. הוא מצא שבכמה תחומים, כולל תקשורת זוגית וחלוקת העבודה בבית, זוגות גאים מצטיינים ולזוגות סטרייטים יש מה ללמוד מהם. מומחית אחרת, רות וסטהיימר, המטפלת המינית היהודייה המפורסמת ביותר בעולם, גם אמרה לאחרונה בראיון שזוגיות גאה יכולה לעבוד מצוין- לעומת זוגיות פוליגמית, שלא יכולה לעבוד אף פעם.

בכלל בצלאל, כדאי שלפני שאתה מצטט מחקר, תקרא אותו ותבין על מה הוא מדבר. אחרת אתה עלול להיות מובך. אולי אתה זוכר את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? היא גם ציטטה פעם איזה נתון שהיא כנראה לא הבינה, אבל יצא לה שרוב ההומוסקסואלים מתאבדים לפני גיל ארבעים. גם אני וגם אמיר אוחנה מפריכים את ה"נתון" הזה כבר שנתיים ( אמיר מבוגר ממני בחודש ). כך שתבדוק לפני הציטוט, שלא יהיו מבוכות.

ואם כבר מדברים על מבוכות …כשאתה אומר ש"רק נשים יכולות להכיל את כל הדפיקויות שלנו" … איך אני אגיד את זה …אתה כנראה ממש לא מחשיב את האינטלגנציה של נשים, אם אתה מתחנף אליהן בצורה כה גסה ומגושמת. אני מקווה, בשבילך, שרויטל לא שמעה את זה.

ואם כבר הגענו למשפחה שלך. ניכר בהחלט שאתה מאד מחובר למשפחה שלך ומאד אוהב אותה. שהיא מהווה עבורך את הנמל הבטוח ואת העוגן. אתה קשור ממך לאשתך רויטל ולחמשת הבנים שלך, "חמישה אינדיאנים חמודים" , כפי שקראת להם כשדיברת בתיכון "בליך" ולבתך שנולדה לך כבר בהיותך חבר כנסת. אז בהקשר הזה, תרשה לי להכיר לך עוד נתון מהמחקרים שלא נגנזו. אחת העובדות היותר מבוססות מבחינה מחקרית היא שנטייה מינית של גברים מושפעת מסדר הלידה, כאשר כל בן שנולד מגביר את הסיכוי שזה שנולד אחריו יהיה הומוסקסואל ! התוצאה הזו יצאה ב- 14 מתוך 14 מדגמים שונים ! במילים אחרות, כשיש חמישה בנים אחד אחרי השני …הסיכוי של הצעירים לצאת מהארון בשלב כלשהו מתחיל להיות גבוה. זה לא שאני מאחל לך זאת, אבל אלו הנתונים שכדאי שתיקח בחשבון. אז עצתי הראשונה היא- אם מי מילדיך ייצא מהארון, בשום אופן לא ללכת אתו לטיפולי המרה. לא בשבילם- בשבילך. אני מכיר את המטפלים האלו – תהיה להם מראש תיאוריה שתאשים אותך. "האב היה נעדר מהבית רוב הזמן עקב פעילות ציבורית, לכן הילד גדל עם חסך בדמות אב, לכן הוא פיתח משיכה לגברים, וכו". אגב, אם הבת שלך תצא מהארון, שוב ניתן יהיה להאשים אותך כי "סיפרת לה שהתפקיד של האישה זה להכיל כל היום דפיקויות של גבר. איזו אישה תהיה מכנה לזה? אולי עדיף כבר עם אישה?"

ובנימה יותר רצינית- בצלאל, איזו חברה אתה רוצה לבנות כאן? איזו חברה אנחנו רוצים לבנות? גם אם איש מילדיך לא ייצא מהארון- כל ילד וילדה או גבר או אישה שיוצאים מהארון, הם ילדים של מישהו? באיזה עולם הם יחיו ? מי יספק להם את העוגן הבטוח לחזור אליו הביתה, את הכתף להניח עליה את הראש, את חום החיבוק ואת צהלת חדר הילדים? ואיך מדינת ישראל תתייחס לכל הזוגות והמשפחות האלו ? איך היא תמנע ניצול ? איך היא תחנך לזוגיות והורות אחראית ? האם היא פשוט תתעלם מחמישה אחוז באוכלוסייה והם יחיו בלי סטטוס ? וילדיהם ? ושוב- אני מבין שזו מציאות שאתה אולי לא מתלהב ממנה…אבל מציאות דומה אחרת אתה מתאמץ מאד להסדיר ! אז למה לא כאן ?

לסיום אומר לך בכנות, בצלאל, שאני אופטימי. לאו דווקא אישית לגביך – אני נוטה להעריך ששום דבר ממה שכתבתי או יכולתי לכתוב לא יכול לשנות את עמדתך הגזורה מראש ( ואתה מוזמן להפתיע אותי לטובה). אך אני אופטימי בהחלט לגבי החברה הישראלית, החברה הציונית דתית והקהילה הגאה בתוכה. אנו חיים באזרחים שווי חובות ואנו נחושים להיות שווי זכויות לגמרי, כולל הכרה חוקית מלאה בזוגיות ובהורות שלנו. אנו נחושים ואנו נשיג זאת. את רוב החברה הכללית כבר הצלחנו לשכנע ( ע"ע אמיר אוחנה). בציונות הדתית, כרגע הצלחנו לשכנע בערך חצי- ואני מאמין שנצליח עם 75% בערך. כי אנחנו בונים חברה שבה לכל אחד, בלי קשר לנטייתו המינית, יהיה מקום משפחתי חם, אוהב ויציב. זו חברה שגם אם אתה מתנגד לה- לילדיך ולנכדיך שיבואו, יהיה הרבה יותר נעים לחיות בה. ולכן מאד יכול להיות, שיום אחד אתה גם תגיד לו לי ולחבריי מהקהילה הגאה הדתית על כל מה שאנו עושים היום. אז שאנחנו נמשיך להתווכח אתך- אבל במקביל, נמשיך ולקדם ולבנות את הדברים שאנו מאמינים בהם. לנו, כמו לך, אין ארץ אחרת. רוצה להצטרף ?

בברכה,זאב שביידל, ציוני דתי גאה

הרב, הלייטית ומי שביניהם

צילום: הדס פרוש/פלאש 90

התרגשתי לקרוא את מוסף "מוצ"ש האחרון. השיח הארוך והרציני בין הרב חיים נבון לרחלי מלק- בודה היה מעורר, נוגע וכנה. בעיקר, דמיינתי את עצמי שמצטרף שלישי. להלן- התכתבות אישית- רעיונית עם שני הגיבורים.

רחלי, אתחיל דווקא אתך. אולי היה טבעי ביותר שאני, פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אצדד בך באופן מוחלט ואגיד "איך הכנסת להומופוב החשוך הזה, שבנוסף הוא גם גבר לבן פריווליגי". אז זהו, שיש כאן משהו יותר מזה. אני מאמין שחשוב מאד להתמודד ולהתפלמס עם עולמו הערכי של הרב חיים ( עשיתי זאת מספר פעמים בעבר ואחזור לכך בעוד מספר משפטים). ברם, אני מאמין בפולמוס שנערך מתוך כבוד לעולמו הערכי של הצד השני. וזה בא לידי ביטוי, למשל, בכך שלכבוד כלפי מוסד המשפחה לא קוראים "אובססיה" ( כפי שעשית במשפט הראשון). ואני גם לא מבין, מה זה שייך לעניין שרב חיים הוא "גבר לבן , פריבילגי, רב, מבית משכיל ואמיד". אני, בעוונותיי, גם גבר לבן , נראה לי מבית משכיל ( שני הוריי הם אקדמאים) "פריבילגי ואמיד" הן שתי הגדרות מעורפלות למדי. במיוחד ה"פריווליגי" – שזו דרך נחמדה לומר "אחד שלא בא לי טוב בפרצוף". אז אני גבר לבן, עולה ותיק מרוסיה, משכיל, הומוסקסואל, וכותב בעיתונים מדי פעם. האם זה הופך אותי ל"פריווילגי" או ל"מוחלש" ? מה שבטוח, זה לא הופך אף טיעון שלי למשכנע יותר או פחות. עם כל טענה מתמודדים לגופו של עניין. "קבל את האמת ממי שאמרה"- אמר הרמב"ם. שכידוע, היה גבר מזרחי, הגמוני, הטרוסקסואלי, פטריארכלי ופריווילגי.

ומעבר להומור, יש כאן גם דברים רציניים יותר. את אומרת פעם אחר פעם שהמשפחה והקהילה הם דברים מובנים מאליהם. ובתור עובד סוציאלי במדינת ישראל אני יכול להגיד לך שזה ממש לא ככה. ועושה רושם שאת פחות מודעת לעובדה הזו – ואולי זה גם מטיל סימן שאלה לגבי הזיקה האמתית שלך לקהילות השוליים בישראל. כי משפחה חזקה, קהילה חזקה ועם סולדרי – הם כולם דברים שנדרשים מאד בחברה הישראלית, שהם ממש לא מובנים מאליהם ושחל בהם כרסום. את מוזמנת לקרוא בספרו של עוז אלמוג "דור ה-Y" כדי להיווכח בזאת. את מדברת על המחויבות שלך לקהילה. ובעיניי, זו גם הסיבה לכך שהרב חיים דבק כל כך במשפחה. כי המשפחה- ביחד עם הקהילה והעם- הם שלושת מעגלי הביניים המפרידים בין הפרט לאנושות. שיח שמתמקד בזכויות האדם האוניברסליות בלבד מחמיץ את המעגלים האלו, כי אם אני מביט באנושות רק במבט- על הומניסטי, אין סיבה להתייחס למשפחה שלי באופן שונה מכל האנושות. אך לכולנו יש זיקות חשובות נוספות. ואותן אני רוצה לטפח יחד אתך. ויחד עם הרב חיים.

וכעת, הרב חיים- אליך. יצא לנו כבר להתווכח, אך הפעם אני חושב שיצא לך שיח מאד אישי וכנה. לכן, אבקש לכתוב גם כמה דברים ברמה אישית, בנוסף לדיונים הרעיוניים.

אז ראשית, ברמת המינוח. כבר אמרתי לרחלי, כדאי לנהל את הדיון מתוך כבוד לעמדה הערכית של הצד השני. לא הסכמה, כבוד. ואם אתה מכבד את התפיסה הליברלית, לא כדאי לכנותה בזלזול "גחמות של הוגים מטורללים מאוניברסיטת ברקלי". ליברליות היא תפיסה מוסרית עמוקה ומלאה , שלקח לה זמן רב להשתרש בתפיסה המוסרית המערבית. אם תעשה טיול קצר אפילו ברוסיה, ארץ מולדתי, תמצא שם בלי קושי רבים שמבטלים את התפיסה הליברלית כעפרא דארעא. ואתה בטח יודע שהבעיה העיקרית עם ה"גחמות של ברקלי" היא שהן נעשות יותר ויותר אנטי ליברליות. בכלל, לא כדאי לנהל דיון על ידי הגחכה של המטורללים בצד השני. כי מישהו עוד עלול להגיד לך : "לא, כי הרב לוינשטיין, הרב קלנר ואמנון יצחק- זה כל אחד רמב"ם חדש". ואני יודע שלמדת אצל הרב ליכטנשטיין. אבל אתה גם ידעת לצטט את יהודה עמיחי. בקיצור- אתה לא דוגמה מייצגת. אתה רב גבר לבן משכיל ומוחלש. ולמען הסר ספק- כשאני אומר על מישהו שהוא אליטיסט ומשכיל- זה אות כבוד. פריווילגי שכמוני !

עוד קצת מינוח. אם אנחנו לא רוצים לחיות בעולם של בלבול פוסט מודרני, חשוב שלמילים תהיה משמעות ברורה. ואני מרגיש שהיד שלך קלילה מדי על המקלדת עם המילים כמו "אינקוויזיציה" ו"לינץ'. אינקוויזיציה היא מצב שבו מענים אדם למוות כדי לגרום לו להתנצר. ולינץ' זו השלכה של גופה מדממת מהמרפסת בקומה שניה. ניתן להבהיר את הדברים גם בלי להזדקק למלל הזה. ואגב ובלי קשר לראיון הספציפי, אותי תמיד מבלבל, איך זה שדבריהם של הרבנים כמו לוינשטיין וקלנר הם לכל היותר "דיבור מחוספס" והביקורת עליהם היא "טרור להטב"י"?

ובמעבר מהמינוח למהות. אתה אומר שלא מפריעה לך הכרה בכל הזכויות של הזוגות ההומולסביים, אלא רק ההכרה בנישואין וש"מנסים לכפות עליך הגדרה מחודשת של המוסד הוותיק בהיסטוריה". אתה טועה פה בשני דברים. קודם כל, תמיד כשמדובר בנישואין הומולסביים, מדובר בנישואין אזרחיים, שקיימים בתור מוסד מעט יותר ממאתיים שנה. איש לא מנסה לכפות הכרה בנישואין חד מיניים כדת משה וישראל. מי שעשה כאן מעשה כפייה זו רבנות אורתודוקסית שיש לה סמכות בלעדית לרישום נישואי היהודים בישראל. ובנוסף, מי ששינה את ההגדרה והתוכן של מוסד הנישואין, זה מוסד הנישואין עצמו. הוא החליט להתרחב ושינה סטטוס. חבר טוב גיי שעובד בצוות שלי בעבודה, נישא לבן זוגו בטקס שאין לו כל גושפנקא רשמית. לאחר הטקס, הוא עונד כל הזמן טבעת נישואין והוא ובן זוגו לחיים הוסיפו את שמות המשפחה אחד של השני בתעודות הזהות. ידידה לסבית מהצוות עשתה את אותו הדבר עם בת הזוג שלה. הן הוסיפו שמות משפחה אחת של השנייה. לאחר מכן ידידתי עשתה הפריה וכעת שתיהן מגדלות באהבה גדולה תינוק חמוד. וכל הסביבה שלהן, כולל אלו שלא היו מוכנים להגיע לחתונה, רואה במערכת היחסים של הזוגות האלו קשר בעל אופי משפחתי. כלומר רואה בהן משפחה. כלומר רואה בטקס שלהם נישואין. פשוט ככה. בלי מרכאות. אפשר להשתמש במרכאות בשביל ביטויים אחרים. למשל, "אינקוויזיציה נאורה".

עוד דבר. אתה מתלונן על כך שהיום עמדתך נדחקת יותר לשוליים. לפעמים אתה זוכה גם למתקפות מכוערות- זה לא מקובל עלי בשום אופן. אני אומר על השמרנים את מה שאתה אומר על הלהט"ב : "גם אם לא מסכימים אתם- אסור להרביץ להם ולהשפיל אותם". אבל חשוב שתבין, שכמו שרחלי אומרת, אנחנו חיים בחברה שבה רגישות כלפי סבלו של הזולת מאד התפתחה. וגם הדרישה לשיח מכבד במקום של חוסר הסכמה. היום, כבר לא מספיק רק להימנע מהדיבור על "סוטים" ו"בחורילות". ואולי מה שיעזור לשיח המכבד, זאת ההבנה שאותן משפחות הומולסביות שמתחייבות לחיים המשותפים ולגידול הילדים ביחד, עושות את זה בדיוק מתוך רצון להתחייב לברית משותפת של "קשר רגשי, קשר מיני וגידול ילדים משותף" שאתה מדבר עליו ( שיניתי "הולדה" ל"גידול").

לסיום, אומר כמה מילים בנימה אישית. אומר לך בכנות, רב חיים, אני מתגעגע לרב. לא באתי מבית דתי, חזרתי בתשובה, וניסיתי להיאחז ביהדות כמיטב יכולתי- אך בשנים האחרונות אני מרגיש שרמת ההקפדה ההלכתית שלי יורדת. אני חושב שזה נובע גם מזה שחסר לי מורה דרך רוחני ש"יעזור לי לפענח את המשמעות היהודית והערכית של החיים שלי", כמאמרך . ולצערי, רב חיים, זה לא יכול להיות אתה. חשוב לי מאד שאתה מתחזק את המיינסטרים הדתי, את החינוך הדתי ואת בית הכנסת ברמה היומיומית. וכשאני קורא את ספרך האחרון, למשל, "מכים שורשים", אני רואה שיש ליהדות הרבה מה להציע לעולם במאה ה- 21- אך מתקשה להבין את מקומי במערכת ואת תפקידי בכוח. וכמו ששר הביטחון לא יכול להיות אחראי על "ביטחונם של 95%" , כך גם רב לא יכול להיות מחויב לזהות היהודית של 95% הסטרייטים בעם היהודי. אלא אם אתה רב של מגזר ולא של עם ישראל.

ועוד משהו. אני איש טיפול וכשאומרים לי "אני לא מעוניין לדבר על זה"- זו אמירה שקשה לי לעבור לידה. רחלי שאלה אותך מה תגיד לבן שלך אם הוא יהיה הומו ואתה אמרת לה שזה לא רלוונטי. וגם הבאת דוגמה של גלעד שליט. לדעתי זו לא דוגמה מקרית. ייתכן שבעיני רוחך אתה רואה מצב שבו הבן שלך הוא מצד אחד וכל עם ישראל הוא מצד אחר. אבל לדעתי, מה שקרה במקרה של גלעד שליט זה שעם ישראל בחר בסולידריות , גם במחיר ויתור מסוים על הביטחון הכללי. זה לא שמשפחת שליט כפתה או הכריחה את הממשלה. עם ישראל השתכנע, שילם את המחירים- והרוויח סולידריות גדולה ומודעות עמוקה שהוא לא מפקיר את בניו. וזה בדיוק העניין, רב חיים- הציבור הישראלי וגם הקהילה הדתית, במספרים הולכים וגוברים- לא מוכנים להפקיר את בניהם ובנותיהם עקב נטייה מינית או זהות מגדרית שונה. זו לא גחמה ליברלית ולא שטיפת מוח- זו סולידריות וערכי המשפחה האמתיים. ומי שלא יתחבר אליהם- יישאר בשוליים. כי הליברלים, שרצים בכביש מהר מדי, עלולים לגדל עצים ללא שורשים- ובאותה מידה השמרנים שעסוקים בהכאת שורשים, עלולים לגדל שורשים ללא גזע, ענפים ופירות.

אז איפה אני מסיים? אני בוחר בסירוב לבחור. אני מרגיש באמת מחובר לעולמו הערכי של הרב חיים נבון וגם לעולמה של רחלי מלק-בודה. ואני רוצה לתת יד אחת לרב חיים ואת היד שניה- לרחלי ( כן מחזיק ידיים עם אישה. רמת ההקפדה ההלכתית ירדה, אמרתי) ולצעוד ביחד בדרך הברית הנצחית של אלוהים, תורה ועם ישראל, כדי לגלות גם את הנתיב שלי. אתם באים ?

אומץ מגויס

תוצאת תמונה עבור עינת רמון

על ראיון ארוך ( מאד) בעולם קטן (מאד )

הלצה סובייטית ישנה מספרת על דו שיח בין ברז'נייב לרייגן. בא רייגן ואומר: "ראו כוחה של ארה"ב הדמוקרטית. יכול האדם לעמוד ברחוב עם שלט "רייגן מטומטם" ולא יאונה לו כל רע". משיב בריז'נייב: "ומה הבעיה בכך? גם בבריה"מ יכול האדם לעמוד בקרן רחוב עם שלט "רייגן- מטומטם" ולא יאונה לו כל רע" .

נזכרתי בבדיחה הזו לפני חודשים אחדים כשקראתי את הראיון על ד"ר עינת רמון בעלון "עולם קטן". העלון הזה אמנם דחה מספר פעמים בעבר את הרשימות שלי, אבל אין בו כל בעיה לבקר את האג'נדות הפמיניסטיות הרדיקליות ואת האג'נדה הלהט"ית !!! איזו גבורה ! איך היו אומרים ב"לאטמה"? – עיתונות אמיצה במיטבה !

כמובן שאין זו חשיפה ראשונה לדעותיה של רמון, אלא שבעבר היא פרסמה אותן בבמות פלורליסטיות ( "דעות", "אקדמות", "השילוח") , מה שאפשר דיון פתוח ומאוזן. לעומת זאת, הראיון ב"עולם קטן" ממש לא מתכוון להציג דעה שונה ואחרת, אלא נועד… נחזור לזה מאוחר יותר. בכל מקרה, מדובר בראיון ארוך ומקיף ( אחד הארוכים שהתפרסמו אי פעם ב"עולם קטן" אם לא הארוך שבהם) שמפרט באריכות את תפיסתה השמרנית של רמון בענייני משפחה. ניתן למצת אותה כך: אנו חיים בעידן של הרס המשפחה, הדבר הזה משפיע לרעה על הדורות הבאים, מי שערער בעיקר את מוסד המשפחה זה הפמיניסטיות והלהט"בים , לכן הם מסכנים את המשפחה ואת החברה, לכן עלינו להתנגד להם בכל הכוח ולהרים את נס המשפחה המסורתית. בסוף אנחנו ננצח. אמן.

אומר מהתחלה- על אף הנימה האירונית החזקה בדבריי ולמרות שאני חולק על רבות מהטענות של רמון גם ברמה רעיונית וגם ברמה העובדתית וגם רואה בעצם פרסום הראיון בבמה הספציפית טעם לפגם – לדעתי חשוב להתייחס לטענות שלה ולנהל איתן דיון מהותי. לכן ראיתי חשיבות להזדקק לעניין עכשיו, זמן רב יחסית לאחר פרסום הראיון עצמו. לא אוכל להתייחס לכל הטענות, שחלקן מנותקות מהאחרות, אך אתווה כאן סוג של מסגרת דיון וגם אנסה להציע ניתוח ונתיב דיון חלופי.

רמון מייצגת תפיסה שהיא מכנה אותי "יהודית- שמרנית". ברם, גם במסגרתה של שמרנות יהודית ייתכנו דעות שונות. כך, בשנה האחרונה התנהל בארץ דיון סביב מקרה ביו-אתי מורכב. מדובר בגבר צעיר וקצין שנהרג בצבא, כאשר קודם לכן הוא הקפיא את זרעו. אלמנתו נישאה בשנית. הוריו האבלים רצו למצוא אם פונדקאית ( לא אלמנה ) כדי להעמיד לבנם את זרעו אחריהם ולגדל את הילד(ים) שיבואו לעולם, אך האלמנה התנגדה ( למרות שהסכימה לכך בהתחלה). בית המשפט המחוזי פסק לטובת ההורים, האלמנה ערערה לעליון והעליון הפך את גזר הדין של המחוזי. מה היהדות אומרת בעניין? מה ההלכה אומרת? מה התפיסה השמרנית אומרת ? ראיתי שתי התייחסויות הפוכות לעניין: האחת היא של ד"ר יהודה יפרח, הכתב המשפטי של "מקור ראשון" והשנייה- של פרופ' שלום רוזנברג. החלטת המחוזי הייתה למורת רוחו של יפרח שקונן על כך שהורסים את מבנה המשפחה המסורתי, שהופכים את סבא וסבתא לאבא ואימא, ומה יהיה עם הילד שההורים שלו הם כל כך מבוגרים וכו". לעומת זאת, שלום רוזנברג ראה כאן מקרה של "כופים על מידת סדום". האלמנה פתרה את הבעיה שלה בכך שנישאה שוב והשאירה את הורי בעלה לשעבר שבורים ומרוסקים, ללא תקווה לזכות לזרע של קיימא אי פעם. האמת היא, שהיה במשפט הישראלי תקדים דומה. אי שם בשנות ה-90, רותי נחמני זכתה מול הרכב של 11 שופטים בעליון נגד בעלה, בבקשה להיעזר באם פונדקאית על מנת להביא ילד לעולם, כאשר בעלה לשעבר התנגד לכך. בין היושבים בהרכב היה גם השופט החרדי צבי טל. הייתה כאן גישה של "זה נהנה וזה אינו חסר". וגם זו גישה יהודית שמרנית שרואה במשפחה ובהבאת צאצאים לעולם ערך רב.

רמון יוצאת באופן נחרץ נגד ההורות החדשה ( למרות שכשהיא נשאלת ישירות, האם היא בעד לאסור על הפונדקאות, היא נמנעת מלהגיד כן או לא). היא חוזרת וטוענת שמדובר בהתפתחות בעייתית שעלולה לקעקע ולפגוע, ולאורך כל הראיון אינה מפרטת במה בדיוק תהיה הפגיעה. מכאן היא יוצאת אל הטיעונים הבאים: פונדקאות היא ניצול גופה של אישה, על גבול זנות או חסר באיברים, בחירת הזהות של הצאצאים היא השבחת הגזע החדש, ובכלל כל שוני בנטייה המינית , זהות המגדרית או תפיסת הנשיות מערער את כל המבנים החברתיים מסוף העולם ועד סופו ( כולל כפירה בזהות היהודית, שכן ברור שמי שמערער הבדלים בין גברים לנשים, סופו גם לכפור בהבדלים בין יהודים לגויים ולהיות נגד הציונות, ע"ע ג'ודית באטלר).

ראשית, ניכר שלרמון יש יחס מאד אמביוולנטי לביולוגיה. היא מאד אוהבת את הביולוגיה כשזו משרתת את הטענות שלה- ומאד לא אוהבת אותה כשהיא לא עושה זאת. למשל, חשוב מאד להתחשב ברגשות הטבעיים, הביולוגיים, של האם כלפי ילדיה ולכן אסור לקחת ילדים מהאם הפונדקאית, כי יש לה רגשות ביולוגיים חזקים. לעומת זאת, רגישות ביולוגית כלפי הילדים העתידיים והרצון להקל עליהן את גורלם הביולוגי, שבא לידי ביטוי גם בבדיקות גנטיות- זו תורת הגזע החדשה ! זו התפיסה המוסרית- כשאשכנזייה אקדמאית עינת רמון מתחתנת עם אשכנזי אקדמאי אריק אשרמן- זו העדפה אקראית, וכשזוג גייז מנסה לבחור אם פונדקאית בריאה ומשכילה לילדים שלהם- זו גזענות ! הביולוגיה חשובה מאד- מלבד המקרים בהם היא לא חשובה.

בהמשך, רמון טוענת שדווקא האנשים שכופרים בהבדלים בין גברים ונשים, הם אלו הטוענים להבדלים בין הומואים לסטרייטים. זאת, למרות שאם היא מצויה במחקר, היא בטח יודעת שדווקא חוקרי ההבדלים בין המינים הם פעמים רבות חוקרים גם את ההבדלים הביולוגיים בין האנשים עם הנטייה המינית השונה ( החשוב ביניהם הוא ריצ'ארד ליפה, יהודי גיי רפורמי מאוניברסיטת פולרטון) . גם ספרו של רופא הילדים השמרני לאונארד סקס, על ההבדלים בין המינים וחשיבותם במערכת החינוך, מדבר על אופי ביולוגי מולד של הנטייה המינית והצורך לשלב את בני הנוער הסובלים ממצוקה עקב נטייתם במסגרות תמיכה ייעודיות עבור נוער להט"ב ( מן הסתם, בתור רופא ילדים, סקס מודע למצוקה הרגשית החריפה של הנוער הלהט"בי ואחוזי האובדנות הגבוהים שם ). שמרנים אוהבים לצטט את סאקס– אלא אם כן הוא אינו משרת את מטרתם. הבדלים בין המינים חשובים מאד – מלבד המקרים בהם אינם חשובים.

יתרה מזאת, באותה נשימה שבה רמון תוקפת את התפיסות הפמיניסטיות והלהטב"יות הרדיקליות – היא מאמצת אותן, דווקא בגרסתן הרדיקלית ביותר. נחשו מתי זה קורה?- נכון, כשזה משרת את הטיעון שלה. למשל, היא מצדדת בתפיסתה של הפסיכולוגית קרול גיליגן על האופי המוסרי השונה של הנשים וטוענת שגיליגן חזרה בה רק בעקבות הלחץ הלהט"בי- תוך התעלמות מהעובדה שגיליגן עצמה מעולם לא הביאה ראיות מחקריות לתיאוריות שלה. וכמובן, רמון מאמצת באהבה גדולה את התיאוריה הקווירית שאומרת שכל המשיכה המינית היא עניין של אידיאולוגיה ומביאה מקרי אנקדוטה בהם אנשים שינו את אורח חייהם הפומבי עקב תהפוכה אידיאולוגית. התיאוריות הרדיקליות הן רעות מאד- מלבד המקרים שהן טובות.

אלא שמעבר לכל הטיעונים המתנגשים אחד עם השני, רמון מדברת על משהו מאד אמתי, שמדאיג לא רק אותה. מוסד המשפחה עובר טלטלות קשות בזמננו. קיימת מבוכה רבה. תיאורטיקנים מסוימים רואים בו מקור של כל הרוע והדיכוי ושואפים לפרק אותו. וכחלק מתגובת נגד- באה עינת רמון ומנסה לחזק. אבל האם גישתה באמת תחזק את מוסד המשפחה. רמון שבה ואומרת שכדאי וראוי לחנך למרכזיות של המשפחה ולכך שברית בין איש לאישה זו בחירה ראויה. אבל בשום שלב אינה מסבירה מה יעשו האנשים שאין ידם משגת, מסיבה כלשהי, את היכולת לקיים משפחה מסורתית של בעל הנשוי לאישה כדת משה וישראל ושניהם הורים לילדיהם הביולוגיים. רמון מזכירה "הצעת פתרונות שלא יפגעו" בלי לפרט. אבל זה בדיוק העניין- הגיע הזמן לפרט את הפתרונות. אולי שני המשפטים החשובים ביותר בראיון, שכדאי היה להבליט, הם : "יש כאן תהליכים היסטוריים שהם גדולים ממני" ו"אני רוצה להדגיש שאין פתרון אחיד לכולם". או, אם נצטט את החוקרת החשובה של מוסד המשפחה, סטפני קונץ :"בעיניי, הניסיון לבלום את התנועה ההומולסבית, דומה לניסיון לנעול את האורווה שהסוסים מזמן ברחו ממנה".

וכמה מילים לכבוד האכסניה. אני מרשה לעצמי הימור לא מסוכן, שרוב הקוראים של "עולם קטן" לא קראו את הראיון מתחילתו ועד סופו ולא יוכלו לחזור על תכנים שלו, אם יתבקשו. אבל הם שמעו בו את מה שהם רצו לשמוע: "פמיניזם זה רע", "להט"ב זה רע" , "מסורת זה טוב" , "מי שרוצה לשנות את נטייתו- יכול", ו"-בואו נשמור את הכול כמו שזה, בלי לשנות. בסוף- כולם יבואו אלינו". איך אמרנו- עיתונות אמיצה ! וכאן הקושי המרכזי של רמון- נראה שהיא עושה מהלך של ויתור על כלל ישראל לטובת האורתודוקסיה. ובכך בעצם טוענת, שאין למסורת היהודית מה לומר למי שלא מוכן להתחייב לאורח החיים האורתודוקסי. עצוב שזה כך. רמון באה מהמקום שבו התקיים מתח בריא וחיובי בין המחויבות למסורת- למחויבות כלפי העם היהודי. היא הרגישה שבכור מחצבתה המקורי האיזון הזה נאבד- וזה בסדר. אך במקום לנסות ולמצוא מחדש את האיזון, היא בוחרת להפר אותו לטובת המסורת הקיימת ובאה בטענה, שמי שרוצה להיות חלק מהחברה השמרנית, שיתאים את עצמו אליה.

איפה אני כבר שמעתי את הטענה הזאת ?..אה…בסדום, לפי המדרש, מיטת סדום הייתה מקום שבו היו מקצצים או מותחים את האנשים כדי להתאימם לגודל המיטה. ברור שזה אכזרי ורע, אבל זה לא פותר אותנו מהתלבטויות קשות כלפי אנשים שקשה להם הקמת המשפחה מסיבה כלשהי, אך עדיין רוצים גם האהבה וגם בזרע של קיימא. איננו מנסים לגזול מאיש את אושרו המשפחתי, אלא לזכות בו בעצמנו, כמיטב יכולתנו. זה נהנה וזה אינו חסר. וכידוע- כופים על מידת סדום.

אני מזמין את ד"ר רמון לעזוב את מיטת סדום של עולם קטן ולהצטרף אלינו, פמיניסטיות ולהבט"ים דתיים, שמחפשים את התשובות והאיזונים בעולם הגדול. שיהיה לנו בהצלחה.

זהירות- שוליים צרים !- שוב על טיפולי המרה

תוצאת תמונה עבור ‪conversion therapy‬‏

דרמה בשלוש מערכות וסיום בנימה של אופטימיות ( זהירה )

בשנת 2018 זה שוב קרה.

שוב פתחתי את פייסבוק וגיליתי בפורום של אנשי טיפול דיון על …טיפולי המרה. כמה כבר נאמר ונכתב על הנושא? נדמה לי כבר שאפילו אני עצמי כבר כתבתי כמעט הכול. ובכל זאת, נדמה לי שבדיון הנוכחי חסר מעט מבט "מלמעלה", שיתן סקירה כוללת על כל המערכה, פרספקטיבה על מצבנו הנוכחי והבנת ההקשר הרחב של העניין.

הקדמה למערכה ראשונה- על אב חכם ובנים …שונים ממנו

בראשית הטיפול המודרני היה- איך לא- פרויד. שהחליט להסתכל על הטבע האנושי בצורה השונה מכל אלו שהביטו בו לפניו. וכשהוא הגיע לשאלת היחס להומוסקסואליות, שתי תובנות עיקריות היו בפיו: אחת- אין זו סטייה ולא מחלה ואפשר לחיות חיים טובים ומאושרים אתה ושתיים- הסיכוי לשנותה בטיפול אנליטי- קלוש. כדאי להדגיש שהדברים נאמרו ונכתבו בתקופה בה כל אנשי הטיפול בעולם ראו בהומוסקסואליות סטייה מחליאה במיוחד שברוב המדינות הייתה גם אסורה על פי החוק.

וימת פרויד זקן ושבע ימים. ויעמדו אחריו תלמידיו שלא שימשו כל צרכם ויהפכו את הקערה על פיה. תלמידים אלו- בראשם אנליטיקאי שנדור ראדו ודור תלמידיו- סוקרידס, האטרר, ביבר- סברו כי הומוסקסואליות היא בגדר מחלה וסטייה מהמצב הטבעי והנכון היחיד- המצב ההטרוסקסואלי. הם גרסו כי כל ההומוסקסואלים בלי יוצא מן הכלל סובלים מהפרעות אישיות קשות ביותר, שנטייתם המינית היא המקור הבלעדי לסבל שלהם, ושרק טיפול אנליטי ממושך יכול לשחרר אותם מסבלם.

המערכה הראשונה- שלטון ללא מיצרים ( 1940 בערך- 1973 )

כמה מאותם תלמידים של ראדו שלטו בכיפה גם באיגוד הפסיכואנאליטי של ארה"ב וגם באיגוד הפסיכיאטרי ( בהיותה של הפסיכואנאליזה אז זרם ראשי בפסיכיאטריה). הם גם היו העורכים הבכירים של קטלוג האבחון הפסיכיאטרי – DSM- וכך קבעו, מה ייחשב כסטייה ומה לא. השפעתם הייתה עצומה- הם כתבו את תכניות הלימודים, הכשירו את אנשי המקצוע, הפיצו את הידע, כתבו את האנציקלופדיות, שימשו כמומחים בעיני העולם- וכמובן, טיפלו באנשים. כל מי שהסתכסך איתם הסתכן לא רק בויכוח נוקב, אלא בנידוי מהעולם המקצועי וגדיעת מטה לחמו. עשרות הומוסקסואלים היו אז באיגוד הפסיכואנאליטי, בארון ובפחד מתמיד, שמא תתגלה נטייתם והם יורחקו מהאיגוד. ולכן בלילות הם תרו אחרי מגעים מיניים מזדמנים בגנים ובימים עשו ניתוחים מעמיקים, ביחד עם המטופלים ההומוסקסואלים שלהם, ממה נטייתם המינית עלולה לנבוע. הומואים ולסביות דאז, בשנות החמישים והשישים, חיו עמוק בארון והיו מאושרים שהחברה לא רודפת אחריהם אל תוככי הארון ומוציאה אותם להורג. וככה זה היה.. . עד שזה נגמר.

המערכה השנייה- קריסת המונופול ( 1973-1991)

בשנת 1973 קם גואל בדמותו של רוברט ספיצר- העורך החדש של DSM-3. ספיצר עשה בדק בית גדול בכל העולם של האבחונים הפסיכיאטריים וגם החל בתהליך שבסופו הוצאה הנטייה ההומוסקסואלית מהקטלוג ולא הוגדרה יותר כהפרעה או כסטייה. האנאליטיקאים של הדור הישן נלחמו נגדו בחירוף נפש. הם האשימו אותו בהתקפלות מול לובי הומוסקסואלי, בהפקרת המטופלים, בהרס יסודות העולם ובמתן לגיטימציה לכל סטייה אפשרית. הם רמזו שהוא זייף את תוצאות ההצבעה של הצירים של האיגוד- כמובן, מכיוון שההכרעה לא הייתה לטובתם. מובן, שגם אחרי ההפסד הם לא נכנעו, אלא התחילו להתבצר ולהילחם בכל הארגונים האחרים- ובעיקר באיגוד הפסיכואנאליטי, שביטל את ההגדרה של הומוסקסואליות כסטייה רק ב- 1991. צאצאי פרויד הכושלים עזבו את האיגוד בטריקת דלת ובזעם רב. אך הם תכננו לחזור.

המערכה השלישית- הדתה בשוליים ( 1991- 2015)

ב- 1992, הוקם ארגון עולמי של טיפולי המרה- NARTH- כתוצאה מכך שכל ארגוני בריאות הנפש החשובים התנערו מטיפולים אלו. הוא הוקם מראש כארגון שוליים. היה לו חשוב לטפח דימוי של ארגון מדעי- חילוני, אך בפועל, רוב חברי הארגון היו דתיים שהשתייכו לקבוצות הדתיות השמרניות ( נוצרים קתולים ופרוטסטים, מורמונים, יהודים אורתודוקסים ). הוא דיבר על זכותו של האדם לבחור את זהותו, אך למעשה התמקד אך ורק בעידוד שלא לבחור בזהות הומולסבית. בין פעולותיו של הארגון:

– המשך הצגה של טיפולי המרה כפרקטיקה לגיטימית

– שלילת כל ממצא מחקרי שהטוען לבסיס ביולוגי- מולד של הנטייה המינית ( מחקרים כאלה מתחילים להתפרסם סמוך להקמתו של הארגון, בתחילת שנות ה-90)

– מאבק נגד שוויון זכויות עבור אנשים הומולסביים בכל תחומי החברה: מניעת אפליה, שירות רפואי, שירות צבאי, נישואין, הורות

– הפצת סטריאוטיפים שליליים על אנשים הומולסביים

– העמדת טיפולי ההמרה כמשקל נגדי לקבלה הולכת וגוברת של הדתיים ההומולסביים אף בקבוצות השמרניות הנ"ל, כשבכולן מתחילה להתפתח יציאה מהארון של אנשים שהמעוניינים לשמר את זהותם הדתית לצד זהותם ההומולסבית.

חשוב להדגיש את כל זאת מהטעם הפשוט : מטפלי המרה מזה זמן מציגים את עצמם כאנשי טיפול המחויבים לאתיקה טיפולית, אך למעשה הם סוכני הומופוביה ממוסדת, בדרך כלל הדתית, עם תעודות של מטפלים. דוגמה מובהקת לכך הוא ג'וזף ניקולוסי- מי שנחשב ל"אבי טיפולי ההמרה" המודרניים, אותם כינה "טיפולים רפראטיביים". ניקולוסי השתייך לכנסיה קתולית. הוא נהג לפקוד דרך קבע אירועים של קתולים שהזדהו כ"גייז לשעבר" ולעולם לא הגיע לאירועים של גייז שרצו להזדהות כקתולים.

אם כן, טיפולי ומטפלי המרה של "דור השני" או "הגל השלישי" ( בשלב הזה, אנשי הגל הראשון לרוב נפטרו כבר או היו קשישים מאד ) מתאפיין בפעילות בשולי הקהילה הטיפולית, אך מתוך הזדהות ישירה עם הימין השמרני וקבוצות דתיות שמרניות שמלחמות נגד שוויון עבור אזרחים הומולסביים.

ברם, התנועה הזו, זכתה לכיסוי תקשורתי מסוים בשנות ה- 90, התחילה לאבד גובה בשנות ה- 2000 והיום כמעט מיצתה את עצמה לגמרי. כמה סיבות לכך:

  1. כאמור, בכל הקבוצות הדתיות השמרניות, הולכת וגוברת יציאה מהארון וקבלה של אנשים הומולסביים. הדבר מפחית את הפניה לטיפולי המרה באופן דרמטי
  2. סביב מספר מטפלי המרה בכירים וגם "גייז לשעבר" התגלו פרשיות מביכות שכרסמו כדבעי את אמינותם
  3. היעדר תשתית מחקרית ורקע תיאורטי ראוי גרם למספר ארגוני בריאות הנפש לצאת נגד טיפולי המרה או לכל הפחות להסתייג מהם
  4. וכמובן, הכרה בנישואין גאים בארה"ב ב- 2015 ואתה גל הכרה הולך וגובר בעולם כולו הגביר את אווירת הסבלנות והקבלה

למעשה, קרה כאן תהליך מקביל. בעוד שתנועה הומולסבית זזה משולי החברה אל חיק המיינסטרים, הרי שמטפלי ההמרה נדחו ממרכז העשייה הטיפולית לשוליים ושולי שוליים. אין זה אומר שהם לא יכולים להזיק, אלא שבחברה עם מקורות מידע פתוחים ונגישים וחלופות טיפול זמינות, יכולתם הריאלית לגרום נזק נמוכה מאי פעם.

אין זה אומר שמטפל כזה או אחר לא עלול לגרום נזק. חשוב לעקוב אחריהם ולבחון אם הם מעורבים בעבירות אתיות או פליליות. חשוב להזים כל שקר או מניפולציה של ידע טיפולי- מחקרי שהם עושים. חשוב לדרוש מהם ניסוח שיטתי של תפיסתם הטיפולית ולבחון את הכשלים שלה. אך כאמור- להזיק הרבה כבר אינם יכולים.

ומה עלינו לעשות כעת? לגבש מענה טיפולי מקיף ויסודי לכל האוכלוסיה ההומולסבית ובפרט לקהל היעד העיקרי של טיפולי ההמרה- אנשים הומולסביים מקהילות דתיות שמרניות. מן הראוי שהמענה יכלול טיפול במצוקות האופייניות ( דיכאון, חרדה, התמכרות, דימוי עצמי נמוך ) , במשברים משפחתיים , אישיים ורוחניים ויציע מספר חלופות אפשריות לגיבוש מלא של זהות הומולסבית ויציאה מהארון.

יש לנו הרבה עבודה לעשות.

לא נעשה להם את מה שהם עשו לנו. לא נקרא להם סוטים ולא נהפוך אותם לפושעים. גם לא לפטר אותם מהעבודה. לא נהפוך הומופובים קטנים לקדושים מעונים.

פשוט נשאיר אותם לנבוח על השיירה שלנו. מהשוליים.