Category Archives: כתיבה בנושאים הומולסביים

אם תרצו, אין זו מלחמת תרבויות

המשך הדיון עם יואב שורק

תוצאת תמונה עבור יואב שורק

לאחרונה אתר newsru פרסם ראיון נרחב עם יואב שורק שדן בנושא ההומו לסבי, בו יואב פורש בהרחבה את תפיסתו השמרנית בעניין. יואב ואני מיודדים מזה תקופה ארוכה, ולמעשה, בזכותו התחלתי לכתוב במוסף "שבת" בעיתון "מקור ראשון", לפני למעלה מעשור, כשיואב שימש כעורך המוסף. מאז ועד היום אנו מתווכחים ולא מסכימים, כאשר יואב מקפיד לפרסם את דעתי, שהוא חולק עליה, במוסף שבת ולאחרונה גם בכתב העת "השילוח"- כתב עת ישראלי שמרני חדש בעריכתו. כמובן, יואב מודע לכך שהדיון בנושא אינו תיאורטי מבחינתי, אלא מוזן מעובדת היותי הומוסקסואל גלוי, יהודי שומר מצוות ואדם עם תפיסת עולם שמרנית- ימנית בעיקרה. התפלמסתי אתו בעברית בהרבה הזדמנויות, והפעם הייתי רוצה להציג את עיקרי הדברים מול קוראים דוברי הרוסית. אך לפני כן- מעט דברי רקע, שהיו עלולים לחמוק מהקוראים הרוסים, וחיוניים, לדעתי, להבנת הנושא.

לפני שנה בערך, נפל דבר בישראל. כבר הרבה זמן החברה הישראלית מודעת לכך שקיימים הומואים ולסביות דתיים, שאף מעוניינים להישאר כאלה. הייתי אחד הגייז הדתיים הראשונים בארץ שיצאו מהארון ומאז פעיל כותב ומרצה בנושא. אך בשנה שעברה, קרתה מעין "קפיצה קוואנטית" בעניין- התגבשה קהילה דתית גאה, כלומר הדתיים ההומו לסביים יצאו מהארון לא כבודדים, אלא כקבוצה שמעוניינת לשמר את אורח החיים הדתי בתוך הקהילה הדתית הקיימת. ולא פחות חשוב מכך- "יצאה מהארון" קהילה דתית תומכת, כלומר קבוצה של בני משפחה, חברים, מחנכים ורבנים ליבראליים בציונות הדתית שנחושים לתמוך בהומואים ולסביות דתיים ולהזדהות אתנו. רבים מהקבוצה הזו צעדו במצעד הגאווה בירושלים בשנה שעברה וגם השנה. מדובר בתהליך שהבשיל במשך זמן רב- אך בשנה שעברה קרה אירוע ש"דחף" וזירז אותו. האירוע הזה היה- "נאום הסוטים" המפורסם של הרב יגאל לוינשטיין. הרב לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית ביישוב עלי, דיבר בפני קבוצה גדולה של רבנים על התהליכים השליליים, לדעתו, הקורים בצבא. ותוך כדי כך, השתמש במילה "סוטים" כלפי הומואים ולסביות המשרתים בצבא. למעשה, הוא חזר על הביטוי הזה שש פעמים במשך שלוש דקות. זה היה גס ובוטה כמו שזה נשמע. והדבר היה לסוג של "זרז" עבור דתיים גאים וגם עבור תומכיהם- שכעת, כבר לא ניתן לשתוק יותר. הדבר גרר גינויים לאורך כל הקשת של הציונות הדתית מהשמאל עד המרכז ( כולל את יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט) ובעיקר הוציא את הדתיים הגאים ואת תומכיהם מהארון.

לדעתי, זה גם מה שעורר את יואב להתבטא בנושא- אם כי הוא בהחלט כבר כתב דברים ברוח דומה בעבר. תמצית דבריו היא- הרב לוינשטיין הוא אכן הומופוב חשוך ושפתו אינה שפת התורה ( ויש לציין, שיואב הקפיד בעבר ובהווה, לגנות בחריפות שפה הומופובית מצדם של הרבנים ואנשי ציבור). אך אני- אומר יואב- לא הומופוב, אלא שמרן. אני לא אומר- אני סטרייט נורמלי וטוב- ואתה ההומו הסוטה הרע. אלא שלך יש את אותו היצר הרע כמו שיש לי. ועליך להתגבר עליו, כמו שאני מתגבר על היצרים שלי. אתה נורמלי. מה שאתה עושה עם עצמך, זה לא נורמלי- במקום להתמודד עם היצרים שלך, אתה יוצא מהארון. אבל אתה לא אשם- אתה עושה זאת בגלל שהמתירנות המערבית הפוסט מודרנית שטפה לך את המוח. טוב, וגם בגלל ששמרנים ודתיים לא נחמדים שלא מבינים עניין קראו לך סוטה וגם הטיחו בך עוד כינויים מעליבים. אז אל תקשיב להם- תקשיב לנו, השמרנים הטובים. אל תצא מהארון, פשוט תעבוד על עצמך. והכול יהיה בסדר. קצת תרסן את עצמך, מה יש? אם כן, יש לנו תמונה נחמדה. הומופובים גסים מן הצד האחד, ליברלים פרועים מהצד השני- יואב שורק בדיוק באמצע. שמרן מעמיק ומכובד.

כאמור, אני מעריך את יואב ככותב וכבן אדם ואף מיודד אתו. אני אוהב את כתיבתו לרוב גם כשאינני מסכים אתה ( וזה הדדי ). מעולם לא בטחתי בו את ביטוי הגנאי "הומופוב". יחד עם זאת, אני סבור שכל הניתוח שלו שגוי, שהוא מוביל למסקנות שגויות, להערכת מציאות שגויה וגם להתמודדות שגויה. להלן ההסבר

היחס של יואב לזהות ההומוסקסואלית מזכיר מעט הצלה ישנה. מרצה לכימיה אומר לסטודנטים: "הוי ידוע לכם שיסוד החמצן, בו תלויים החיים של כולנו, התגלה רק במאה ה- 17". באמת, פרופסור?- מתפעל אחד הסטודנטים- ומה נשמו לפני זה ? הומוסקסואליות כתפיסת זהות היא אכן יצירה חדשה, ממאה 19. מהעובדה הזו יואב לומד, שכאילו לפני כן היא לא הייתה קיימת. וזו כמובן טעות. לא ידעו לתאר אותה כתופעה- אך בווודאי שהיא הייתה קיימת, במובן הבא. בכל תרבות המוכרת לנו, היו מאז ומעולם אנשים שידעו על עצמם שהם נמשכים מבחינה אינטימית אך ורק לבני אותו מין וכלל לא לבני המין השני. בהרבה תרבויות אנשים אלו ידעו להכיר אנשים אחרים דומים, להתחבר אליהם ולגבש תת תרבויות. חלקם מעולם לא נישאו למין השני. אחרים נישאו בלית ברירה, אך המשיכו לנהל חיים הומוסקסואליים פעילים- ויהודים חרדים הומוסקסואלים, למשל, נוהגים כך עד היום. אך ברור שההומוסקסואליות שלהם היא חלק בלתי נפרד מזהותם. כפי שכותב חוקר חשוב של הומוסקסואליות סיימון ליווי בסיום ספרו Queer Science- מה שהביולוגיה אומרת הוא: אם אתה מאמין בכך שיש לך סיבה פילוסופית, מוסרית או רגשית לדרג את ההומוסקסואליות מתחת להטרוסקסואליות על פני איזו סקאלה, שיבושם לך. אך אל נא תנסה לשטות בעצמך ולומר שניתן להפריד בין אישיותו של האדם ההומוסקסואלי לבין ההומוסקסואליות שלו, שניתן לבודד ולנעול אותה באיזו פינה בתודעה או להוציא אותה החוצה על ידי מאמץ רפואי, חוקי או דתי. הביולוגיה מאשרת את מה שאנשים הומוסקסואלים ממילא יודעים על עצמם: שההומוסקסואליות שלהם היא חלק מובנה וקובע של אישיותם ושהפגיעה בה אינה פגיעה רק בהתנהגויות שלהם, בזכויותיהם או בגאוותם, אלא בעצם זהותם".

– אז למה התופעה הזו, שתמיד התקיימה, הופיעה באור הזרקורים דווקא בתקופה המודרנית? התשובה היא פשוטה- כי רק בתקופה המודרנית היה חשוב להתחתן מתוך אהבה ומשיכה הדדית ולדאוג לתפקוד אינטימי תקין תוך כדי הנישואין. ואז התברר, שחלק מהאנשים אינם כשירים לקיום במסגרת של יחסים הטרוסקסואליים. ושטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שונים אינם עוזרים להם. ושכל הלחץ מצד החוק והמוסר והחברה והדת והנימוסין והתרבות – אינו משנה משהו בסיסי מאד בזהותם. וכך התחילה התנועה ההומו לסבית. היא לא התחילה מהטענה ש"כולנו על הרצף", כפי שחלק מהאנשים חושבים היום. היא התחילה מהטענה שקיים מיעוט, ששונה מבחינת העולם הרגשי שלו מהרוב, אך הצרכים הרגשיים שלו זהים לאלו של הרוב- צורך בהכרה, בזוגיות אינטימית ובהורות . והמאבק הצליח ככל שיותר אנשים הכירו בני אדם הומו לסביים בסביבתם הדתית והחברתית. וזה ממשיך לקרות- מאז מרד סטונוול ב- 1968 ועד מדינת ישראל 2017.

– על הדרך, כדאי להתייחס לעוד טיעון שגוי של יואב, שכאילו החברה המודרנית מוכנה להכיר בכל התנהגות מינית ובתנאי שהיא בהסכמה ואינה פוגעת בזולת. זהו טיעון שגוי מבחינה עובדתית. רק לאחרונה, סגן האלוף אופק בוכריס הורשע והורד בדרגה בגלל עבירה ששמה "בעילה אסורה בהסכמה". יש פה פעילות מינית בהסכמה בין הצדדים, שאינה רק לא מוסרית, אלא אפילו אסורה בחוק. כנ"ל לגבי החוק החדש- חוק להפללת לקוחות הזנות. ודוגמה נוספת- בתור איש טיפול המתמחה בתחום ההתמכרויות, אני עובד גם עם מכורים למין. רובם המוחלט אינם עסוקים בכל פעילות מינית לא חוקית, אך פעילות זו גורמת להם למצוקה וסבל והורסת את חייהם. כך שהטענה שבשנת 2017 נפרצה כל גדר ולא קיים מוסר מיני היא חסרת שחר.

– למעשה, גם הכוונה של יואב לייצר אמירה כביכול סובלנית, אינה מחזיקה מים. כי יואב מנסה לטעון ש"מי שחש משיכה הומוסקסואלית אינו סוטה, כי רובנו, או רבים מאתנו , מרגישים כך". כי אם רוב האנשים הם "על הרצף", אזי מישהו שנמצא בקצה הרצף ונמשך לבני מינו בלבד, הוא בהכרח סוטה. יצאנו מאמירה שיפוטית וחזרנו אליה.

– לאור כל מה שאמרנו, יואב גם נאלץ לבצע תרגילים מחשבתיים לא פשוטים כדי ליישב את הסתירות. רוב האנשים נמשכים גם לבני מינם ולכן זו לא סטייה, חלקם משום מה לא מצליחים בחיים אינטימיים עם בני המין השני- אבל זה רק כי יש להם איזו בעיה משונה בתפקוד מיני, שאינה קשורה לזהותם. ואמנם עם בני מינם אין להם כל בעיה בתפקוד מיני- אבל כבר אמרנו שזה טבעי להימשך לאותו מין. אם זה נשמע מגוחך ומופרך- זה אכן ככה

– מה אם כן גורם ליואב שורק, אדם אינטליגנטי ומעמיק לכל הדעות, לגבב על גבו מבנה כזה של טיעונים מופרכים ? על זה אין לי תשובה ברורה לגמרי. אבל לדעתי, ההתפתחות שתיארתי בתחילת דבריי מדאיגה אותו. מצד אחד, הוא רואה רבנים שמשתמשים בשפה הומופובית בוטה ובאמת לא רוצה להיות כמוהם. ומסיבה טובה- הוא אכן לא כמוהם. מאידך, גם בעמדת קבלה אינו רוצה להיות, כי זה לא מתיישב לו עם הבנתו את התורה והבנתו של מוסד המשפחה. לכן הוא מעדיף לייצר מבנה של טיעונים בעלי הגיון פנימי, שקורסים ברגע שהם פוגשים את המציאות. את המציאות בה גם בציבור הימני- שמרני, אליו משתייך יואב, אנשים יוצאים מהארון. אנחנו לא מאמצים את הזהות ההומו לסבית כי "החברה המערבית המתירנית שטפה לנו את המוח". אנו מאמצים אותה כי זו אכן זהותנו האותנטית ואין לנו דרך אחרת לחיות בשפיות בעולם הזה. וכיוון שעולמם של נישואי שידוך כפויים חלף ועולם של מגעים מזדמנים במקומות ציבוריים דוחה ובלתי נסבל, אנו מעגנים את היחסים שלנו במוסדות המוכרים. של נישואין, משפחה והורות. כפי ניסחה זאת חוקרת משפחה חשובה, שאינה שמרנית או רדיקלית, סטפני קונץ, "בעיניי, הניסיון לבלום את המאבק ההומו לסבי למען שוויון או את ההכרה בנישואין הגאים, משול לניסיון נואש לנעול את האורווה שהסוסים כבר מזמן ברחו ממנה". היא כתבה זאת לפני ההכרה בנישואין גאים ב- 2015 בארה"ב.

– ולמה חשוב לי לכתוב את כל זה ולחזור שוב ושוב על הדברים שכבר כתבתי בעבר? ברור לי, שחלק מהקוראים כבר מסכימים אתי מראש ואין צורך לשכנע אותם. ברור לי שקוראים אחרים מתנגדים מראש לכל דבר שאני אומר ודבר לא ישכנע אותם. אבל יש גם קבוצה שלישית ( וייתכן מאד שיואב נמנה אתה ). זו קבוצה של אנשים טובים שבאמת חשוב להם שלא לפגוע ולא לדכא את האנשים הקרובים אליהם. ובני אדם בכלל. אך הם מודאגים מהשינוי החברתי המואץ המתרחש לנגד עיניהם. הערכים של פתיחות וקבלה חשובים להם- אך גם ערכים של נאמנות ומשפחה. והם פוחדים שאימוץ של הערכים הראשונים פירושו בהכרח להשליך את סט הערכים השני. אני מאד מאמין בדיאלוג עם הקבוצה הזו, גם אם לא אשכנע אותם עד הסוף. חשוב לי להבהיר להם שאני וחבריי בקהילה הדתית הגאה ובקהילה הגאה בכלל איננו רוצים לפרק ולרסק את עולם הערכים שלהם, אלא מעט להגמיש אותו , כדי שנוכל להכיל אותו גם על חיינו. אנחנו לא רוצים לקעקע את הבניין, אלא לבנות תוספת. אנחנו מעוניינים לקחת חלק בדיון החברתי שיעזור לכולנו לחזק את המשפחות ואת הפרטים לעולם שבו כולנו נגדל בסביבה בריאה יותר, משוחררת מפחדים ו"ארונות" למיניהם. בעולם שבו במקום לספר לזולת שכולנו בסירה אחת, מאפשרים לו לשוט בסירה משלו, וליהנות מהנופים של אותו נהר. חשוב לי להגיד ליואב שורק ולכל חבריי הדתיים והשמרנים: "אין סוטים. אין הומופובים. אין מלחמת תרבויות. יש שיח, אמפתיה והבנה". אני מקווה שהרשימה הזו תתרום את חלקה לשיח המתמשך.

המאמר ברוסית

על ג’וקים ובני אדם

הומופוביה ותעמולה ב”עולם קטן”

 

תוצאת תמונה עבור ‪kafka metamorphosis‬‏

איור של פרנץ קפקא בדמות הגיבור , גרגור סמסה

גרגור סמסה, גיבור סיפורו של פרנץ קפקא "מטמורפוזות", מגלה בוקר אחד, שהוא הפך לג'וק ענק. הוא שוכב במיטתו ללא יכולת לזוז, ובסופו של דבר מת, תוך כדי התנכרות נוראית מצד משפחתו. הסיפור הזה הפך לקלאסי, בין היתר, בגלל כוח מעין- נבואי שהיה לקפקא. כי מספר שנים לא רב לאחר פרסומו, התחילו לצייר את בני עמו של קפקא כג'וקים. אמרו עליהם שהם מפיצים מחלות. ומשם הדרך הייתה קצרה לטיפול הדברה. בגזים.

וגם אני התעוררתי בשבת בבוקר , שבת פרשת "עקב" שנת תשע"ז וגיליתי שמתחילים להפוך אותי לג'וק. כן. עלון "עולם קטן" פרסם מאמר מערכת בנושא היחס ללהט"ב, שבו בתמונה המרכזית רואים מקק על הצלחת. הכותרת בעלון הייתה "היום שבו האנושות תתחיל לאכול ג'וקים" והכותרת באתר הייתה "אימא, מקק!". המסר הוא פשוט- אם האנושות מאבדת את הסלידה שלה מהומוסקסואליות, היא תאבד את כל חושי הסלידה הטבעיים שלה. כי אם הלהט"בים שטפו לנו את המוח עד כדי כך שהתחלנו לראות בהם אנשים נורמליים, אין סיבה שממחר לא נאכל מקקים לתיאבון. והדרך לפתור את זה היא- כמובן, לאשר שהומוסקסואליות היא דבר מגעיל. בדיוק כמו המקקים. ובשלב הבא, אולי, להגיד שהם מפיצים מחלות. כן, גם המקקים. ובשלב שאחרי זה…להציע טיפולי הדברה. סליחה, המרה.

"עולם קטן" עבר מספר גלגולים ביחס שלו לנושא ההומולסבי. בהתחלה, כמו רוב עלוני המגזר, הוא הדיר את רגליו מכל דיון בנושא, מטוב עד רע. הייתה תקופה שהיה ניתן למצוא בו דעות בעד ונגד- הרבה יותר נגד מאשר בעד. ובשנים האחרונות התחיל השלב השלישי- "עולם קטן" התגייס ככוח חלוץ לבלימת הקבלה של הדתיים ההומולסביים בקהילה הדתית. וככל שהשינוי החברתי בקהילה הדתית ברור לעין- כך הרטוריקה נעשית בזויה ומתלהמת יותר. רציתי לכנות את הרשימה על המקקים "עליית מדרגה" – אבל בהקשר הזה נכון יותר יהיה לומר- "הידרדרות נוספת". דבר כזה אפילו קפקא היה מתקשה לדמיין.

לפני שאתייחס לרעיון הכללי של הרשימה, אומר בקצרה מספר מילים את הטענות העובדתיות. ניכר בבירור שהכותב(ים) לא קראו אף אחד מהמחקרים שהם מצטטים. בדיוק כפי שהם לא צפו בסרט הרוסי המוזכר : "מזון בוחר לעצמו קורבן". כי אם הם היו צופים בו, הם היו מגלים, למבוכתם הרבה, שהתרגיל השיווקי שבוצע ברוסיה עודד אנשים לאכול לא את המקקים ( הבלתי אכילים) אלא את החגבים ( ארבה) האהובים על בני העדה התימנית. התברר שאנחנו לא אוכלים את הג'וקים המסוימים האלו לא כי "זה מגעיל", אלא כי לרובנו אבדה המסורת. האפשרות האחרת היא להניח שמשכב זכר מותר רק לתימנים, אבל איכשהו נראה לי שב"עולם קטן" לא התכוונו לזה.

לגבי הטענות ה"מחקריות" ברשימה

  1. פרופ' אבשלום אליצור, בניגוד למוזכר במאמר, מעולם לא ערך מחקרים עצמאיים על נטייה מינית, אלאל סקר את המחקרים הקיימים, מהם ניסה לבקר כמה תפיסות מקובלות. בשנת 2004 פגשתי בו באקראי באוניברסיטת בר אילן והוא ניאות להזמין אותי לקורס שלו ( אפילו מספר פעמים) כדי שאציג את תפיסותיי, החלוקות על תפיסותיו. לאחר מכן הוא עודד אותי לגבש אתן למאמר אקדמי ואף סייע לי בפרסום שלו. כל מי שמעוניין יכול לצפות במצגת שלו ולקרוא את המאמר שלי ולהחליט, ממה הוא משתכנע
  2. פרופ' שמואל טיאנו, מחבר הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" הוא אכן פסיכיאטר ישראלי בכיר אחד ויחיד שהחזיק, לפחות עד לאחרונה, בדעות ותפיסות הומופוביות של ממש. אך גם בספרו, הוא לא הציג כל מחקר, שלו או של אחרים, התומך ביעילות של טיפולים לשינוי נטייה מינית או בטענה ש"נטייה מינית היא בחירה". אולי בהזדמנות זו כדאי להזכיר למערכת של "עולם קטן" שבעולם הגדול של המחקר אין "דעת תורה" ושגם פרופסור גדול וחשוב חייב להביא ראיה לדבריו
  3. לגבי פרופ' רוברט ספיצר, "עולם קטן" הרחיקו לכת עד כדי שקר גלוי ובוטה. ראשית, במחקר שלו שהוא פרסם ב- 2003 הוא מעולם לא ראיין את בנות הזוג של הנחקרים ( כבר אמרנו, שב"עולם קטן" לא קוראים את המחקר המקורי?…אבל חברים, לפחות תשאלו את מי שכן קרא !). שנית, עוד ב- 2003 ספיצר אמר בבירור שמדובר במדגם יוצא דופן של אנשים דתיים מאד ושהוא משוכנע שרוב ההומוסקסואלים לא יוכלו לשנות את נטייתם המינית בטיפול, גם עם התמדה עצומה. למעשה, הוא גם אמר שהוא נוטה להאמין למושאי המחקר שלו, כיוון שהם הציגו תוצאות מאד לא מרשימות ושלדעתו אם הם היו רוצים לשקר, הוא היו מנסים להרשים אותו יותר ( טענת "מיגו" קלאסית ). שנים רבות לאחר פרסום המחקר, כשכולם כבר שכחו ממנו, ספיצר בחר לחזור בו ולהתנצל עליו. זאת, בין היתר, בעקבות הפגישה עם עיתונאי גבריאל ארנה, שעבר טיפולי המרה אצל "הכהן הגדול" של הטיפול הרפראטיבי, ג'וזף ניקולוסי. ניקולוסי אמר להוריו של ארנה: "הבן שלכם לא יהיה גיי בוודאות". עשור מאוחר יותר, אחרי הרבה סבל, הרבה אשפוזים וניסיון אובדני אח, ארנה נישא לבן זוגו. ניקולוסי לא הוזמן לחתונה. לספיצר היה חשוב להבהיר ולהסתייג מכל הטיפולים מהסוג הזה וזה מה שהוא עשה.
  4. על חוסר היעילות והאתיקה של כל טיפולי ההמרה נכתבו ספרים ומאמרים לרוב. אזכיר כאן רק אחד. מרטין סליגמן, אחד הפסיכולוגים החשובים במאה ה- 20 (וגם היום) , נשיא איגוד הפסיכולוגים של ארה"ב בעברו, פרסם בשנת 1993 ספר שכותרתו "מה ניתן לשנות ומה לא " ( What You Can Change And What You Can’t”). בספר הוא בוחן תכונות שונות של הטבע האנושי ובודק, כמה הן ניתנות לשינוי, לפי מיטב הידע המחקרי העדכני. מדובר בשנת 1993- כשהמחקרים הראשונים בלב על גנטיקה ונוירולוגיה של נטייה מינית החלו לצוץ. והם הספיקו לסליגמן- פסיכולוג חוקר מהטובים בעולם- כי להבין ולקבוע בצורה ברורה, שלנטייה המינית האנושית יש ככל הנראה בסיס גנטי ונוירולוגי ושרוב הטיפולים שמכוונים לשינוי משנים את ההתנהגות כלפי חוץ, אך לא את הנטייה עצמה. בניגוד למערכת של עולם קטן, אני מעריך את החוקרים את סמך איכות המחקרים שלהם ולא על סמך נטייתם המינית, אבל אולי כדאי לציין בדרך אגב שמרטין סליגמן אינו פעיל להט"ב, אלא סטרייט יהודי , נשוי ואב לשבעה ילדים.

נחזור למאמר עצמו. מהו המסר הכללי? שקבוצת אנשים רעים ומופקרים בתקשורת ובאקדמיה השתלטה על השיח הציבורי, עושה טרור לכל מי שחושב אחרת ומקמת כך את המזימות הרעות שלה, ועוד מעט יכריחו את כולנו לאכול מנת מקקים בבופה של חתונות גאות ( שימו לב, בדרך כלל הסיפורים על קבוצות זדוניות הזוממות לשלוט על העולם מאחורי הקלעים, הולכים מצוין עם סיפורי ההפחדות על הג'וקים). אחרת, שואלים ב"עולם קטן", איך זה שהחברה, כולל אפילו כמה רבנים, משנים כל כך את דעתם בנושא? כדי להבין את התשובה האמתית לשאלה הזו- ולא את התשובה שמנסים לשווק לנו ב"עולם קטן" ניתן לפנות למבוא לפסיכולוגיה חברתית שלומדים בשנה א' באוניברסיטה- או במגמת פסיכולוגיה בתיכון. תגיעו לפרק "שינוי עמדות". ותקראו, שבני אדם משנים עמדות במקרה שהן מתנגשות עם עמדות שיותר חשובות להם. או בתרגום לשפה אנושית- אם אח שלי, חבר טוב שלי או בן שלי אומרים לי משהו אחד ובמאמר מערכת של "עולם קטן" כתוב משהו אחר…אז אני הולך להאמין לאדם שחשוב לי יותר.

זה התהליך שאותו עובר הציבור הדתי והקהילה הדתית הגאה. אנחנו יוצאים מהארון ובני המשפחה שלנו, חברים שלנו, עמיתים שלנו, שכנים שלנו, מורים ורבנים שלנו- לומדים להכיר אותנו ללא תיווך של הרבנים או כותבי העלונים. הם רואים בנו בני אדם שלמים ולא "סוטים" , "דוחים" או "מקקים". לאחרונה זכיתי להיות באירוע מכונן של הקהילה הדתית הגאה- חתונה של שני חברים צעירים ויקרים. כשעמדתי לים חופתם, הלב שלי התרחב ועלה על גדותיו לא רק מהעוצמה והטוהר של אהבתם, אלא גם מכך שסביבם עמדה חומה בצורה של החברים מהקהילה הדתית הגאה ואת כולם יחד עטפה באהבה המעטפת של הקהילה הדתית התומכת. רבים מהם צעדו אתנו, מאוחר יותר, במצעד הגאווה בירושלים. ואחת מהן, אימא דתית גאה לבן דתי גאה, אף נשאה דברים בעצרת שלאחר המצעד וחתמה אותם בקריאה: "בקיצור, תעשו לנו נכדים".

הקשבתי לדבריה וחשבתי…שזה באמת כבר לא כל כך משנה מה רב כזה או עלון אחר יכתבו. עדיין, חשוב להתפלמס ולחשוף מניפולציות ושקרים. אבל בשורה התחתונה- אנו הולכים ויוצאים, בטיפות שהפכו לנחיל שהפך לנהר- לאור היום וצועדים בדרך, מוקפים באהבה ותמיכה. ומתנגדנו…נראים יותר ויותר כמו…הייצורים הקטנים האלו, שמתחבאים בחריצים של הבלטות ומפחדים לצאת לאור…איך קוראים להם? שכחתי. אני רק רוצה להגיד שאני לא מחבב אותם, אבל לא צריך לפחד מהם. ובטח שלא להדביר.

על דו"ח ( מאד) ארוך בעולם (מאד ) קטן

עולם קטן   new atalntis gay

 

האם הגיעו ימות המשיח?

האם אני רואה נכון?

עלון פרשת שבוע הנפוץ בבתי הכנסת "עולם קטן", מקדיש עמוד שלם לסיקור המידע המחקרי העדכני בתחום של נטייה מינית? ועוד עם הכותרת "האם הקהילה הלהט"בית חשובה לנו באמת?"

במילה אחת- לא ! ממש לא.

זאת אומרת, ראיתי נכון. שבגיליון האחרון של העלון "עולם קטן", אדם פז מסכם בקצרה את מה שכותב אחר סיכם באריכות בכתב העת "השילוח" מהסקירה שפרסמו שני חוקרים במגזין השמרני "ניו אטלנטיס" לפני יותר מחצי שנה. כבר כתבתי בעבר על הסקירה הזו, אמנם בקצרה, אך כעת הגיע הזמן לפרט עליה מעט יותר, וגם החשיפה שלה מעל דפי "עולם קטן" מעידה על הכוונה המקורית מאחורי פרסומה של אותה סקירה.

והכוונה לא הייתה להפיץ ידע מחקרי עדכני על נטייה מינית או לסייע למצוקה הנפשית של קהילת להט"ב. ממש לא.

אבל בואו נתחיל מן ההתחלה. האמת היא שלא חסרים הספרים , גם המחקריים וגם הפופולריים וגם מאמרים עדכניים המסכמים את המידע המחקרי הקיים על אודות נטייה מינית הומוסקסואלית. אפילו ערך ויקיפדיה "תשתית ביולוגית של נטייה מינית" יכול לעשות שירות מצוין, בתור התחלה. אז למה עוד סקירה? וסקירה כל כך ארוכה ומקיפה- 143 עמודים ? ומאת שני אנשי מקצוע ? מה מיוחד בסקירה הזו?

מה שמיוחד בה, זה שעל פניה היא נוגדת את כל מה שידענו, או חשבנו שידענו, על הנטייה המינית. תקציר הסקירה הוא ש: אין כל ראיה לכך שהנטייה המינית האנושית היא מולדת , להט"בים סובלים ממצוקה רגשית גדולה מאד, רובם נפגעו מינית בילדות ( זה לא כתוב, אבל משתמע ), ובוודאי שאין לעזור להם לקבל את עצמם. העתק הדבק- הכול אותו דבר גם לגבי הטראנסג'נדרים.

מה , אפשר להתווכח עם זה? שני פסיכיאטרים בכירים…143 עמודים…מה יש כאן להגיד?

הרבה מאד.

– ראשית, מדובר לא בכתב עת מדעי, אלא במגזין שמרני. פירוש הדבר, שאת הסקירה לא קראו אנשי מחקר בעין ביקורתית, אלא עורך שבדק שאין בה שגיאות כתיב בוטות

– שנית, מדובר בשני אנשי מקצוע שאין להם כל רקע בפרסומי מחקרים על נטייה מינית או זהות מגדרית. אחד מהם, פול מקיו, הוא פסיכיאטר עם עמדות טראנספוביות מובהקות ודעתו בנושא אינה דעת מיעוט בעולם הפסיכיאטרי- אלא דעת יחיד ( מובן, שלא תמצאו לזה זכר בסקירה ). השני, לורנס מאייר, סטטיסטיקאי ואינו מוכר כלל לחוקרים

– גילוי נאות- עשיתי את מה שרוב הקוראים, כולל העורך של "עולם קטן" ואדם פז, לא עשו. קראתי את כל הסקירה מתחילתה ועד סופה, כולל את ההערות וההפניות. כן, את כל ה- 143 עמודים ( ובהזדמנות זו אעיר, שבסוף הסקירה אין רשימה ביבליוגרפית מסודרת. עוד ראיה שמוכיחה שזה לא התכוון להיות פרסום אקדמי). האמת היא, שבעבר פרסמתי בעברית סקירה דומה וגם לאחרונה ממש התפרסמה בכתב עת מדעי מאד נחשב סקירה מקבילה, מאת בכירי החוקרים בעולם בתחום של נטייה מינית. מה שמספק לי את הרקע להערכה ראויה של הסקירה

– ובכן, אולי זה יפתיע, אבל הסקירה לא נועדה לכך שיקראו אותה. 143 עמודים נועדו לעשות רושם . אבל הכוונה הייתה, שמישהו יתרשם מההיקף ומהשמות של שני אנשי מקצוע ויקרא רק את התקציר. ויראה שם את מה שהוא רוצה לראות. שזה: אף אחד לא נולד הומו או לסבית או טראנסג'נדר, הם כולם במצוקה, ורובם נפגעו מינית. ובמשתמע- כדאי שבמקום לעזור להם לקבל את עצמם, נמצא להם תרופה טובה. וילך לישון שמח וטוב לב מכך שכעת דעותיו מגובות על ידי אנשי מקצוע בכירים. וכל המחקר האקדמי ( שעד עכשיו אותו קורא ואותו "עולם קטן" אהב מאד להגיד שהוא לא אמין ו"מוטה אג'נדה") בעצם, מוכיח את מה שהקורא האמין בו כל הזמן. פשוט הוא לא היה פנוי לעיין במחקרים. אז כעת שני אנשים עשו עבורו את העבודה- כי הוא עסוק. אבל בכל זאת- קרא את התקציר.

– אבל מה יהיה אם הוא ישנס מותניו ויקרא את כל הסקירה? מן ההתחלה ועד הסוף?- אז הוא יראה הרבה דברים מעניינים. הוא יראה שהחוקרים מצטטים הרבה מאד מחקרים המוכיחים תשתית גנטית ונוירופסיכולוגית לנטייה הומוסקסואלית- פשוט אומרים שחלקם היו יכולים להיות מקיפים יותר ועם מתודולוגיה מוקפדת יותר. הוא יראה שהרבה מהמחקרים על תשתית ביולוגית של נטייה מינית- למשל המחקר הקושר את סדר הלידה בין האחים, עם תוצאה מובהקת ביותר בכלל לא מוזכר בסקירה. הוא יראה שהמחברים מזכירים במגמתיות את המחקרים המראים שבין להט"בים יש אחוז גבוה יותר של נפגעי תקיפה מינית- אך לא מזכירים מחקרים שלא מצאו הבדל כזה. הוא יראה שאחד משני המחברים, פול מקיו, כבר ציטט בעבר מחקר של חוקרת שוודית , כאילו שזה מוכיח ששינוי מין מחמיר את מצבם הנפשי של טראינסג'נדרים ולמרות שהיא נזפה בו על כך ואמרה שזו דרך לא אתית לצטט את המחקר שלה- הוא ממשיך לצטט אותו. ועוד הרבה דברים- שמובילים למסקנה שנגזרה מראש. אבל כדאי לראות את זה- צריך לקרוא את כל ה- 143 עמודים. ניתן להשתמש כלפי הדו"ח בביטוי שכתב עורך של כתב העת "השילוח" יואב שורק, בהקשר לנאומו של ג'ון קרי על המזרח התיכון: "קרי הפגין בקיאות מרשימה בקורות הסכסוך המזרח תיכוני. כמובן, מלבד העובדות הנוגדות את התיאוריה".

– לא פחות חשוב מהדברים שהקורא יראה על פני 143 עמודים- חשוב מה הוא לא יראה. זה מחזיר אותי לשאלה- מאיפה אני יודע שרוב אלו שכותבים על הדוח של מקיו ומאייר לא קראו אותו? כי אם הם היו קוראים, הם היו שמים לב, למשל, שמספר המחקרים שמספרים על טיפולי המרה מוצלחים להומוסקסואלים הוא …אפס. נטייה מינית אינה מולדת, היא כנראה תוצאה של טראומה, היא מאד גמישה …אבל משום מה טיפול לא מצליח להגמיש אותה. אותו דבר לגבי טיפולי המרה לטראנסג'נדרים. המחברים יודעים להסביר יפה מאד למה לא צריך לעזור לאנשים לשנות את מינם- אבל לא מסבירים כיצד הם כן יכולים לסייע להם להתמודד עם מצוקתם.

– זו נקודה טובה להתייחס לפחות לשקר אחד גלוי של מקיו ומאייר עצמם- ורוב הזמן הם משתדלים להימנע משקרים גלויים ומעדיפים מניפולציות עדינות- בכל זאת, שני אקדמאים מוכרים. הטענה של מאייר כאילו שהסקירה נועדה להבין כיצד לסייע ללהט"בים הסובלים היא שקר- כי היא לא מצטטת מעשרות ( !!!) מחקרים המתפרסמים בכל העולם ומדברים על השאלה כיצד קבלה חברתית, קבלה משפחתית וטיפול, אפילו קצר טווח, משפר באופן דרמטי את בריאותם הנפשית ואת רמת חייהם של הלהט"בים. מחקר אחד, מלפני שנתיים, למשל, מראה את הקשר שבין הכרה בנישואין גאים לירידה ברמת האובדנות של נוער להט"ב. או למשל מחקר אחר, המראה שרוב הטראנסג'נדרים מאושרים יותר לאחר שינוי זהותם המגדרית ממה שהם היו לפניו. באחת, אם יש מחקר שמראה כיצד הומו, לסבית או טראנסג'נדר יכולים לשפר את איכות חייהם הרגשית ולחיות חיים מאושרים- הוא לא ימצא את דרכו לסקירה של 143 עמודים.

– אז אם הקהילה הלהט"בית באמת חשובה לכם- אל תאמינו למה שכותבים לכם בעלונים מבלי לבדוק זאת. תקראו מחקרים מקיפים ורציניים על אודות הביולוגיה של הנטייה המינית, על ההתפתחות הפסיכולוגית של להט"בים והכי טוב- תדברו אתנו ותכירו אותנו מכלי ראשון וללא מתווכים. את המאמר הזה אני משגר כעת לעורך של "עולם קטן", מתוך מודעות ברורה שהסיכוי שהוא יתפרסם אפסי. פשוט תזכרו זאת בפעם הבאה כשב"עולם קטן" או בטאון קטן אחר תהיה עוד כתבה כמה טרור להט"בי משתיק דעות אחרות ומצנזר את חופש המחקר.

איך עושה מטפל המרה?- מדריך למשתמש

exgay 2

אנחנו ב- 2017, והנושא של טיפולי המרה שוב עושה כותרות. נערך כנס רבני בנושא ועושה רושם שכמה מהעוסקים במלאכה נחושים לשפר את הדימוי של טיפולי ההמרה ולהפוך אותו לקביל יותר כלפי חוץ, אולי תוך כדי ויתור על עצם השם "טיפולי המרה". בדברים שלהלן, אנסה לשרטט מספר קווים שיעזרו בזיהוי של טיפול שעלול להיות בעייתי מבחינה אתית ופוגעני מבחינה רגשית. אך לפני כן, ארשום מספר מילים לגבי השאלה- מהי בעצם הבעיה עם טיפולי ההמרה ? לאחר מכן, אכתוב מספר המלצות, כיצד ניתן לזהות מטפל שהטיפול שלו עלול להיות בעייתי ופוגעני. הרשימה מנוסחת בלשון זכר, אך הדברים מופנים לגברים ונשים כאחת. מטרתם היא לסייע לאנשים שפונים לטיפול רגשי עקב קונפליקט בים נטייתם המינית וזהותם הדתית.

ובכן :

  1. מבחינה היסטורית, רוב הטיפולים המכוונים לשינוי הנטייה המינית ההומוסקסואלית התבססו על תפיסתה כסטייה, מחלה או הפרעה. בתור שכאלה, הם פגעו בדימוי העצמי של הפונים ושימרו אצלם את תחושת האשמה, הבושה וההלקאה העצמית
  2. רבים מהמטפלים שהיו עסוקים בטיפולים אלו, בעבר עשו מאמצים על מנת לשמר את הגדרת הנטייה ההומוסקסואלית כסטייה והפרעה, והיו מעורבים בפועל באפליה ודיכוי של אנשים הומולסביים בתחומי חיים שונים ( תעסוקה, שירות צבאי, זוגיות, הורות , טיפול רפואי ועוד)
  3. גם בהווה, רוב מטפלי ההמרה מתנגדים בדרך כלל לשוויון מלא כלפי אנשים הומולסביים
  4. לעתים קרובות, כל מצוקה או בעיה נפשית אצל מי שפונה לטיפול המרה מתפרשת ככזו שגרמה לנטייה ההומולסבית או נובעת ישירות ממנה. הדבר מקשה על קבלת טיפול רגשי מקצועי
  5. בדרך כלל, מטפל המרה אינו בעל ידע מקיף לגבי נטייה הומוסקסואלית ושלבי גיבוש הזהות ההומוסקסואלית ולא יהיה מוכן ללוות את הפונה לגיבוש זהות הומולסבית בריאה וחיובית, במקרה שהמטרה של שינוי הנטייה המינית לא תושג

מכל הטעמים האלו, פניה לטיפול שכזה עלולה להיות בעייתית. אך כיצד יודעים, מיהו מטפל המרה ומי לא ?

  1. אם מהטפל שלך מגדיר את הנטייה המינית ההומוסקסואלית כ"סטיה", " מחלה", "פרוורסיה", "תסמונת" או כל מילה שיפוטית או שלילית אחרת- קרוב לוודאי שזהו מטפל המרה
  2. טענה שהנלווית לזה הרבה פעמים, אומרת ש"ב-1973 הוציאו את ההומוסקסואליות מספר האבחון הפסיכיאטרי ( DSM) רק בגלל פוליטיקה" . מי שמשמיע את הטענה הזו- בדרך כלל מטפל המרה
  3. אם אתה פונה לטיפול מקצועי- תדאג לכך שזה יהיה באמת מקצועי. אם מדובר בפסיכולוג או עובד סוציאלי- תבדוק שהאיש לפניך הוא אכן פסיכולוג או עובד סוציאלי. אם מדובר בתואר מעורפל יותר, כמו "פסיכותרפיסט" או "יועץ", תבדוק באיזה בית ספר לפסיכותרפיה בן אדם למד. וגם תבדוק, אם בית ספר כזה אכן קיים. כנ"ל לגבי מי שמגדיר את עצמו "מאמן"
  4. בנוסף לסעיף הקודם- כידוע, פסיכולוגים אינם נותנים הסכמות לספרים רבניים. באותה מידה, רבנים לא יכולים "לתת הסכמות" לאנשי טיפול. אם רב אומר על מישהו "הוא פסיכולוג נפלא ועזר להרבה אנשים"- זאת לא סיבה להאמין לזה
  5. מותר ומומלץ לשאול את איש הטיפול, האם הוא בעל ידע מקצועי לגבי נטייה מינית, מכיר את שלבי ההתפתחות וכו". אם לא, הסיכוי שלו להגיש לך עזרה מקצועית קלוש
  6. אין שום פסול להתעניין בחיי החברה של המטפל שלך. לשאול האם יש זוגות ומשפחות של הומואים ולסביות בסביבתו החברתית. אם הוא משיב שאין- מותר לשאול למה. אם הוא מתחמק מהתשובה- ניתן להתעקש או להבין את הרמז
  7. זה בסדר גמור שמגיעים לטיפול עם כוונה לשנות נטייה מינית, אן לפחות לבחון זאת בתור אופציה. אבל אם אכן זו המטרה, יש לדבוק בה ולא לאפשר "למרוח" את הדברים. אל תקנו אם מישהו אומר לכם: "גם אם הנטייה המינית לא תשתנה, הדימוי העצמי יעלה וכו". יש לכם מטרה, תבדקו אם המטפל נכון לסייע לכם להגשים אותה
  8. בהמשך לאותו עניין- תתעניינו מה המטפל שלכם חושב שנכון לעשות במקרה שהנטייה המינית שלכם לא תשתנה. ספציפית, האם הוא מוכן יהיה לסייע לכם בגיבוש זהות הומולסבית חיובית? והאם הוא ליווה מטופלים בעבר שביקשו ממנו בקשה דומה ? האם יש לו בעיה עקרונית עם בקשה כזו ?
  9. תשאלו את המטפל מה הוא חושב על חיים הומולסביים ועל זוגיות הומולסבית באופן כללי. האם בזוגיות כזו ניתן להיות מאושר? מסופק ? להתמיד לאורך זמן? להביא ילדים ? אם המטפל מציג לכם תמונה שלילית גורפת של יחסים הומולסביים, רוב הסיכוי שהוא מטפל המרה
  10. ולבסוף, אל תפחד ! אתה חי בעולם שבו יש הרבה אנשי טיפול שיכולים לעזור לך בהתמודדות הלא פשוטה של נטייה מינית מול זהות דתית. איש טיפול כזה יכול להיות דתי או חילוני, גיי או סטרייט, גבר או אישה והוא גם לא חייב להיות יהודי. הוא צריך להיות רק איש מקצוע שמחויב לאתיקה, מקצועיות ושקיפות.

כמובן, ייתכן שתבחר שלא להקשיב לכל ההמלצות לעיל וזו זכותך- אתה אדם בוגר ואחראי להחלטות שלך. אתה תוכל לגשת לטיפול אצל אדם שמפגין סטיגמות הומופוביות או מסגיר חוסר ידע או שהרקע המקצועי שלו אינו ברור. שיהיה לך בהצלחה. ייתכן שתסיים את הטיפול ותמצא את האושר ההטרוסקסואלי שעליו חלמת. יחד עם זאת, ייתכן גם שכעבור תקופה תמצא את עצמך עם פחות כסף, פחות כוחות נפשיים, פחות דימוי עצמי חיובי ועם אותה נטייה מינית כפי שהייתה.

אז אם זה יקרה- אל תגיד שלא הזהירו אותך.

מוגש כשירות לציבור

במות שונאיך

בעקבות מותו של ג'וזף ניקולוסי

nicolosi

קשה להאמין, אבל שמעתי על זה רק עשרה ימים אחרי.

בחיים לא הייתי חושב שכך יקרה.

ג'וזף ניקולוסי נפטר בתשיעי למרץ 2017, בגיל שבעים, כתוצאה מסיבוך לא צפוי של שפעת. הלך לעולמו כנראה אחד האנשים השנואים ביותר על הקהילה הגאה בעולם – ה"אב המייסד", התיאורטיקן האולטימטיבי והכהן הגדול של "טיפולי המרה" רפראטיביים. וראיתי את האזכור של העניין באקראי, באתר שבו חיפשתי מידע הקשור אליו רק בעקיפין.

טוב, בואו נעשה קצת סדר לגבי דמותו של האיש. מי הוא באמת היה? זה חשוב, כי בוודאי נשמע בימים הקרובים שהוא היה איש טיפול נפלא ומסור שבסך הכול רצה לסייע להומוסקסואלים שלא מרוצים מהנטייה המינית שלהם להשתנות. ורק אם הם רוצים בכך. לא כפה דבר על איש.

הסיפור מאד יפה. הבעיה שהוא לחלוטין לא נכון.

זה מזכיר מעט את הסיפור שמספרים על אחד מפעילי כ"ך. הוא רצה להשתחרר ממעצר, כדי להגיע לשמחה משפחתית. אך על מנת שיוכל לעשות זאת, שב"כ דרש ממנו לחתום על הצהרה שבה הוא מסתייג מטרור ומגנה פגיעה בחפים מפשע. והוא אכן חתם. כאשר עיתונאי שאל אותו באירוע, האם פירוש הדבר כי הוא שינה את דעותיו כלפי הערבים, הלה השיב לו בשלילה. "אמנם גיניתי את הפגיעה בחפים מפשע" אמר האיש, "אבל אני סבור כי אין ערבים חפים מפשע" !

זה היה בערך מה שהאמין ג'וזף ניקולוסי. הוא רצה לעזור רק להומוסקסואלים ( משום מה, הרבה פחות ללסביות), שסובלים מהנטייה המינית שלהם. רק שהוא היה סבור שכל ההומוסקסואלים סובלים ממנה מאד ואלו שטוענים שהם לא- נמצאים בהכחשה. הכחשה שמאד מזיקה להם. ושהטיפול יכול שלחרר אותם ממנה.

נשוב קצת אחורה בזמן, לשנת 1991. בשנה הזו נפל דבר בעולם הטיפול של ארה"ב. האיגוד הפסיכואנאליטי של ארה"ב, הארגון השמרני ביותר בעולם אחרי הכנסייה הקתולית, הפסיק לעודד טיפולי המרה להומוסקסואלים, הפסיק להגדיר הומוסקסואליות כסטייה והתיר להומוסקסואלים גלויים להתמחות בפסיכואנאליזה . כמה חברים בכירים באיגוד, שנלחמו בחירוף נפש נגד ההחלטה, עזבו אותו בטריקת דלת והקימו ארגון משל עצמם. ניקולוסי עצמו לא היה בין הפורשים, כי מעולם לא היה איש טיפול בכיר או חשוב בשום תחום ואף לא חוקר בעל שם , קל וחומר לא הקים אסכולה טיפולית חדשה. אך הוא היה שותף בהקמת אותו ארגון- "הארגון לחקר וטיפול של הומוסקסואליות" ( NARTH ( כאשר הפירוש האמתי של השם הוא "ארגון לחקר השאלה כמה כל ההומוסקסואלים הם מסכנים ואומללים וכמה חשוב להוציא אותם מהסבל שלהם". וכך פסיכולוג קתולי צעיר מקליפורניה הפך לכוכב בינלאומי וגם לאיש די עשיר. יחסית לאיש טיפול בינוני מאד מהשורה השנייה והשלישית, שככל הנראה לא הייתה לו כל דרך אחרת להתפרסם.

ניקולוסי חיבר ארבעה ספרים , שלושה על טיפולי המרה ואחד- על הדרך למנוע התפתחות של נטייה הומוסקסואלית אצל הילדים. האחרון נכתב בשיתוף פעולה עם אשתו- לינדה איימס- ניקולוסי. ארבעת הספרים מלאים בסטיגמות הומופוביות, דעות קדומות, מציגות ללא הרף את כל ההומוסקסואלים כמופרעים, הוללים, ילדותיים, מופקרים, מכורים למין ולהרס עצמי ואומללים ללא תקנה. הוא פרסם גם מספר פרסומים מחקריים- כולם בכתב עת שמפרסם פרסומים כאלה תמורת תשלום וללא ביקורת אקדמית.

על מה הוא כתב בספריו ובמאמריו?- בגדול, בכולם הוא חוזר על קו מחשבה מסוים שמבוסס על כמה הנחות

  1. אין דבר כזה "זהות הומוסקסואלית". אף אחד לא נולד הומו. אקסיומה
  2. אם כן, מדוע יש אנשים שמרגישים שהם נולדו כאלה?- פשוט מאד. הם חוו ריחוק מאבא בילדות, ולכן לא הצליחו להזדהות אתו ולפתור את תסביך האדיפוס בצורה הנכונה.
  3. בגלל זה אין להם את "דמות האב כגבר" בתוכם והם מחפשים אותו בחוץ אצל גברים אחרים. וברגע שהם עוברים את גיל ההתבגרות, המשיכה לדמות האב הדמיוני הופכת למשיכה מינית.
  4. בגלל זה חיים של הומוסקסואל לעולם לא יכולים להיות חיים נורמליים או יציבים. הוא לא מחפש באמת זוגיות עם גבר אחר, הוא מחפש את הגבריות האבודה שלו ולכן לא ימצא אותה שם לעולם. הוא ירדוף בכל פעם אחרי גבר רק כדי מיד אחר כך לבדוק אחרי הגבר הבא. וכך- עד אינסוף. מי שלא מאמין שזה ככה- ע"ע "מגיפת האיידס"
  5. אז מי שרוצה להחיות כהומוסקסואל- זכותו לעשות זאת. כלומר, מי שמעוניין לחיות חיים אומללים של סבל, בדידות, הפקרות, השפלה, נטישה, התעללות עצמית, קורבנות ומצעדי גאווה הוללים בין לבין- בבקשה ושיהיה לו לבריאות. אבל אם אתה רוצה משהו אחר- אתה מוזמן לד"ר ניקולוסי ( או למישהו מתלמידיו ועמיתיו ) והם יעזרו לך למצוא את גבריותך האבודה, כך שבחיים לא תרצה יותר לחפש גבר אחר, תיקח לך אישה ותבנה לה בית ותחיו בו חיים ארוכים, רצוי בצורה קתולית, עד שהמוות יפריד ביניכם. ניקולוסי- תגלה את הגבר שבתוכך !

סביב התזות האלו היה הרבה מלל כאילו- טיפולי, אך האג'נדה העיקרית של ניקולוסי מעולם לא הייתה טיפולית. הוא לא ראה את עצמו כאיש טיפול, בטח לא כאיש טיפולי נייטראלי שעוזר לאדם בשעת מצוקתו- וייאמר לזכותו, אף הודה בכך בריש גלי. הוא היה סוכן של תפיסה דתית קתולית, שהתלבשה במלל פסיכולוגי ובדרישות "להציג דעה שונה מהמקובל בממסד". הוא הגיע פעמים רבות לכנסים של "גייז לשעבר" קתולים ועודד אותם- אך מעולם לא היה באף אירוע של גייז קתולים, המעוניינים לחיות מחוץ לארון. ניקולוסי טען שהוא "נלחם למען זכויות של גייז"- אך הוא מעולם לא נקף אצבע למען אף זכות חיובית- זכות לחופש מאפליה, זכות לשירות צבאי, להכרה בנישואין ובהורות, זכות לשמש בטיפול ובהוראה וכו". הזכות היחידה למענה ניקולוסי נלחם כל חייו הייתה זכותו של הומוסקסואל להתאמץ כדי לא להיות הומוסקסואל. וכאן, כמו שאומרים בטיפול, התהליך חשוב ולא התוצאה. ניקולוסי לא היה טיפש ולא האמין שהוא הופך את כל או רוב מטופליו לסטרייטים. כשנשאל על אחוזי ההצלחה, הוא דיבר על 30% בערך, כאשר קריטריון ההצלחה השתנה בין ראיון אחד למשנהו. עם זאת, לא מעט גברים הומוסקסואלים, בעיקר ממשפחות דתיות ושמרניות, פנו אליו לטיפול. בישראל פגשתי אדם אחד שטופל אצלו והוא סיפר לי על עוד כמה שניקולוסי משוחח אתם בסקייפ.

"הצלחה" אחת של ניקולוסי נחשפה לפני שנתיים בערך, כאשר עיתונאי גבריאל אראנה סיפר שבתור נער טופל ע"י ניקולוסי ואף נאמר להוריו ש"הבן שלהם בוודאות לא יהיה גיי". אחרי עוד עשר שנים, הרבה מצוקות וניסיון אובדני אחד, אראנה נישא לבן זוגו. בשנת 2015 ניקולוסי לא הורשה להעיד בפני בית המשפט בדיון סביב ארגון המרה יהודי JONAH מתוך דעה מוצדקת של השופט שאיש שהוא מטפל המרה לא יכול להעיד על יעילותם של טיפולי המרה. הארגון נסגר בהחלטת בית משפט בסוף 2015.

כעת ניקולוסי איננו. "בנפול אויבך אל תשמח"- לימדונו חז"ל. ובמות שונאיך? ובמות אדם שכל חייו היה עסוק בהפצת שקרים סמויים היטב. למשל- האם הייתי שמח לו שמעתי על מותו של, נאמר, מכחיש שואה בכיר ?

אז אני לא מתאבל, אבל גם לא שמח. בסך הכול, מדובר באיש שנשבע להקל על מצוקתם של אנשים, ובמשך כל חייו עשה את ההפך- הגביר את המצוקה של האנשים מתוך אמונה אידיאולוגית שלו. מה גם שאולי הוא הצליח להקים לו וילה גדולה ומרווחת בקליפורניה, אך הוא לא ראה ברכה במפעל חייו. הארגון שהוא הקים הולך ומידלדל. דור חדש של מטפלי המרה מונה אנשי טיפול בודדים. לעומת זאת, שורות של הומואים ולסביות החיים מחוץ לארון, גם בקהילות הדתיות השמרניות, כולל קתולים ויהודים אורתודוקסים, מתמלאות והולכות.

הוא עד כדי כך לא חשוב לאחרונה…שאפילו בקושי שמו לב שהוא נפטר.

אז אני לא שמח על כך שניקולוסי נפטר. אבל אני מאד שמח על כך שכבר בחייו, יכולתו להזיק לנו הצטמצמה עד מאד. . זה בוודאי העיק עליו מאד. ואני מתפלל בשבילו שאותם ייסורי מצפון כיפרו לו לפחות על חלק מחטאיו.

יהי זכרו לדוגמה שלילית.

אמן