Category Archives: מאמרים בנושא יהדות והנטייה המינית

אם תרצו, אין זו מלחמת תרבויות

המשך הדיון עם יואב שורק

תוצאת תמונה עבור יואב שורק

לאחרונה אתר newsru פרסם ראיון נרחב עם יואב שורק שדן בנושא ההומו לסבי, בו יואב פורש בהרחבה את תפיסתו השמרנית בעניין. יואב ואני מיודדים מזה תקופה ארוכה, ולמעשה, בזכותו התחלתי לכתוב במוסף "שבת" בעיתון "מקור ראשון", לפני למעלה מעשור, כשיואב שימש כעורך המוסף. מאז ועד היום אנו מתווכחים ולא מסכימים, כאשר יואב מקפיד לפרסם את דעתי, שהוא חולק עליה, במוסף שבת ולאחרונה גם בכתב העת "השילוח"- כתב עת ישראלי שמרני חדש בעריכתו. כמובן, יואב מודע לכך שהדיון בנושא אינו תיאורטי מבחינתי, אלא מוזן מעובדת היותי הומוסקסואל גלוי, יהודי שומר מצוות ואדם עם תפיסת עולם שמרנית- ימנית בעיקרה. התפלמסתי אתו בעברית בהרבה הזדמנויות, והפעם הייתי רוצה להציג את עיקרי הדברים מול קוראים דוברי הרוסית. אך לפני כן- מעט דברי רקע, שהיו עלולים לחמוק מהקוראים הרוסים, וחיוניים, לדעתי, להבנת הנושא.

לפני שנה בערך, נפל דבר בישראל. כבר הרבה זמן החברה הישראלית מודעת לכך שקיימים הומואים ולסביות דתיים, שאף מעוניינים להישאר כאלה. הייתי אחד הגייז הדתיים הראשונים בארץ שיצאו מהארון ומאז פעיל כותב ומרצה בנושא. אך בשנה שעברה, קרתה מעין "קפיצה קוואנטית" בעניין- התגבשה קהילה דתית גאה, כלומר הדתיים ההומו לסביים יצאו מהארון לא כבודדים, אלא כקבוצה שמעוניינת לשמר את אורח החיים הדתי בתוך הקהילה הדתית הקיימת. ולא פחות חשוב מכך- "יצאה מהארון" קהילה דתית תומכת, כלומר קבוצה של בני משפחה, חברים, מחנכים ורבנים ליבראליים בציונות הדתית שנחושים לתמוך בהומואים ולסביות דתיים ולהזדהות אתנו. רבים מהקבוצה הזו צעדו במצעד הגאווה בירושלים בשנה שעברה וגם השנה. מדובר בתהליך שהבשיל במשך זמן רב- אך בשנה שעברה קרה אירוע ש"דחף" וזירז אותו. האירוע הזה היה- "נאום הסוטים" המפורסם של הרב יגאל לוינשטיין. הרב לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית ביישוב עלי, דיבר בפני קבוצה גדולה של רבנים על התהליכים השליליים, לדעתו, הקורים בצבא. ותוך כדי כך, השתמש במילה "סוטים" כלפי הומואים ולסביות המשרתים בצבא. למעשה, הוא חזר על הביטוי הזה שש פעמים במשך שלוש דקות. זה היה גס ובוטה כמו שזה נשמע. והדבר היה לסוג של "זרז" עבור דתיים גאים וגם עבור תומכיהם- שכעת, כבר לא ניתן לשתוק יותר. הדבר גרר גינויים לאורך כל הקשת של הציונות הדתית מהשמאל עד המרכז ( כולל את יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט) ובעיקר הוציא את הדתיים הגאים ואת תומכיהם מהארון.

לדעתי, זה גם מה שעורר את יואב להתבטא בנושא- אם כי הוא בהחלט כבר כתב דברים ברוח דומה בעבר. תמצית דבריו היא- הרב לוינשטיין הוא אכן הומופוב חשוך ושפתו אינה שפת התורה ( ויש לציין, שיואב הקפיד בעבר ובהווה, לגנות בחריפות שפה הומופובית מצדם של הרבנים ואנשי ציבור). אך אני- אומר יואב- לא הומופוב, אלא שמרן. אני לא אומר- אני סטרייט נורמלי וטוב- ואתה ההומו הסוטה הרע. אלא שלך יש את אותו היצר הרע כמו שיש לי. ועליך להתגבר עליו, כמו שאני מתגבר על היצרים שלי. אתה נורמלי. מה שאתה עושה עם עצמך, זה לא נורמלי- במקום להתמודד עם היצרים שלך, אתה יוצא מהארון. אבל אתה לא אשם- אתה עושה זאת בגלל שהמתירנות המערבית הפוסט מודרנית שטפה לך את המוח. טוב, וגם בגלל ששמרנים ודתיים לא נחמדים שלא מבינים עניין קראו לך סוטה וגם הטיחו בך עוד כינויים מעליבים. אז אל תקשיב להם- תקשיב לנו, השמרנים הטובים. אל תצא מהארון, פשוט תעבוד על עצמך. והכול יהיה בסדר. קצת תרסן את עצמך, מה יש? אם כן, יש לנו תמונה נחמדה. הומופובים גסים מן הצד האחד, ליברלים פרועים מהצד השני- יואב שורק בדיוק באמצע. שמרן מעמיק ומכובד.

כאמור, אני מעריך את יואב ככותב וכבן אדם ואף מיודד אתו. אני אוהב את כתיבתו לרוב גם כשאינני מסכים אתה ( וזה הדדי ). מעולם לא בטחתי בו את ביטוי הגנאי "הומופוב". יחד עם זאת, אני סבור שכל הניתוח שלו שגוי, שהוא מוביל למסקנות שגויות, להערכת מציאות שגויה וגם להתמודדות שגויה. להלן ההסבר

היחס של יואב לזהות ההומוסקסואלית מזכיר מעט הצלה ישנה. מרצה לכימיה אומר לסטודנטים: "הוי ידוע לכם שיסוד החמצן, בו תלויים החיים של כולנו, התגלה רק במאה ה- 17". באמת, פרופסור?- מתפעל אחד הסטודנטים- ומה נשמו לפני זה ? הומוסקסואליות כתפיסת זהות היא אכן יצירה חדשה, ממאה 19. מהעובדה הזו יואב לומד, שכאילו לפני כן היא לא הייתה קיימת. וזו כמובן טעות. לא ידעו לתאר אותה כתופעה- אך בווודאי שהיא הייתה קיימת, במובן הבא. בכל תרבות המוכרת לנו, היו מאז ומעולם אנשים שידעו על עצמם שהם נמשכים מבחינה אינטימית אך ורק לבני אותו מין וכלל לא לבני המין השני. בהרבה תרבויות אנשים אלו ידעו להכיר אנשים אחרים דומים, להתחבר אליהם ולגבש תת תרבויות. חלקם מעולם לא נישאו למין השני. אחרים נישאו בלית ברירה, אך המשיכו לנהל חיים הומוסקסואליים פעילים- ויהודים חרדים הומוסקסואלים, למשל, נוהגים כך עד היום. אך ברור שההומוסקסואליות שלהם היא חלק בלתי נפרד מזהותם. כפי שכותב חוקר חשוב של הומוסקסואליות סיימון ליווי בסיום ספרו Queer Science- מה שהביולוגיה אומרת הוא: אם אתה מאמין בכך שיש לך סיבה פילוסופית, מוסרית או רגשית לדרג את ההומוסקסואליות מתחת להטרוסקסואליות על פני איזו סקאלה, שיבושם לך. אך אל נא תנסה לשטות בעצמך ולומר שניתן להפריד בין אישיותו של האדם ההומוסקסואלי לבין ההומוסקסואליות שלו, שניתן לבודד ולנעול אותה באיזו פינה בתודעה או להוציא אותה החוצה על ידי מאמץ רפואי, חוקי או דתי. הביולוגיה מאשרת את מה שאנשים הומוסקסואלים ממילא יודעים על עצמם: שההומוסקסואליות שלהם היא חלק מובנה וקובע של אישיותם ושהפגיעה בה אינה פגיעה רק בהתנהגויות שלהם, בזכויותיהם או בגאוותם, אלא בעצם זהותם".

– אז למה התופעה הזו, שתמיד התקיימה, הופיעה באור הזרקורים דווקא בתקופה המודרנית? התשובה היא פשוטה- כי רק בתקופה המודרנית היה חשוב להתחתן מתוך אהבה ומשיכה הדדית ולדאוג לתפקוד אינטימי תקין תוך כדי הנישואין. ואז התברר, שחלק מהאנשים אינם כשירים לקיום במסגרת של יחסים הטרוסקסואליים. ושטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שונים אינם עוזרים להם. ושכל הלחץ מצד החוק והמוסר והחברה והדת והנימוסין והתרבות – אינו משנה משהו בסיסי מאד בזהותם. וכך התחילה התנועה ההומו לסבית. היא לא התחילה מהטענה ש"כולנו על הרצף", כפי שחלק מהאנשים חושבים היום. היא התחילה מהטענה שקיים מיעוט, ששונה מבחינת העולם הרגשי שלו מהרוב, אך הצרכים הרגשיים שלו זהים לאלו של הרוב- צורך בהכרה, בזוגיות אינטימית ובהורות . והמאבק הצליח ככל שיותר אנשים הכירו בני אדם הומו לסביים בסביבתם הדתית והחברתית. וזה ממשיך לקרות- מאז מרד סטונוול ב- 1968 ועד מדינת ישראל 2017.

– על הדרך, כדאי להתייחס לעוד טיעון שגוי של יואב, שכאילו החברה המודרנית מוכנה להכיר בכל התנהגות מינית ובתנאי שהיא בהסכמה ואינה פוגעת בזולת. זהו טיעון שגוי מבחינה עובדתית. רק לאחרונה, סגן האלוף אופק בוכריס הורשע והורד בדרגה בגלל עבירה ששמה "בעילה אסורה בהסכמה". יש פה פעילות מינית בהסכמה בין הצדדים, שאינה רק לא מוסרית, אלא אפילו אסורה בחוק. כנ"ל לגבי החוק החדש- חוק להפללת לקוחות הזנות. ודוגמה נוספת- בתור איש טיפול המתמחה בתחום ההתמכרויות, אני עובד גם עם מכורים למין. רובם המוחלט אינם עסוקים בכל פעילות מינית לא חוקית, אך פעילות זו גורמת להם למצוקה וסבל והורסת את חייהם. כך שהטענה שבשנת 2017 נפרצה כל גדר ולא קיים מוסר מיני היא חסרת שחר.

– למעשה, גם הכוונה של יואב לייצר אמירה כביכול סובלנית, אינה מחזיקה מים. כי יואב מנסה לטעון ש"מי שחש משיכה הומוסקסואלית אינו סוטה, כי רובנו, או רבים מאתנו , מרגישים כך". כי אם רוב האנשים הם "על הרצף", אזי מישהו שנמצא בקצה הרצף ונמשך לבני מינו בלבד, הוא בהכרח סוטה. יצאנו מאמירה שיפוטית וחזרנו אליה.

– לאור כל מה שאמרנו, יואב גם נאלץ לבצע תרגילים מחשבתיים לא פשוטים כדי ליישב את הסתירות. רוב האנשים נמשכים גם לבני מינם ולכן זו לא סטייה, חלקם משום מה לא מצליחים בחיים אינטימיים עם בני המין השני- אבל זה רק כי יש להם איזו בעיה משונה בתפקוד מיני, שאינה קשורה לזהותם. ואמנם עם בני מינם אין להם כל בעיה בתפקוד מיני- אבל כבר אמרנו שזה טבעי להימשך לאותו מין. אם זה נשמע מגוחך ומופרך- זה אכן ככה

– מה אם כן גורם ליואב שורק, אדם אינטליגנטי ומעמיק לכל הדעות, לגבב על גבו מבנה כזה של טיעונים מופרכים ? על זה אין לי תשובה ברורה לגמרי. אבל לדעתי, ההתפתחות שתיארתי בתחילת דבריי מדאיגה אותו. מצד אחד, הוא רואה רבנים שמשתמשים בשפה הומופובית בוטה ובאמת לא רוצה להיות כמוהם. ומסיבה טובה- הוא אכן לא כמוהם. מאידך, גם בעמדת קבלה אינו רוצה להיות, כי זה לא מתיישב לו עם הבנתו את התורה והבנתו של מוסד המשפחה. לכן הוא מעדיף לייצר מבנה של טיעונים בעלי הגיון פנימי, שקורסים ברגע שהם פוגשים את המציאות. את המציאות בה גם בציבור הימני- שמרני, אליו משתייך יואב, אנשים יוצאים מהארון. אנחנו לא מאמצים את הזהות ההומו לסבית כי "החברה המערבית המתירנית שטפה לנו את המוח". אנו מאמצים אותה כי זו אכן זהותנו האותנטית ואין לנו דרך אחרת לחיות בשפיות בעולם הזה. וכיוון שעולמם של נישואי שידוך כפויים חלף ועולם של מגעים מזדמנים במקומות ציבוריים דוחה ובלתי נסבל, אנו מעגנים את היחסים שלנו במוסדות המוכרים. של נישואין, משפחה והורות. כפי ניסחה זאת חוקרת משפחה חשובה, שאינה שמרנית או רדיקלית, סטפני קונץ, "בעיניי, הניסיון לבלום את המאבק ההומו לסבי למען שוויון או את ההכרה בנישואין הגאים, משול לניסיון נואש לנעול את האורווה שהסוסים כבר מזמן ברחו ממנה". היא כתבה זאת לפני ההכרה בנישואין גאים ב- 2015 בארה"ב.

– ולמה חשוב לי לכתוב את כל זה ולחזור שוב ושוב על הדברים שכבר כתבתי בעבר? ברור לי, שחלק מהקוראים כבר מסכימים אתי מראש ואין צורך לשכנע אותם. ברור לי שקוראים אחרים מתנגדים מראש לכל דבר שאני אומר ודבר לא ישכנע אותם. אבל יש גם קבוצה שלישית ( וייתכן מאד שיואב נמנה אתה ). זו קבוצה של אנשים טובים שבאמת חשוב להם שלא לפגוע ולא לדכא את האנשים הקרובים אליהם. ובני אדם בכלל. אך הם מודאגים מהשינוי החברתי המואץ המתרחש לנגד עיניהם. הערכים של פתיחות וקבלה חשובים להם- אך גם ערכים של נאמנות ומשפחה. והם פוחדים שאימוץ של הערכים הראשונים פירושו בהכרח להשליך את סט הערכים השני. אני מאד מאמין בדיאלוג עם הקבוצה הזו, גם אם לא אשכנע אותם עד הסוף. חשוב לי להבהיר להם שאני וחבריי בקהילה הדתית הגאה ובקהילה הגאה בכלל איננו רוצים לפרק ולרסק את עולם הערכים שלהם, אלא מעט להגמיש אותו , כדי שנוכל להכיל אותו גם על חיינו. אנחנו לא רוצים לקעקע את הבניין, אלא לבנות תוספת. אנחנו מעוניינים לקחת חלק בדיון החברתי שיעזור לכולנו לחזק את המשפחות ואת הפרטים לעולם שבו כולנו נגדל בסביבה בריאה יותר, משוחררת מפחדים ו"ארונות" למיניהם. בעולם שבו במקום לספר לזולת שכולנו בסירה אחת, מאפשרים לו לשוט בסירה משלו, וליהנות מהנופים של אותו נהר. חשוב לי להגיד ליואב שורק ולכל חבריי הדתיים והשמרנים: "אין סוטים. אין הומופובים. אין מלחמת תרבויות. יש שיח, אמפתיה והבנה". אני מקווה שהרשימה הזו תתרום את חלקה לשיח המתמשך.

המאמר ברוסית

על ג’וקים ובני אדם

הומופוביה ותעמולה ב”עולם קטן”

 

תוצאת תמונה עבור ‪kafka metamorphosis‬‏

איור של פרנץ קפקא בדמות הגיבור , גרגור סמסה

גרגור סמסה, גיבור סיפורו של פרנץ קפקא "מטמורפוזות", מגלה בוקר אחד, שהוא הפך לג'וק ענק. הוא שוכב במיטתו ללא יכולת לזוז, ובסופו של דבר מת, תוך כדי התנכרות נוראית מצד משפחתו. הסיפור הזה הפך לקלאסי, בין היתר, בגלל כוח מעין- נבואי שהיה לקפקא. כי מספר שנים לא רב לאחר פרסומו, התחילו לצייר את בני עמו של קפקא כג'וקים. אמרו עליהם שהם מפיצים מחלות. ומשם הדרך הייתה קצרה לטיפול הדברה. בגזים.

וגם אני התעוררתי בשבת בבוקר , שבת פרשת "עקב" שנת תשע"ז וגיליתי שמתחילים להפוך אותי לג'וק. כן. עלון "עולם קטן" פרסם מאמר מערכת בנושא היחס ללהט"ב, שבו בתמונה המרכזית רואים מקק על הצלחת. הכותרת בעלון הייתה "היום שבו האנושות תתחיל לאכול ג'וקים" והכותרת באתר הייתה "אימא, מקק!". המסר הוא פשוט- אם האנושות מאבדת את הסלידה שלה מהומוסקסואליות, היא תאבד את כל חושי הסלידה הטבעיים שלה. כי אם הלהט"בים שטפו לנו את המוח עד כדי כך שהתחלנו לראות בהם אנשים נורמליים, אין סיבה שממחר לא נאכל מקקים לתיאבון. והדרך לפתור את זה היא- כמובן, לאשר שהומוסקסואליות היא דבר מגעיל. בדיוק כמו המקקים. ובשלב הבא, אולי, להגיד שהם מפיצים מחלות. כן, גם המקקים. ובשלב שאחרי זה…להציע טיפולי הדברה. סליחה, המרה.

"עולם קטן" עבר מספר גלגולים ביחס שלו לנושא ההומולסבי. בהתחלה, כמו רוב עלוני המגזר, הוא הדיר את רגליו מכל דיון בנושא, מטוב עד רע. הייתה תקופה שהיה ניתן למצוא בו דעות בעד ונגד- הרבה יותר נגד מאשר בעד. ובשנים האחרונות התחיל השלב השלישי- "עולם קטן" התגייס ככוח חלוץ לבלימת הקבלה של הדתיים ההומולסביים בקהילה הדתית. וככל שהשינוי החברתי בקהילה הדתית ברור לעין- כך הרטוריקה נעשית בזויה ומתלהמת יותר. רציתי לכנות את הרשימה על המקקים "עליית מדרגה" – אבל בהקשר הזה נכון יותר יהיה לומר- "הידרדרות נוספת". דבר כזה אפילו קפקא היה מתקשה לדמיין.

לפני שאתייחס לרעיון הכללי של הרשימה, אומר בקצרה מספר מילים את הטענות העובדתיות. ניכר בבירור שהכותב(ים) לא קראו אף אחד מהמחקרים שהם מצטטים. בדיוק כפי שהם לא צפו בסרט הרוסי המוזכר : "מזון בוחר לעצמו קורבן". כי אם הם היו צופים בו, הם היו מגלים, למבוכתם הרבה, שהתרגיל השיווקי שבוצע ברוסיה עודד אנשים לאכול לא את המקקים ( הבלתי אכילים) אלא את החגבים ( ארבה) האהובים על בני העדה התימנית. התברר שאנחנו לא אוכלים את הג'וקים המסוימים האלו לא כי "זה מגעיל", אלא כי לרובנו אבדה המסורת. האפשרות האחרת היא להניח שמשכב זכר מותר רק לתימנים, אבל איכשהו נראה לי שב"עולם קטן" לא התכוונו לזה.

לגבי הטענות ה"מחקריות" ברשימה

  1. פרופ' אבשלום אליצור, בניגוד למוזכר במאמר, מעולם לא ערך מחקרים עצמאיים על נטייה מינית, אלאל סקר את המחקרים הקיימים, מהם ניסה לבקר כמה תפיסות מקובלות. בשנת 2004 פגשתי בו באקראי באוניברסיטת בר אילן והוא ניאות להזמין אותי לקורס שלו ( אפילו מספר פעמים) כדי שאציג את תפיסותיי, החלוקות על תפיסותיו. לאחר מכן הוא עודד אותי לגבש אתן למאמר אקדמי ואף סייע לי בפרסום שלו. כל מי שמעוניין יכול לצפות במצגת שלו ולקרוא את המאמר שלי ולהחליט, ממה הוא משתכנע
  2. פרופ' שמואל טיאנו, מחבר הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" הוא אכן פסיכיאטר ישראלי בכיר אחד ויחיד שהחזיק, לפחות עד לאחרונה, בדעות ותפיסות הומופוביות של ממש. אך גם בספרו, הוא לא הציג כל מחקר, שלו או של אחרים, התומך ביעילות של טיפולים לשינוי נטייה מינית או בטענה ש"נטייה מינית היא בחירה". אולי בהזדמנות זו כדאי להזכיר למערכת של "עולם קטן" שבעולם הגדול של המחקר אין "דעת תורה" ושגם פרופסור גדול וחשוב חייב להביא ראיה לדבריו
  3. לגבי פרופ' רוברט ספיצר, "עולם קטן" הרחיקו לכת עד כדי שקר גלוי ובוטה. ראשית, במחקר שלו שהוא פרסם ב- 2003 הוא מעולם לא ראיין את בנות הזוג של הנחקרים ( כבר אמרנו, שב"עולם קטן" לא קוראים את המחקר המקורי?…אבל חברים, לפחות תשאלו את מי שכן קרא !). שנית, עוד ב- 2003 ספיצר אמר בבירור שמדובר במדגם יוצא דופן של אנשים דתיים מאד ושהוא משוכנע שרוב ההומוסקסואלים לא יוכלו לשנות את נטייתם המינית בטיפול, גם עם התמדה עצומה. למעשה, הוא גם אמר שהוא נוטה להאמין למושאי המחקר שלו, כיוון שהם הציגו תוצאות מאד לא מרשימות ושלדעתו אם הם היו רוצים לשקר, הוא היו מנסים להרשים אותו יותר ( טענת "מיגו" קלאסית ). שנים רבות לאחר פרסום המחקר, כשכולם כבר שכחו ממנו, ספיצר בחר לחזור בו ולהתנצל עליו. זאת, בין היתר, בעקבות הפגישה עם עיתונאי גבריאל ארנה, שעבר טיפולי המרה אצל "הכהן הגדול" של הטיפול הרפראטיבי, ג'וזף ניקולוסי. ניקולוסי אמר להוריו של ארנה: "הבן שלכם לא יהיה גיי בוודאות". עשור מאוחר יותר, אחרי הרבה סבל, הרבה אשפוזים וניסיון אובדני אח, ארנה נישא לבן זוגו. ניקולוסי לא הוזמן לחתונה. לספיצר היה חשוב להבהיר ולהסתייג מכל הטיפולים מהסוג הזה וזה מה שהוא עשה.
  4. על חוסר היעילות והאתיקה של כל טיפולי ההמרה נכתבו ספרים ומאמרים לרוב. אזכיר כאן רק אחד. מרטין סליגמן, אחד הפסיכולוגים החשובים במאה ה- 20 (וגם היום) , נשיא איגוד הפסיכולוגים של ארה"ב בעברו, פרסם בשנת 1993 ספר שכותרתו "מה ניתן לשנות ומה לא " ( What You Can Change And What You Can’t”). בספר הוא בוחן תכונות שונות של הטבע האנושי ובודק, כמה הן ניתנות לשינוי, לפי מיטב הידע המחקרי העדכני. מדובר בשנת 1993- כשהמחקרים הראשונים בלב על גנטיקה ונוירולוגיה של נטייה מינית החלו לצוץ. והם הספיקו לסליגמן- פסיכולוג חוקר מהטובים בעולם- כי להבין ולקבוע בצורה ברורה, שלנטייה המינית האנושית יש ככל הנראה בסיס גנטי ונוירולוגי ושרוב הטיפולים שמכוונים לשינוי משנים את ההתנהגות כלפי חוץ, אך לא את הנטייה עצמה. בניגוד למערכת של עולם קטן, אני מעריך את החוקרים את סמך איכות המחקרים שלהם ולא על סמך נטייתם המינית, אבל אולי כדאי לציין בדרך אגב שמרטין סליגמן אינו פעיל להט"ב, אלא סטרייט יהודי , נשוי ואב לשבעה ילדים.

נחזור למאמר עצמו. מהו המסר הכללי? שקבוצת אנשים רעים ומופקרים בתקשורת ובאקדמיה השתלטה על השיח הציבורי, עושה טרור לכל מי שחושב אחרת ומקמת כך את המזימות הרעות שלה, ועוד מעט יכריחו את כולנו לאכול מנת מקקים בבופה של חתונות גאות ( שימו לב, בדרך כלל הסיפורים על קבוצות זדוניות הזוממות לשלוט על העולם מאחורי הקלעים, הולכים מצוין עם סיפורי ההפחדות על הג'וקים). אחרת, שואלים ב"עולם קטן", איך זה שהחברה, כולל אפילו כמה רבנים, משנים כל כך את דעתם בנושא? כדי להבין את התשובה האמתית לשאלה הזו- ולא את התשובה שמנסים לשווק לנו ב"עולם קטן" ניתן לפנות למבוא לפסיכולוגיה חברתית שלומדים בשנה א' באוניברסיטה- או במגמת פסיכולוגיה בתיכון. תגיעו לפרק "שינוי עמדות". ותקראו, שבני אדם משנים עמדות במקרה שהן מתנגשות עם עמדות שיותר חשובות להם. או בתרגום לשפה אנושית- אם אח שלי, חבר טוב שלי או בן שלי אומרים לי משהו אחד ובמאמר מערכת של "עולם קטן" כתוב משהו אחר…אז אני הולך להאמין לאדם שחשוב לי יותר.

זה התהליך שאותו עובר הציבור הדתי והקהילה הדתית הגאה. אנחנו יוצאים מהארון ובני המשפחה שלנו, חברים שלנו, עמיתים שלנו, שכנים שלנו, מורים ורבנים שלנו- לומדים להכיר אותנו ללא תיווך של הרבנים או כותבי העלונים. הם רואים בנו בני אדם שלמים ולא "סוטים" , "דוחים" או "מקקים". לאחרונה זכיתי להיות באירוע מכונן של הקהילה הדתית הגאה- חתונה של שני חברים צעירים ויקרים. כשעמדתי לים חופתם, הלב שלי התרחב ועלה על גדותיו לא רק מהעוצמה והטוהר של אהבתם, אלא גם מכך שסביבם עמדה חומה בצורה של החברים מהקהילה הדתית הגאה ואת כולם יחד עטפה באהבה המעטפת של הקהילה הדתית התומכת. רבים מהם צעדו אתנו, מאוחר יותר, במצעד הגאווה בירושלים. ואחת מהן, אימא דתית גאה לבן דתי גאה, אף נשאה דברים בעצרת שלאחר המצעד וחתמה אותם בקריאה: "בקיצור, תעשו לנו נכדים".

הקשבתי לדבריה וחשבתי…שזה באמת כבר לא כל כך משנה מה רב כזה או עלון אחר יכתבו. עדיין, חשוב להתפלמס ולחשוף מניפולציות ושקרים. אבל בשורה התחתונה- אנו הולכים ויוצאים, בטיפות שהפכו לנחיל שהפך לנהר- לאור היום וצועדים בדרך, מוקפים באהבה ותמיכה. ומתנגדנו…נראים יותר ויותר כמו…הייצורים הקטנים האלו, שמתחבאים בחריצים של הבלטות ומפחדים לצאת לאור…איך קוראים להם? שכחתי. אני רק רוצה להגיד שאני לא מחבב אותם, אבל לא צריך לפחד מהם. ובטח שלא להדביר.

לקבלת הדומה- תגובה לניר מנוסי

הנה זה בא

בגילון הראשון של כתב העת הישראלי השמרני החדש "השילוח" התפרסם

 מאמרו הנרחב של ניר מנוסי "לאהוב את השונה- מענה לשיח להט"בי

ראיתי זאת כהזדמנות פז לערוך דיון יסודי ומקיף בנושא

כתבתי מאמר תגובה מפורט. יואב שורק, עורך כתב העת, התרשם ממנה לחיוב, אך ביקש לתמצת אותה לכדי תגובה, כלומר מהמאמר המקורי נותר שליש, בלי ביבליוגרפיה והערות השוליים

בגיליון 2 החדש התפרסמו תגובות של אסף ליבוביץ' ושלי

וכעת- המאמר המלא, באדיבות האתר "חברותא"

כן, זה ארוך ועם הרבה מילים. ואני ממליץ מאד לקרוא את הכול, מן ההתחלה ועד הסוף. זהו המאמר המושקע ביותר שלי מאז המאמר ב"אקדמות" , לפני עשור

תודה לאביעד שטיר על העריכה

לנחום אבניאל על פרגון והערות חשובות

ליואב שורק, על הבמה והעריכה

ולניר מנוסי- "עזר כנגדו"

מחכה לתגובותיכם

הביתה בדרך לא סלולה

תוצאת תמונה עבור שיעורי בית חיים נבון  תוצאת תמונה עבור אדם וביתו הרב סולובייצ'יק

הרהורים אישיים על ספרו של רב חיים נבון

שיעורי בית- הרב סולובייצ’יק על זוגיות, מיניות ומשפחה בימינו”

 

"או שאמצא דרך, או שאסלול אותה " (אלמוני)

אודה וגם אבוש- לא קראתי עד לאחרונה את ספרו של גרי"ד סולובייצ'יק "איש וביתו". זאת על אף שבהחלט הייתי נוהג להגות בכתביו של גרי"ד. לא יודע לומר בוודאות מה הייתה הסיבה לכך , אך יש לי השערה. כשהספר יצא, הייתי כבר לאחר מספר שנים של התמודדות עם הנטייה המינית שלי. ייתכן שלא רציתי להקשיב לקולו של מורה רוחני נערץ ולהתאכזב, לנוכח העובדה שאין לו מה להציע לי.

וכעת הייתה לי הזדמנות פז להשלים את שיעורי הבית. רב חיים נבון ( שזכיתי לחלוק עליו לאחרונה במהלך דיון על נושא להט"בי )  פרסם ספר על זוגיות ומיניות בהגותו של גרי"ד- בדיוק עם השם הזה. וכך עשיתי שיעורי בית כפולים- למדתי את משנתו של הרב- ושל תלמיד תלמידו. מודה שניגשתי לעניין בלי ציפיות מיוחדות, ומתוך גישה סקפטית – גם מתוך הנחה שגישתו האורתודוקסית הבלתי מתפשרת של גרי"ד לא תתן כל מרחב לצורות השונות של מוסד המשפחה וגם מתוך הנחה שהדברים, שנכתבו רובם על רקע מציאות שנות החמישים והשישים של מאה שעברה איבדו את רלוונטיות ב- תשע"ז. ציפיתי לאפולוגטיקה אורתודוקסית עם מעט ציטוטי קישוט של הגות מערבית.

ובכן, התבדיתי.

נחשפתי למערכת הגותית מעמיקה ורצינית, עם ניתוחים והכללות מעניינות, עם מורכבות וגוונים. נוספת על כך עבודת מחקר רצינית ויסודית של הרב נבון, הן בהגותו של גרי"ד , שכולה פרושה לפניו כמגילה והוא בונה בה הקשרים וקישורים והן היכרות מקיפה עם מחקר סוציולוגי עדכני על אודות מצב המשפחה. עם חלק מההנחות אני מסכים ועל האחרות חולק, אך בסך הכול נפרשת בפנינו מערכת הגותית שלמה ומרשימה, שמציגה אתגר רציני עבור כל מי שמושג המשפחה חשוב לו.

אם לתמצת בקיצור נמרץ את הטיעונים- ואני ממליץ מאד שלא להסתפק בתמצות שלי, אלא לעיין בשתי הספרים – אז הרב נבון בונה, בעקבות גרי"ד את המהלך הבא. אדם נמצא בודד בעולם ועליו לתקן את בדידותו , שהיא מצבו הקיומי. בנוסף, האדם לעולם נמצא גם בתוך הטבע וגם מחוצה לו. אי לכך, לא יוכל לספק את עצמו באמצעות סיפוק צרכיו הפיזיים או הרגשיים לבד. הוא צריך לחרוג מעצמו למען האחר. כך נבנית זוגיות בין גבר לאישה. היא נבנית גם על המשיכה ההדדית וגם על השוני. ברם, רגש המשיכה טבעו לחלוף בקלות, לכן חשוב לעגן את הקשר בנישואין- הן לא סתם "חוזה", אלא ברית, שמבטא מחויבות נצחית, ברמת השאיפה. הברית נבנית על מחויבות הדדית, על דחיית סיפוקים וריסון עצמי ופיתוח המשך מחויבות לכיוון של הורות. הזוגיות בהחלט נתפסת כמקום של אהבה ואחווה, שיש בה מקום גם לעונג מיני ורגשי וגם לתחושת ביטחון ומוגנות.

"הנישואין שאין עימהם מתענוגות הבשרים ומן האהבה החושנית סותרים את טבעו של אדם ומן הראוי לפרקם" ( עמ' 91 אצל נבון )

שמעתם את זה, חסידי גור ?

ולגבי הורות

"הזוג חשוך הילדים אינו זוכה לחזקת "אברם" של הורות והולדה טבעית, אך השגת דרגתו של אברהם, ההורות הבוראת, היא אתגר אשר הכול נקראים להתמודד עמו " ( עמ' 143 אצל נבון ) או במילים אחרות, המלצה נמרצת להורים עקרים לאמץ.

איפה כל זה שם אותי ?

אני מניח, שכמו רבים בקהילה הדתית ההומולסבית, עברתי מספר שלבים בחיי. בשלב הראשון, קיוויתי וציפית ,כמו כולנו, להינשא כדת משה וישראל. עד גיל 26 דמיינתי מדי יום את החופה שלי לפרטי פרטים. ואז יום אחד נגוז החלום, וירד לטמיון, וישבתי עליו שבעה ושלושים ושנה והורדתי דמעות לרוב.

במשך מספר שנים חבריי הסטרייטים היססו להזמין אותי לחתונותיהם , מחשש שמא ראיית אושרם ושמחתם תכאיב לי. כמובן, לא מנעתי מעצמי להגיע לחתונות של חברים, אך בשמחה הייתה מהולה גם טיפת עצב, על שאינה הולכת להיות נחלתי. וקריאה בספרו של הרב נבון, וגם חשיפתו האישית, בתור איש משפחה שזכה לה לאחר שנים של רווקות מייסרת, הזכירה לי שוב שיש עולם נפלא של משפחה יהודית מסורתית, עם כל הקשיים והאתגרים והיופי שיש בו – ושזה לא הולך להיות עולמי.

אך במהלך השנים קיבלתי גם יותר ויותר הזמנות לאירועים אחרים. לאירועים בהם עמדו מתחת לחופה שתי נשים או שני גברים.

באחת השבתות האחרונות של הארגונים הדתיים הגאים, שולבה, בין היתר, הפעילות הבאה. התחלקנו לקבוצות דיון והתבקשנו לגבש טקס שבו נרצה להינשא לבני הזוג שלנו, הנוכחים או העתידיים. השאלה לא הייתה האם, אלא כיצד. לקחנו כל פרט מטקס בנישואין היהודי המסורתי – חופה, שבע ברכות, ברכת שהחיינו, שבירת כוס, כתובה, טבעת, עדים – ודנו האם אנו רוצים את זה או לא. זו הייתה המחשה חשובה לכך, שגם אם לא נוכל לבנות את הבית היהודי כפי שהיה נהוג מדורי דורות- אין פירוש הדבר שלא נבנה בית יהודי במתכונת אחרת.  שיהיה שונה- אבל גם דומה בהרבה דברים לבית הישן. ובעיקר- שיש לי חומרים מעולים וחופש מוחלט לגבי העיצוב, כך שאין צורך להתחיל את הכול מאפס ולהמציא את הגלגל.

שמעתי השבוע משפט יפה. מישהו אמר "או שאמצא את הדרך, או שאסלול אותה". זה מה שאנחנו, דתיים הומולסביים עושים כעת- סוללים את הדרך. אכן, לא אצה לנו הדרך הסלולה ועלינו להתאמץ בשביל עצמנו עוד קצת יותר ממה שמתאמץ הרוב- אבל מי הבטיח שיהיה קל ?

אך היום אני יודע שאיני חייב לצאת לדרך הזו ולהתחיל להמציא מחדש את הגלגל, בחוסר כול. ואני אכן לוקח לשם איתי גם את ספריהם של גרי"ד סולובייציק ושל הרב חיימי נבון. כדי ללמוד ולקחת מהם את כל מה שצריך ונכון- ולהשליך את כל היתר.

בסך הכול, המשפט "רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק"- גם מהגמרא !

גשר קצר מאד

 

תוצאת תמונה עבור הרב לוינשטיין

לרב יגאל לוינשטיין שלום

שמי זאב שביידל , אי ציוני דתי חוזר בתשובה, איש טיפול, קב"ן במילואים ופעיל בקהילה הדתית הגאה. כשבחודש יולי האחרון דבריך ודברי הרבנים שתמכו בך עוררו מהומה גדולה בציבור הדתי, חשבתי להגיב אליהם אך בסוף החרשתי, כי רבים וטובים ( מאד ) עשו זאת במקומי.

אבל יש משהו שאני מחכה לו מאז

שאולי תפגין רמה כלשהי של חרטה, לפחות על הביטוי האומלל שהשתמשת בו כלפי הקהילה הגאה.

ולכן שמחתי מאד כשראיתי בעלון "שביעי" האחרון את הכותרת "הרב לוינשטיין: הציונות הדתית צריכה לעשות חשבון נפש"

חשבתי לרגע…אמנם לקח קצת זמן…אבל אסור להתייאש

הנה, הרב לוינשטיין רוצה לעשות חשבון נפש ואף מזמין לכך את הציונות הדתית.

אז חשבתי

אמנם לא שמעתי את דבריך כפי שאמרת אותם בשיחות שהעברת בישיבת "שבי חברון" ובשדרות, אך נאמן עלי הכתב ישי פרידמן שסיכם נכוחה את רוח הדברים.

ובתמצות דבריך הם:

  1. אם יש משהו שאנחנו צריכים להתנצל זה שאנו לא קיצוניים מספיק
  2. כל המטרה של הציונות הדתית הייתה להחזיר בתשובה כמה שיותר חילוניים
  3. אם אנו לא עומדים בזה, חרדים מצליחים להחזיר בתשובה יותר מאתנו ולהיפך, דווקא במחנה שלנו יש כאלו המורידים כיפות- צריך לשקול את כל העניין מחדש
  4. כל מי שחולק על תפיסתך, עושה זאת רק כדי להתחנף לחילוניים ולמצוא חן בעיניהם.

אז ראשית, חשוב שחשפת את תפיסת עולמך. ושנית, זה מזעזע שזו תפיסתו של מחנך בישראל.

האמנם, הרב לוינשטיין ? האמנם כל מטרתה של הציונות הדתית הייתה להתקרב לחילונים כדי שיהיה לנו יותר נוח להחזיר אותם בתשובה? האם לא עשינו זאת כי חשבנו שהגיע זמן לשים קץ לקללת הגלות ? האם לא חשבנו שהעובדה שרוב מניינם של בוני הארץ הם פורקי עול היא הגדר חילול השם איום ונורא? האם עצם העובדה הזו, בצירוף העובדה שרבים משלומי אמוני ישראל נותרו בגולה ונספו בשואה, הובילה לעצם כך שפורקי עול הפכו לרוב מניינו ובניינו של עם ישראל ?

האם אתה לא חושב, הרב לוינשטיין, שזה די מביך כשאתה רוצה להיות גשר בין דתיים לחילוניים בתנאי שבגשר הזה הולכים רק לכיוון אחד? שזה גשר קצר מאד ?

ומדוע, הרב לוינשטיין, אתה סבור שהציונות הדתית הליבראלית רוצה להתחנף לחילונים? אתה לא חשבת על האפשרות שאנו מאמינים בדברים שאנו אומרים? שהרבנים בי לאו ורבני "בית הלל" ואשת ההלכה מלכה פייטרקובסקי ואנשי "נאמני תורה ועבודה" ועוד רבים וטובים- אכן מאמינים בדרך שלנו וחושבים שהיא הנכונה עבור עם ישראל?

ויתרה מכך- אנו סבורים שדרכך היא זו שמרחיקה יהודים רבים, בארץ ובתפוצות, מהיהדות.

בחג הסוכות האחרון דיברתי במכינה קדם צבאית "נחשון" , לשם הוזמנתי ע"י המדריכים. דיברתי על דרכי כהומוסקסואל דתי ועל קהילה דתית גאה. החניכים רצו מאד לשמוע אותי שאלו המון שאלות. והם גם סיפרו שעד לאחרונה הייתה מוזמן אליהם ושהם מאד מעריכים אותך כמחנך ומורה ליהדות. אבל הם לא מוכנים לקבל את זה שאתה תעליב את חבריהם מבלי להתנצל ! לכן כעת אתה לא מוזמן אליהם עוד, עד להודעה חדשה !

זה הנוער הישראלי של שנת 2016, הרב לוינשטיין ! זו הציונות הדתית של שנת התשע"ז.

לצערי, אני מעריך שלא תקרא את דבריי וששום דבר ממה שאכתוב ואומר לא ישנה את דעתך ( ואני מזמין אותך להפתיע אותי לטובה). אבל יש דבר אחד שלא תוכל לגרום לו בשום אופן.

כבר לא תצליח לגרום לכולם להאמין שדרכך הקיצונית היא הדרך היחידה לגדל אנשים טובים וערכיים. כי אנשים טובים וערכיים לא מפחשים ממי ששונה מהם. אינם משפילים ואינם מדירים. אנשים טובים וערכיים מתנצלים אם הם פגעו במישהו. ואנשים טובים וערכיים יודעים שלבנות מדינה, צבא וחברה ותרבות חזקים אפשר רק אם אנשים שונים יעשו זאת ביחד.

או כמו שאמר ר’ נחמן : “כל העולם כולו, הוא גשר צר מאד. והעיקר- לא לפחד כלל”