ארכיון קטגוריה: מאמרים בנושא יהדות והנטייה המינית

דיון אתי- פניה לרב הראל

תוצאת תמונה עבור זאב שביידל  תוצאת תמונה עבור ארלה הראל

לכבוד

הרב אהרון הראל

יו"ר ועדת אתיקה של ארגון "כמוך"

שלום וברכה

שמי זאב שביידל. אני איש טיפול ופעיל בקהילה הדתית הגאה. פניתי אליך בכתב מספר פעמים בעבר ופעם אחת אף נפגשנו, בפאנל של "כנס ירושלים" ב- 2015. אז לא ממש יכולנו לפתח שיחה וקרו מאז גם לא מעט התפתחויות, בקהילה הדתית הגאה ובכלל . לאחרונה רואיינת באתר של "ערוץ שבע" בתור יו"ר ועדת האתיקה של ארגון "כמוך"- הומואים דתיים אורתודוקסיים. בהקשר לראיון זה, אשמח להכיר את דעתך במספר סוגיות אתיות העומדות על הפרק- ולבקש העמקה נוספת בדעותיך בסוגיות השונות.

– ראשית, הבנתי מדבריך שאתה רואה במחאת הלהט"ב האחרונה פעולה לא לגיטימית, כיוון שאינה נעשית במסגרת של פעילות פוליטית. בעיניי זו עמדה תמוהה, כי מחאה ציבורית היא אחד מכלי היסוד של דמוקרטיה. אגב, בהקשר הזה, האם גם ההפגנות נגד ההתנתקות, ששטפו את כל הארץ לפני 13 שנה, היו פסולות בעיניך ?

– לא נדרשת לנושא של פונדקאות ואמרת שאינך מומחה בעניין. בתור מומחה לאתיקה, אני מעריך שתתעניין במסקנות של ועדת מור-יוסף, שישבה בשנת 2012 והגישה דו"ח עם המלצה להקים מסלול של פונדקאות אלטרואיסטית שיהיה נגיש לכל- זוגות סטרייטים ולהט"בים וגם בודדים. ישבו בוועדה המומחים הגדולים בארץ בתחום האתיקה, כמו גם פקידת סעד ראשית של משרד הרווחה. מהי דעתך בנושא ?

– ציינת שאתה כועס על סתימת הפיות הבלתי דמוקרטית, שחלק מפעילי להט"ב מנסים ליישם ונפגעת כשהיה ניסיון למנוע ממך לדבר במוסד אקדמי כלשהו. אני שותף לחלוטין להתקוממות שלך נגד סתימת הפיות. בהקשר הזה, אשמח לשמוע את דעתך על אודות העלון "עולם קטן", שבמשך תקופה ארוכה עסוק בהפצת מידע כוזב ומעוות על נטייה מינית ועל טיפולי המרה, ונמנע בעקביות מלפרסם את דברי הביקורת שלי, שמנוסחים לעולם בצורה מדויקת ובלתי מתלהמת. בנוסף, בשנה שעברה ארגון רבני הקהילות ערך כנס שהוקדש לנושא של טיפולי המרה. פעילי הקהילה הדתית הגאה, שיש להם מן הסתם עניין רב בנושא, לא הורשו להיכנס פנימה, אפילו אחרי שהם הביעו מוכנות להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם. היית אחד הדוברים בכנס. האם לא במניעת כניסתם בכך סתימת פיות פסולה, לשיטתך ?

אמרת בראיון, שהרבנים מאוחדים בהתנגדותם להומופוביה. בשבת האחרונה מוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" פרסם כתבה מהכנס של "עזים בקדושה". בכתבה הובאו, בין היתר, דבריו של הרב חננאל אתרוג, שאמר את הדברים הבאים : "כשאין קדושה וברית הכול מאוד אלים. החיה בתוכי כופה אותי. קחו למשל את התנועה של הלהט"בים. לא רק בתורה כתוב שזה תועבה, בנפש של כל אחד כתוב שזה תועבה. מצעדי הגאווה לא יעזרו להם כי הם נלחמים נגד הנפש. יש כאילו חום וחיבוק אבל אין שם כלום, כל אחד מנצל את השני והוא קרוע בתוכו בזיוף אדיר". בהמשך, הפסיכולוג אליהו אקרמן, שישב יחד אתנו בפאנל בכנס ירושלים, הציג מצגת שבה הומוסקסואליות נמצאה תחת הכותרת : "סטיות והפרעות נפשיות" וכרוכה ביחד עם אונס ופדופיליה ! מהי דעתך על דברי בלע הומופוביים שכאלה, כמושמעים ע"י רב וע"י איש טיפול ?

בהמשך, אליהו אקרמן המליץ שלא להפנות לפסיכולוג חילוני ואף לא לפסיכולוג דתי עם גישה דתית שונה. מה אתה חושב מבחינה אתית על פסילה מקצועית של אדם בשל דתו ? מה היית אומר על איש טיפול שאומר לא ללכת לפסיכולוג דתי ?

ברשותך, אציג דילמה אתית מעט יותר כללית, הקשורה לתקשורת. לאחרונה, עיתון "הארץ" פרסם כתבה על מחאת המתנחלים. במרכז הכתבה היה ארגון "זזים מכאן- המתנחלים נגד הכיבוש". זהו ארגון שפועל לעידוד הגירה יהודית מיהודה ושומרון. חבריו חוששים לפעול שם בגלוי ולכן איש מהם לא התראיין. אך רואיין היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד, פעיל ותיק נגד אכלוס יהודי ביו"ש. הוא אמר שהוא לא נגד המתנחלים, אך שרובם סובלים ממצוקה קשה עקב היותם מעורבים בכיבוש בלתי מוסרי וטראומטי ורוצים לעזוב, אך נמנעים מכך עקב הלחץ של מועצת יש"ע, גוף כוחני, אינטרסנטי ואלים. מועצת יש"ע או כל גוף אחר לא רואיינו ולא התבקשו להגיב. מה דעתך על האתיקה המקצועית במקרה הזה ?

אומר בכנות, שהמקרה הקודם לא קרה מעולם. פשוט הוא מזכיר לי סיטואציה שבה אתר דתי מסקר את מחאת להט"ב, מראיין נציג של ארגון שאיש מחבריו, כולל היו"ר, אינו מוכן להתראיין בגלוי, ולא מציג אף תגובה של אף פעיל להט"ב לדברים. זה אתי בעיניך ?

ודבר אחרון. יש בפיך הרבה דברי ביקורת ותוכחות כלפי הקהילה הדתית הגאה. איני מאמין שמשהו מהדברים שאמרתי יכול לשנות את דעתך בנידון. אך אני סבור שאתה גם מודע לעובדה, שרבים מאד מהפעילים בקהילה הדתית הגאה ( כולל אותי ) הם בוגרים של טיפולי המרה כושלים, נישואין שהתפרקו, תקוות לנישואין עם לסבית שהכזיבו, וניסיונות לחיים בודדים שהובילו לדיכאון וגבו הרבה מחירים רגשיים בלתי נסבלים. אנו פועלים במקום שבו ההנהגה הרבנית הנוכחית של הציונות הדתית כשלה כליל- מתן מענה מערכתי כולל למצוקה של הלהט"בים הדתיים. לאחר שחיכינו שנים רבות והפתרון בושש להגיע – התחלנו לחפש פתרונות ולמצוא מסגרות בכוחות עצמנו. אני מבין שזה לא מקובל עליך. אבל, מבחינה אתית ומוסרית, אולי נגיע להסכם פשרה, שבמסגרתו אנחנו לא נתקוף אותך וניתן לך לטפל באלו שמעוניינים להמשיך ולהישאר בארון או בטיפולי המרה- ובתמורה אתה לא תבקר ולא תתקוף אותנו, כשאנו מנסים לתקן במקום שבו כשלת ?

בציפייה להמשך דיון פורה

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

מכתב לסמוטריץ

IMG_3308.jpg

לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שלום

שמי זאב שביידל. כמוך, אני נמנה עם הציונות הדתית. שלא כמוך, אני איש טיפול במקצוע ופעיל מזה שנים בקהילה הדתית הגאה. אני עוקב הרבה זמן אחרי התבטאויות שונות שלך ועד עכשיו לא הגבתי- אך דבריך בכנס שנערך בישיבה בשדרות על "המשפחה היהודית מול התעמולה הלהט"בית" עוררו אותי לכתוב כמה דברים. בתחילת דבריך אמרת ש"חשוב שנמשיך להתווכח בכבוד" – וכיוון שבכנס עצמו לא ניתן ביטוי למגוון הדעות, אבקש להתייחס לדבריך.

ראשית, יש לנו בהחלט מכנה ערכי משותף. זו ההזדהות של שנינו עם הזהות היהודית ועם מדינת ישראל. זו האמונה של שנינו בערכה העצום של המשפחה ובתרומתה לשלומו ורווחתו של הפרט ושל החברה. אני מסכים אתך גם שהמשפחה היא המקור של זהות, אחריות ומחויבות. וגם מסכים לאמונה שמן הראוי לנהל דיון מוסרי וערכי בשאלה אלו צורות משפחה הן ראויות ואלו לא. חלק מחבריי בקהילה הגאה זנחו זה מכבר דיון ושיח מוסרי ועברו לדבר רק על חירויות וזכויות. בעיניי זו טעות חמורה. ולכן בדבריי הבאים אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס את הטענה בה אני חולק עליך. והיא- שמדינת ישראל חייבת לתמוך בזוגיות ומשפחות חד מיניות ולחזק אותן, וגם אתה באופן אישי מחויב לעשות זאת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת האחריות הממלכתית. כלומר, שעמדתך הנוכחית אינה מוסרית וגם חסרת אחריות.

אני מחובר מאד להומור היהודי לדורותיו ולכן אפתח בהלצה יהודית טובה. מעשה בקבצן מעיירה קטנה, שהיה תלמיד חכם והתבייש להזדקק לבריות. פעם אחת הוא הגיע לרב העיירה, וכיוון שהתבייש לפשוט יד, אמר שיש לו סוגיה בלימוד תורה שהוא מתקשה בה. מצד אחד, שולחן ערוך מצווה שאדם יכבד את השבת ואת החג בבשר, ביין ובמיטב מאכלים. ומצד שני- התורה אוסרת לגנוב. והוא לא מבין, כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה. הבין הרב את הרמז, פרש מפה על השולחן ושם עליה מכל טוב. אמר לו- הנה התירוץ לשאלתך.

לאורך ההרצאה שלך, בצלאל, הרגשתי בדבריך שאתה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו ושהמצב האידיאלי שאתה חותר אליו, אינו ברור אפילו לך. אתה לועג לח"כ מרב מיכאלי על כך שאינה גרה ביחד עם בן זוגה ליאור שליין ואינה מביאה ילדים לעולם. ורואה בכך חגיגה קיצונית של אינדיבידואליזם ואנכיות. ומצד שני- כשזוג גברים או זוג נשים מבקשים לעשות בדיוק את זה, להתחייב לחיים המשותפים ולהביא ילדים לעולם – אתה בדיוק מתנגד לזה ולא רוצה שהמדינה תכיר בזה. כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה ?

בצלאל, אתה בטח יודע שכבר היום חיים במדינת ישראל רבבות זוגות של נשים וגברים, ואלפים מהם כבר מגדלים ילדים, עם כל הקושי הכרוך בכך. בצוות הקטן במקום העבודה שבו אני עובד, יש זוג נשים שכבר הגשים הורות וזוג גברים שנמצאים כעת בעיצומו של תהליך פונדקאות ארוך ומתיש בחו"ל. תהליך הדומה לזה שעבר חברך לקואליציה ח"כ אמיר אוחנה. מאות ואלפי משפחות הומולסביות חדשות הן בדרך. משפחות שלנו הן כבר מזמן לא נוף של "צפון תל אביב" , אלא נמצאות ומוקמות בכל מקום, כולל ביישוב שלך, קדומים. כיצד אתה רוצה להשאיר אותן ללא הכרה רשמית וללא תמיכה מתאימה של כל רשויות המדינה ? גם אם הן הוקמו, לדעתך, בניגוד להלכה …בוא, בצלאל, אתה אחד המקדמים היותר נמרצים של "חוק ההסדרים", שלפיו בניין או יישוב לא חוקי צריך להישאר במקום ולהתפתח "כי הוא כבר שם". אז גם אלפי משפחות הומולסביות "כבר שם". מה אתה עושה כדי לחזק אותן ? הבתים יותר חשובים מבני אדם ?

עוד דבר. לאחרונה הצצתי במצע המפלגה שלך, "איחוד לאומי" והבנתי שיש כוונה לחזק את המשפחה, כולל מימון ממלכתי לטיפול וייעוץ זוגי. בתור איש טיפול אני מברך מכל הלב על החלק הזה במצע. אני אף מציע לך ( ולמפלגתך ) להרחיב זאת גם לייעוץ בתחום הדרכה הורית. בזמנו, קראתי בהתרגשות גדולה את הראיון שלך לעיתון "בשבע", בו סיפרת כיצד אתה בעצמך נזקקת לטיפול זוגי, עקב הקשיים שהתגלו לאחר הנישואין. אבל אז ראיתי שבו זמנית המפלגה שלך מנסה לפעול להיעדר כל הכרה רשמית של זוגיות הומולסבית ( אגב, עמדה שלמיטב הבנתי אינה תואמת את עמדתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ). אז כדאי שתדע, בצלאל, שבקרב כל המקצועות הטיפוליים בישראל ( ובעולם) יש אחוז גבוה מאד של חברי הקהילה הגאה ( ויש לי את הכבוד להיות אחד מהם. אה, שכחתי, ואני גם קבן מילואים, נעים מאד). ולכן אם יוקם מערך ממלכתי של טיפול זוגי מסובסד, מן הסתם גם בו תהיה מוכחות מסיבית של הקהילה הגאה. האם אתה מעלה בדעתך שאנו רק נעניק את השירות הזה ולא נהנה ממנו ? ואם תחשוב להקים מערך כזה על טהרת הסטרייטים בלבד- אז תחכה לך הפתעה אחרת. רוב אנשי הטיפול הסטרייטים שאני מכיר, דתיים כחילוניים, לא ישתפו אתך פעולה. אז גם לך כדאי לדאוג לשוויון שלנו מול החוק.

הזכרת בדבריך חוקרת שגילתה כי "90% מהזוגות החד מיניים מתגרשים" , אמרת ש"המחקר שלה נגנז" וש"ברור גם ככה שזוגיות של גבר עם גבר לא יכולה לעבוד, כי רק הנשים יכולות להכיל את הדפיקויות שלנו". יש לי כמה דברים לומר לך על זה. קודם כל, חבל שלא ציינת את שמה של החוקרת או את הדרך ליצור קשר אתה. הנתון שהזכרת מעורר אצלי כמה שאלות. איך היא אספה את המדגם ? תוך כמה זמן היא בדקה את הגירושין? אילו עוד מדדים היא בדקה ? האם היא בדקה רק הומואים או גם לסביות ? האם אחוז הגירושין ביניהם היה זהה? ואני אגיד לך למה אני שואל את כל השאלות האלו- כי פשוט לא מסתדר לי בהיגיון, איך כל הזוגות ההומולסביים שאני מכיר שייכים ל10% שלא מתגרש ?!

אם מעניין אותך דעות של מומחים וחוקרים- אז יש לי בשבילך מחקרים מעולים שלא נגנזו. אם תשאל כל מטפל זוגי שאתה מכיר, מיהו חוקר הזוגיות החשוב והבכיר ביותר בעולם, לפחות תשעה מתוך עזרה ינקבו בשמו של ג'ון גוטמן, או בשמו העברי המלא, ג'ון מרדכי גוטמן ( אגב, יהודי שומר מצוות ). הוא חקר זוגות סטרייטים לצד זוגות גייז ופרסם את המחקרים הטובים בעולם בנושא. הוא מצא שבכמה תחומים, כולל תקשורת זוגית וחלוקת העבודה בבית, זוגות גאים מצטיינים ולזוגות סטרייטים יש מה ללמוד מהם. מומחית אחרת, רות וסטהיימר, המטפלת המינית היהודייה המפורסמת ביותר בעולם, גם אמרה לאחרונה בראיון שזוגיות גאה יכולה לעבוד מצוין- לעומת זוגיות פוליגמית, שלא יכולה לעבוד אף פעם.

בכלל בצלאל, כדאי שלפני שאתה מצטט מחקר, תקרא אותו ותבין על מה הוא מדבר. אחרת אתה עלול להיות מובך. אולי אתה זוכר את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? היא גם ציטטה פעם איזה נתון שהיא כנראה לא הבינה, אבל יצא לה שרוב ההומוסקסואלים מתאבדים לפני גיל ארבעים. גם אני וגם אמיר אוחנה מפריכים את ה"נתון" הזה כבר שנתיים ( אמיר מבוגר ממני בחודש ). כך שתבדוק לפני הציטוט, שלא יהיו מבוכות.

ואם כבר מדברים על מבוכות …כשאתה אומר ש"רק נשים יכולות להכיל את כל הדפיקויות שלנו" … איך אני אגיד את זה …אתה כנראה ממש לא מחשיב את האינטלגנציה של נשים, אם אתה מתחנף אליהן בצורה כה גסה ומגושמת. אני מקווה, בשבילך, שרויטל לא שמעה את זה.

ואם כבר הגענו למשפחה שלך. ניכר בהחלט שאתה מאד מחובר למשפחה שלך ומאד אוהב אותה. שהיא מהווה עבורך את הנמל הבטוח ואת העוגן. אתה קשור ממך לאשתך רויטל ולחמשת הבנים שלך, "חמישה אינדיאנים חמודים" , כפי שקראת להם כשדיברת בתיכון "בליך" ולבתך שנולדה לך כבר בהיותך חבר כנסת. אז בהקשר הזה, תרשה לי להכיר לך עוד נתון מהמחקרים שלא נגנזו. אחת העובדות היותר מבוססות מבחינה מחקרית היא שנטייה מינית של גברים מושפעת מסדר הלידה, כאשר כל בן שנולד מגביר את הסיכוי שזה שנולד אחריו יהיה הומוסקסואל ! התוצאה הזו יצאה ב- 14 מתוך 14 מדגמים שונים ! במילים אחרות, כשיש חמישה בנים אחד אחרי השני …הסיכוי של הצעירים לצאת מהארון בשלב כלשהו מתחיל להיות גבוה. זה לא שאני מאחל לך זאת, אבל אלו הנתונים שכדאי שתיקח בחשבון. אז עצתי הראשונה היא- אם מי מילדיך ייצא מהארון, בשום אופן לא ללכת אתו לטיפולי המרה. לא בשבילם- בשבילך. אני מכיר את המטפלים האלו – תהיה להם מראש תיאוריה שתאשים אותך. "האב היה נעדר מהבית רוב הזמן עקב פעילות ציבורית, לכן הילד גדל עם חסך בדמות אב, לכן הוא פיתח משיכה לגברים, וכו". אגב, אם הבת שלך תצא מהארון, שוב ניתן יהיה להאשים אותך כי "סיפרת לה שהתפקיד של האישה זה להכיל כל היום דפיקויות של גבר. איזו אישה תהיה מכנה לזה? אולי עדיף כבר עם אישה?"

ובנימה יותר רצינית- בצלאל, איזו חברה אתה רוצה לבנות כאן? איזו חברה אנחנו רוצים לבנות? גם אם איש מילדיך לא ייצא מהארון- כל ילד וילדה או גבר או אישה שיוצאים מהארון, הם ילדים של מישהו? באיזה עולם הם יחיו ? מי יספק להם את העוגן הבטוח לחזור אליו הביתה, את הכתף להניח עליה את הראש, את חום החיבוק ואת צהלת חדר הילדים? ואיך מדינת ישראל תתייחס לכל הזוגות והמשפחות האלו ? איך היא תמנע ניצול ? איך היא תחנך לזוגיות והורות אחראית ? האם היא פשוט תתעלם מחמישה אחוז באוכלוסייה והם יחיו בלי סטטוס ? וילדיהם ? ושוב- אני מבין שזו מציאות שאתה אולי לא מתלהב ממנה…אבל מציאות דומה אחרת אתה מתאמץ מאד להסדיר ! אז למה לא כאן ?

לסיום אומר לך בכנות, בצלאל, שאני אופטימי. לאו דווקא אישית לגביך – אני נוטה להעריך ששום דבר ממה שכתבתי או יכולתי לכתוב לא יכול לשנות את עמדתך הגזורה מראש ( ואתה מוזמן להפתיע אותי לטובה). אך אני אופטימי בהחלט לגבי החברה הישראלית, החברה הציונית דתית והקהילה הגאה בתוכה. אנו חיים באזרחים שווי חובות ואנו נחושים להיות שווי זכויות לגמרי, כולל הכרה חוקית מלאה בזוגיות ובהורות שלנו. אנו נחושים ואנו נשיג זאת. את רוב החברה הכללית כבר הצלחנו לשכנע ( ע"ע אמיר אוחנה). בציונות הדתית, כרגע הצלחנו לשכנע בערך חצי- ואני מאמין שנצליח עם 75% בערך. כי אנחנו בונים חברה שבה לכל אחד, בלי קשר לנטייתו המינית, יהיה מקום משפחתי חם, אוהב ויציב. זו חברה שגם אם אתה מתנגד לה- לילדיך ולנכדיך שיבואו, יהיה הרבה יותר נעים לחיות בה. ולכן מאד יכול להיות, שיום אחד אתה גם תגיד לו לי ולחבריי מהקהילה הגאה הדתית על כל מה שאנו עושים היום. אז שאנחנו נמשיך להתווכח אתך- אבל במקביל, נמשיך ולקדם ולבנות את הדברים שאנו מאמינים בהם. לנו, כמו לך, אין ארץ אחרת. רוצה להצטרף ?

בברכה,זאב שביידל, ציוני דתי גאה

אם תרצו, אין זו מלחמת תרבויות

המשך הדיון עם יואב שורק

תוצאת תמונה עבור יואב שורק

לאחרונה אתר newsru פרסם ראיון נרחב עם יואב שורק שדן בנושא ההומו לסבי, בו יואב פורש בהרחבה את תפיסתו השמרנית בעניין. יואב ואני מיודדים מזה תקופה ארוכה, ולמעשה, בזכותו התחלתי לכתוב במוסף "שבת" בעיתון "מקור ראשון", לפני למעלה מעשור, כשיואב שימש כעורך המוסף. מאז ועד היום אנו מתווכחים ולא מסכימים, כאשר יואב מקפיד לפרסם את דעתי, שהוא חולק עליה, במוסף שבת ולאחרונה גם בכתב העת "השילוח"- כתב עת ישראלי שמרני חדש בעריכתו. כמובן, יואב מודע לכך שהדיון בנושא אינו תיאורטי מבחינתי, אלא מוזן מעובדת היותי הומוסקסואל גלוי, יהודי שומר מצוות ואדם עם תפיסת עולם שמרנית- ימנית בעיקרה. התפלמסתי אתו בעברית בהרבה הזדמנויות, והפעם הייתי רוצה להציג את עיקרי הדברים מול קוראים דוברי הרוסית. אך לפני כן- מעט דברי רקע, שהיו עלולים לחמוק מהקוראים הרוסים, וחיוניים, לדעתי, להבנת הנושא.

לפני שנה בערך, נפל דבר בישראל. כבר הרבה זמן החברה הישראלית מודעת לכך שקיימים הומואים ולסביות דתיים, שאף מעוניינים להישאר כאלה. הייתי אחד הגייז הדתיים הראשונים בארץ שיצאו מהארון ומאז פעיל כותב ומרצה בנושא. אך בשנה שעברה, קרתה מעין "קפיצה קוואנטית" בעניין- התגבשה קהילה דתית גאה, כלומר הדתיים ההומו לסביים יצאו מהארון לא כבודדים, אלא כקבוצה שמעוניינת לשמר את אורח החיים הדתי בתוך הקהילה הדתית הקיימת. ולא פחות חשוב מכך- "יצאה מהארון" קהילה דתית תומכת, כלומר קבוצה של בני משפחה, חברים, מחנכים ורבנים ליבראליים בציונות הדתית שנחושים לתמוך בהומואים ולסביות דתיים ולהזדהות אתנו. רבים מהקבוצה הזו צעדו במצעד הגאווה בירושלים בשנה שעברה וגם השנה. מדובר בתהליך שהבשיל במשך זמן רב- אך בשנה שעברה קרה אירוע ש"דחף" וזירז אותו. האירוע הזה היה- "נאום הסוטים" המפורסם של הרב יגאל לוינשטיין. הרב לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית ביישוב עלי, דיבר בפני קבוצה גדולה של רבנים על התהליכים השליליים, לדעתו, הקורים בצבא. ותוך כדי כך, השתמש במילה "סוטים" כלפי הומואים ולסביות המשרתים בצבא. למעשה, הוא חזר על הביטוי הזה שש פעמים במשך שלוש דקות. זה היה גס ובוטה כמו שזה נשמע. והדבר היה לסוג של "זרז" עבור דתיים גאים וגם עבור תומכיהם- שכעת, כבר לא ניתן לשתוק יותר. הדבר גרר גינויים לאורך כל הקשת של הציונות הדתית מהשמאל עד המרכז ( כולל את יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט) ובעיקר הוציא את הדתיים הגאים ואת תומכיהם מהארון.

לדעתי, זה גם מה שעורר את יואב להתבטא בנושא- אם כי הוא בהחלט כבר כתב דברים ברוח דומה בעבר. תמצית דבריו היא- הרב לוינשטיין הוא אכן הומופוב חשוך ושפתו אינה שפת התורה ( ויש לציין, שיואב הקפיד בעבר ובהווה, לגנות בחריפות שפה הומופובית מצדם של הרבנים ואנשי ציבור). אך אני- אומר יואב- לא הומופוב, אלא שמרן. אני לא אומר- אני סטרייט נורמלי וטוב- ואתה ההומו הסוטה הרע. אלא שלך יש את אותו היצר הרע כמו שיש לי. ועליך להתגבר עליו, כמו שאני מתגבר על היצרים שלי. אתה נורמלי. מה שאתה עושה עם עצמך, זה לא נורמלי- במקום להתמודד עם היצרים שלך, אתה יוצא מהארון. אבל אתה לא אשם- אתה עושה זאת בגלל שהמתירנות המערבית הפוסט מודרנית שטפה לך את המוח. טוב, וגם בגלל ששמרנים ודתיים לא נחמדים שלא מבינים עניין קראו לך סוטה וגם הטיחו בך עוד כינויים מעליבים. אז אל תקשיב להם- תקשיב לנו, השמרנים הטובים. אל תצא מהארון, פשוט תעבוד על עצמך. והכול יהיה בסדר. קצת תרסן את עצמך, מה יש? אם כן, יש לנו תמונה נחמדה. הומופובים גסים מן הצד האחד, ליברלים פרועים מהצד השני- יואב שורק בדיוק באמצע. שמרן מעמיק ומכובד.

כאמור, אני מעריך את יואב ככותב וכבן אדם ואף מיודד אתו. אני אוהב את כתיבתו לרוב גם כשאינני מסכים אתה ( וזה הדדי ). מעולם לא בטחתי בו את ביטוי הגנאי "הומופוב". יחד עם זאת, אני סבור שכל הניתוח שלו שגוי, שהוא מוביל למסקנות שגויות, להערכת מציאות שגויה וגם להתמודדות שגויה. להלן ההסבר

היחס של יואב לזהות ההומוסקסואלית מזכיר מעט הצלה ישנה. מרצה לכימיה אומר לסטודנטים: "הוי ידוע לכם שיסוד החמצן, בו תלויים החיים של כולנו, התגלה רק במאה ה- 17". באמת, פרופסור?- מתפעל אחד הסטודנטים- ומה נשמו לפני זה ? הומוסקסואליות כתפיסת זהות היא אכן יצירה חדשה, ממאה 19. מהעובדה הזו יואב לומד, שכאילו לפני כן היא לא הייתה קיימת. וזו כמובן טעות. לא ידעו לתאר אותה כתופעה- אך בווודאי שהיא הייתה קיימת, במובן הבא. בכל תרבות המוכרת לנו, היו מאז ומעולם אנשים שידעו על עצמם שהם נמשכים מבחינה אינטימית אך ורק לבני אותו מין וכלל לא לבני המין השני. בהרבה תרבויות אנשים אלו ידעו להכיר אנשים אחרים דומים, להתחבר אליהם ולגבש תת תרבויות. חלקם מעולם לא נישאו למין השני. אחרים נישאו בלית ברירה, אך המשיכו לנהל חיים הומוסקסואליים פעילים- ויהודים חרדים הומוסקסואלים, למשל, נוהגים כך עד היום. אך ברור שההומוסקסואליות שלהם היא חלק בלתי נפרד מזהותם. כפי שכותב חוקר חשוב של הומוסקסואליות סיימון ליווי בסיום ספרו Queer Science- מה שהביולוגיה אומרת הוא: אם אתה מאמין בכך שיש לך סיבה פילוסופית, מוסרית או רגשית לדרג את ההומוסקסואליות מתחת להטרוסקסואליות על פני איזו סקאלה, שיבושם לך. אך אל נא תנסה לשטות בעצמך ולומר שניתן להפריד בין אישיותו של האדם ההומוסקסואלי לבין ההומוסקסואליות שלו, שניתן לבודד ולנעול אותה באיזו פינה בתודעה או להוציא אותה החוצה על ידי מאמץ רפואי, חוקי או דתי. הביולוגיה מאשרת את מה שאנשים הומוסקסואלים ממילא יודעים על עצמם: שההומוסקסואליות שלהם היא חלק מובנה וקובע של אישיותם ושהפגיעה בה אינה פגיעה רק בהתנהגויות שלהם, בזכויותיהם או בגאוותם, אלא בעצם זהותם".

– אז למה התופעה הזו, שתמיד התקיימה, הופיעה באור הזרקורים דווקא בתקופה המודרנית? התשובה היא פשוטה- כי רק בתקופה המודרנית היה חשוב להתחתן מתוך אהבה ומשיכה הדדית ולדאוג לתפקוד אינטימי תקין תוך כדי הנישואין. ואז התברר, שחלק מהאנשים אינם כשירים לקיום במסגרת של יחסים הטרוסקסואליים. ושטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שונים אינם עוזרים להם. ושכל הלחץ מצד החוק והמוסר והחברה והדת והנימוסין והתרבות – אינו משנה משהו בסיסי מאד בזהותם. וכך התחילה התנועה ההומו לסבית. היא לא התחילה מהטענה ש"כולנו על הרצף", כפי שחלק מהאנשים חושבים היום. היא התחילה מהטענה שקיים מיעוט, ששונה מבחינת העולם הרגשי שלו מהרוב, אך הצרכים הרגשיים שלו זהים לאלו של הרוב- צורך בהכרה, בזוגיות אינטימית ובהורות . והמאבק הצליח ככל שיותר אנשים הכירו בני אדם הומו לסביים בסביבתם הדתית והחברתית. וזה ממשיך לקרות- מאז מרד סטונוול ב- 1968 ועד מדינת ישראל 2017.

– על הדרך, כדאי להתייחס לעוד טיעון שגוי של יואב, שכאילו החברה המודרנית מוכנה להכיר בכל התנהגות מינית ובתנאי שהיא בהסכמה ואינה פוגעת בזולת. זהו טיעון שגוי מבחינה עובדתית. רק לאחרונה, סגן האלוף אופק בוכריס הורשע והורד בדרגה בגלל עבירה ששמה "בעילה אסורה בהסכמה". יש פה פעילות מינית בהסכמה בין הצדדים, שאינה רק לא מוסרית, אלא אפילו אסורה בחוק. כנ"ל לגבי החוק החדש- חוק להפללת לקוחות הזנות. ודוגמה נוספת- בתור איש טיפול המתמחה בתחום ההתמכרויות, אני עובד גם עם מכורים למין. רובם המוחלט אינם עסוקים בכל פעילות מינית לא חוקית, אך פעילות זו גורמת להם למצוקה וסבל והורסת את חייהם. כך שהטענה שבשנת 2017 נפרצה כל גדר ולא קיים מוסר מיני היא חסרת שחר.

– למעשה, גם הכוונה של יואב לייצר אמירה כביכול סובלנית, אינה מחזיקה מים. כי יואב מנסה לטעון ש"מי שחש משיכה הומוסקסואלית אינו סוטה, כי רובנו, או רבים מאתנו , מרגישים כך". כי אם רוב האנשים הם "על הרצף", אזי מישהו שנמצא בקצה הרצף ונמשך לבני מינו בלבד, הוא בהכרח סוטה. יצאנו מאמירה שיפוטית וחזרנו אליה.

– לאור כל מה שאמרנו, יואב גם נאלץ לבצע תרגילים מחשבתיים לא פשוטים כדי ליישב את הסתירות. רוב האנשים נמשכים גם לבני מינם ולכן זו לא סטייה, חלקם משום מה לא מצליחים בחיים אינטימיים עם בני המין השני- אבל זה רק כי יש להם איזו בעיה משונה בתפקוד מיני, שאינה קשורה לזהותם. ואמנם עם בני מינם אין להם כל בעיה בתפקוד מיני- אבל כבר אמרנו שזה טבעי להימשך לאותו מין. אם זה נשמע מגוחך ומופרך- זה אכן ככה

– מה אם כן גורם ליואב שורק, אדם אינטליגנטי ומעמיק לכל הדעות, לגבב על גבו מבנה כזה של טיעונים מופרכים ? על זה אין לי תשובה ברורה לגמרי. אבל לדעתי, ההתפתחות שתיארתי בתחילת דבריי מדאיגה אותו. מצד אחד, הוא רואה רבנים שמשתמשים בשפה הומופובית בוטה ובאמת לא רוצה להיות כמוהם. ומסיבה טובה- הוא אכן לא כמוהם. מאידך, גם בעמדת קבלה אינו רוצה להיות, כי זה לא מתיישב לו עם הבנתו את התורה והבנתו של מוסד המשפחה. לכן הוא מעדיף לייצר מבנה של טיעונים בעלי הגיון פנימי, שקורסים ברגע שהם פוגשים את המציאות. את המציאות בה גם בציבור הימני- שמרני, אליו משתייך יואב, אנשים יוצאים מהארון. אנחנו לא מאמצים את הזהות ההומו לסבית כי "החברה המערבית המתירנית שטפה לנו את המוח". אנו מאמצים אותה כי זו אכן זהותנו האותנטית ואין לנו דרך אחרת לחיות בשפיות בעולם הזה. וכיוון שעולמם של נישואי שידוך כפויים חלף ועולם של מגעים מזדמנים במקומות ציבוריים דוחה ובלתי נסבל, אנו מעגנים את היחסים שלנו במוסדות המוכרים. של נישואין, משפחה והורות. כפי ניסחה זאת חוקרת משפחה חשובה, שאינה שמרנית או רדיקלית, סטפני קונץ, "בעיניי, הניסיון לבלום את המאבק ההומו לסבי למען שוויון או את ההכרה בנישואין הגאים, משול לניסיון נואש לנעול את האורווה שהסוסים כבר מזמן ברחו ממנה". היא כתבה זאת לפני ההכרה בנישואין גאים ב- 2015 בארה"ב.

– ולמה חשוב לי לכתוב את כל זה ולחזור שוב ושוב על הדברים שכבר כתבתי בעבר? ברור לי, שחלק מהקוראים כבר מסכימים אתי מראש ואין צורך לשכנע אותם. ברור לי שקוראים אחרים מתנגדים מראש לכל דבר שאני אומר ודבר לא ישכנע אותם. אבל יש גם קבוצה שלישית ( וייתכן מאד שיואב נמנה אתה ). זו קבוצה של אנשים טובים שבאמת חשוב להם שלא לפגוע ולא לדכא את האנשים הקרובים אליהם. ובני אדם בכלל. אך הם מודאגים מהשינוי החברתי המואץ המתרחש לנגד עיניהם. הערכים של פתיחות וקבלה חשובים להם- אך גם ערכים של נאמנות ומשפחה. והם פוחדים שאימוץ של הערכים הראשונים פירושו בהכרח להשליך את סט הערכים השני. אני מאד מאמין בדיאלוג עם הקבוצה הזו, גם אם לא אשכנע אותם עד הסוף. חשוב לי להבהיר להם שאני וחבריי בקהילה הדתית הגאה ובקהילה הגאה בכלל איננו רוצים לפרק ולרסק את עולם הערכים שלהם, אלא מעט להגמיש אותו , כדי שנוכל להכיל אותו גם על חיינו. אנחנו לא רוצים לקעקע את הבניין, אלא לבנות תוספת. אנחנו מעוניינים לקחת חלק בדיון החברתי שיעזור לכולנו לחזק את המשפחות ואת הפרטים לעולם שבו כולנו נגדל בסביבה בריאה יותר, משוחררת מפחדים ו"ארונות" למיניהם. בעולם שבו במקום לספר לזולת שכולנו בסירה אחת, מאפשרים לו לשוט בסירה משלו, וליהנות מהנופים של אותו נהר. חשוב לי להגיד ליואב שורק ולכל חבריי הדתיים והשמרנים: "אין סוטים. אין הומופובים. אין מלחמת תרבויות. יש שיח, אמפתיה והבנה". אני מקווה שהרשימה הזו תתרום את חלקה לשיח המתמשך.

המאמר ברוסית

על ג’וקים ובני אדם

הומופוביה ותעמולה ב”עולם קטן”

 

תוצאת תמונה עבור ‪kafka metamorphosis‬‏

איור של פרנץ קפקא בדמות הגיבור , גרגור סמסה

גרגור סמסה, גיבור סיפורו של פרנץ קפקא "מטמורפוזות", מגלה בוקר אחד, שהוא הפך לג'וק ענק. הוא שוכב במיטתו ללא יכולת לזוז, ובסופו של דבר מת, תוך כדי התנכרות נוראית מצד משפחתו. הסיפור הזה הפך לקלאסי, בין היתר, בגלל כוח מעין- נבואי שהיה לקפקא. כי מספר שנים לא רב לאחר פרסומו, התחילו לצייר את בני עמו של קפקא כג'וקים. אמרו עליהם שהם מפיצים מחלות. ומשם הדרך הייתה קצרה לטיפול הדברה. בגזים.

וגם אני התעוררתי בשבת בבוקר , שבת פרשת "עקב" שנת תשע"ז וגיליתי שמתחילים להפוך אותי לג'וק. כן. עלון "עולם קטן" פרסם מאמר מערכת בנושא היחס ללהט"ב, שבו בתמונה המרכזית רואים מקק על הצלחת. הכותרת בעלון הייתה "היום שבו האנושות תתחיל לאכול ג'וקים" והכותרת באתר הייתה "אימא, מקק!". המסר הוא פשוט- אם האנושות מאבדת את הסלידה שלה מהומוסקסואליות, היא תאבד את כל חושי הסלידה הטבעיים שלה. כי אם הלהט"בים שטפו לנו את המוח עד כדי כך שהתחלנו לראות בהם אנשים נורמליים, אין סיבה שממחר לא נאכל מקקים לתיאבון. והדרך לפתור את זה היא- כמובן, לאשר שהומוסקסואליות היא דבר מגעיל. בדיוק כמו המקקים. ובשלב הבא, אולי, להגיד שהם מפיצים מחלות. כן, גם המקקים. ובשלב שאחרי זה…להציע טיפולי הדברה. סליחה, המרה.

"עולם קטן" עבר מספר גלגולים ביחס שלו לנושא ההומולסבי. בהתחלה, כמו רוב עלוני המגזר, הוא הדיר את רגליו מכל דיון בנושא, מטוב עד רע. הייתה תקופה שהיה ניתן למצוא בו דעות בעד ונגד- הרבה יותר נגד מאשר בעד. ובשנים האחרונות התחיל השלב השלישי- "עולם קטן" התגייס ככוח חלוץ לבלימת הקבלה של הדתיים ההומולסביים בקהילה הדתית. וככל שהשינוי החברתי בקהילה הדתית ברור לעין- כך הרטוריקה נעשית בזויה ומתלהמת יותר. רציתי לכנות את הרשימה על המקקים "עליית מדרגה" – אבל בהקשר הזה נכון יותר יהיה לומר- "הידרדרות נוספת". דבר כזה אפילו קפקא היה מתקשה לדמיין.

לפני שאתייחס לרעיון הכללי של הרשימה, אומר בקצרה מספר מילים את הטענות העובדתיות. ניכר בבירור שהכותב(ים) לא קראו אף אחד מהמחקרים שהם מצטטים. בדיוק כפי שהם לא צפו בסרט הרוסי המוזכר : "מזון בוחר לעצמו קורבן". כי אם הם היו צופים בו, הם היו מגלים, למבוכתם הרבה, שהתרגיל השיווקי שבוצע ברוסיה עודד אנשים לאכול לא את המקקים ( הבלתי אכילים) אלא את החגבים ( ארבה) האהובים על בני העדה התימנית. התברר שאנחנו לא אוכלים את הג'וקים המסוימים האלו לא כי "זה מגעיל", אלא כי לרובנו אבדה המסורת. האפשרות האחרת היא להניח שמשכב זכר מותר רק לתימנים, אבל איכשהו נראה לי שב"עולם קטן" לא התכוונו לזה.

לגבי הטענות ה"מחקריות" ברשימה

  1. פרופ' אבשלום אליצור, בניגוד למוזכר במאמר, מעולם לא ערך מחקרים עצמאיים על נטייה מינית, אלאל סקר את המחקרים הקיימים, מהם ניסה לבקר כמה תפיסות מקובלות. בשנת 2004 פגשתי בו באקראי באוניברסיטת בר אילן והוא ניאות להזמין אותי לקורס שלו ( אפילו מספר פעמים) כדי שאציג את תפיסותיי, החלוקות על תפיסותיו. לאחר מכן הוא עודד אותי לגבש אתן למאמר אקדמי ואף סייע לי בפרסום שלו. כל מי שמעוניין יכול לצפות במצגת שלו ולקרוא את המאמר שלי ולהחליט, ממה הוא משתכנע
  2. פרופ' שמואל טיאנו, מחבר הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" הוא אכן פסיכיאטר ישראלי בכיר אחד ויחיד שהחזיק, לפחות עד לאחרונה, בדעות ותפיסות הומופוביות של ממש. אך גם בספרו, הוא לא הציג כל מחקר, שלו או של אחרים, התומך ביעילות של טיפולים לשינוי נטייה מינית או בטענה ש"נטייה מינית היא בחירה". אולי בהזדמנות זו כדאי להזכיר למערכת של "עולם קטן" שבעולם הגדול של המחקר אין "דעת תורה" ושגם פרופסור גדול וחשוב חייב להביא ראיה לדבריו
  3. לגבי פרופ' רוברט ספיצר, "עולם קטן" הרחיקו לכת עד כדי שקר גלוי ובוטה. ראשית, במחקר שלו שהוא פרסם ב- 2003 הוא מעולם לא ראיין את בנות הזוג של הנחקרים ( כבר אמרנו, שב"עולם קטן" לא קוראים את המחקר המקורי?…אבל חברים, לפחות תשאלו את מי שכן קרא !). שנית, עוד ב- 2003 ספיצר אמר בבירור שמדובר במדגם יוצא דופן של אנשים דתיים מאד ושהוא משוכנע שרוב ההומוסקסואלים לא יוכלו לשנות את נטייתם המינית בטיפול, גם עם התמדה עצומה. למעשה, הוא גם אמר שהוא נוטה להאמין למושאי המחקר שלו, כיוון שהם הציגו תוצאות מאד לא מרשימות ושלדעתו אם הם היו רוצים לשקר, הוא היו מנסים להרשים אותו יותר ( טענת "מיגו" קלאסית ). שנים רבות לאחר פרסום המחקר, כשכולם כבר שכחו ממנו, ספיצר בחר לחזור בו ולהתנצל עליו. זאת, בין היתר, בעקבות הפגישה עם עיתונאי גבריאל ארנה, שעבר טיפולי המרה אצל "הכהן הגדול" של הטיפול הרפראטיבי, ג'וזף ניקולוסי. ניקולוסי אמר להוריו של ארנה: "הבן שלכם לא יהיה גיי בוודאות". עשור מאוחר יותר, אחרי הרבה סבל, הרבה אשפוזים וניסיון אובדני אח, ארנה נישא לבן זוגו. ניקולוסי לא הוזמן לחתונה. לספיצר היה חשוב להבהיר ולהסתייג מכל הטיפולים מהסוג הזה וזה מה שהוא עשה.
  4. על חוסר היעילות והאתיקה של כל טיפולי ההמרה נכתבו ספרים ומאמרים לרוב. אזכיר כאן רק אחד. מרטין סליגמן, אחד הפסיכולוגים החשובים במאה ה- 20 (וגם היום) , נשיא איגוד הפסיכולוגים של ארה"ב בעברו, פרסם בשנת 1993 ספר שכותרתו "מה ניתן לשנות ומה לא " ( What You Can Change And What You Can’t”). בספר הוא בוחן תכונות שונות של הטבע האנושי ובודק, כמה הן ניתנות לשינוי, לפי מיטב הידע המחקרי העדכני. מדובר בשנת 1993- כשהמחקרים הראשונים בלב על גנטיקה ונוירולוגיה של נטייה מינית החלו לצוץ. והם הספיקו לסליגמן- פסיכולוג חוקר מהטובים בעולם- כי להבין ולקבוע בצורה ברורה, שלנטייה המינית האנושית יש ככל הנראה בסיס גנטי ונוירולוגי ושרוב הטיפולים שמכוונים לשינוי משנים את ההתנהגות כלפי חוץ, אך לא את הנטייה עצמה. בניגוד למערכת של עולם קטן, אני מעריך את החוקרים את סמך איכות המחקרים שלהם ולא על סמך נטייתם המינית, אבל אולי כדאי לציין בדרך אגב שמרטין סליגמן אינו פעיל להט"ב, אלא סטרייט יהודי , נשוי ואב לשבעה ילדים.

נחזור למאמר עצמו. מהו המסר הכללי? שקבוצת אנשים רעים ומופקרים בתקשורת ובאקדמיה השתלטה על השיח הציבורי, עושה טרור לכל מי שחושב אחרת ומקמת כך את המזימות הרעות שלה, ועוד מעט יכריחו את כולנו לאכול מנת מקקים בבופה של חתונות גאות ( שימו לב, בדרך כלל הסיפורים על קבוצות זדוניות הזוממות לשלוט על העולם מאחורי הקלעים, הולכים מצוין עם סיפורי ההפחדות על הג'וקים). אחרת, שואלים ב"עולם קטן", איך זה שהחברה, כולל אפילו כמה רבנים, משנים כל כך את דעתם בנושא? כדי להבין את התשובה האמתית לשאלה הזו- ולא את התשובה שמנסים לשווק לנו ב"עולם קטן" ניתן לפנות למבוא לפסיכולוגיה חברתית שלומדים בשנה א' באוניברסיטה- או במגמת פסיכולוגיה בתיכון. תגיעו לפרק "שינוי עמדות". ותקראו, שבני אדם משנים עמדות במקרה שהן מתנגשות עם עמדות שיותר חשובות להם. או בתרגום לשפה אנושית- אם אח שלי, חבר טוב שלי או בן שלי אומרים לי משהו אחד ובמאמר מערכת של "עולם קטן" כתוב משהו אחר…אז אני הולך להאמין לאדם שחשוב לי יותר.

זה התהליך שאותו עובר הציבור הדתי והקהילה הדתית הגאה. אנחנו יוצאים מהארון ובני המשפחה שלנו, חברים שלנו, עמיתים שלנו, שכנים שלנו, מורים ורבנים שלנו- לומדים להכיר אותנו ללא תיווך של הרבנים או כותבי העלונים. הם רואים בנו בני אדם שלמים ולא "סוטים" , "דוחים" או "מקקים". לאחרונה זכיתי להיות באירוע מכונן של הקהילה הדתית הגאה- חתונה של שני חברים צעירים ויקרים. כשעמדתי לים חופתם, הלב שלי התרחב ועלה על גדותיו לא רק מהעוצמה והטוהר של אהבתם, אלא גם מכך שסביבם עמדה חומה בצורה של החברים מהקהילה הדתית הגאה ואת כולם יחד עטפה באהבה המעטפת של הקהילה הדתית התומכת. רבים מהם צעדו אתנו, מאוחר יותר, במצעד הגאווה בירושלים. ואחת מהן, אימא דתית גאה לבן דתי גאה, אף נשאה דברים בעצרת שלאחר המצעד וחתמה אותם בקריאה: "בקיצור, תעשו לנו נכדים".

הקשבתי לדבריה וחשבתי…שזה באמת כבר לא כל כך משנה מה רב כזה או עלון אחר יכתבו. עדיין, חשוב להתפלמס ולחשוף מניפולציות ושקרים. אבל בשורה התחתונה- אנו הולכים ויוצאים, בטיפות שהפכו לנחיל שהפך לנהר- לאור היום וצועדים בדרך, מוקפים באהבה ותמיכה. ומתנגדנו…נראים יותר ויותר כמו…הייצורים הקטנים האלו, שמתחבאים בחריצים של הבלטות ומפחדים לצאת לאור…איך קוראים להם? שכחתי. אני רק רוצה להגיד שאני לא מחבב אותם, אבל לא צריך לפחד מהם. ובטח שלא להדביר.

לקבלת הדומה- תגובה לניר מנוסי

הנה זה בא

בגילון הראשון של כתב העת הישראלי השמרני החדש "השילוח" התפרסם

 מאמרו הנרחב של ניר מנוסי "לאהוב את השונה- מענה לשיח להט"בי

ראיתי זאת כהזדמנות פז לערוך דיון יסודי ומקיף בנושא

כתבתי מאמר תגובה מפורט. יואב שורק, עורך כתב העת, התרשם ממנה לחיוב, אך ביקש לתמצת אותה לכדי תגובה, כלומר מהמאמר המקורי נותר שליש, בלי ביבליוגרפיה והערות השוליים

בגיליון 2 החדש התפרסמו תגובות של אסף ליבוביץ' ושלי

וכעת- המאמר המלא, באדיבות האתר "חברותא"

כן, זה ארוך ועם הרבה מילים. ואני ממליץ מאד לקרוא את הכול, מן ההתחלה ועד הסוף. זהו המאמר המושקע ביותר שלי מאז המאמר ב"אקדמות" , לפני עשור

תודה לאביעד שטיר על העריכה

לנחום אבניאל על פרגון והערות חשובות

ליואב שורק, על הבמה והעריכה

ולניר מנוסי- "עזר כנגדו"

מחכה לתגובותיכם