ארכיון קטגוריה: פולמוסים

של מי הבעיה הזאת?- תגובה לקלמן ליבסקינד

 

    תוצאת תמונה עבור קלמן ליבסקינד  אני במצעד

שלום קלמן

שמי זאב שביידל, אני פעיל בקהילה הדתית הגאה, ורציתי לכתוב לך בעקבות הרשימה שפרסמת תחת כותרת : "די לסתימת הפיות". זה חשוב לי משני טעמים: ראשית, כי אני חולק על כמה מהטיעונים שלך, וחושב שהם מספקים תמונה חלקית ומקוטעת (וכתבת שחשוב לך לקדם שיח בנושא); ושנית, כי לצערי כמה מהיריבים שלך לא מצאו, כפי שצפית, משהו יותר חכם לכתוב לך מלבד להטיח בך שאתה "הומופוב", או אפילו, שומו שמים, "גבר סטרייט לבן ופריווילגי". אז בוא באמת נדבר על זה פעם אחת בלי שנאת חינם ובלי התלהמות.

שתי טענות בפיך: אחת מהותית בנושא של המשפחות הלהט"ביות, ואחת טכנית יותר, לגבי חוסר האיזון בשיח, ניסיון לצנזורה ולסתימת פיות ועיסוק מוגזם בנושא הלהט"בי בכללי. אני מאמין שיש לנו נקודת מוצא דומה: אמונה בשוויון, בחופש הדיבור וחשיבות המשפחה היהודית וזהותה היהודית של ישראל. ומההנחות האלו, אני מגיע למסקנות השונות מאד משלך. אתחיל קודם דווקא בנושא הטכני יותר.

אתה טוען שבנושא הלהט"בי מתקיימת צנזורה ולא ניתן להשמיע דעה אחרת. ראשית, פרסום מאמרך בכפולת סופ"ש של עיתון גדול נוגד מעט את הטענה. אבל מעבר לזה- התקשורת לא מורכבת רק מעיתוני סופ"ש גדולים. היא מורכבת גם מעשרות עלוני סופ"ש שמופצים בכל בית כנסת. ובהם מצויה לרוב רק תמונה אחת ומאד לא מחמיאה של האוכלוסייה ההומולסבית. למשל, בשנה שעברה העלון הנפוץ "עולם קטן" פרסם מאמר אחד שבו השווה בין הומואים ולסביות לג'וקים ומאמר אחר שאמר ש"בעלי נטיות הפוכות מפיצים איידס ואבולה" ( !!!) במשך תקופה ארוכה שלחתי למערכת מאמרי תגובה, שכולם היו כתובים בנימה מאד מנומסת ומכבדת. אף תגובה לא פורסמה ועורך העלון טרח גם להבהיר לי שלא יפרסם שום דבר ממני גם בעתיד. ועוד לא דיברנו על העיתונות החרדית, שבכלל לא כותבת על הקהילה הגאה שום דבר, מטוב עד רע. נכון חוסר איזון אחד אינו מבטל חוסר איזון אחר, אבל את חוזר האיזון השני אתה כלל לא טורח להזכיר והוא מייצר בדיוק את אותו הדבר- הטייה בוטה בשיח.

הלאה. המודעות שהוסרו לפני המצעד הירושלמי. אני אישית ממש לא הרגשתי צורך שהיועצת המשפטית של עיריית ירושלים תגן על הרגשות הגאים שלי, ולא זכור לי שביקשתי ממנה לעשות זאת. אני יכול גם להעיד שהפיד שלי כבר מזמן לא היה מוצף בכל כך הרבה ממים מצחיקים ופרודיים, כמו בעקבות הקמפיין של תנועת "חזון", כך שממש לא בטוח שכל כך רצינו שזה יוסר. בנוסף, כשהגעתי לירושלים ביום המצעד, ראיתי קרוב לפנייה לשדרות מנחם בגין לפחות שלט אחד כזה – ואני משער שהיו עוד. כך שהלובי הגאה הוא לא כזה מהלך אימים וסותם פיות לכולם. ובהזדמנות זו כדאי גם להזכיר, שהעובדה שהסרת השלטים לא נמנעה ע"י בית המשפט, נבעה מכך שעורכי הדין של תנועת "חזון" פנו בטעות לבג"ץ, במקום לבית משפט לעניינים מנהליים. כפי שציינת בצדק, יש לנו במדינה עוד כמה בעיות, חוץ מבעיית להט"ב. למשל, בעיה של עורכי דין לא מקצועיים.

ולדבר המהותי יותר- המשפחות הגאות. נתחיל במעט רקע עובדתי: לפי ארגון "משפחה חדשה", היום גרות בארץ 35.000 זוגות גאים עם ילדים, נכון ל- 2017. 35.000 משפחות גאות. רבבות ילדים בישראל גדלים במשפחות גאות. מספר זה לא כולל זוגות מאותו מין שמגדלים ילדים מנישואין הטרוסקסואליים קודמים. נכון להיום, בכנסת הנוכחית ארבעה חברי הכנסת הם בעלי משפחות גאות- כולל שר המשפטים הממונה ( 3.5 אחוזים). הח"כ החמישי בדרך להורות. ובמקום העבודה שלי- 2 משפחות גאות (אני הרווק הגאה היחיד בצוות) בצוות של 14 (14 אחוזים). אלו לא משפחות ששואלות אם זה בסדר שהן יהיו או לא- הן כבר קיימות. אגב, שתי המשפחות הגאות במקום העבודה שלי נוצרו במהלך 2018, כך שהמספר 35.000 כבר לא עדכני. גם מי שלא חושב אולי שמשפחות אלו הן דבר אידיאלי לכתחילה- חייב לדאוג להסדרת הסטטוס החוקי שלהן, לכך שהן לא יצטרכו לעבור את שבעת מדורי גהינום הביורוקרטיה כדי לקבל צו הורות או לקבל כל הכרה אחרת בהורות שלהם. אם להשוות את זה לבעיות אחרות- אמרנו, שאתה לא אוהב לדבר רק על בעיות של להט"בים- ניתן להמשיל זאת לחוק ההסדרה. למדתי מהרשת שאתה תומך די נלהב בו. וחוק ההסדרה אומר, שיש להשיג הסדרה חוקית ליישובים היהודיים ביו"ש- שגם התומכים בו מודים שהוקמו מלכתחילה בניגוד לחוק- כי היישובים כבר נמצאים שם, כי למה להרוס את הבית ובהרבה מקרים, כי אין תביעות פלשתיניות על השטח. אז מדוע משפחה, שגם אם לא התלהבת ממנה לכתחילה, אבל היא כבר נוצרה, והיא כבר מגדלת ילדים- לא תזכה ל"חוק ההסדרה" משלה ?

אתה טוען ש"בכל מקרה עדיף לילד שהוא יגדל אצל שני הורים ביולוגיים". אבל מה לעשות שיש מציאות שהורות ביולוגית לא יכולה להתממש. אגב, משום מה להרבה אנשים הרבה יותר קל להבין את המציאות ההפוכה- שיש הורים בעלי יכולת ביולוגית להביא ילדים לעולם, אך עם כישורי הורות …איך לומר זאת…מצומצמים למדי. בתור עובד סוציאלי, אני פוגש הורים כאלה כל יום, בערך. איש אינו מציע לשלול מהם את זכותם להורות בשל כך, מלבד מקרים שבהם מדובר בהתעללות והזנחה קיצונית, ואחר התרעות חוזרות ונשנות של שירותי הרווחה. וגם אז, יש עיתונאים שיוצאים בכותרות ענק על "עובדים סוציאליים שחוטפים ילדים מההורים" ( אמרנו , לא רק ללהט"בים יש בעיות, נכון?) אז מה כל כך קשה להבין שיש גם מציאות הפוכה- אנשים בעלי יכולת הורות רגשית מדהימה או לפחות מאד טובה, אך נטולי יכולת ביולוגית. מדוע למנוע מהם להגשים הורות בנתיבים המוכרים עבור זוגות סטרייטים שמתקשים להגשים הורות ביולוגית ?

אתה מדבר על התמיכה חסרת התקדים של הציבור במחאה של הקהילה הגאה, ואומר שאף קבוצה לא זוכה לתמיכה דומה. אין לי עניין להתחיל למדוד מי מסכן יותר. אבל בהחלט יש לי עניין להזכיר, שבכל הסקרים מהשנים האחרונות רואים שיש בארץ רוב מוצק ( גם במגזר היהודי וגם בכלל האוכלוסייה) להכרה מלאה בנישואין חד מיניים ובמשפחות הגאות. כלומר, אם היה נערך משאל עם בנושא, היינו עם שוויון כבר מזמן. כעת, בשיטה הישראלית לא נערכים משאלי עם ולרוב זה מוצדק- דמוקרטיה ייצוגית קיימת בדיוק כדי שלא נצטרך אותם בכל פעם. אבל מה לעשות שהדמוקרטיה הייצוגית בישראל שבויה בידי קבוצות מיעוט שמשמשות לשון מאזניים בין הגושים הפוליטיים ומטילות ווטו על כל התקדמות בנושא ? מה לעשות , חוץ מלפנות לבג"ץ בכל פעם ולקוות לטוב? ושוב לשמוע הרצאות על איך שדיקטטורה שיפוטית בישראל הורסת את הדמוקרטיה ( אלא אם כן צריכים אותה כדי למנוע את הסרת השלטים של תנועת "חזון")? וזאת בהחלט בעיה של עוד הרבה קבוצות בישראל- לא רק של להט"בים.

בכלל, כדי לגרום לשוויון המלא של הקהילה הגאה בישראל, צריך בסך הכול לחוקק שני חוקים. ותתפלא, שניהם לא קשורים כלל ללהט"בים. החוק הראשון- חוק לנישואין אזרחיים, שיכיל בתוכו נישואין גאים ( הגיע זמן שזוג סטרייטים גם יוכל להתחתן בישראל שלא ברבנות). והחוק השני- חוק כשירות הורית, שמתנה את הכשירות לכל סוגי ההורות, ביולוגית, אימוץ או פונדקאות – ביכולת הכלכלית ובמצב הנפשי, ולא בנטייה המינית. תדברו אתנו על מסוגלות הורית שלנו ולא על הנטייה המינית! די כבר להתעסק בלהט"בים! ודרך אגב, וכיוון שגם הזכרת כביכול התנגדות של אנשי מקצוע לפונדקאות עבור הורים גאים- עוד בשנת 2012 ועדת מור יוסף, שכללה בתוכה את אנשי המקצוע הבכירים בארץ בתחום האתיקה, המליצה לפתוח מסלול פונדקאות אלטרואיסטי, שכולל יחידים וזוגות מכל מין. מה קרה עם זה מאז?- כדאי לשאול את שרי הבריאות לדורותיהם!

עוד משהו. בכל פעם שמדברים על ההורות הגאה, נמנעים מלהזכיר את הפיל הגדול בחדר. מה עשו עד עכשיו הומואים ולסביות שהאמינו שהם יכולים להיות הורים טובים? התשובה- הם התחתנו נישואי שקר והסתרה , וגרמו כאב רב, לעצמם ולבנות/בני הזוג. אם אתה רוצה להכיר קצת יותר את הנושא, אני ממליץ לך מאד לקרוא את ספרו החדש של אייל זק "בין היצר ליוצר" על סיפורי חייהם של הומוסקסואלים דתיים הנשואים לנשים. תוכל להבין יותר את הבדיחה הישנה של סטנדאפיסט גיי בארה"ב, ג'ייסון סטיוארט: "אתם, הסטרייטים צריכים להיות הראשונים שתומכים בנישואין גאים! כי אם נוכל להתחתן אחד עם השני- אז נפסיק להתחתן אתכם!"

אז איפה זה משאיר אותנו- אותך ואותי? לאן ממשיכים מכאן? אנחנו ממשיכים לעולם מורכב, שבו מאוד סוער וקר בחוץ, ושבו המשפחה היא עוגן חשוב. והמשפחות שלנו יותר ויותר רוצות אותנו יחד. שלמים, שלווים ומאושרים. עם בני זוג ועם ילדים. ועם מישהו ממשפחתך יצא מהארון, גם אתה קלמן, גבר לבן ימני סטרייט פריבילגי שכמותך- תרצה שהוא יהיה שלם ומאושר, ולא מרוסק, בודד, דכאוני ואובדני. ואז יום אחד הוא יזמין אותך לטקס נישואין עם בן זוגו ( אצלנו בעבודה כל הצוות הגיע, חוץ מהחברה החרדית). ואחר כך- לזבד הבת או לברית/ פדיון הבן ( היה לנו פעמיים כבר, כל הצוות הגיע, כולל החברה החרדית). כי המחאה של הלהטב"ים תפסה כזאת תאוצה לא סתם בגלל הרוח הגבית של התקשורת ( אם הרוח הגבית של התקשורת הייתה קובעת, נתניהו מזמן לא היה ראש ממשלה. סתם, לא קשור, אבל אמרנו שלא מדברים רק על הלהט"בים) . המחאה שלנו תפסה תאוצה בגלל שההורים שלנו, האחים שלנו, המשפחות המורחבות שלנו לוקחים בה חלק. וגם העמיתים לעבודה, החברים מהקהילה והצבא, ידידים ומכרים וסתם אנשים טובים באמצע הקשת שרוצים את המשפחה שלנו גדולה וחזקה ורחבה. הם כולם רוצים לחיות בעולם פתוח, מכיל , אך גם מגובש וסולידרי. כי בעיות הלהט"בים- זה לא בעיות רק של להבט"בים.

טיפולי המרה 2.0

תוצאת תמונה עבור משפחה מפעל חיים

האם בשנת 2019 צריך לכתוב ( עדיין) על טיפולי ההמרה ?

מסתבר שכן

זה מסתבר, כי לאחרונה יש הרבה בלבול בנושא. בין היתר, כי מספרים לנו, ש…כבר אין טיפולי המרה. זה לא קיים. זה משהו שהיה פעם. שהיום יש "טיפולים רגילים" שנועדו "לסייע לאנשים שלא מרוצים מהנטייה המינית שלהם". ממש לאחרונה , התפרסם קובץ מאמרים : "משפחה: מפעל חיים" , שבו מיטב הכותבים , רבנים ואנשי מקצוע מהציונות הדתית, מתייחסים למגוון הנושאים הקשורים למשפחה, והמאמר היחיד שמוקדש לנושא ההומולסבי ( מתוך ה- 88 שמרכיבים את הקובץ), מתייחס ל…טיפולי המרה ( שהוא מכנה אותם טיפולי "רה אורינטציה" ( מאת הרב ארל'ה הראל) ומסביר, מדוע אלו אינם כלל טיפולי המרה. דברים דומים ניתן לקרוא, למשל, בקבוצת פייסבוק "וידויים של קהילה מתמודדת".

אז בואו נעשה רגע סדר.

מצבם של טיפולי המרה , בארץ ובעולם, הוא עגום. אולי ניתן לתאר אותו כשפל מדרגה מוחלט מאז שהם התחילו את קיומם. אף ארגון בריאות נפש מקצועי מיינטסטרימי באף מדינה מפותחת לא מכיר בהם. בשלושים השנים האחרונות הם לא פיתחו אף חידוש תיאורטי רציני ובטח לא פרסמו אף מחקר שמעיד על שיעורי ההצלחה- או הכישלון- שלהם. אין להם אף תכנית להכשרת מטפלים. ובעיקר- מספר המטופלים שלהם הולך ומידלדל, עקב העובדה שגם בקהילות דתיות ושמרניות יש פתיחות וקבלה הולכת וגדלה כלפי חברי הקהילה הגאה. בנוסף, סיפורם של רבים מפליטי ונפגעי ההמרה, שערוריות אתיות הקשורות לבכירי המטפלים ( בשנה האחרונה גם בארץ) תרמו אף הם לעמעום הזוהר. במצב כזה, נדרש שדרוג דחוף ושיפור דרמטי ביחסי הציבור. ובזה בדיוק עוסקים אנשי ההמרה בשנים האחרונות. בהמשך, אציג כמה מהטיעונים הנפוצים שלהם ואבקש לבחון אותם בצורה ביקורתית.

בתור פתיח, אקח את ההלצה ששמעתי ממרצה למשפט פלילי בשנה א' ללימודיי ( ועם חבריי עורכי הדין הסליחה).

מהם שלושת הכללים של עורכי דין?

1. לעולם תכחיש

2. לעולם תדחה ( את הדיון)

3. לעולם תגבה שכר טרחה ( ולא בסדר הזה)

ההכחשה:

כללים אלו מתאימים מאד לדרך פעולה של מטפלי ההמרה העכשויים

ראשית, אמירתם היא "איננו עושים טיפולי המרה". בדומה ל"איננו גזענים / אנטישמים/ מכחישי שואה". כשבוחנים את הטענה, נוכחים לדעת שלרוב הכוונה היא שאינם משתמשים בטכניקות שהיו נפוצות בשנות ה- 70, של מכות חשמל או ניסיון לעורר הקאה וכו". אך טיפולי המרה מעולם לא היו בהכרח קשורים לטכניקה התנהגותית. למעשה, הם מעולם לא היו קשורים לשום דבר מוגדר וברור. תמיד היו אנשי טיפול שונים, מכיוונים שונים ופרספקטיבות תיאורטיות שונות, שהתיימרו לכך שהטיפול אצלם יכול לגרום לשינוי של נטייתו המינית של המטופל מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. ומעולם לא נמצא לדברים אלו בסיס מחקרי. לכן – איש טיפול שלא קורה לעצמו "מטפל המרה", אך המטופלים באים אליו כדי לשנות את נטייתם המינית הוא …מטפל המרה שמכחיש את היותו מטפל המרה.

הדחייה:

טיפול המרה היום חייב להתלוות בדחייה מרבית של כל אפשרות לכל אמירה ברורה לגבי תוכן הטיפול, המתודיקה הטיפולית, הביסוס התיאורטי שלו, ליווי מחקרי ואחוזי ההצלחה. בכלל, כדאי "למרוח" כמה שיותר מלל טיפולי מעורפל ולא להגיד שום דבר ברור. כי את הדבר הברור יכולים לבדוק. ערפול השיח נעשה בצורות שונות, להלן כמה דגימות נפוצות, שממשיכות, בצורה כזו או אחרת, את הטענה "אנו לא עוסקים בטיפולי המרה"

– "זה לא טיפול המרה, זה טיפול פסיכולוגי רגיל". אין דבר כזה, "טיפול פסיכולוגי רגיל" . מאחורי כל טיפול פסיכולוגי יש פרספקטיבה תיאורטית, בסיס מחקרי, רציונל ומטרת הטיפול. לשבת ולדבר על הרגשות "באופן כללי" זו לא מטרה טיפולית . ואם הטיפול הפסיכולוגי ה"רגיל" חותר לשינוי של הנטייה המינית- הוא טיפול המרה

– "הטיפולים של היום זה לא הטיפולים של פעם"- מה זה הטיפולים של היום ומה זה של פעם ובמה הם שונים? אם הכוונה היא, כמו שכתבתי בפסקה הקודמת, שהיום כבר לא נותנים מכות חשמל, זה לא מעיד על שינוי מהותי, אלא רק על הניסיון להמשיך לעשות היום את אשר נעשה פעם, בכלים אחרים.

– "אנחנו בכלל לא מדברים על הנטייה המינית" – אז על מה מדברים? ולאיזו מטרה מדברים על מה שמדברים ? מדברים על טראומה- כי מאמינים שהנטייה המינית נגרמה מהטראומה? מדברים על התמכרות- כי מאמינים שההחלמה מההתמכרות תוביל לשינוי הנטייה המינית? מדברים על הדימוי העצמי הנמוך? על הדימוי הגברי/נשי? מתוך מטרה לתקן שם משהו כדי שהנטייה המינית כבר "תתקן את עצמה"? זה בדיוק העניין- "לא מדברים" על הנטייה המינית, "לא מתמקדים" בה- אבל כל הזמן חושבים עליה.

– "באף טיפול אין 100% הצלחה"- וכמה אחוזי הצלחה יש אצלכם? 0%?

– "אנו לא מבטיחים 100% הצלחה" – וכמה כן ? וכשאין הצלחה- במה תולים זאת? ברצון שאינו מספיק ? ואם אין הצלחה בשינוי הנטייה המינית- האם המטפל יהיה מוכן ללוות את המטופל לגיבוש של זהות הומולסבית בריאה? או שהוא לא מאמין שדבר כזה קיים?

– "טיפולים נעשים ע"י איש מקצוע מוסמך ולפי שיטות טיפוליות מקובלות". אין שיטות טיפול מקובלות לשינוי של נטייה מינית. איש מקצוע שמבצע את הטיפולים האלו, עושה זאת בניגוד לחוות הדעת של ארגוני בריאות הנפש בארץ ובעולם, על אחריותו האישית בלבד וניגוד מוחלט לכללי האתיקה המקצועית.

– גם אין "שיטות טיפול מקובלות" לשינוי הנטייה המינית. למשל, בשנים האחרונות רבים ממטפלי ההמרה נעזרים בשיטה טיפולית של תנועות עיניים- EMDR. זו אכן שיטה מוכרת בעולם הטיפול שאכן הוכיחה את עצמה- בטיפול בטראומה, ועל יעילותה בתחום הזה התפרסמו עשרות, אם לא מאות מחקרים בעולם. לעומת זאת, אין אף מחקר שמראה על היעילות של EMDR לשינוי של נטייה מינית. ישנם כמה מאמרים בהם מטפלי המרה מתארים תיאורי מקרה של שימוש ב- EMDR תוך כדי טיפול המרה- אך לא ברור כלל מה הייתה הוצאה והאם היא החזיקה לאורך זמן.

– הערה חשובה: ארגון המרה עולמי מפרסם כתב עת שנקרא "Journal of Human Sexuality". כרגיל, השם מטעה. זהו לא כתב עת לחקר המיניות האנושית, אלא בטאון פנימי של אנשי ההמרה, שמפרסמים בו את המאמרים של עצמם ( שאף כתב עת רציני אחר לא מוכן לפרסם), ללא כל ביקורת עמיתים – והכול מתמקד רק בזהות להטבית והמאמץ לשנות אותה. בגיליון אחרון, התפרסם משהו חסר תקדים- קבוצה של מטפלי המרה בכירים ומוכרים ביותר ענתה על מקבץ השאלות שהופנה אליה ע"י המטפלים מהקהילה הגאה ( התשובות נערכו ע"י עורך כתב העת, קריסטופר רוזיק, שגם הוסיף להם דיון מסכם). אחד הדברים העולים בבירור מהתשובות זה שלטיפולי ההמרה ( רה אוריינטציה, העצמה מגדרית, רפרטיביים או כל דבר אחר) אין כל בסיס משותף, מחקרי או טיפולי. כל מטפל כזה עושה מה בראש שלו, פחות או יותר. ובמאמר מוסגר- זו גם הסיבה שבגללה קשה עד בלתי אפשרי לאסור על טיפולים אלו בחוק.

והתשלום:

אמרנו- לעולם תגבה שכר טרחה. בואו נפסיק להתבייש ונאמר זאת בבירור- טיפולי ההמרה אינם נעשים בהתנדבות. וזכותו של האדם שמשלם 300-400 ₪ לשעה, לדעת, על מה הוא משלם, מהו הבסיס התיאורטי והמחקרי של הטיפול ומהם אחוזי ההצלחה. בטיפול המודרני, המטופל אינו פסיבי, אלא בא מעמדה של צרכנות מושכלת. ואם הסחורה נראית לו פגומה- הוא לא יקנה.

– מטפל המרה אחד עז מצח במיוחד, ענה לי פעם : "משלמים לי על השימוש שנעשה בזמן שלי". אז התשובה היא שאנשים משלמים לו לא בגלל שהם אוהבים את הטפטים אצלו בקליניקה או כי הקפה שהוא מכין להם טעים במיוחד, אלא כי הם מאמינים שהוא יכול לעזור להם לשנות את נטייתם המינית. ואם הם היו יודעים, מהו סיכויים האמתי לכך- יש להניח שהם היו חושבים על אפיק השקעה נאה יותר למיטב כספם.

אז מה בסוף?

אנשי ההמרה מן הסתם ימשיכו בשלהם. עלינו, הקהילה הגאה, הדתית והכללית, כדאי להתארגן לפי כללי הפעולה הבאים:

– להמשיך ולעשות את מה שניסיתי לעשות ברשימה הזו ובאחרות שפרסמתי. לחשוף את ההנחות התיאורטיות של טיפולי ההמרה, את חוסר העדות המחקרית ליעילות שלהם, ואת חוסר הבסיס התיאורטי והמחקרי

– לחשוף את המניעים של האנשים שמקדמים את טיפולי ההמרה: רבנים , ארגונים חוץ פרלמנטריים שנלחמים נגד הקהילה הגאה ( "בוחרים במשפחה", "חזון" ) ופוליטיקאים אנטרסנטים ( מוטי יוגב )

– להימנע בשום פנים ואופן מהתקפה על האנשים הפונים לטיפול המרה, מהלחץ המשפחתי, הקהילתי, או מתחושת הקונפליקט הדתי שאינו בא על פתרונו. אני ועוד פעילים רבים בקהילה הגאה היינו שם- ניסינו לשנות את עצמינו ככל שיכולנו. ואני של היום אינו רוצה ואינו מעוניין לזרוק אבן באני של אתמול

– עבור אלו, חשוב וצריך להעמיד כמה שיותר חלופות- מסגרות טיפול מקצועי, בהם אנשי טיפול, דתיים וחילוניים, סטרייטים ולהט"בים, יוכלו לעשות עבודה טיפולית סביב הקונפליקטים הדתיים שבקיום הדתי הלהט"בי, את המשברים האישיים, את המצוקות הרגשיות הנלוות ( טראומה/ התמכרות/ חרדה/ דיכאון/ אובססיה/ משבר רגשי-רוחני וכו) באווירה לא שיפוטית ולא מכוונת לתוצאה גזורה מראש.

בעולם כזה, שכר הטרחה שאנשי ההמרה ה"משודרגים" יוכלו לגבות מאתנו יהיה נמוך, עד בלתי משתלם.

רב לך !

רב זייני

פניה לרב זייני

לרב פרופ' אליהו רחמים זיני שלום

שמי זאב שביידל, אני חוזר בתשובה, איש טיפול, וחבר בקהילה הדתית הגאה. מעולם לא פניתי אליך בכתב, למרות שהייתה בינינו נקודת השקה אחת, לפני שנים רבות, אותה אזכיר בהמשך.

במהלך השנים, הייתי רגיל לראות באופן אוטומטי את שמך חתום מתחת לכל גילוי דעת או הצהרה הומופובית ( כגון גיבוי לרב לוינשטיין, לרופא ההומופוב ד"ר סודי נמיר, או התנגדות לגילוי דעת ליברלי ואנושי של רבני "בית הלל"). לכן, הפעם באמת הופתעתי לראות כי שמך הושמט מרשימת החותמים להגנתו של הרב שטרן – שאילו הקהילה הדתית הגאה כבר התייחסה. מהרשימה שפרסת ב"סרוגים" התברר, שלדעתך מכתב הרבנים ודבריו של הרב טאו אינם הומופובים דיים, ומאשימים את הלהט"בים הדתיים רק בהרס המשפחה, ולא בהרס החברה והיקום כולו. נראה כי גם בהומופוביה יש המהדרין, המהדרין מן המהדרין, גלאט כשר, וכל המרבה הרי זה משובח.

קצפך יצא הפעם על אנשי חמ"ד שמנסים, לאט ובעדינות, להכיר את סיפורי החיים של להט"בים דתיים, כדי להבין את המצוקות של תלמידיהם. אתה מאשים אותם בנמיכות רוח בפני הפקרות מערבית ואהרן ברק ( הוא לא קשור, אבל סתם יש הזדמנות לבעוט בו ). אז בתור פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אני רוצה לספר לך, רב ד"ר אליהו זייני, שזה קורה באשמתך ! באשמתך ובאשמת הרבנים שכמותך, חותמי המכתבים למיניהם. לפני כעשר וחצי, חבריי ואני התחלנו להיפגש עם הרבנים ולעורר מודעות. לא היו לנו אז דעות נחרצות או מטרה מאד ברורה. רצינו בעיקר להיפגש ולשמוע, מה יש לרבנים להציע. רובנו גם יישמנו עם כל המרץ וכל המאמץ את כל ההמלצות וההצעות של מורנו ורבותינו. והיום, כעבור עשור וחצי, בערך, מאז שהומואים ולסביות דתיים התחילו לצאת מהארון, ניתן לסכם את ההתמודדות של רבני הציונות הדתית ( ושלך ) עם נושא הדתיים ההומולסביים במילה אחת- כישלון מוחלט. זה לא ציון "מספיק בקושי"- זה נכשל ! גם במועד ב' ומועד ג'.

כל מה שאתה ורבנים אחרים היו מסוגלים להציע לנו – הדחקה, חיים בארון, נישואי שקר והסתרה, טיפולי המרה ונישואין עם לסביות – התגלה ככישלון נחרץ. רובנו המוחלט לא הצליח בכך, הנישואין התפרקו, הדיכאונות גברו, חוסר התפקוד חגג, המשברים האישיים העמיקו – והחלום המתוק של בית כשר ונאמן בישראל רק הלך והתרחק.

לכן, כעבור אי אלו שנים, הבנו ש"אין הדבר תלוי, אלא בנו". וכך הקמנו את הקהילה הדתית הגאה. ותמכנו אחד בשני, וגדלנו, ויצאנו מהארון מול ההורים, המשפחות, החברים, הקהילות, הרבנים – וכל הציבור הדתי כולו. בשנים האחרונות, אנו צועדים בגאווה ובראש מורם , במיוחד במצעד בירושלים, כחברי הקהילה הדתית הגאה – ומוקפים במעטפת וחיבוק של קהילה דתית סטרייטית תומכת.

זה לא שליציאה מהארון שלנו לא היו מחירים. ופה אני רוצה לחזור להשקה שהייתה לנו לפני שנים. יצאתי מהארון לפני חבר טוב ( כך חשבתי בטעות ) , שהיה תלמיד בטכניון, וגם חיתנת אותו. הייתי בחתונה, שמחתי בשמחתו, רקדתי עד דלא ידע וגם ביקשתי ממנו ברכה לזיווג הגון. מה לעשות שהדבר לא הסתייע. אך האמנתי שהחבר הוא חבר טוב, כאמור, לכן כעבור מספר שנים, כשהתחלתי לצאת מהארון, נחשפתי גם מולו. אז החדשות הרעות הן, שאתה המלצת לו לנתק איתי את הקשר, כל עוד "לא אחזור בי מדרכי הרעה", וכך הוא עשה. וגם זו לטובה. והחדשות הטובות הן, שרוב חבריי הדתיים החליטו לקבל אותי כפי שאני ולא לשאול אותך. וגם לא רב הומופוב אחר.

אספר לך עוד משהו. לאחרונה ממש נערך בירושלים אירוע של קהילה דתית גאה – הורים וילדים. זה היה פורום מרגש מאד, שבו הורים של דתיים הומולסביים ישבו יחד אתנו, הילדים שלהם, ודיברו אתנו על החיים ועל הקבלה. חלק מהזמן היה להם קשה. חלק מהזמן לא הסכמנו על הכול. וטוב שכך. אבל העיקר היה שם- הרצון האמתי של ההורים להכיל ולהקשיב לילדים שלהם. והרצון שלנו להקשיב להורים. ולא להקשיב לך -ולשכמותך. וזו ההבנה שלי, כפעיל דתי גאה, ושל כולנו – כפעילים. פעם האמנו שאנו צריכים לשכנע אותך ואת שכמותך לשנות את דעתך. היום- אנו מאמינים שאנו צריכים לגרום לכמה שיותר אנשים, הורים, חברים, אחים ומחנכים פשוט לא להקשיב לך. בינתיים, נראה שדי מצליח לנו. וגם אנשי החינוך הדתי מתחילים להבין, שהם לא יגיעו רחוק אם הם יקשיבו לך. כי הם, בשונה ממך, מתעסקים לא בתיאוריות מופשטות ומספרים מתמטיים, אלא בתלמידים אמתיים עם מצוקות אמתיות. ולכן גם הם בוחרים היום להקשיב לנו. וזו גם הסיבה שאתה נלחץ כל כך.

אז רב זייני, אני לא מבקש ממך דבר. לא רוצה את האהבה שלך ולא את החיבוק. כלשונו של הסופר אנדרה ז'יד , אני מעדיף שתשנא אותי בשל מה שאני, מאשר שתאהב אותי בשל מה שאני לא. וביום חמישי הקרוב אצעד ברחובות בירתנו ירושלים, יחד עם חבריי ותומכיי, למען קבלת האחר ואהבת ישראל האמתית. כפי שלימד אותנו הרב קוק. כפי שלימד אותנו מורך הגדול, עמנואל לוינס. לא ננסה לגייס אותך לשורות שלנו. פשוט נשאיר אותך גנרל בלי צבא, ששופך את מררתו על המקלדת.

עלה נעלה לירושלים

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

דיון אתי- פניה לרב הראל

תוצאת תמונה עבור זאב שביידל  תוצאת תמונה עבור ארלה הראל

לכבוד

הרב אהרון הראל

יו"ר ועדת אתיקה של ארגון "כמוך"

שלום וברכה

שמי זאב שביידל. אני איש טיפול ופעיל בקהילה הדתית הגאה. פניתי אליך בכתב מספר פעמים בעבר ופעם אחת אף נפגשנו, בפאנל של "כנס ירושלים" ב- 2015. אז לא ממש יכולנו לפתח שיחה וקרו מאז גם לא מעט התפתחויות, בקהילה הדתית הגאה ובכלל . לאחרונה רואיינת באתר של "ערוץ שבע" בתור יו"ר ועדת האתיקה של ארגון "כמוך"- הומואים דתיים אורתודוקסיים. בהקשר לראיון זה, אשמח להכיר את דעתך במספר סוגיות אתיות העומדות על הפרק- ולבקש העמקה נוספת בדעותיך בסוגיות השונות.

– ראשית, הבנתי מדבריך שאתה רואה במחאת הלהט"ב האחרונה פעולה לא לגיטימית, כיוון שאינה נעשית במסגרת של פעילות פוליטית. בעיניי זו עמדה תמוהה, כי מחאה ציבורית היא אחד מכלי היסוד של דמוקרטיה. אגב, בהקשר הזה, האם גם ההפגנות נגד ההתנתקות, ששטפו את כל הארץ לפני 13 שנה, היו פסולות בעיניך ?

– לא נדרשת לנושא של פונדקאות ואמרת שאינך מומחה בעניין. בתור מומחה לאתיקה, אני מעריך שתתעניין במסקנות של ועדת מור-יוסף, שישבה בשנת 2012 והגישה דו"ח עם המלצה להקים מסלול של פונדקאות אלטרואיסטית שיהיה נגיש לכל- זוגות סטרייטים ולהט"בים וגם בודדים. ישבו בוועדה המומחים הגדולים בארץ בתחום האתיקה, כמו גם פקידת סעד ראשית של משרד הרווחה. מהי דעתך בנושא ?

– ציינת שאתה כועס על סתימת הפיות הבלתי דמוקרטית, שחלק מפעילי להט"ב מנסים ליישם ונפגעת כשהיה ניסיון למנוע ממך לדבר במוסד אקדמי כלשהו. אני שותף לחלוטין להתקוממות שלך נגד סתימת הפיות. בהקשר הזה, אשמח לשמוע את דעתך על אודות העלון "עולם קטן", שבמשך תקופה ארוכה עסוק בהפצת מידע כוזב ומעוות על נטייה מינית ועל טיפולי המרה, ונמנע בעקביות מלפרסם את דברי הביקורת שלי, שמנוסחים לעולם בצורה מדויקת ובלתי מתלהמת. בנוסף, בשנה שעברה ארגון רבני הקהילות ערך כנס שהוקדש לנושא של טיפולי המרה. פעילי הקהילה הדתית הגאה, שיש להם מן הסתם עניין רב בנושא, לא הורשו להיכנס פנימה, אפילו אחרי שהם הביעו מוכנות להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם. היית אחד הדוברים בכנס. האם לא במניעת כניסתם בכך סתימת פיות פסולה, לשיטתך ?

אמרת בראיון, שהרבנים מאוחדים בהתנגדותם להומופוביה. בשבת האחרונה מוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" פרסם כתבה מהכנס של "עזים בקדושה". בכתבה הובאו, בין היתר, דבריו של הרב חננאל אתרוג, שאמר את הדברים הבאים : "כשאין קדושה וברית הכול מאוד אלים. החיה בתוכי כופה אותי. קחו למשל את התנועה של הלהט"בים. לא רק בתורה כתוב שזה תועבה, בנפש של כל אחד כתוב שזה תועבה. מצעדי הגאווה לא יעזרו להם כי הם נלחמים נגד הנפש. יש כאילו חום וחיבוק אבל אין שם כלום, כל אחד מנצל את השני והוא קרוע בתוכו בזיוף אדיר". בהמשך, הפסיכולוג אליהו אקרמן, שישב יחד אתנו בפאנל בכנס ירושלים, הציג מצגת שבה הומוסקסואליות נמצאה תחת הכותרת : "סטיות והפרעות נפשיות" וכרוכה ביחד עם אונס ופדופיליה ! מהי דעתך על דברי בלע הומופוביים שכאלה, כמושמעים ע"י רב וע"י איש טיפול ?

בהמשך, אליהו אקרמן המליץ שלא להפנות לפסיכולוג חילוני ואף לא לפסיכולוג דתי עם גישה דתית שונה. מה אתה חושב מבחינה אתית על פסילה מקצועית של אדם בשל דתו ? מה היית אומר על איש טיפול שאומר לא ללכת לפסיכולוג דתי ?

ברשותך, אציג דילמה אתית מעט יותר כללית, הקשורה לתקשורת. לאחרונה, עיתון "הארץ" פרסם כתבה על מחאת המתנחלים. במרכז הכתבה היה ארגון "זזים מכאן- המתנחלים נגד הכיבוש". זהו ארגון שפועל לעידוד הגירה יהודית מיהודה ושומרון. חבריו חוששים לפעול שם בגלוי ולכן איש מהם לא התראיין. אך רואיין היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד, פעיל ותיק נגד אכלוס יהודי ביו"ש. הוא אמר שהוא לא נגד המתנחלים, אך שרובם סובלים ממצוקה קשה עקב היותם מעורבים בכיבוש בלתי מוסרי וטראומטי ורוצים לעזוב, אך נמנעים מכך עקב הלחץ של מועצת יש"ע, גוף כוחני, אינטרסנטי ואלים. מועצת יש"ע או כל גוף אחר לא רואיינו ולא התבקשו להגיב. מה דעתך על האתיקה המקצועית במקרה הזה ?

אומר בכנות, שהמקרה הקודם לא קרה מעולם. פשוט הוא מזכיר לי סיטואציה שבה אתר דתי מסקר את מחאת להט"ב, מראיין נציג של ארגון שאיש מחבריו, כולל היו"ר, אינו מוכן להתראיין בגלוי, ולא מציג אף תגובה של אף פעיל להט"ב לדברים. זה אתי בעיניך ?

ודבר אחרון. יש בפיך הרבה דברי ביקורת ותוכחות כלפי הקהילה הדתית הגאה. איני מאמין שמשהו מהדברים שאמרתי יכול לשנות את דעתך בנידון. אך אני סבור שאתה גם מודע לעובדה, שרבים מאד מהפעילים בקהילה הדתית הגאה ( כולל אותי ) הם בוגרים של טיפולי המרה כושלים, נישואין שהתפרקו, תקוות לנישואין עם לסבית שהכזיבו, וניסיונות לחיים בודדים שהובילו לדיכאון וגבו הרבה מחירים רגשיים בלתי נסבלים. אנו פועלים במקום שבו ההנהגה הרבנית הנוכחית של הציונות הדתית כשלה כליל- מתן מענה מערכתי כולל למצוקה של הלהט"בים הדתיים. לאחר שחיכינו שנים רבות והפתרון בושש להגיע – התחלנו לחפש פתרונות ולמצוא מסגרות בכוחות עצמנו. אני מבין שזה לא מקובל עליך. אבל, מבחינה אתית ומוסרית, אולי נגיע להסכם פשרה, שבמסגרתו אנחנו לא נתקוף אותך וניתן לך לטפל באלו שמעוניינים להמשיך ולהישאר בארון או בטיפולי המרה- ובתמורה אתה לא תבקר ולא תתקוף אותנו, כשאנו מנסים לתקן במקום שבו כשלת ?

בציפייה להמשך דיון פורה

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

מכתב לסמוטריץ

IMG_3308.jpg

לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שלום

שמי זאב שביידל. כמוך, אני נמנה עם הציונות הדתית. שלא כמוך, אני איש טיפול במקצוע ופעיל מזה שנים בקהילה הדתית הגאה. אני עוקב הרבה זמן אחרי התבטאויות שונות שלך ועד עכשיו לא הגבתי- אך דבריך בכנס שנערך בישיבה בשדרות על "המשפחה היהודית מול התעמולה הלהט"בית" עוררו אותי לכתוב כמה דברים. בתחילת דבריך אמרת ש"חשוב שנמשיך להתווכח בכבוד" – וכיוון שבכנס עצמו לא ניתן ביטוי למגוון הדעות, אבקש להתייחס לדבריך.

ראשית, יש לנו בהחלט מכנה ערכי משותף. זו ההזדהות של שנינו עם הזהות היהודית ועם מדינת ישראל. זו האמונה של שנינו בערכה העצום של המשפחה ובתרומתה לשלומו ורווחתו של הפרט ושל החברה. אני מסכים אתך גם שהמשפחה היא המקור של זהות, אחריות ומחויבות. וגם מסכים לאמונה שמן הראוי לנהל דיון מוסרי וערכי בשאלה אלו צורות משפחה הן ראויות ואלו לא. חלק מחבריי בקהילה הגאה זנחו זה מכבר דיון ושיח מוסרי ועברו לדבר רק על חירויות וזכויות. בעיניי זו טעות חמורה. ולכן בדבריי הבאים אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס את הטענה בה אני חולק עליך. והיא- שמדינת ישראל חייבת לתמוך בזוגיות ומשפחות חד מיניות ולחזק אותן, וגם אתה באופן אישי מחויב לעשות זאת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת האחריות הממלכתית. כלומר, שעמדתך הנוכחית אינה מוסרית וגם חסרת אחריות.

אני מחובר מאד להומור היהודי לדורותיו ולכן אפתח בהלצה יהודית טובה. מעשה בקבצן מעיירה קטנה, שהיה תלמיד חכם והתבייש להזדקק לבריות. פעם אחת הוא הגיע לרב העיירה, וכיוון שהתבייש לפשוט יד, אמר שיש לו סוגיה בלימוד תורה שהוא מתקשה בה. מצד אחד, שולחן ערוך מצווה שאדם יכבד את השבת ואת החג בבשר, ביין ובמיטב מאכלים. ומצד שני- התורה אוסרת לגנוב. והוא לא מבין, כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה. הבין הרב את הרמז, פרש מפה על השולחן ושם עליה מכל טוב. אמר לו- הנה התירוץ לשאלתך.

לאורך ההרצאה שלך, בצלאל, הרגשתי בדבריך שאתה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו ושהמצב האידיאלי שאתה חותר אליו, אינו ברור אפילו לך. אתה לועג לח"כ מרב מיכאלי על כך שאינה גרה ביחד עם בן זוגה ליאור שליין ואינה מביאה ילדים לעולם. ורואה בכך חגיגה קיצונית של אינדיבידואליזם ואנכיות. ומצד שני- כשזוג גברים או זוג נשים מבקשים לעשות בדיוק את זה, להתחייב לחיים המשותפים ולהביא ילדים לעולם – אתה בדיוק מתנגד לזה ולא רוצה שהמדינה תכיר בזה. כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה ?

בצלאל, אתה בטח יודע שכבר היום חיים במדינת ישראל רבבות זוגות של נשים וגברים, ואלפים מהם כבר מגדלים ילדים, עם כל הקושי הכרוך בכך. בצוות הקטן במקום העבודה שבו אני עובד, יש זוג נשים שכבר הגשים הורות וזוג גברים שנמצאים כעת בעיצומו של תהליך פונדקאות ארוך ומתיש בחו"ל. תהליך הדומה לזה שעבר חברך לקואליציה ח"כ אמיר אוחנה. מאות ואלפי משפחות הומולסביות חדשות הן בדרך. משפחות שלנו הן כבר מזמן לא נוף של "צפון תל אביב" , אלא נמצאות ומוקמות בכל מקום, כולל ביישוב שלך, קדומים. כיצד אתה רוצה להשאיר אותן ללא הכרה רשמית וללא תמיכה מתאימה של כל רשויות המדינה ? גם אם הן הוקמו, לדעתך, בניגוד להלכה …בוא, בצלאל, אתה אחד המקדמים היותר נמרצים של "חוק ההסדרים", שלפיו בניין או יישוב לא חוקי צריך להישאר במקום ולהתפתח "כי הוא כבר שם". אז גם אלפי משפחות הומולסביות "כבר שם". מה אתה עושה כדי לחזק אותן ? הבתים יותר חשובים מבני אדם ?

עוד דבר. לאחרונה הצצתי במצע המפלגה שלך, "איחוד לאומי" והבנתי שיש כוונה לחזק את המשפחה, כולל מימון ממלכתי לטיפול וייעוץ זוגי. בתור איש טיפול אני מברך מכל הלב על החלק הזה במצע. אני אף מציע לך ( ולמפלגתך ) להרחיב זאת גם לייעוץ בתחום הדרכה הורית. בזמנו, קראתי בהתרגשות גדולה את הראיון שלך לעיתון "בשבע", בו סיפרת כיצד אתה בעצמך נזקקת לטיפול זוגי, עקב הקשיים שהתגלו לאחר הנישואין. אבל אז ראיתי שבו זמנית המפלגה שלך מנסה לפעול להיעדר כל הכרה רשמית של זוגיות הומולסבית ( אגב, עמדה שלמיטב הבנתי אינה תואמת את עמדתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ). אז כדאי שתדע, בצלאל, שבקרב כל המקצועות הטיפוליים בישראל ( ובעולם) יש אחוז גבוה מאד של חברי הקהילה הגאה ( ויש לי את הכבוד להיות אחד מהם. אה, שכחתי, ואני גם קבן מילואים, נעים מאד). ולכן אם יוקם מערך ממלכתי של טיפול זוגי מסובסד, מן הסתם גם בו תהיה מוכחות מסיבית של הקהילה הגאה. האם אתה מעלה בדעתך שאנו רק נעניק את השירות הזה ולא נהנה ממנו ? ואם תחשוב להקים מערך כזה על טהרת הסטרייטים בלבד- אז תחכה לך הפתעה אחרת. רוב אנשי הטיפול הסטרייטים שאני מכיר, דתיים כחילוניים, לא ישתפו אתך פעולה. אז גם לך כדאי לדאוג לשוויון שלנו מול החוק.

הזכרת בדבריך חוקרת שגילתה כי "90% מהזוגות החד מיניים מתגרשים" , אמרת ש"המחקר שלה נגנז" וש"ברור גם ככה שזוגיות של גבר עם גבר לא יכולה לעבוד, כי רק הנשים יכולות להכיל את הדפיקויות שלנו". יש לי כמה דברים לומר לך על זה. קודם כל, חבל שלא ציינת את שמה של החוקרת או את הדרך ליצור קשר אתה. הנתון שהזכרת מעורר אצלי כמה שאלות. איך היא אספה את המדגם ? תוך כמה זמן היא בדקה את הגירושין? אילו עוד מדדים היא בדקה ? האם היא בדקה רק הומואים או גם לסביות ? האם אחוז הגירושין ביניהם היה זהה? ואני אגיד לך למה אני שואל את כל השאלות האלו- כי פשוט לא מסתדר לי בהיגיון, איך כל הזוגות ההומולסביים שאני מכיר שייכים ל10% שלא מתגרש ?!

אם מעניין אותך דעות של מומחים וחוקרים- אז יש לי בשבילך מחקרים מעולים שלא נגנזו. אם תשאל כל מטפל זוגי שאתה מכיר, מיהו חוקר הזוגיות החשוב והבכיר ביותר בעולם, לפחות תשעה מתוך עזרה ינקבו בשמו של ג'ון גוטמן, או בשמו העברי המלא, ג'ון מרדכי גוטמן ( אגב, יהודי שומר מצוות ). הוא חקר זוגות סטרייטים לצד זוגות גייז ופרסם את המחקרים הטובים בעולם בנושא. הוא מצא שבכמה תחומים, כולל תקשורת זוגית וחלוקת העבודה בבית, זוגות גאים מצטיינים ולזוגות סטרייטים יש מה ללמוד מהם. מומחית אחרת, רות וסטהיימר, המטפלת המינית היהודייה המפורסמת ביותר בעולם, גם אמרה לאחרונה בראיון שזוגיות גאה יכולה לעבוד מצוין- לעומת זוגיות פוליגמית, שלא יכולה לעבוד אף פעם.

בכלל בצלאל, כדאי שלפני שאתה מצטט מחקר, תקרא אותו ותבין על מה הוא מדבר. אחרת אתה עלול להיות מובך. אולי אתה זוכר את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? היא גם ציטטה פעם איזה נתון שהיא כנראה לא הבינה, אבל יצא לה שרוב ההומוסקסואלים מתאבדים לפני גיל ארבעים. גם אני וגם אמיר אוחנה מפריכים את ה"נתון" הזה כבר שנתיים ( אמיר מבוגר ממני בחודש ). כך שתבדוק לפני הציטוט, שלא יהיו מבוכות.

ואם כבר מדברים על מבוכות …כשאתה אומר ש"רק נשים יכולות להכיל את כל הדפיקויות שלנו" … איך אני אגיד את זה …אתה כנראה ממש לא מחשיב את האינטלגנציה של נשים, אם אתה מתחנף אליהן בצורה כה גסה ומגושמת. אני מקווה, בשבילך, שרויטל לא שמעה את זה.

ואם כבר הגענו למשפחה שלך. ניכר בהחלט שאתה מאד מחובר למשפחה שלך ומאד אוהב אותה. שהיא מהווה עבורך את הנמל הבטוח ואת העוגן. אתה קשור ממך לאשתך רויטל ולחמשת הבנים שלך, "חמישה אינדיאנים חמודים" , כפי שקראת להם כשדיברת בתיכון "בליך" ולבתך שנולדה לך כבר בהיותך חבר כנסת. אז בהקשר הזה, תרשה לי להכיר לך עוד נתון מהמחקרים שלא נגנזו. אחת העובדות היותר מבוססות מבחינה מחקרית היא שנטייה מינית של גברים מושפעת מסדר הלידה, כאשר כל בן שנולד מגביר את הסיכוי שזה שנולד אחריו יהיה הומוסקסואל ! התוצאה הזו יצאה ב- 14 מתוך 14 מדגמים שונים ! במילים אחרות, כשיש חמישה בנים אחד אחרי השני …הסיכוי של הצעירים לצאת מהארון בשלב כלשהו מתחיל להיות גבוה. זה לא שאני מאחל לך זאת, אבל אלו הנתונים שכדאי שתיקח בחשבון. אז עצתי הראשונה היא- אם מי מילדיך ייצא מהארון, בשום אופן לא ללכת אתו לטיפולי המרה. לא בשבילם- בשבילך. אני מכיר את המטפלים האלו – תהיה להם מראש תיאוריה שתאשים אותך. "האב היה נעדר מהבית רוב הזמן עקב פעילות ציבורית, לכן הילד גדל עם חסך בדמות אב, לכן הוא פיתח משיכה לגברים, וכו". אגב, אם הבת שלך תצא מהארון, שוב ניתן יהיה להאשים אותך כי "סיפרת לה שהתפקיד של האישה זה להכיל כל היום דפיקויות של גבר. איזו אישה תהיה מכנה לזה? אולי עדיף כבר עם אישה?"

ובנימה יותר רצינית- בצלאל, איזו חברה אתה רוצה לבנות כאן? איזו חברה אנחנו רוצים לבנות? גם אם איש מילדיך לא ייצא מהארון- כל ילד וילדה או גבר או אישה שיוצאים מהארון, הם ילדים של מישהו? באיזה עולם הם יחיו ? מי יספק להם את העוגן הבטוח לחזור אליו הביתה, את הכתף להניח עליה את הראש, את חום החיבוק ואת צהלת חדר הילדים? ואיך מדינת ישראל תתייחס לכל הזוגות והמשפחות האלו ? איך היא תמנע ניצול ? איך היא תחנך לזוגיות והורות אחראית ? האם היא פשוט תתעלם מחמישה אחוז באוכלוסייה והם יחיו בלי סטטוס ? וילדיהם ? ושוב- אני מבין שזו מציאות שאתה אולי לא מתלהב ממנה…אבל מציאות דומה אחרת אתה מתאמץ מאד להסדיר ! אז למה לא כאן ?

לסיום אומר לך בכנות, בצלאל, שאני אופטימי. לאו דווקא אישית לגביך – אני נוטה להעריך ששום דבר ממה שכתבתי או יכולתי לכתוב לא יכול לשנות את עמדתך הגזורה מראש ( ואתה מוזמן להפתיע אותי לטובה). אך אני אופטימי בהחלט לגבי החברה הישראלית, החברה הציונית דתית והקהילה הגאה בתוכה. אנו חיים באזרחים שווי חובות ואנו נחושים להיות שווי זכויות לגמרי, כולל הכרה חוקית מלאה בזוגיות ובהורות שלנו. אנו נחושים ואנו נשיג זאת. את רוב החברה הכללית כבר הצלחנו לשכנע ( ע"ע אמיר אוחנה). בציונות הדתית, כרגע הצלחנו לשכנע בערך חצי- ואני מאמין שנצליח עם 75% בערך. כי אנחנו בונים חברה שבה לכל אחד, בלי קשר לנטייתו המינית, יהיה מקום משפחתי חם, אוהב ויציב. זו חברה שגם אם אתה מתנגד לה- לילדיך ולנכדיך שיבואו, יהיה הרבה יותר נעים לחיות בה. ולכן מאד יכול להיות, שיום אחד אתה גם תגיד לו לי ולחבריי מהקהילה הגאה הדתית על כל מה שאנו עושים היום. אז שאנחנו נמשיך להתווכח אתך- אבל במקביל, נמשיך ולקדם ולבנות את הדברים שאנו מאמינים בהם. לנו, כמו לך, אין ארץ אחרת. רוצה להצטרף ?

בברכה,זאב שביידל, ציוני דתי גאה