ארכיון קטגוריה: פולמוסים

רב לך !

רב זייני

פניה לרב זייני

לרב פרופ' אליהו רחמים זיני שלום

שמי זאב שביידל, אני חוזר בתשובה, איש טיפול, וחבר בקהילה הדתית הגאה. מעולם לא פניתי אליך בכתב, למרות שהייתה בינינו נקודת השקה אחת, לפני שנים רבות, אותה אזכיר בהמשך.

במהלך השנים, הייתי רגיל לראות באופן אוטומטי את שמך חתום מתחת לכל גילוי דעת או הצהרה הומופובית ( כגון גיבוי לרב לוינשטיין, לרופא ההומופוב ד"ר סודי נמיר, או התנגדות לגילוי דעת ליברלי ואנושי של רבני "בית הלל"). לכן, הפעם באמת הופתעתי לראות כי שמך הושמט מרשימת החותמים להגנתו של הרב שטרן – שאילו הקהילה הדתית הגאה כבר התייחסה. מהרשימה שפרסת ב"סרוגים" התברר, שלדעתך מכתב הרבנים ודבריו של הרב טאו אינם הומופובים דיים, ומאשימים את הלהט"בים הדתיים רק בהרס המשפחה, ולא בהרס החברה והיקום כולו. נראה כי גם בהומופוביה יש המהדרין, המהדרין מן המהדרין, גלאט כשר, וכל המרבה הרי זה משובח.

קצפך יצא הפעם על אנשי חמ"ד שמנסים, לאט ובעדינות, להכיר את סיפורי החיים של להט"בים דתיים, כדי להבין את המצוקות של תלמידיהם. אתה מאשים אותם בנמיכות רוח בפני הפקרות מערבית ואהרן ברק ( הוא לא קשור, אבל סתם יש הזדמנות לבעוט בו ). אז בתור פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אני רוצה לספר לך, רב ד"ר אליהו זייני, שזה קורה באשמתך ! באשמתך ובאשמת הרבנים שכמותך, חותמי המכתבים למיניהם. לפני כעשר וחצי, חבריי ואני התחלנו להיפגש עם הרבנים ולעורר מודעות. לא היו לנו אז דעות נחרצות או מטרה מאד ברורה. רצינו בעיקר להיפגש ולשמוע, מה יש לרבנים להציע. רובנו גם יישמנו עם כל המרץ וכל המאמץ את כל ההמלצות וההצעות של מורנו ורבותינו. והיום, כעבור עשור וחצי, בערך, מאז שהומואים ולסביות דתיים התחילו לצאת מהארון, ניתן לסכם את ההתמודדות של רבני הציונות הדתית ( ושלך ) עם נושא הדתיים ההומולסביים במילה אחת- כישלון מוחלט. זה לא ציון "מספיק בקושי"- זה נכשל ! גם במועד ב' ומועד ג'.

כל מה שאתה ורבנים אחרים היו מסוגלים להציע לנו – הדחקה, חיים בארון, נישואי שקר והסתרה, טיפולי המרה ונישואין עם לסביות – התגלה ככישלון נחרץ. רובנו המוחלט לא הצליח בכך, הנישואין התפרקו, הדיכאונות גברו, חוסר התפקוד חגג, המשברים האישיים העמיקו – והחלום המתוק של בית כשר ונאמן בישראל רק הלך והתרחק.

לכן, כעבור אי אלו שנים, הבנו ש"אין הדבר תלוי, אלא בנו". וכך הקמנו את הקהילה הדתית הגאה. ותמכנו אחד בשני, וגדלנו, ויצאנו מהארון מול ההורים, המשפחות, החברים, הקהילות, הרבנים – וכל הציבור הדתי כולו. בשנים האחרונות, אנו צועדים בגאווה ובראש מורם , במיוחד במצעד בירושלים, כחברי הקהילה הדתית הגאה – ומוקפים במעטפת וחיבוק של קהילה דתית סטרייטית תומכת.

זה לא שליציאה מהארון שלנו לא היו מחירים. ופה אני רוצה לחזור להשקה שהייתה לנו לפני שנים. יצאתי מהארון לפני חבר טוב ( כך חשבתי בטעות ) , שהיה תלמיד בטכניון, וגם חיתנת אותו. הייתי בחתונה, שמחתי בשמחתו, רקדתי עד דלא ידע וגם ביקשתי ממנו ברכה לזיווג הגון. מה לעשות שהדבר לא הסתייע. אך האמנתי שהחבר הוא חבר טוב, כאמור, לכן כעבור מספר שנים, כשהתחלתי לצאת מהארון, נחשפתי גם מולו. אז החדשות הרעות הן, שאתה המלצת לו לנתק איתי את הקשר, כל עוד "לא אחזור בי מדרכי הרעה", וכך הוא עשה. וגם זו לטובה. והחדשות הטובות הן, שרוב חבריי הדתיים החליטו לקבל אותי כפי שאני ולא לשאול אותך. וגם לא רב הומופוב אחר.

אספר לך עוד משהו. לאחרונה ממש נערך בירושלים אירוע של קהילה דתית גאה – הורים וילדים. זה היה פורום מרגש מאד, שבו הורים של דתיים הומולסביים ישבו יחד אתנו, הילדים שלהם, ודיברו אתנו על החיים ועל הקבלה. חלק מהזמן היה להם קשה. חלק מהזמן לא הסכמנו על הכול. וטוב שכך. אבל העיקר היה שם- הרצון האמתי של ההורים להכיל ולהקשיב לילדים שלהם. והרצון שלנו להקשיב להורים. ולא להקשיב לך -ולשכמותך. וזו ההבנה שלי, כפעיל דתי גאה, ושל כולנו – כפעילים. פעם האמנו שאנו צריכים לשכנע אותך ואת שכמותך לשנות את דעתך. היום- אנו מאמינים שאנו צריכים לגרום לכמה שיותר אנשים, הורים, חברים, אחים ומחנכים פשוט לא להקשיב לך. בינתיים, נראה שדי מצליח לנו. וגם אנשי החינוך הדתי מתחילים להבין, שהם לא יגיעו רחוק אם הם יקשיבו לך. כי הם, בשונה ממך, מתעסקים לא בתיאוריות מופשטות ומספרים מתמטיים, אלא בתלמידים אמתיים עם מצוקות אמתיות. ולכן גם הם בוחרים היום להקשיב לנו. וזו גם הסיבה שאתה נלחץ כל כך.

אז רב זייני, אני לא מבקש ממך דבר. לא רוצה את האהבה שלך ולא את החיבוק. כלשונו של הסופר אנדרה ז'יד , אני מעדיף שתשנא אותי בשל מה שאני, מאשר שתאהב אותי בשל מה שאני לא. וביום חמישי הקרוב אצעד ברחובות בירתנו ירושלים, יחד עם חבריי ותומכיי, למען קבלת האחר ואהבת ישראל האמתית. כפי שלימד אותנו הרב קוק. כפי שלימד אותנו מורך הגדול, עמנואל לוינס. לא ננסה לגייס אותך לשורות שלנו. פשוט נשאיר אותך גנרל בלי צבא, ששופך את מררתו על המקלדת.

עלה נעלה לירושלים

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

דיון אתי- פניה לרב הראל

תוצאת תמונה עבור זאב שביידל  תוצאת תמונה עבור ארלה הראל

לכבוד

הרב אהרון הראל

יו"ר ועדת אתיקה של ארגון "כמוך"

שלום וברכה

שמי זאב שביידל. אני איש טיפול ופעיל בקהילה הדתית הגאה. פניתי אליך בכתב מספר פעמים בעבר ופעם אחת אף נפגשנו, בפאנל של "כנס ירושלים" ב- 2015. אז לא ממש יכולנו לפתח שיחה וקרו מאז גם לא מעט התפתחויות, בקהילה הדתית הגאה ובכלל . לאחרונה רואיינת באתר של "ערוץ שבע" בתור יו"ר ועדת האתיקה של ארגון "כמוך"- הומואים דתיים אורתודוקסיים. בהקשר לראיון זה, אשמח להכיר את דעתך במספר סוגיות אתיות העומדות על הפרק- ולבקש העמקה נוספת בדעותיך בסוגיות השונות.

– ראשית, הבנתי מדבריך שאתה רואה במחאת הלהט"ב האחרונה פעולה לא לגיטימית, כיוון שאינה נעשית במסגרת של פעילות פוליטית. בעיניי זו עמדה תמוהה, כי מחאה ציבורית היא אחד מכלי היסוד של דמוקרטיה. אגב, בהקשר הזה, האם גם ההפגנות נגד ההתנתקות, ששטפו את כל הארץ לפני 13 שנה, היו פסולות בעיניך ?

– לא נדרשת לנושא של פונדקאות ואמרת שאינך מומחה בעניין. בתור מומחה לאתיקה, אני מעריך שתתעניין במסקנות של ועדת מור-יוסף, שישבה בשנת 2012 והגישה דו"ח עם המלצה להקים מסלול של פונדקאות אלטרואיסטית שיהיה נגיש לכל- זוגות סטרייטים ולהט"בים וגם בודדים. ישבו בוועדה המומחים הגדולים בארץ בתחום האתיקה, כמו גם פקידת סעד ראשית של משרד הרווחה. מהי דעתך בנושא ?

– ציינת שאתה כועס על סתימת הפיות הבלתי דמוקרטית, שחלק מפעילי להט"ב מנסים ליישם ונפגעת כשהיה ניסיון למנוע ממך לדבר במוסד אקדמי כלשהו. אני שותף לחלוטין להתקוממות שלך נגד סתימת הפיות. בהקשר הזה, אשמח לשמוע את דעתך על אודות העלון "עולם קטן", שבמשך תקופה ארוכה עסוק בהפצת מידע כוזב ומעוות על נטייה מינית ועל טיפולי המרה, ונמנע בעקביות מלפרסם את דברי הביקורת שלי, שמנוסחים לעולם בצורה מדויקת ובלתי מתלהמת. בנוסף, בשנה שעברה ארגון רבני הקהילות ערך כנס שהוקדש לנושא של טיפולי המרה. פעילי הקהילה הדתית הגאה, שיש להם מן הסתם עניין רב בנושא, לא הורשו להיכנס פנימה, אפילו אחרי שהם הביעו מוכנות להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם. היית אחד הדוברים בכנס. האם לא במניעת כניסתם בכך סתימת פיות פסולה, לשיטתך ?

אמרת בראיון, שהרבנים מאוחדים בהתנגדותם להומופוביה. בשבת האחרונה מוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" פרסם כתבה מהכנס של "עזים בקדושה". בכתבה הובאו, בין היתר, דבריו של הרב חננאל אתרוג, שאמר את הדברים הבאים : "כשאין קדושה וברית הכול מאוד אלים. החיה בתוכי כופה אותי. קחו למשל את התנועה של הלהט"בים. לא רק בתורה כתוב שזה תועבה, בנפש של כל אחד כתוב שזה תועבה. מצעדי הגאווה לא יעזרו להם כי הם נלחמים נגד הנפש. יש כאילו חום וחיבוק אבל אין שם כלום, כל אחד מנצל את השני והוא קרוע בתוכו בזיוף אדיר". בהמשך, הפסיכולוג אליהו אקרמן, שישב יחד אתנו בפאנל בכנס ירושלים, הציג מצגת שבה הומוסקסואליות נמצאה תחת הכותרת : "סטיות והפרעות נפשיות" וכרוכה ביחד עם אונס ופדופיליה ! מהי דעתך על דברי בלע הומופוביים שכאלה, כמושמעים ע"י רב וע"י איש טיפול ?

בהמשך, אליהו אקרמן המליץ שלא להפנות לפסיכולוג חילוני ואף לא לפסיכולוג דתי עם גישה דתית שונה. מה אתה חושב מבחינה אתית על פסילה מקצועית של אדם בשל דתו ? מה היית אומר על איש טיפול שאומר לא ללכת לפסיכולוג דתי ?

ברשותך, אציג דילמה אתית מעט יותר כללית, הקשורה לתקשורת. לאחרונה, עיתון "הארץ" פרסם כתבה על מחאת המתנחלים. במרכז הכתבה היה ארגון "זזים מכאן- המתנחלים נגד הכיבוש". זהו ארגון שפועל לעידוד הגירה יהודית מיהודה ושומרון. חבריו חוששים לפעול שם בגלוי ולכן איש מהם לא התראיין. אך רואיין היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד, פעיל ותיק נגד אכלוס יהודי ביו"ש. הוא אמר שהוא לא נגד המתנחלים, אך שרובם סובלים ממצוקה קשה עקב היותם מעורבים בכיבוש בלתי מוסרי וטראומטי ורוצים לעזוב, אך נמנעים מכך עקב הלחץ של מועצת יש"ע, גוף כוחני, אינטרסנטי ואלים. מועצת יש"ע או כל גוף אחר לא רואיינו ולא התבקשו להגיב. מה דעתך על האתיקה המקצועית במקרה הזה ?

אומר בכנות, שהמקרה הקודם לא קרה מעולם. פשוט הוא מזכיר לי סיטואציה שבה אתר דתי מסקר את מחאת להט"ב, מראיין נציג של ארגון שאיש מחבריו, כולל היו"ר, אינו מוכן להתראיין בגלוי, ולא מציג אף תגובה של אף פעיל להט"ב לדברים. זה אתי בעיניך ?

ודבר אחרון. יש בפיך הרבה דברי ביקורת ותוכחות כלפי הקהילה הדתית הגאה. איני מאמין שמשהו מהדברים שאמרתי יכול לשנות את דעתך בנידון. אך אני סבור שאתה גם מודע לעובדה, שרבים מאד מהפעילים בקהילה הדתית הגאה ( כולל אותי ) הם בוגרים של טיפולי המרה כושלים, נישואין שהתפרקו, תקוות לנישואין עם לסבית שהכזיבו, וניסיונות לחיים בודדים שהובילו לדיכאון וגבו הרבה מחירים רגשיים בלתי נסבלים. אנו פועלים במקום שבו ההנהגה הרבנית הנוכחית של הציונות הדתית כשלה כליל- מתן מענה מערכתי כולל למצוקה של הלהט"בים הדתיים. לאחר שחיכינו שנים רבות והפתרון בושש להגיע – התחלנו לחפש פתרונות ולמצוא מסגרות בכוחות עצמנו. אני מבין שזה לא מקובל עליך. אבל, מבחינה אתית ומוסרית, אולי נגיע להסכם פשרה, שבמסגרתו אנחנו לא נתקוף אותך וניתן לך לטפל באלו שמעוניינים להמשיך ולהישאר בארון או בטיפולי המרה- ובתמורה אתה לא תבקר ולא תתקוף אותנו, כשאנו מנסים לתקן במקום שבו כשלת ?

בציפייה להמשך דיון פורה

זאב שביידל, ציוני דתי גאה

מכתב לסמוטריץ

IMG_3308.jpg

לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' שלום

שמי זאב שביידל. כמוך, אני נמנה עם הציונות הדתית. שלא כמוך, אני איש טיפול במקצוע ופעיל מזה שנים בקהילה הדתית הגאה. אני עוקב הרבה זמן אחרי התבטאויות שונות שלך ועד עכשיו לא הגבתי- אך דבריך בכנס שנערך בישיבה בשדרות על "המשפחה היהודית מול התעמולה הלהט"בית" עוררו אותי לכתוב כמה דברים. בתחילת דבריך אמרת ש"חשוב שנמשיך להתווכח בכבוד" – וכיוון שבכנס עצמו לא ניתן ביטוי למגוון הדעות, אבקש להתייחס לדבריך.

ראשית, יש לנו בהחלט מכנה ערכי משותף. זו ההזדהות של שנינו עם הזהות היהודית ועם מדינת ישראל. זו האמונה של שנינו בערכה העצום של המשפחה ובתרומתה לשלומו ורווחתו של הפרט ושל החברה. אני מסכים אתך גם שהמשפחה היא המקור של זהות, אחריות ומחויבות. וגם מסכים לאמונה שמן הראוי לנהל דיון מוסרי וערכי בשאלה אלו צורות משפחה הן ראויות ואלו לא. חלק מחבריי בקהילה הגאה זנחו זה מכבר דיון ושיח מוסרי ועברו לדבר רק על חירויות וזכויות. בעיניי זו טעות חמורה. ולכן בדבריי הבאים אעשה כמיטב יכולתי כדי לבסס את הטענה בה אני חולק עליך. והיא- שמדינת ישראל חייבת לתמוך בזוגיות ומשפחות חד מיניות ולחזק אותן, וגם אתה באופן אישי מחויב לעשות זאת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת האחריות הממלכתית. כלומר, שעמדתך הנוכחית אינה מוסרית וגם חסרת אחריות.

אני מחובר מאד להומור היהודי לדורותיו ולכן אפתח בהלצה יהודית טובה. מעשה בקבצן מעיירה קטנה, שהיה תלמיד חכם והתבייש להזדקק לבריות. פעם אחת הוא הגיע לרב העיירה, וכיוון שהתבייש לפשוט יד, אמר שיש לו סוגיה בלימוד תורה שהוא מתקשה בה. מצד אחד, שולחן ערוך מצווה שאדם יכבד את השבת ואת החג בבשר, ביין ובמיטב מאכלים. ומצד שני- התורה אוסרת לגנוב. והוא לא מבין, כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה. הבין הרב את הרמז, פרש מפה על השולחן ושם עליה מכל טוב. אמר לו- הנה התירוץ לשאלתך.

לאורך ההרצאה שלך, בצלאל, הרגשתי בדבריך שאתה מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו ושהמצב האידיאלי שאתה חותר אליו, אינו ברור אפילו לך. אתה לועג לח"כ מרב מיכאלי על כך שאינה גרה ביחד עם בן זוגה ליאור שליין ואינה מביאה ילדים לעולם. ורואה בכך חגיגה קיצונית של אינדיבידואליזם ואנכיות. ומצד שני- כשזוג גברים או זוג נשים מבקשים לעשות בדיוק את זה, להתחייב לחיים המשותפים ולהביא ילדים לעולם – אתה בדיוק מתנגד לזה ולא רוצה שהמדינה תכיר בזה. כיצד שני כתובים המכחישים זה את זה ?

בצלאל, אתה בטח יודע שכבר היום חיים במדינת ישראל רבבות זוגות של נשים וגברים, ואלפים מהם כבר מגדלים ילדים, עם כל הקושי הכרוך בכך. בצוות הקטן במקום העבודה שבו אני עובד, יש זוג נשים שכבר הגשים הורות וזוג גברים שנמצאים כעת בעיצומו של תהליך פונדקאות ארוך ומתיש בחו"ל. תהליך הדומה לזה שעבר חברך לקואליציה ח"כ אמיר אוחנה. מאות ואלפי משפחות הומולסביות חדשות הן בדרך. משפחות שלנו הן כבר מזמן לא נוף של "צפון תל אביב" , אלא נמצאות ומוקמות בכל מקום, כולל ביישוב שלך, קדומים. כיצד אתה רוצה להשאיר אותן ללא הכרה רשמית וללא תמיכה מתאימה של כל רשויות המדינה ? גם אם הן הוקמו, לדעתך, בניגוד להלכה …בוא, בצלאל, אתה אחד המקדמים היותר נמרצים של "חוק ההסדרים", שלפיו בניין או יישוב לא חוקי צריך להישאר במקום ולהתפתח "כי הוא כבר שם". אז גם אלפי משפחות הומולסביות "כבר שם". מה אתה עושה כדי לחזק אותן ? הבתים יותר חשובים מבני אדם ?

עוד דבר. לאחרונה הצצתי במצע המפלגה שלך, "איחוד לאומי" והבנתי שיש כוונה לחזק את המשפחה, כולל מימון ממלכתי לטיפול וייעוץ זוגי. בתור איש טיפול אני מברך מכל הלב על החלק הזה במצע. אני אף מציע לך ( ולמפלגתך ) להרחיב זאת גם לייעוץ בתחום הדרכה הורית. בזמנו, קראתי בהתרגשות גדולה את הראיון שלך לעיתון "בשבע", בו סיפרת כיצד אתה בעצמך נזקקת לטיפול זוגי, עקב הקשיים שהתגלו לאחר הנישואין. אבל אז ראיתי שבו זמנית המפלגה שלך מנסה לפעול להיעדר כל הכרה רשמית של זוגיות הומולסבית ( אגב, עמדה שלמיטב הבנתי אינה תואמת את עמדתו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ). אז כדאי שתדע, בצלאל, שבקרב כל המקצועות הטיפוליים בישראל ( ובעולם) יש אחוז גבוה מאד של חברי הקהילה הגאה ( ויש לי את הכבוד להיות אחד מהם. אה, שכחתי, ואני גם קבן מילואים, נעים מאד). ולכן אם יוקם מערך ממלכתי של טיפול זוגי מסובסד, מן הסתם גם בו תהיה מוכחות מסיבית של הקהילה הגאה. האם אתה מעלה בדעתך שאנו רק נעניק את השירות הזה ולא נהנה ממנו ? ואם תחשוב להקים מערך כזה על טהרת הסטרייטים בלבד- אז תחכה לך הפתעה אחרת. רוב אנשי הטיפול הסטרייטים שאני מכיר, דתיים כחילוניים, לא ישתפו אתך פעולה. אז גם לך כדאי לדאוג לשוויון שלנו מול החוק.

הזכרת בדבריך חוקרת שגילתה כי "90% מהזוגות החד מיניים מתגרשים" , אמרת ש"המחקר שלה נגנז" וש"ברור גם ככה שזוגיות של גבר עם גבר לא יכולה לעבוד, כי רק הנשים יכולות להכיל את הדפיקויות שלנו". יש לי כמה דברים לומר לך על זה. קודם כל, חבל שלא ציינת את שמה של החוקרת או את הדרך ליצור קשר אתה. הנתון שהזכרת מעורר אצלי כמה שאלות. איך היא אספה את המדגם ? תוך כמה זמן היא בדקה את הגירושין? אילו עוד מדדים היא בדקה ? האם היא בדקה רק הומואים או גם לסביות ? האם אחוז הגירושין ביניהם היה זהה? ואני אגיד לך למה אני שואל את כל השאלות האלו- כי פשוט לא מסתדר לי בהיגיון, איך כל הזוגות ההומולסביים שאני מכיר שייכים ל10% שלא מתגרש ?!

אם מעניין אותך דעות של מומחים וחוקרים- אז יש לי בשבילך מחקרים מעולים שלא נגנזו. אם תשאל כל מטפל זוגי שאתה מכיר, מיהו חוקר הזוגיות החשוב והבכיר ביותר בעולם, לפחות תשעה מתוך עזרה ינקבו בשמו של ג'ון גוטמן, או בשמו העברי המלא, ג'ון מרדכי גוטמן ( אגב, יהודי שומר מצוות ). הוא חקר זוגות סטרייטים לצד זוגות גייז ופרסם את המחקרים הטובים בעולם בנושא. הוא מצא שבכמה תחומים, כולל תקשורת זוגית וחלוקת העבודה בבית, זוגות גאים מצטיינים ולזוגות סטרייטים יש מה ללמוד מהם. מומחית אחרת, רות וסטהיימר, המטפלת המינית היהודייה המפורסמת ביותר בעולם, גם אמרה לאחרונה בראיון שזוגיות גאה יכולה לעבוד מצוין- לעומת זוגיות פוליגמית, שלא יכולה לעבוד אף פעם.

בכלל בצלאל, כדאי שלפני שאתה מצטט מחקר, תקרא אותו ותבין על מה הוא מדבר. אחרת אתה עלול להיות מובך. אולי אתה זוכר את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי? היא גם ציטטה פעם איזה נתון שהיא כנראה לא הבינה, אבל יצא לה שרוב ההומוסקסואלים מתאבדים לפני גיל ארבעים. גם אני וגם אמיר אוחנה מפריכים את ה"נתון" הזה כבר שנתיים ( אמיר מבוגר ממני בחודש ). כך שתבדוק לפני הציטוט, שלא יהיו מבוכות.

ואם כבר מדברים על מבוכות …כשאתה אומר ש"רק נשים יכולות להכיל את כל הדפיקויות שלנו" … איך אני אגיד את זה …אתה כנראה ממש לא מחשיב את האינטלגנציה של נשים, אם אתה מתחנף אליהן בצורה כה גסה ומגושמת. אני מקווה, בשבילך, שרויטל לא שמעה את זה.

ואם כבר הגענו למשפחה שלך. ניכר בהחלט שאתה מאד מחובר למשפחה שלך ומאד אוהב אותה. שהיא מהווה עבורך את הנמל הבטוח ואת העוגן. אתה קשור ממך לאשתך רויטל ולחמשת הבנים שלך, "חמישה אינדיאנים חמודים" , כפי שקראת להם כשדיברת בתיכון "בליך" ולבתך שנולדה לך כבר בהיותך חבר כנסת. אז בהקשר הזה, תרשה לי להכיר לך עוד נתון מהמחקרים שלא נגנזו. אחת העובדות היותר מבוססות מבחינה מחקרית היא שנטייה מינית של גברים מושפעת מסדר הלידה, כאשר כל בן שנולד מגביר את הסיכוי שזה שנולד אחריו יהיה הומוסקסואל ! התוצאה הזו יצאה ב- 14 מתוך 14 מדגמים שונים ! במילים אחרות, כשיש חמישה בנים אחד אחרי השני …הסיכוי של הצעירים לצאת מהארון בשלב כלשהו מתחיל להיות גבוה. זה לא שאני מאחל לך זאת, אבל אלו הנתונים שכדאי שתיקח בחשבון. אז עצתי הראשונה היא- אם מי מילדיך ייצא מהארון, בשום אופן לא ללכת אתו לטיפולי המרה. לא בשבילם- בשבילך. אני מכיר את המטפלים האלו – תהיה להם מראש תיאוריה שתאשים אותך. "האב היה נעדר מהבית רוב הזמן עקב פעילות ציבורית, לכן הילד גדל עם חסך בדמות אב, לכן הוא פיתח משיכה לגברים, וכו". אגב, אם הבת שלך תצא מהארון, שוב ניתן יהיה להאשים אותך כי "סיפרת לה שהתפקיד של האישה זה להכיל כל היום דפיקויות של גבר. איזו אישה תהיה מכנה לזה? אולי עדיף כבר עם אישה?"

ובנימה יותר רצינית- בצלאל, איזו חברה אתה רוצה לבנות כאן? איזו חברה אנחנו רוצים לבנות? גם אם איש מילדיך לא ייצא מהארון- כל ילד וילדה או גבר או אישה שיוצאים מהארון, הם ילדים של מישהו? באיזה עולם הם יחיו ? מי יספק להם את העוגן הבטוח לחזור אליו הביתה, את הכתף להניח עליה את הראש, את חום החיבוק ואת צהלת חדר הילדים? ואיך מדינת ישראל תתייחס לכל הזוגות והמשפחות האלו ? איך היא תמנע ניצול ? איך היא תחנך לזוגיות והורות אחראית ? האם היא פשוט תתעלם מחמישה אחוז באוכלוסייה והם יחיו בלי סטטוס ? וילדיהם ? ושוב- אני מבין שזו מציאות שאתה אולי לא מתלהב ממנה…אבל מציאות דומה אחרת אתה מתאמץ מאד להסדיר ! אז למה לא כאן ?

לסיום אומר לך בכנות, בצלאל, שאני אופטימי. לאו דווקא אישית לגביך – אני נוטה להעריך ששום דבר ממה שכתבתי או יכולתי לכתוב לא יכול לשנות את עמדתך הגזורה מראש ( ואתה מוזמן להפתיע אותי לטובה). אך אני אופטימי בהחלט לגבי החברה הישראלית, החברה הציונית דתית והקהילה הגאה בתוכה. אנו חיים באזרחים שווי חובות ואנו נחושים להיות שווי זכויות לגמרי, כולל הכרה חוקית מלאה בזוגיות ובהורות שלנו. אנו נחושים ואנו נשיג זאת. את רוב החברה הכללית כבר הצלחנו לשכנע ( ע"ע אמיר אוחנה). בציונות הדתית, כרגע הצלחנו לשכנע בערך חצי- ואני מאמין שנצליח עם 75% בערך. כי אנחנו בונים חברה שבה לכל אחד, בלי קשר לנטייתו המינית, יהיה מקום משפחתי חם, אוהב ויציב. זו חברה שגם אם אתה מתנגד לה- לילדיך ולנכדיך שיבואו, יהיה הרבה יותר נעים לחיות בה. ולכן מאד יכול להיות, שיום אחד אתה גם תגיד לו לי ולחבריי מהקהילה הגאה הדתית על כל מה שאנו עושים היום. אז שאנחנו נמשיך להתווכח אתך- אבל במקביל, נמשיך ולקדם ולבנות את הדברים שאנו מאמינים בהם. לנו, כמו לך, אין ארץ אחרת. רוצה להצטרף ?

בברכה,זאב שביידל, ציוני דתי גאה

הרב, הלייטית ומי שביניהם

צילום: הדס פרוש/פלאש 90

התרגשתי לקרוא את מוסף "מוצ"ש האחרון. השיח הארוך והרציני בין הרב חיים נבון לרחלי מלק- בודה היה מעורר, נוגע וכנה. בעיקר, דמיינתי את עצמי שמצטרף שלישי. להלן- התכתבות אישית- רעיונית עם שני הגיבורים.

רחלי, אתחיל דווקא אתך. אולי היה טבעי ביותר שאני, פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אצדד בך באופן מוחלט ואגיד "איך הכנסת להומופוב החשוך הזה, שבנוסף הוא גם גבר לבן פריווליגי". אז זהו, שיש כאן משהו יותר מזה. אני מאמין שחשוב מאד להתמודד ולהתפלמס עם עולמו הערכי של הרב חיים ( עשיתי זאת מספר פעמים בעבר ואחזור לכך בעוד מספר משפטים). ברם, אני מאמין בפולמוס שנערך מתוך כבוד לעולמו הערכי של הצד השני. וזה בא לידי ביטוי, למשל, בכך שלכבוד כלפי מוסד המשפחה לא קוראים "אובססיה" ( כפי שעשית במשפט הראשון). ואני גם לא מבין, מה זה שייך לעניין שרב חיים הוא "גבר לבן , פריבילגי, רב, מבית משכיל ואמיד". אני, בעוונותיי, גם גבר לבן , נראה לי מבית משכיל ( שני הוריי הם אקדמאים) "פריבילגי ואמיד" הן שתי הגדרות מעורפלות למדי. במיוחד ה"פריווליגי" – שזו דרך נחמדה לומר "אחד שלא בא לי טוב בפרצוף". אז אני גבר לבן, עולה ותיק מרוסיה, משכיל, הומוסקסואל, וכותב בעיתונים מדי פעם. האם זה הופך אותי ל"פריווילגי" או ל"מוחלש" ? מה שבטוח, זה לא הופך אף טיעון שלי למשכנע יותר או פחות. עם כל טענה מתמודדים לגופו של עניין. "קבל את האמת ממי שאמרה"- אמר הרמב"ם. שכידוע, היה גבר מזרחי, הגמוני, הטרוסקסואלי, פטריארכלי ופריווילגי.

ומעבר להומור, יש כאן גם דברים רציניים יותר. את אומרת פעם אחר פעם שהמשפחה והקהילה הם דברים מובנים מאליהם. ובתור עובד סוציאלי במדינת ישראל אני יכול להגיד לך שזה ממש לא ככה. ועושה רושם שאת פחות מודעת לעובדה הזו – ואולי זה גם מטיל סימן שאלה לגבי הזיקה האמתית שלך לקהילות השוליים בישראל. כי משפחה חזקה, קהילה חזקה ועם סולדרי – הם כולם דברים שנדרשים מאד בחברה הישראלית, שהם ממש לא מובנים מאליהם ושחל בהם כרסום. את מוזמנת לקרוא בספרו של עוז אלמוג "דור ה-Y" כדי להיווכח בזאת. את מדברת על המחויבות שלך לקהילה. ובעיניי, זו גם הסיבה לכך שהרב חיים דבק כל כך במשפחה. כי המשפחה- ביחד עם הקהילה והעם- הם שלושת מעגלי הביניים המפרידים בין הפרט לאנושות. שיח שמתמקד בזכויות האדם האוניברסליות בלבד מחמיץ את המעגלים האלו, כי אם אני מביט באנושות רק במבט- על הומניסטי, אין סיבה להתייחס למשפחה שלי באופן שונה מכל האנושות. אך לכולנו יש זיקות חשובות נוספות. ואותן אני רוצה לטפח יחד אתך. ויחד עם הרב חיים.

וכעת, הרב חיים- אליך. יצא לנו כבר להתווכח, אך הפעם אני חושב שיצא לך שיח מאד אישי וכנה. לכן, אבקש לכתוב גם כמה דברים ברמה אישית, בנוסף לדיונים הרעיוניים.

אז ראשית, ברמת המינוח. כבר אמרתי לרחלי, כדאי לנהל את הדיון מתוך כבוד לעמדה הערכית של הצד השני. לא הסכמה, כבוד. ואם אתה מכבד את התפיסה הליברלית, לא כדאי לכנותה בזלזול "גחמות של הוגים מטורללים מאוניברסיטת ברקלי". ליברליות היא תפיסה מוסרית עמוקה ומלאה , שלקח לה זמן רב להשתרש בתפיסה המוסרית המערבית. אם תעשה טיול קצר אפילו ברוסיה, ארץ מולדתי, תמצא שם בלי קושי רבים שמבטלים את התפיסה הליברלית כעפרא דארעא. ואתה בטח יודע שהבעיה העיקרית עם ה"גחמות של ברקלי" היא שהן נעשות יותר ויותר אנטי ליברליות. בכלל, לא כדאי לנהל דיון על ידי הגחכה של המטורללים בצד השני. כי מישהו עוד עלול להגיד לך : "לא, כי הרב לוינשטיין, הרב קלנר ואמנון יצחק- זה כל אחד רמב"ם חדש". ואני יודע שלמדת אצל הרב ליכטנשטיין. אבל אתה גם ידעת לצטט את יהודה עמיחי. בקיצור- אתה לא דוגמה מייצגת. אתה רב גבר לבן משכיל ומוחלש. ולמען הסר ספק- כשאני אומר על מישהו שהוא אליטיסט ומשכיל- זה אות כבוד. פריווילגי שכמוני !

עוד קצת מינוח. אם אנחנו לא רוצים לחיות בעולם של בלבול פוסט מודרני, חשוב שלמילים תהיה משמעות ברורה. ואני מרגיש שהיד שלך קלילה מדי על המקלדת עם המילים כמו "אינקוויזיציה" ו"לינץ'. אינקוויזיציה היא מצב שבו מענים אדם למוות כדי לגרום לו להתנצר. ולינץ' זו השלכה של גופה מדממת מהמרפסת בקומה שניה. ניתן להבהיר את הדברים גם בלי להזדקק למלל הזה. ואגב ובלי קשר לראיון הספציפי, אותי תמיד מבלבל, איך זה שדבריהם של הרבנים כמו לוינשטיין וקלנר הם לכל היותר "דיבור מחוספס" והביקורת עליהם היא "טרור להטב"י"?

ובמעבר מהמינוח למהות. אתה אומר שלא מפריעה לך הכרה בכל הזכויות של הזוגות ההומולסביים, אלא רק ההכרה בנישואין וש"מנסים לכפות עליך הגדרה מחודשת של המוסד הוותיק בהיסטוריה". אתה טועה פה בשני דברים. קודם כל, תמיד כשמדובר בנישואין הומולסביים, מדובר בנישואין אזרחיים, שקיימים בתור מוסד מעט יותר ממאתיים שנה. איש לא מנסה לכפות הכרה בנישואין חד מיניים כדת משה וישראל. מי שעשה כאן מעשה כפייה זו רבנות אורתודוקסית שיש לה סמכות בלעדית לרישום נישואי היהודים בישראל. ובנוסף, מי ששינה את ההגדרה והתוכן של מוסד הנישואין, זה מוסד הנישואין עצמו. הוא החליט להתרחב ושינה סטטוס. חבר טוב גיי שעובד בצוות שלי בעבודה, נישא לבן זוגו בטקס שאין לו כל גושפנקא רשמית. לאחר הטקס, הוא עונד כל הזמן טבעת נישואין והוא ובן זוגו לחיים הוסיפו את שמות המשפחה אחד של השני בתעודות הזהות. ידידה לסבית מהצוות עשתה את אותו הדבר עם בת הזוג שלה. הן הוסיפו שמות משפחה אחת של השנייה. לאחר מכן ידידתי עשתה הפריה וכעת שתיהן מגדלות באהבה גדולה תינוק חמוד. וכל הסביבה שלהן, כולל אלו שלא היו מוכנים להגיע לחתונה, רואה במערכת היחסים של הזוגות האלו קשר בעל אופי משפחתי. כלומר רואה בהן משפחה. כלומר רואה בטקס שלהם נישואין. פשוט ככה. בלי מרכאות. אפשר להשתמש במרכאות בשביל ביטויים אחרים. למשל, "אינקוויזיציה נאורה".

עוד דבר. אתה מתלונן על כך שהיום עמדתך נדחקת יותר לשוליים. לפעמים אתה זוכה גם למתקפות מכוערות- זה לא מקובל עלי בשום אופן. אני אומר על השמרנים את מה שאתה אומר על הלהט"ב : "גם אם לא מסכימים אתם- אסור להרביץ להם ולהשפיל אותם". אבל חשוב שתבין, שכמו שרחלי אומרת, אנחנו חיים בחברה שבה רגישות כלפי סבלו של הזולת מאד התפתחה. וגם הדרישה לשיח מכבד במקום של חוסר הסכמה. היום, כבר לא מספיק רק להימנע מהדיבור על "סוטים" ו"בחורילות". ואולי מה שיעזור לשיח המכבד, זאת ההבנה שאותן משפחות הומולסביות שמתחייבות לחיים המשותפים ולגידול הילדים ביחד, עושות את זה בדיוק מתוך רצון להתחייב לברית משותפת של "קשר רגשי, קשר מיני וגידול ילדים משותף" שאתה מדבר עליו ( שיניתי "הולדה" ל"גידול").

לסיום, אומר כמה מילים בנימה אישית. אומר לך בכנות, רב חיים, אני מתגעגע לרב. לא באתי מבית דתי, חזרתי בתשובה, וניסיתי להיאחז ביהדות כמיטב יכולתי- אך בשנים האחרונות אני מרגיש שרמת ההקפדה ההלכתית שלי יורדת. אני חושב שזה נובע גם מזה שחסר לי מורה דרך רוחני ש"יעזור לי לפענח את המשמעות היהודית והערכית של החיים שלי", כמאמרך . ולצערי, רב חיים, זה לא יכול להיות אתה. חשוב לי מאד שאתה מתחזק את המיינסטרים הדתי, את החינוך הדתי ואת בית הכנסת ברמה היומיומית. וכשאני קורא את ספרך האחרון, למשל, "מכים שורשים", אני רואה שיש ליהדות הרבה מה להציע לעולם במאה ה- 21- אך מתקשה להבין את מקומי במערכת ואת תפקידי בכוח. וכמו ששר הביטחון לא יכול להיות אחראי על "ביטחונם של 95%" , כך גם רב לא יכול להיות מחויב לזהות היהודית של 95% הסטרייטים בעם היהודי. אלא אם אתה רב של מגזר ולא של עם ישראל.

ועוד משהו. אני איש טיפול וכשאומרים לי "אני לא מעוניין לדבר על זה"- זו אמירה שקשה לי לעבור לידה. רחלי שאלה אותך מה תגיד לבן שלך אם הוא יהיה הומו ואתה אמרת לה שזה לא רלוונטי. וגם הבאת דוגמה של גלעד שליט. לדעתי זו לא דוגמה מקרית. ייתכן שבעיני רוחך אתה רואה מצב שבו הבן שלך הוא מצד אחד וכל עם ישראל הוא מצד אחר. אבל לדעתי, מה שקרה במקרה של גלעד שליט זה שעם ישראל בחר בסולידריות , גם במחיר ויתור מסוים על הביטחון הכללי. זה לא שמשפחת שליט כפתה או הכריחה את הממשלה. עם ישראל השתכנע, שילם את המחירים- והרוויח סולידריות גדולה ומודעות עמוקה שהוא לא מפקיר את בניו. וזה בדיוק העניין, רב חיים- הציבור הישראלי וגם הקהילה הדתית, במספרים הולכים וגוברים- לא מוכנים להפקיר את בניהם ובנותיהם עקב נטייה מינית או זהות מגדרית שונה. זו לא גחמה ליברלית ולא שטיפת מוח- זו סולידריות וערכי המשפחה האמתיים. ומי שלא יתחבר אליהם- יישאר בשוליים. כי הליברלים, שרצים בכביש מהר מדי, עלולים לגדל עצים ללא שורשים- ובאותה מידה השמרנים שעסוקים בהכאת שורשים, עלולים לגדל שורשים ללא גזע, ענפים ופירות.

אז איפה אני מסיים? אני בוחר בסירוב לבחור. אני מרגיש באמת מחובר לעולמו הערכי של הרב חיים נבון וגם לעולמה של רחלי מלק-בודה. ואני רוצה לתת יד אחת לרב חיים ואת היד שניה- לרחלי ( כן מחזיק ידיים עם אישה. רמת ההקפדה ההלכתית ירדה, אמרתי) ולצעוד ביחד בדרך הברית הנצחית של אלוהים, תורה ועם ישראל, כדי לגלות גם את הנתיב שלי. אתם באים ?

אומץ מגויס

תוצאת תמונה עבור עינת רמון

על ראיון ארוך ( מאד) בעולם קטן (מאד )

הלצה סובייטית ישנה מספרת על דו שיח בין ברז'נייב לרייגן. בא רייגן ואומר: "ראו כוחה של ארה"ב הדמוקרטית. יכול האדם לעמוד ברחוב עם שלט "רייגן מטומטם" ולא יאונה לו כל רע". משיב בריז'נייב: "ומה הבעיה בכך? גם בבריה"מ יכול האדם לעמוד בקרן רחוב עם שלט "רייגן- מטומטם" ולא יאונה לו כל רע" .

נזכרתי בבדיחה הזו לפני חודשים אחדים כשקראתי את הראיון על ד"ר עינת רמון בעלון "עולם קטן". העלון הזה אמנם דחה מספר פעמים בעבר את הרשימות שלי, אבל אין בו כל בעיה לבקר את האג'נדות הפמיניסטיות הרדיקליות ואת האג'נדה הלהט"ית !!! איזו גבורה ! איך היו אומרים ב"לאטמה"? – עיתונות אמיצה במיטבה !

כמובן שאין זו חשיפה ראשונה לדעותיה של רמון, אלא שבעבר היא פרסמה אותן בבמות פלורליסטיות ( "דעות", "אקדמות", "השילוח") , מה שאפשר דיון פתוח ומאוזן. לעומת זאת, הראיון ב"עולם קטן" ממש לא מתכוון להציג דעה שונה ואחרת, אלא נועד… נחזור לזה מאוחר יותר. בכל מקרה, מדובר בראיון ארוך ומקיף ( אחד הארוכים שהתפרסמו אי פעם ב"עולם קטן" אם לא הארוך שבהם) שמפרט באריכות את תפיסתה השמרנית של רמון בענייני משפחה. ניתן למצת אותה כך: אנו חיים בעידן של הרס המשפחה, הדבר הזה משפיע לרעה על הדורות הבאים, מי שערער בעיקר את מוסד המשפחה זה הפמיניסטיות והלהט"בים , לכן הם מסכנים את המשפחה ואת החברה, לכן עלינו להתנגד להם בכל הכוח ולהרים את נס המשפחה המסורתית. בסוף אנחנו ננצח. אמן.

אומר מהתחלה- על אף הנימה האירונית החזקה בדבריי ולמרות שאני חולק על רבות מהטענות של רמון גם ברמה רעיונית וגם ברמה העובדתית וגם רואה בעצם פרסום הראיון בבמה הספציפית טעם לפגם – לדעתי חשוב להתייחס לטענות שלה ולנהל איתן דיון מהותי. לכן ראיתי חשיבות להזדקק לעניין עכשיו, זמן רב יחסית לאחר פרסום הראיון עצמו. לא אוכל להתייחס לכל הטענות, שחלקן מנותקות מהאחרות, אך אתווה כאן סוג של מסגרת דיון וגם אנסה להציע ניתוח ונתיב דיון חלופי.

רמון מייצגת תפיסה שהיא מכנה אותי "יהודית- שמרנית". ברם, גם במסגרתה של שמרנות יהודית ייתכנו דעות שונות. כך, בשנה האחרונה התנהל בארץ דיון סביב מקרה ביו-אתי מורכב. מדובר בגבר צעיר וקצין שנהרג בצבא, כאשר קודם לכן הוא הקפיא את זרעו. אלמנתו נישאה בשנית. הוריו האבלים רצו למצוא אם פונדקאית ( לא אלמנה ) כדי להעמיד לבנם את זרעו אחריהם ולגדל את הילד(ים) שיבואו לעולם, אך האלמנה התנגדה ( למרות שהסכימה לכך בהתחלה). בית המשפט המחוזי פסק לטובת ההורים, האלמנה ערערה לעליון והעליון הפך את גזר הדין של המחוזי. מה היהדות אומרת בעניין? מה ההלכה אומרת? מה התפיסה השמרנית אומרת ? ראיתי שתי התייחסויות הפוכות לעניין: האחת היא של ד"ר יהודה יפרח, הכתב המשפטי של "מקור ראשון" והשנייה- של פרופ' שלום רוזנברג. החלטת המחוזי הייתה למורת רוחו של יפרח שקונן על כך שהורסים את מבנה המשפחה המסורתי, שהופכים את סבא וסבתא לאבא ואימא, ומה יהיה עם הילד שההורים שלו הם כל כך מבוגרים וכו". לעומת זאת, שלום רוזנברג ראה כאן מקרה של "כופים על מידת סדום". האלמנה פתרה את הבעיה שלה בכך שנישאה שוב והשאירה את הורי בעלה לשעבר שבורים ומרוסקים, ללא תקווה לזכות לזרע של קיימא אי פעם. האמת היא, שהיה במשפט הישראלי תקדים דומה. אי שם בשנות ה-90, רותי נחמני זכתה מול הרכב של 11 שופטים בעליון נגד בעלה, בבקשה להיעזר באם פונדקאית על מנת להביא ילד לעולם, כאשר בעלה לשעבר התנגד לכך. בין היושבים בהרכב היה גם השופט החרדי צבי טל. הייתה כאן גישה של "זה נהנה וזה אינו חסר". וגם זו גישה יהודית שמרנית שרואה במשפחה ובהבאת צאצאים לעולם ערך רב.

רמון יוצאת באופן נחרץ נגד ההורות החדשה ( למרות שכשהיא נשאלת ישירות, האם היא בעד לאסור על הפונדקאות, היא נמנעת מלהגיד כן או לא). היא חוזרת וטוענת שמדובר בהתפתחות בעייתית שעלולה לקעקע ולפגוע, ולאורך כל הראיון אינה מפרטת במה בדיוק תהיה הפגיעה. מכאן היא יוצאת אל הטיעונים הבאים: פונדקאות היא ניצול גופה של אישה, על גבול זנות או חסר באיברים, בחירת הזהות של הצאצאים היא השבחת הגזע החדש, ובכלל כל שוני בנטייה המינית , זהות המגדרית או תפיסת הנשיות מערער את כל המבנים החברתיים מסוף העולם ועד סופו ( כולל כפירה בזהות היהודית, שכן ברור שמי שמערער הבדלים בין גברים לנשים, סופו גם לכפור בהבדלים בין יהודים לגויים ולהיות נגד הציונות, ע"ע ג'ודית באטלר).

ראשית, ניכר שלרמון יש יחס מאד אמביוולנטי לביולוגיה. היא מאד אוהבת את הביולוגיה כשזו משרתת את הטענות שלה- ומאד לא אוהבת אותה כשהיא לא עושה זאת. למשל, חשוב מאד להתחשב ברגשות הטבעיים, הביולוגיים, של האם כלפי ילדיה ולכן אסור לקחת ילדים מהאם הפונדקאית, כי יש לה רגשות ביולוגיים חזקים. לעומת זאת, רגישות ביולוגית כלפי הילדים העתידיים והרצון להקל עליהן את גורלם הביולוגי, שבא לידי ביטוי גם בבדיקות גנטיות- זו תורת הגזע החדשה ! זו התפיסה המוסרית- כשאשכנזייה אקדמאית עינת רמון מתחתנת עם אשכנזי אקדמאי אריק אשרמן- זו העדפה אקראית, וכשזוג גייז מנסה לבחור אם פונדקאית בריאה ומשכילה לילדים שלהם- זו גזענות ! הביולוגיה חשובה מאד- מלבד המקרים בהם היא לא חשובה.

בהמשך, רמון טוענת שדווקא האנשים שכופרים בהבדלים בין גברים ונשים, הם אלו הטוענים להבדלים בין הומואים לסטרייטים. זאת, למרות שאם היא מצויה במחקר, היא בטח יודעת שדווקא חוקרי ההבדלים בין המינים הם פעמים רבות חוקרים גם את ההבדלים הביולוגיים בין האנשים עם הנטייה המינית השונה ( החשוב ביניהם הוא ריצ'ארד ליפה, יהודי גיי רפורמי מאוניברסיטת פולרטון) . גם ספרו של רופא הילדים השמרני לאונארד סקס, על ההבדלים בין המינים וחשיבותם במערכת החינוך, מדבר על אופי ביולוגי מולד של הנטייה המינית והצורך לשלב את בני הנוער הסובלים ממצוקה עקב נטייתם במסגרות תמיכה ייעודיות עבור נוער להט"ב ( מן הסתם, בתור רופא ילדים, סקס מודע למצוקה הרגשית החריפה של הנוער הלהט"בי ואחוזי האובדנות הגבוהים שם ). שמרנים אוהבים לצטט את סאקס– אלא אם כן הוא אינו משרת את מטרתם. הבדלים בין המינים חשובים מאד – מלבד המקרים בהם אינם חשובים.

יתרה מזאת, באותה נשימה שבה רמון תוקפת את התפיסות הפמיניסטיות והלהטב"יות הרדיקליות – היא מאמצת אותן, דווקא בגרסתן הרדיקלית ביותר. נחשו מתי זה קורה?- נכון, כשזה משרת את הטיעון שלה. למשל, היא מצדדת בתפיסתה של הפסיכולוגית קרול גיליגן על האופי המוסרי השונה של הנשים וטוענת שגיליגן חזרה בה רק בעקבות הלחץ הלהט"בי- תוך התעלמות מהעובדה שגיליגן עצמה מעולם לא הביאה ראיות מחקריות לתיאוריות שלה. וכמובן, רמון מאמצת באהבה גדולה את התיאוריה הקווירית שאומרת שכל המשיכה המינית היא עניין של אידיאולוגיה ומביאה מקרי אנקדוטה בהם אנשים שינו את אורח חייהם הפומבי עקב תהפוכה אידיאולוגית. התיאוריות הרדיקליות הן רעות מאד- מלבד המקרים שהן טובות.

אלא שמעבר לכל הטיעונים המתנגשים אחד עם השני, רמון מדברת על משהו מאד אמתי, שמדאיג לא רק אותה. מוסד המשפחה עובר טלטלות קשות בזמננו. קיימת מבוכה רבה. תיאורטיקנים מסוימים רואים בו מקור של כל הרוע והדיכוי ושואפים לפרק אותו. וכחלק מתגובת נגד- באה עינת רמון ומנסה לחזק. אבל האם גישתה באמת תחזק את מוסד המשפחה. רמון שבה ואומרת שכדאי וראוי לחנך למרכזיות של המשפחה ולכך שברית בין איש לאישה זו בחירה ראויה. אבל בשום שלב אינה מסבירה מה יעשו האנשים שאין ידם משגת, מסיבה כלשהי, את היכולת לקיים משפחה מסורתית של בעל הנשוי לאישה כדת משה וישראל ושניהם הורים לילדיהם הביולוגיים. רמון מזכירה "הצעת פתרונות שלא יפגעו" בלי לפרט. אבל זה בדיוק העניין- הגיע הזמן לפרט את הפתרונות. אולי שני המשפטים החשובים ביותר בראיון, שכדאי היה להבליט, הם : "יש כאן תהליכים היסטוריים שהם גדולים ממני" ו"אני רוצה להדגיש שאין פתרון אחיד לכולם". או, אם נצטט את החוקרת החשובה של מוסד המשפחה, סטפני קונץ :"בעיניי, הניסיון לבלום את התנועה ההומולסבית, דומה לניסיון לנעול את האורווה שהסוסים מזמן ברחו ממנה".

וכמה מילים לכבוד האכסניה. אני מרשה לעצמי הימור לא מסוכן, שרוב הקוראים של "עולם קטן" לא קראו את הראיון מתחילתו ועד סופו ולא יוכלו לחזור על תכנים שלו, אם יתבקשו. אבל הם שמעו בו את מה שהם רצו לשמוע: "פמיניזם זה רע", "להט"ב זה רע" , "מסורת זה טוב" , "מי שרוצה לשנות את נטייתו- יכול", ו"-בואו נשמור את הכול כמו שזה, בלי לשנות. בסוף- כולם יבואו אלינו". איך אמרנו- עיתונות אמיצה ! וכאן הקושי המרכזי של רמון- נראה שהיא עושה מהלך של ויתור על כלל ישראל לטובת האורתודוקסיה. ובכך בעצם טוענת, שאין למסורת היהודית מה לומר למי שלא מוכן להתחייב לאורח החיים האורתודוקסי. עצוב שזה כך. רמון באה מהמקום שבו התקיים מתח בריא וחיובי בין המחויבות למסורת- למחויבות כלפי העם היהודי. היא הרגישה שבכור מחצבתה המקורי האיזון הזה נאבד- וזה בסדר. אך במקום לנסות ולמצוא מחדש את האיזון, היא בוחרת להפר אותו לטובת המסורת הקיימת ובאה בטענה, שמי שרוצה להיות חלק מהחברה השמרנית, שיתאים את עצמו אליה.

איפה אני כבר שמעתי את הטענה הזאת ?..אה…בסדום, לפי המדרש, מיטת סדום הייתה מקום שבו היו מקצצים או מותחים את האנשים כדי להתאימם לגודל המיטה. ברור שזה אכזרי ורע, אבל זה לא פותר אותנו מהתלבטויות קשות כלפי אנשים שקשה להם הקמת המשפחה מסיבה כלשהי, אך עדיין רוצים גם האהבה וגם בזרע של קיימא. איננו מנסים לגזול מאיש את אושרו המשפחתי, אלא לזכות בו בעצמנו, כמיטב יכולתנו. זה נהנה וזה אינו חסר. וכידוע- כופים על מידת סדום.

אני מזמין את ד"ר רמון לעזוב את מיטת סדום של עולם קטן ולהצטרף אלינו, פמיניסטיות ולהבט"ים דתיים, שמחפשים את התשובות והאיזונים בעולם הגדול. שיהיה לנו בהצלחה.