הכ(ר) את המומחה

 

הרב ד”ר מיכאל אברהם                                    ד”ר סודי נמיר

פרופ’ יורם יובל

על הומוסקסואליות וכשל המומחיות ( דיון עם מיכאל אברהם)

בתקופה של מגפת הקורונה וסגר, בהחלט היו גם דברים נעימים.

אחד מהם היה, לקבל משלוח ובו טרילוגיה של הרב ד"ר מיכאל אברהם ( מעל 1800 עמודים, במצטבר, בשלושה כרכים עבי כרס) ובהם הצעה מעמיקה לדיון מקיף ויסודי בכל השאלות שמנסרות בחלל עולמו של האדם הדתי המודרני- פילוסופיה, הגות והלכה. הרב אברהם, מחבר פורה, שכבר נהניתי בעבר מספריו, כולל דיון מקיף בפוסט מודרניזם, תרם לנו עכשיו ספרי הגות רחבי יריעה, וכשאני אסיים אותם ( מתישהו…) אני מתכוון לעשות סיום מסכת של ממש.

גילוי נאות- הייתה לי גם קורת רוח אישית מסוימת מהעניין, מכיוון שבפרק על הומוסקסואליות הייתה בינינו החלפת דעות, בתיווכה של עורכת הטרילוגיה המופלאה, ד"ר חיותה דויטש, ואני הקטן אפילו מוזכר ומצוטט במפורש בפרק ( טוב, נו, מותר ליטוף קטן לאגו

וכעת הייתי רוצה להתייחס לדיון בכרך על ההלכה ( "מהלכים בין העומדים"), חלק עשירי, פרק 28 – "יחסי הרב ואיש המקצוע- הלכה ועובדות". הרב אברהם דן שם באריכות בהבחנה החדה שלו שבין ערכים לעובדות ומביא כאחד ממקרי המבחן את ההומוסקסואליות ואת התקרית עם ד"ר סודי נמיר, שהורחק מהוועדה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, עקב התבטאות שנטייה הומוסקסואלית היא סטייה. בסוף הפרק מוזכר גם דיון מול הפסיכיאטר פרופ” יורם יובל , מעל דפי מוסף “שבת” של “מקור ראשון”

ראשית, כמנהג דיון בית מדרשי מהוגן, אציג את תפיסתו של הרב אברהם, בתפילה שלא תצא טעות תחת ידי:

1. יש להבחין הבחנה חדה בין עובדות לערכים
2. האמירה שהומוסקסואליות היא סטייה- היא אמירה ערכית ולא מדעית. מדע מטבעו הוא מתאר, אין בו סטיות ונורמות
3. אמירה ש"מדע הוכיח שהומוסקסואליות אינה סטייה" פשוט אינה נכונה. מדע אינו יכול להוכיח או להפריך כזה דבר
4. לכן, ההתנפלות על ד"ר סודי נמיר הייתה בגדר סתימת פיות, וכך גם ההתנפלות על הרב לוינשיין ורבנים אחרים שהתבטאו ברוח דומה. הדבר מעיד, בין היתר, על הצביעות המוסר הכפול של הקהילה הגאה, שמתגנדרת בליברליות מצד אחד- וסותמת פיות מאידך.
5. לא שייך לדיון הזה- אבל חשוב לציין שהרב אברהם עצמו לא מחזיק בכל תפיסה הומופובית ומאמין שלפחות ברמה התיאורטית, יש אפשרות לשינוי הלכתי בנושא. מי שרוצה להרחיב בעניין, מוזמן לעיין באותו כרך, חלק 11, פרק 35.

ובכן, לאחר שתיארתי כמיטב יכולתי את הדברים- הריני חולק על כבוד תורתו בכמה היבטים ובפרט לגבי ד"ר סודי נמיר.

1. אני לא חושב שלתורה ולהלכה יש דעה כזו או אחרת על הומוסקסואליות. יש בהלכה איסור על משכב זכר. כמו שיש איסור על חילול שבת ובעילת נידה. אמירה שתורה רואה בהומוסקסואליות סטייה- היא אנכרוניזם ( שימוש בשפת מושגים של תקופה אחת, כדי לתאר תקופה אחרת)
2. הפסיכיאטריה המודרנית עברה כברת דרך מעניינת ביחס להומוסקסואליות. בשלהי מאה 19 ותחילת המאה ה-20, הסקסולוג קראפט- אבינג ראה בה מחלה וסטייה, ולשם אישוש הטיעונים שלו, טען שכל ההומוסקסואלים הם מפגרים הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה מוסרית ( דגנרטים). פרויד חלק עליו, וסבר כי הומוסקסואליות מעידה לכל היותר על עיכוב התפתחותי – רגשי. הוא התנגד לרדיפה הפלילית של הומוסקסואלים – אך באותה נשימה גם הסתייג מהתנועה ההומופילית של תקופתו, בראשותו של מגנוס הירשפלד. מספר תלמידי תלמידיו של פרויד התרחקו מתפיסתו של רבם בנושא והתקרבו בחזרה לקראפט- אבינג. הם טענו שכל הומוסקסואל הוא חולה ומופרע וסובל מהפרעות רגשיות קשות שניתן לטל בהן רק בטיפול אנליטי ארוך טווח.
3. לא מדובר כלל בתפיסה תיאורטית גרידא. לתפיסה זו היו השלכות קשות: להומוסקסואלים גלויים היה אסור לכהן במגוון רב של תפקידים הקשורים באחריות ובטח בעבודה עם ילדים ( וכי איך סוטה שלא יכול לשלוט בעצמו ייקח אחריות?) . לכן, הומוסקסואלים ולסביות לא יכלו לשמש בתור רופאים, מורים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, לכהן בכל תפקיד ציבורי משמעותי ( מחשש לביזוי התפקיד) וכמובן, לא לשרת בצבא או ארגוני הביון , בטח לא בתפקידי קצונה ופיקוד ( הרי ניתן יהיה לסחוט אותם). אמנם, בפועל בכל התקופה הזו הומוסקסואלים ולסביות אכן שימשו בכל התפקידים האלו– אבל הם נאלצו להסתיר את נטייתם המינית, לחיות בארון, בפחד בבושה ובהסתרה. אגב, צחוקים והכול, האיסור של שירותם הצבאי של הומוסקסואלים בצבא ארה"ב ולסביות גלויים בוטל רשמית רק ב-2011, בפקודתו האישית של הנשיא אובמה. אם כן, ברור שהגדרתה של הנטייה המינית ההומוסקסואלית כסטייה ( מחלה) לא הייתה עמדה תיאורטית בעלמא- אלא כלי יעיל לדיכוי חברתי. ניתן להקביל זאת לאבחון של סכיזופרניה אצל מתנגדי המשטר בשנות ה-70 של המאה שעברה בברית המועצות.
4. באופן תיאורטי, כל אותם פסיכיאטרים היו יכולים להסתפק באמירה "אנו מאמינים שהומוסקסואליות היא סטייה, אבל הומוסקסואלים הם אנשים רגילים לגמרי שיכולים לתפקד ככל אדם". תיאורטית- כן, בפועל- הם התעקשו שלא כך הדבר. כי אם יש סטייה אבל היא לא באה לידי ביטוי בשום פן מעשי- אז למאי נפקא מינא למעשה? לכן הם טענו שכל ההומוסקסואלים והלסביות סובלים מהפרעות נפשיות קשות. ולכן, כמובן, גם הצדיקו את אפלייתם התעסוקתית. לכן- אין זה פלא כלל שפעילים גאים ראו בביטול הגדרתה של הומוסקסואליות כסטייה את אחד הדגלים החשובים של מאבקם. ואכן- בתחילה הדבר קרה בארגון פסיכיאטרי של ארה"ב ב- 1973 ואחריו באו כל הארגונים האחרים, עד לארגון הבריאות העולמי ב- 1990
5. אבל איך כל זה קשור ליהדות, רבנים וישראל 2020? הקשר הוא פשוט. כשחבריי ואני, הומואים ולסביות דתיים, התחילו לצאת מהארון ולדרוש מהרבנים מענה, הם גילו לפתע שאין להם מענה משמעותי להציע לנו. לחלקם היה את האומץ ואת היושר האינטלקטואלי הנדרש להודות בכך. אבל לרבים אחרים לא היו כל הנ"ל. אי לכך ובהתאם לזאת, הם החליטו שהמענה היחיד התקף והנכון לבעיית ההומואים והלסביות הדתיים- זה טיפולי המרה ( כפי שאכן הכריזו במסמך המבזה "הצהרת התורה" רוב המנהיגים החשובים של האורתודוקסיה הלא- ליברלית בשנת 2011). וגם פה, היה ניתן להכריז שהגדרת המחלה לחוד והטיפול לחוד. אבל הרבנים- כולל הרב לוינשטיין- בחרו בטקטיקה אחרת. הטיעון הולך בערך בצורה הבאה: הומוסקסואליות היא סטייה והתורה מזהירה מפניה כפי שהיא תמיד מזהירה מפני סטיות חולניות, בבחינת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הומוסקסואליות הוצאה מקטלוג האבחון הפסיכיאטרי עקב לחץ של ארגונים גאים, המכונה לשם קיצור "טרור להטב"י". פסיכולוגים אצילי נפש, שהמשיכו להאמין שזו סטייה ושהיא ניתנת לריפוי ( עוד כשל, אבל עליו אולי בפעם אחרת), ממשיכים לטפל בנושא בהצלחה מרובה. כאן אגב, חלק מההומופובים , והרב לוינשטיין ביניהם, מתחילים לסתור את עצמם- חלקם טוענים שכבר היום יש טיפול מצוין לשינוי נטייה מינית- וחלקם טוענים שטיפול כזה עדיין איננו- בגלל הלחץ של ה"טרור הלהט"בי", שאינו מאפשר לפרסם מחקרים בנושא ( הבל מוחלט…אבל גם על זה בפעם אחרת). וגם בשנת 2020, רבנים, כולל הרב צבי טאו והרב דרור אריה, בעבר לא רחוק ראש מפלגת "נעם", עדיין מתעקשים להציג את הומוסקסואליות לא רק כאיסור תורה, אלא כסטייה שמעוררת גועל וחלחלה ומתלווה להפרעות רגשיות חמורות ( זאת גם כשהם מפרסמים את טיפולי ההמרה, שהם מסרבים לקרוא להם כך…אבל גם על זה בפעם אחרת)
6. נחזור לשנת 2015 ולד"ר סודי נמיר. הוא התבטא בפורום רפואי סגור ברשת שהומוסקסואליות היא סטייה. לאחר מכן, הוא חזר על זה מספר פעמים וסירב בתוקף להתנצל. ההבנה הפשוטה והמצויה של דבריו בעיניי יכולה להיות רק אחת- עידוד להחזרת הסטיגמה ויחסי הנידוי החברתי כלפי הומואים ולסביות וגם עידוד לאפליה תעסוקתית בפועל. קשה לי להבין בצורה אחרת את דבריו של ד"ר נמיר : "אני רוצה שהם יחזרו קצת לארון". הוא בקלות היה יכול להתבטא אחרת ולומר- שמבחינתו הומואים ולסביות הם אנשים בריאים לגמרי וראויים לשוויון מכל בחינה אפשרית, כולל ההכרה בזוגיות ובהורות- ולצדם, יש לסייע בכלים של פסיכותרפיה מודרנית לאלו מהם שמתקשים עקב הקונפליקט בין נטייתם המינית לזהותם הדתית ( תפיסה בהחלט מפותחת וקיימת בקרב אנשי טיפול נוצריים בארה"ב) . הוא בחר שלא לעשות זאת וגם לא להתנצל על דבריו, כאמור
7. ד"ר נמיר התעקש על כך שאמר את דעתו האישית. לא כך בחרו להבין אותו ולפרש את דבריו רבני ישראל. הם פרסמו גילוי דעת שבו הם לקו בכשל המומחיות, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות ואפילו היפוכן! במכתב התמיכה שלהם נכתב " הרופא היקר ד"ר סודי נמיר נ"י  הביע עמדה מקצועית בנושא זה, האומרת שגם אנשי בעלי "נטייה הפוכה" יכולים להתגבר על כך ולהקים משפחה נורמטיבית"- בעוד שד"ר נמיר מעולם לא אמר זאת ולמעשה, אמר את ההיפך: כשהוא נשאל בראיון האם לדעתו ניתן לשנות את הנטייה המינית, הוא אמר שלא למד את הנושא ומעדיף שלא להתבטא בנושא שאינו "גרוס בו היטב".
8. אני אישית חושב שהרחקתו של ד"ר נמיר ממועצת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לאור ההתבטאות שלו וסירוב עקבי להתנצל עליה הייתה נכונה וראויה ( לעומת זאת, אם חלילה הייתה דרישה לשלול ממנו את האפשרות לעסוק ברפואה- הייתי הראשון להקים קול זעקה!) הייתי אומר זאת על כל איש מקצוע שהתבטא בצורה סטיגמטית ולא ראויה על כל קבוצה באוכלוסייה ( דתיים, מתנחלים, אתיופים, ערבים וכו). אני מוכן לשמוע דעות אחרות ולנסות להשתכנע מהן . ברם, אני מאמין שמי שתקף את הקהילה הגאה ואת אנשי ההסתדרות הרפואית ( מהצד הדתי- חרדלי של המפה) התנהג כאן בחוסר תום לב וחוסר יושרה. למיטב ידיעתי, מלבד עבודתו כרופא ד"ר נמיר הוא גם מוהל. איני יודע אם הוא גובה שכר על קיום מצווה חשובה זו, ואם כן- מהו הנתח של הכנסות אלו בין כלל הכנסותיו. אבל דמיינו בעיני רוחכם לרגע- את המציאות שבה ד"ר נמיר יוצא מהארון ומכריז קבל עם עצמו כהומוסקסואל. כמה מבין מגיניו בחירוף נפש היו ממשיכים להזדקק לשירותיו כמוהל? האם הוא היה עדיין נשאר, בעיניי אותם רבנים, "הרופא היקר ד"ר סודי נמיר, נ"י" ? כמה מהם היו מוכנים אפילו לגדוע את מטה לחמו ? על כגון זה נאמר " טול מוסר כפול מבין עיניך"
9. לסיכום, נעשה סדר:

– הגדרת הומוסקסואליות כ"סטייה" אינה בגדר טענה בעלמא, ויש לה השלכות מעשיות, על שלומם ובריאותם של הומואים ולסביות, וכמו כן כל תעסוקתם

– לכן, ברור שכל חברי הקהילה הגאה יילחמו נגד כל מי שמשמיע את הטענה הזו וייראו בו מבקש נפשם

– אדם דתי או דמות רבנית שחושבים שלאיסור של משכב זכר ניתן לקרוא "סטייה" לוקים בערבוב מושגים מתחומים לא קשורים. זה מסיט את הדיון

– הגדרתה של הומוסקסואליות כסטייה או לא, אינה קשורה בשום דרך ליכולת לפתח פרקטיקה טיפולית שיכולה לסייע בשינוי נטייה מינית או למצער להסתגלות הטרוסקסואלית תפקודית מעט יותר מוצלחת. לשם כך, נדרשת עבודה רבה בטיפול ובמחקר, ולא הדבקת סטיגמות. גם בשנת 2020 יש לא מעט אנשים בעולם, שחווים קונפליקט בין נטייתם המינית וזהותם הדתית, ויציאה מהארון אינה אופציה מבחינתם. טיפול כזה יכול להיות לעזר רב לאנשים כאלו

ודבר אחרון. נכון, שגם בצד הטיפולי הליברלי קיים כשל המומחיות. הוא בא לידי ביטוי, למשל, בדבריו המלאים ברצון טוב של פרופ" יורם יובל על ההומואים הדתיים. הוא מאמין באמונה כנה שאם הוא רק יסביר לרבנים שאנחנו באמת לא חולים ולא סוטים ולא יכולים להשתנות- הם יקבלו אותנו בזרועות פתוחות ועם דמעה בזווית העין. פרופ" יובל היקר, צר לי מאד אבל זה לא עובד ככה. יצרנו את הקהילה הדתית הגאה, אנחנו יוצאים מהארון ומקדמים את המודעות ואת הקבלה, באירועי "פסח שני" מדי שנה, אנו פוגשים עוד ועוד אנשים כדי שישמעו את הסיפור האישי שלנו. זאת הדרך שלנו להתקבל. מי שמקשיב לך- זה הרבנים שכבר מראש רוצים להקשיב לך. כי מי שלא מקשיב- תמיד יש לו את ד"ר נמיר. זו אולי ההגדרה החדשה לכשל המומחיות- אמונה שאם אתה מומחה- אז יקשיבו לך !

מועדון הקרב של הרב לוינשטיין

   

מהו הכלל הראשון של מועדון קרב?

לא לספר על מועדון קרב!

מהו הכלל הראשון של מכחיש שואה?

להכחיש שהוא מכחיש שואה !

מהו הכלל הראשון של מטפל המרה?

להגיד שהוא לא עושה טיפולי המרה !

רב לוינשטיין שוב עשה את זה. לפני כמעט 4 שנים הוא קרה לנו "סוטים" שש פעמים במשך שלוש דקות, מול קהל של מאות רבנים, וסירב בעקביות להתנצל על כך. בניסיונות הנואשים שלו מאז להסביר את עצמו הוא נקט בכל פעם בתירוץ אחר- החל מזה ש"ככה קוראים לזה בגמרא" וכלה ב"ככה פעם הפסיכיאטרים הגדירו את זה".
והנה- בשנת 2020, הרב מצדד כעת בטיפולי המרה לקטינים, אומר את זה בשידור חי לתלמידים שלו, וטוען במצח נחושה שיש אנשי טיפול שעושים זאת ומצליחים בזה. והכי חשוב- זה לא "טיפולי המרה". כי טיפולי המרה- זה רק מכות חשמל וטיפול בכפייה.

אז בואו נבהיר זאת, בפעם האלף ( ברשותכם, אצטט מנייר עמדה שהכנתי לפני מעט יותר משנה עבור גוף מקצועי)

" באשר לכל הסוגים של "טיפולי ההמרה". ראשית אגדיר: טיפול המרה הוא טיפול , המכוון לשנות את נטייתו המינית של הפרט מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית, כאשר הוא משוכנע שנטייה הומולסבית תמיד מעידה על סטייה או הפרעה כלשהי ואינה יכולה להוות בסיס בזהותו של הפרט. חשוב לציין זאת, בייחוד על רקע הטענה של חלק ממטפלי ההמרה, שנשמעת בשנים האחרונות, שאינם מבצעים טיפולי המרה, כיוון שטיפולי המרה פירושם רק טיפול בעל רכיבים של כפייה , או טכניקה התנהגותית אלימה במיוחד. אין הדבר כך. כמו כן, טיפול שבוחן ביחד עם הפרט את רמת הגמישות של הנטייה המינית שלו, מטפל בטראומות המיניות שלו או בדימוי הגברי שלו ללא אג'נדה מוקדמת, או בוחן את האפשרויות השונות לשלב בין חלקי הזהות השונים של הפרט הוא טיפול לגיטימי ואינו בגדר טיפול המרה"

זאת יש לדעת ולומר בצורה ברורה ונחרצת: נכון לכתיבת שורות אלו, בדצמבר 2018, ישנן ראיות קלושות בלבד ליעילות של כל סוג של טיפולי המרה, כלומר לכך שהם גורמים לשינוי של נטייה מינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית באחוז ניכר כלשהו. בשנת 2009, וועדה מיוחדת של האיגוד הפסיכולוגי של ארה"ב פרסמה דו"ח ארוך ומפורט בנושא. הדו"ח בחן את כל החומר המחקרי הרלוונטי והגיע למסקנה שכל סוגי טיפולי ההמרה המוכרים לנו אינם גורמים לפרט להגשים את ההמטרה הטיפולית שלו ברוב המוחלט של המקרים, ובמקרים רבים אף עלולים להסב נזק רגשי . הסתדרות הפסיכולוגים בישראל פרסמה חוות דעת משל עצמה, לאחר שהקימה וועדה עצמאית שדנה ברמת היעילות של טיפולי ההמרה, עם מסקנות דומות מאד לאלו של עמיתיהם בארה"ב. בהקשר הזה, כדאי גם לציין, שנכון להיום רק אישיות רבנית אחת היא בעלת היכרות מקיפה על הספרות של טיפולי ההמרה- הרב חיים רפופורט, ששימש כיועצו של הרב הראשי לבריטניה, הרב יונתן זקס. בשנת 2004 פרסם הרב רפופורט ספר מקיף בנושא ( באנגלית ), בו התייחס, בין היתר, לנושא של טיפולי המרה. מבלי לנקוט עמדה חד משמעית חיובית או שלילית בנושא, הרב רפופורט כתב בנחרצות שטיפולי ההמרה אינם יכולים בשום אופן לשמש כ"פתרון מערכתי" להתמודדות של האנשים ההומולסביים בחברה הדתית .

זאת ועוד. בזמן שיש לנו מעט ידע מחקרי על טיפולי המרה המיועדים למבוגרים, לא היה עד עכשיו אף מחקר אחד על טיפולי ההמרה עבור בני הנוער. מחקר חדש ממש שהתפרסם בנושא מראה כי בני נוער שנשלחו על ידי הוריהם ( הדתיים ושמרניים לרוב ) לטיפולי ההמרה מראים עלייה באחוזי הדיכאון, האובדנות, לצד ירידה בהישגים הלימודיים ותפקוד כללי. כמו כן, יש לציין שאנשי מקצוע שמציעים טיפולי המרה, בניגוד לדעתם של האיגודים המקצועיים בעולם, פעמים רבות מתנהגים בצורה לא אתית גם בתחומים אחרים. נראה כי מקרים של עבירות אתיות או התנהגויות מגונות בקרב מטפלי ההמרה גבוהה במיוחד. עקב כך, אין זה פלא שנכון ל- 2018, שבע מדינות בארה"ב אסרו על טיפולי המרה לקטינים ( מאז מספר המדינות אלו עלה, וגרמניה הצטרפה אליהם ממש לאחרונה)

American Psychological Association. (2009). Resolution on appropriate therapeutic response to sexual orientation distress and change efforts. Retrieved from http://www.apa.org/about/policy/sexual-orientation.aspx

http://www.psychology.org.il/נייר-עמדה-בנושא-טיפולי-המרה

Rapoport, C. (2004). Judaism and Homosexuality : an Authentic Orthodox View. Valentine Mitchell Press: London.

לניתוח עמדתו של רפופורט בעברית, ראה, מאמרי: שביידל, ז. (2006). אח(ר)ים בתוכינו: מקומם של הדתיים ההומולסביים בחברה הדתית. אקדמות, י"ז, עמ' 85- 115.

Ryan, C et. Al ( 2018). Parent- Initiated Sexual Orientation Change Efforts With LGBT Adolescents: Implications for Young Adult Mental Health and Adjustment. Journal of Homosexuality, 4, 2-15.

אני מאתגר בזאת את הרב לוינשטיין להביא לידיעת הציבור איש טיפול אחד, עם קול ופנים, שמוכן להופיע מול מצלמות, לספר על שיטת הטיפול שלו, על אחוזי ההצלחה ודרך מדידתם, שהגיע לאחוזים שהרב מצטט אותם. אני סבור שאיש טיפול כזה לא קיים !

אני מאתגר בזאת את הרב לוינשטיין להביא לידיעת הציבור ולו אדם אחד, עם קול ופנים, שיהיה מוכן לעמוד מול מצלמות ולספר את הסיפור של שינוי הנטייה המינית שהוא עבר, כדי לתת תקווה לכל אותם נערים בני 13-15, שהרב לוינשטיין רוצה לעזור להם, לדבריו. אני סבור שהרב לוינשטיין לא מכיר אנשים כאלה.

אני מאתגר את הרב לוינשטיין לקרוא את העדויות האישיות באתר של המרכז הישראלי למידע על טיפולי ההמרה ולהתייחס אליהם ברמה ציבורית.

במידה שהרב יסרב לעשות את הנ"ל, איאלץ לראות בו גונב דעת הבריות !

ועד שהרב יעשה זאת, אני קורא לכל בני הנוער שמתמודדים עם קונפליקט סביב נטייתם המינית וזהותם הדתית, לקבל טיפול מקצועי ואתי אצל אנשי טיפול אמתיים, עם קול ופנים, שיכולים לעמוד מאחורי שיטות הטיפול שלהם.

להורים של נערים אלו, לתלמידים של הרב לוינשטיין ולרב לוינשטיין עצמו- אני פונה בקריאה להכיר אותנו, הומואים ולסביות דתיים אמתיים, אנשים עם קול ופנים, ולשמוע את הסיפור שלנו.

של מי הבעיה הזאת?- תגובה לקלמן ליבסקינד

 

     

שלום קלמן

שמי זאב שביידל, אני פעיל בקהילה הדתית הגאה, ורציתי לכתוב לך בעקבות הרשימה שפרסמת תחת כותרת : "די לסתימת הפיות". זה חשוב לי משני טעמים: ראשית, כי אני חולק על כמה מהטיעונים שלך, וחושב שהם מספקים תמונה חלקית ומקוטעת (וכתבת שחשוב לך לקדם שיח בנושא); ושנית, כי לצערי כמה מהיריבים שלך לא מצאו, כפי שצפית, משהו יותר חכם לכתוב לך מלבד להטיח בך שאתה "הומופוב", או אפילו, שומו שמים, "גבר סטרייט לבן ופריווילגי". אז בוא באמת נדבר על זה פעם אחת בלי שנאת חינם ובלי התלהמות.

שתי טענות בפיך: אחת מהותית בנושא של המשפחות הלהט"ביות, ואחת טכנית יותר, לגבי חוסר האיזון בשיח, ניסיון לצנזורה ולסתימת פיות ועיסוק מוגזם בנושא הלהט"בי בכללי. אני מאמין שיש לנו נקודת מוצא דומה: אמונה בשוויון, בחופש הדיבור וחשיבות המשפחה היהודית וזהותה היהודית של ישראל. ומההנחות האלו, אני מגיע למסקנות השונות מאד משלך. אתחיל קודם דווקא בנושא הטכני יותר.

אתה טוען שבנושא הלהט"בי מתקיימת צנזורה ולא ניתן להשמיע דעה אחרת. ראשית, פרסום מאמרך בכפולת סופ"ש של עיתון גדול נוגד מעט את הטענה. אבל מעבר לזה- התקשורת לא מורכבת רק מעיתוני סופ"ש גדולים. היא מורכבת גם מעשרות עלוני סופ"ש שמופצים בכל בית כנסת. ובהם מצויה לרוב רק תמונה אחת ומאד לא מחמיאה של האוכלוסייה ההומולסבית. למשל, בשנה שעברה העלון הנפוץ "עולם קטן" פרסם מאמר אחד שבו השווה בין הומואים ולסביות לג'וקים ומאמר אחר שאמר ש"בעלי נטיות הפוכות מפיצים איידס ואבולה" ( !!!) במשך תקופה ארוכה שלחתי למערכת מאמרי תגובה, שכולם היו כתובים בנימה מאד מנומסת ומכבדת. אף תגובה לא פורסמה ועורך העלון טרח גם להבהיר לי שלא יפרסם שום דבר ממני גם בעתיד. ועוד לא דיברנו על העיתונות החרדית, שבכלל לא כותבת על הקהילה הגאה שום דבר, מטוב עד רע. נכון חוסר איזון אחד אינו מבטל חוסר איזון אחר, אבל את חוזר האיזון השני אתה כלל לא טורח להזכיר והוא מייצר בדיוק את אותו הדבר- הטייה בוטה בשיח.

הלאה. המודעות שהוסרו לפני המצעד הירושלמי. אני אישית ממש לא הרגשתי צורך שהיועצת המשפטית של עיריית ירושלים תגן על הרגשות הגאים שלי, ולא זכור לי שביקשתי ממנה לעשות זאת. אני יכול גם להעיד שהפיד שלי כבר מזמן לא היה מוצף בכל כך הרבה ממים מצחיקים ופרודיים, כמו בעקבות הקמפיין של תנועת "חזון", כך שממש לא בטוח שכל כך רצינו שזה יוסר. בנוסף, כשהגעתי לירושלים ביום המצעד, ראיתי קרוב לפנייה לשדרות מנחם בגין לפחות שלט אחד כזה – ואני משער שהיו עוד. כך שהלובי הגאה הוא לא כזה מהלך אימים וסותם פיות לכולם. ובהזדמנות זו כדאי גם להזכיר, שהעובדה שהסרת השלטים לא נמנעה ע"י בית המשפט, נבעה מכך שעורכי הדין של תנועת "חזון" פנו בטעות לבג"ץ, במקום לבית משפט לעניינים מנהליים. כפי שציינת בצדק, יש לנו במדינה עוד כמה בעיות, חוץ מבעיית להט"ב. למשל, בעיה של עורכי דין לא מקצועיים.

ולדבר המהותי יותר- המשפחות הגאות. נתחיל במעט רקע עובדתי: לפי ארגון "משפחה חדשה", היום גרות בארץ 35.000 זוגות גאים עם ילדים, נכון ל- 2017. 35.000 משפחות גאות. רבבות ילדים בישראל גדלים במשפחות גאות. מספר זה לא כולל זוגות מאותו מין שמגדלים ילדים מנישואין הטרוסקסואליים קודמים. נכון להיום, בכנסת הנוכחית ארבעה חברי הכנסת הם בעלי משפחות גאות- כולל שר המשפטים הממונה ( 3.5 אחוזים). הח"כ החמישי בדרך להורות. ובמקום העבודה שלי- 2 משפחות גאות (אני הרווק הגאה היחיד בצוות) בצוות של 14 (14 אחוזים). אלו לא משפחות ששואלות אם זה בסדר שהן יהיו או לא- הן כבר קיימות. אגב, שתי המשפחות הגאות במקום העבודה שלי נוצרו במהלך 2018, כך שהמספר 35.000 כבר לא עדכני. גם מי שלא חושב אולי שמשפחות אלו הן דבר אידיאלי לכתחילה- חייב לדאוג להסדרת הסטטוס החוקי שלהן, לכך שהן לא יצטרכו לעבור את שבעת מדורי גהינום הביורוקרטיה כדי לקבל צו הורות או לקבל כל הכרה אחרת בהורות שלהם. אם להשוות את זה לבעיות אחרות- אמרנו, שאתה לא אוהב לדבר רק על בעיות של להט"בים- ניתן להמשיל זאת לחוק ההסדרה. למדתי מהרשת שאתה תומך די נלהב בו. וחוק ההסדרה אומר, שיש להשיג הסדרה חוקית ליישובים היהודיים ביו"ש- שגם התומכים בו מודים שהוקמו מלכתחילה בניגוד לחוק- כי היישובים כבר נמצאים שם, כי למה להרוס את הבית ובהרבה מקרים, כי אין תביעות פלשתיניות על השטח. אז מדוע משפחה, שגם אם לא התלהבת ממנה לכתחילה, אבל היא כבר נוצרה, והיא כבר מגדלת ילדים- לא תזכה ל"חוק ההסדרה" משלה ?

אתה טוען ש"בכל מקרה עדיף לילד שהוא יגדל אצל שני הורים ביולוגיים". אבל מה לעשות שיש מציאות שהורות ביולוגית לא יכולה להתממש. אגב, משום מה להרבה אנשים הרבה יותר קל להבין את המציאות ההפוכה- שיש הורים בעלי יכולת ביולוגית להביא ילדים לעולם, אך עם כישורי הורות …איך לומר זאת…מצומצמים למדי. בתור עובד סוציאלי, אני פוגש הורים כאלה כל יום, בערך. איש אינו מציע לשלול מהם את זכותם להורות בשל כך, מלבד מקרים שבהם מדובר בהתעללות והזנחה קיצונית, ואחר התרעות חוזרות ונשנות של שירותי הרווחה. וגם אז, יש עיתונאים שיוצאים בכותרות ענק על "עובדים סוציאליים שחוטפים ילדים מההורים" ( אמרנו , לא רק ללהט"בים יש בעיות, נכון?) אז מה כל כך קשה להבין שיש גם מציאות הפוכה- אנשים בעלי יכולת הורות רגשית מדהימה או לפחות מאד טובה, אך נטולי יכולת ביולוגית. מדוע למנוע מהם להגשים הורות בנתיבים המוכרים עבור זוגות סטרייטים שמתקשים להגשים הורות ביולוגית ?

אתה מדבר על התמיכה חסרת התקדים של הציבור במחאה של הקהילה הגאה, ואומר שאף קבוצה לא זוכה לתמיכה דומה. אין לי עניין להתחיל למדוד מי מסכן יותר. אבל בהחלט יש לי עניין להזכיר, שבכל הסקרים מהשנים האחרונות רואים שיש בארץ רוב מוצק ( גם במגזר היהודי וגם בכלל האוכלוסייה) להכרה מלאה בנישואין חד מיניים ובמשפחות הגאות. כלומר, אם היה נערך משאל עם בנושא, היינו עם שוויון כבר מזמן. כעת, בשיטה הישראלית לא נערכים משאלי עם ולרוב זה מוצדק- דמוקרטיה ייצוגית קיימת בדיוק כדי שלא נצטרך אותם בכל פעם. אבל מה לעשות שהדמוקרטיה הייצוגית בישראל שבויה בידי קבוצות מיעוט שמשמשות לשון מאזניים בין הגושים הפוליטיים ומטילות ווטו על כל התקדמות בנושא ? מה לעשות , חוץ מלפנות לבג"ץ בכל פעם ולקוות לטוב? ושוב לשמוע הרצאות על איך שדיקטטורה שיפוטית בישראל הורסת את הדמוקרטיה ( אלא אם כן צריכים אותה כדי למנוע את הסרת השלטים של תנועת "חזון")? וזאת בהחלט בעיה של עוד הרבה קבוצות בישראל- לא רק של להט"בים.

בכלל, כדי לגרום לשוויון המלא של הקהילה הגאה בישראל, צריך בסך הכול לחוקק שני חוקים. ותתפלא, שניהם לא קשורים כלל ללהט"בים. החוק הראשון- חוק לנישואין אזרחיים, שיכיל בתוכו נישואין גאים ( הגיע זמן שזוג סטרייטים גם יוכל להתחתן בישראל שלא ברבנות). והחוק השני- חוק כשירות הורית, שמתנה את הכשירות לכל סוגי ההורות, ביולוגית, אימוץ או פונדקאות – ביכולת הכלכלית ובמצב הנפשי, ולא בנטייה המינית. תדברו אתנו על מסוגלות הורית שלנו ולא על הנטייה המינית! די כבר להתעסק בלהט"בים! ודרך אגב, וכיוון שגם הזכרת כביכול התנגדות של אנשי מקצוע לפונדקאות עבור הורים גאים- עוד בשנת 2012 ועדת מור יוסף, שכללה בתוכה את אנשי המקצוע הבכירים בארץ בתחום האתיקה, המליצה לפתוח מסלול פונדקאות אלטרואיסטי, שכולל יחידים וזוגות מכל מין. מה קרה עם זה מאז?- כדאי לשאול את שרי הבריאות לדורותיהם!

עוד משהו. בכל פעם שמדברים על ההורות הגאה, נמנעים מלהזכיר את הפיל הגדול בחדר. מה עשו עד עכשיו הומואים ולסביות שהאמינו שהם יכולים להיות הורים טובים? התשובה- הם התחתנו נישואי שקר והסתרה , וגרמו כאב רב, לעצמם ולבנות/בני הזוג. אם אתה רוצה להכיר קצת יותר את הנושא, אני ממליץ לך מאד לקרוא את ספרו החדש של אייל זק "בין היצר ליוצר" על סיפורי חייהם של הומוסקסואלים דתיים הנשואים לנשים. תוכל להבין יותר את הבדיחה הישנה של סטנדאפיסט גיי בארה"ב, ג'ייסון סטיוארט: "אתם, הסטרייטים צריכים להיות הראשונים שתומכים בנישואין גאים! כי אם נוכל להתחתן אחד עם השני- אז נפסיק להתחתן אתכם!"

אז איפה זה משאיר אותנו- אותך ואותי? לאן ממשיכים מכאן? אנחנו ממשיכים לעולם מורכב, שבו מאוד סוער וקר בחוץ, ושבו המשפחה היא עוגן חשוב. והמשפחות שלנו יותר ויותר רוצות אותנו יחד. שלמים, שלווים ומאושרים. עם בני זוג ועם ילדים. ועם מישהו ממשפחתך יצא מהארון, גם אתה קלמן, גבר לבן ימני סטרייט פריבילגי שכמותך- תרצה שהוא יהיה שלם ומאושר, ולא מרוסק, בודד, דכאוני ואובדני. ואז יום אחד הוא יזמין אותך לטקס נישואין עם בן זוגו ( אצלנו בעבודה כל הצוות הגיע, חוץ מהחברה החרדית). ואחר כך- לזבד הבת או לברית/ פדיון הבן ( היה לנו פעמיים כבר, כל הצוות הגיע, כולל החברה החרדית). כי המחאה של הלהטב"ים תפסה כזאת תאוצה לא סתם בגלל הרוח הגבית של התקשורת ( אם הרוח הגבית של התקשורת הייתה קובעת, נתניהו מזמן לא היה ראש ממשלה. סתם, לא קשור, אבל אמרנו שלא מדברים רק על הלהט"בים) . המחאה שלנו תפסה תאוצה בגלל שההורים שלנו, האחים שלנו, המשפחות המורחבות שלנו לוקחים בה חלק. וגם העמיתים לעבודה, החברים מהקהילה והצבא, ידידים ומכרים וסתם אנשים טובים באמצע הקשת שרוצים את המשפחה שלנו גדולה וחזקה ורחבה. הם כולם רוצים לחיות בעולם פתוח, מכיל , אך גם מגובש וסולידרי. כי בעיות הלהט"בים- זה לא בעיות רק של להבט"בים.

טיפולי המרה 2.0

האם בשנת 2019 צריך לכתוב ( עדיין) על טיפולי ההמרה ?

מסתבר שכן

זה מסתבר, כי לאחרונה יש הרבה בלבול בנושא. בין היתר, כי מספרים לנו, ש…כבר אין טיפולי המרה. זה לא קיים. זה משהו שהיה פעם. שהיום יש "טיפולים רגילים" שנועדו "לסייע לאנשים שלא מרוצים מהנטייה המינית שלהם". ממש לאחרונה , התפרסם קובץ מאמרים : "משפחה: מפעל חיים" , שבו מיטב הכותבים , רבנים ואנשי מקצוע מהציונות הדתית, מתייחסים למגוון הנושאים הקשורים למשפחה, והמאמר היחיד שמוקדש לנושא ההומולסבי ( מתוך ה- 88 שמרכיבים את הקובץ), מתייחס ל…טיפולי המרה ( שהוא מכנה אותם טיפולי "רה אורינטציה" ( מאת הרב ארל'ה הראל) ומסביר, מדוע אלו אינם כלל טיפולי המרה. דברים דומים ניתן לקרוא, למשל, בקבוצת פייסבוק "וידויים של קהילה מתמודדת".

אז בואו נעשה רגע סדר.

מצבם של טיפולי המרה , בארץ ובעולם, הוא עגום. אולי ניתן לתאר אותו כשפל מדרגה מוחלט מאז שהם התחילו את קיומם. אף ארגון בריאות נפש מקצועי מיינטסטרימי באף מדינה מפותחת לא מכיר בהם. בשלושים השנים האחרונות הם לא פיתחו אף חידוש תיאורטי רציני ובטח לא פרסמו אף מחקר שמעיד על שיעורי ההצלחה- או הכישלון- שלהם. אין להם אף תכנית להכשרת מטפלים. ובעיקר- מספר המטופלים שלהם הולך ומידלדל, עקב העובדה שגם בקהילות דתיות ושמרניות יש פתיחות וקבלה הולכת וגדלה כלפי חברי הקהילה הגאה. בנוסף, סיפורם של רבים מפליטי ונפגעי ההמרה, שערוריות אתיות הקשורות לבכירי המטפלים ( בשנה האחרונה גם בארץ) תרמו אף הם לעמעום הזוהר. במצב כזה, נדרש שדרוג דחוף ושיפור דרמטי ביחסי הציבור. ובזה בדיוק עוסקים אנשי ההמרה בשנים האחרונות. בהמשך, אציג כמה מהטיעונים הנפוצים שלהם ואבקש לבחון אותם בצורה ביקורתית.

בתור פתיח, אקח את ההלצה ששמעתי ממרצה למשפט פלילי בשנה א' ללימודיי ( ועם חבריי עורכי הדין הסליחה).

מהם שלושת הכללים של עורכי דין?

1. לעולם תכחיש

2. לעולם תדחה ( את הדיון)

3. לעולם תגבה שכר טרחה ( ולא בסדר הזה)

ההכחשה:

כללים אלו מתאימים מאד לדרך פעולה של מטפלי ההמרה העכשויים

ראשית, אמירתם היא "איננו עושים טיפולי המרה". בדומה ל"איננו גזענים / אנטישמים/ מכחישי שואה". כשבוחנים את הטענה, נוכחים לדעת שלרוב הכוונה היא שאינם משתמשים בטכניקות שהיו נפוצות בשנות ה- 70, של מכות חשמל או ניסיון לעורר הקאה וכו". אך טיפולי המרה מעולם לא היו בהכרח קשורים לטכניקה התנהגותית. למעשה, הם מעולם לא היו קשורים לשום דבר מוגדר וברור. תמיד היו אנשי טיפול שונים, מכיוונים שונים ופרספקטיבות תיאורטיות שונות, שהתיימרו לכך שהטיפול אצלם יכול לגרום לשינוי של נטייתו המינית של המטופל מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. ומעולם לא נמצא לדברים אלו בסיס מחקרי. לכן – איש טיפול שלא קורה לעצמו "מטפל המרה", אך המטופלים באים אליו כדי לשנות את נטייתם המינית הוא …מטפל המרה שמכחיש את היותו מטפל המרה.

הדחייה:

טיפול המרה היום חייב להתלוות בדחייה מרבית של כל אפשרות לכל אמירה ברורה לגבי תוכן הטיפול, המתודיקה הטיפולית, הביסוס התיאורטי שלו, ליווי מחקרי ואחוזי ההצלחה. בכלל, כדאי "למרוח" כמה שיותר מלל טיפולי מעורפל ולא להגיד שום דבר ברור. כי את הדבר הברור יכולים לבדוק. ערפול השיח נעשה בצורות שונות, להלן כמה דגימות נפוצות, שממשיכות, בצורה כזו או אחרת, את הטענה "אנו לא עוסקים בטיפולי המרה"

– "זה לא טיפול המרה, זה טיפול פסיכולוגי רגיל". אין דבר כזה, "טיפול פסיכולוגי רגיל" . מאחורי כל טיפול פסיכולוגי יש פרספקטיבה תיאורטית, בסיס מחקרי, רציונל ומטרת הטיפול. לשבת ולדבר על הרגשות "באופן כללי" זו לא מטרה טיפולית . ואם הטיפול הפסיכולוגי ה"רגיל" חותר לשינוי של הנטייה המינית- הוא טיפול המרה

– "הטיפולים של היום זה לא הטיפולים של פעם"- מה זה הטיפולים של היום ומה זה של פעם ובמה הם שונים? אם הכוונה היא, כמו שכתבתי בפסקה הקודמת, שהיום כבר לא נותנים מכות חשמל, זה לא מעיד על שינוי מהותי, אלא רק על הניסיון להמשיך לעשות היום את אשר נעשה פעם, בכלים אחרים.

– "אנחנו בכלל לא מדברים על הנטייה המינית" – אז על מה מדברים? ולאיזו מטרה מדברים על מה שמדברים ? מדברים על טראומה- כי מאמינים שהנטייה המינית נגרמה מהטראומה? מדברים על התמכרות- כי מאמינים שההחלמה מההתמכרות תוביל לשינוי הנטייה המינית? מדברים על הדימוי העצמי הנמוך? על הדימוי הגברי/נשי? מתוך מטרה לתקן שם משהו כדי שהנטייה המינית כבר "תתקן את עצמה"? זה בדיוק העניין- "לא מדברים" על הנטייה המינית, "לא מתמקדים" בה- אבל כל הזמן חושבים עליה.

– "באף טיפול אין 100% הצלחה"- וכמה אחוזי הצלחה יש אצלכם? 0%?

– "אנו לא מבטיחים 100% הצלחה" – וכמה כן ? וכשאין הצלחה- במה תולים זאת? ברצון שאינו מספיק ? ואם אין הצלחה בשינוי הנטייה המינית- האם המטפל יהיה מוכן ללוות את המטופל לגיבוש של זהות הומולסבית בריאה? או שהוא לא מאמין שדבר כזה קיים?

– "טיפולים נעשים ע"י איש מקצוע מוסמך ולפי שיטות טיפוליות מקובלות". אין שיטות טיפול מקובלות לשינוי של נטייה מינית. איש מקצוע שמבצע את הטיפולים האלו, עושה זאת בניגוד לחוות הדעת של ארגוני בריאות הנפש בארץ ובעולם, על אחריותו האישית בלבד וניגוד מוחלט לכללי האתיקה המקצועית.

– גם אין "שיטות טיפול מקובלות" לשינוי הנטייה המינית. למשל, בשנים האחרונות רבים ממטפלי ההמרה נעזרים בשיטה טיפולית של תנועות עיניים- EMDR. זו אכן שיטה מוכרת בעולם הטיפול שאכן הוכיחה את עצמה- בטיפול בטראומה, ועל יעילותה בתחום הזה התפרסמו עשרות, אם לא מאות מחקרים בעולם. לעומת זאת, אין אף מחקר שמראה על היעילות של EMDR לשינוי של נטייה מינית. ישנם כמה מאמרים בהם מטפלי המרה מתארים תיאורי מקרה של שימוש ב- EMDR תוך כדי טיפול המרה- אך לא ברור כלל מה הייתה הוצאה והאם היא החזיקה לאורך זמן.

– הערה חשובה: ארגון המרה עולמי מפרסם כתב עת שנקרא "Journal of Human Sexuality". כרגיל, השם מטעה. זהו לא כתב עת לחקר המיניות האנושית, אלא בטאון פנימי של אנשי ההמרה, שמפרסמים בו את המאמרים של עצמם ( שאף כתב עת רציני אחר לא מוכן לפרסם), ללא כל ביקורת עמיתים – והכול מתמקד רק בזהות להטבית והמאמץ לשנות אותה. בגיליון אחרון, התפרסם משהו חסר תקדים- קבוצה של מטפלי המרה בכירים ומוכרים ביותר ענתה על מקבץ השאלות שהופנה אליה ע"י המטפלים מהקהילה הגאה ( התשובות נערכו ע"י עורך כתב העת, קריסטופר רוזיק, שגם הוסיף להם דיון מסכם). אחד הדברים העולים בבירור מהתשובות זה שלטיפולי ההמרה ( רה אוריינטציה, העצמה מגדרית, רפרטיביים או כל דבר אחר) אין כל בסיס משותף, מחקרי או טיפולי. כל מטפל כזה עושה מה בראש שלו, פחות או יותר. ובמאמר מוסגר- זו גם הסיבה שבגללה קשה עד בלתי אפשרי לאסור על טיפולים אלו בחוק.

והתשלום:

אמרנו- לעולם תגבה שכר טרחה. בואו נפסיק להתבייש ונאמר זאת בבירור- טיפולי ההמרה אינם נעשים בהתנדבות. וזכותו של האדם שמשלם 300-400 ₪ לשעה, לדעת, על מה הוא משלם, מהו הבסיס התיאורטי והמחקרי של הטיפול ומהם אחוזי ההצלחה. בטיפול המודרני, המטופל אינו פסיבי, אלא בא מעמדה של צרכנות מושכלת. ואם הסחורה נראית לו פגומה- הוא לא יקנה.

– מטפל המרה אחד עז מצח במיוחד, ענה לי פעם : "משלמים לי על השימוש שנעשה בזמן שלי". אז התשובה היא שאנשים משלמים לו לא בגלל שהם אוהבים את הטפטים אצלו בקליניקה או כי הקפה שהוא מכין להם טעים במיוחד, אלא כי הם מאמינים שהוא יכול לעזור להם לשנות את נטייתם המינית. ואם הם היו יודעים, מהו סיכויים האמתי לכך- יש להניח שהם היו חושבים על אפיק השקעה נאה יותר למיטב כספם.

אז מה בסוף?

אנשי ההמרה מן הסתם ימשיכו בשלהם. עלינו, הקהילה הגאה, הדתית והכללית, כדאי להתארגן לפי כללי הפעולה הבאים:

– להמשיך ולעשות את מה שניסיתי לעשות ברשימה הזו ובאחרות שפרסמתי. לחשוף את ההנחות התיאורטיות של טיפולי ההמרה, את חוסר העדות המחקרית ליעילות שלהם, ואת חוסר הבסיס התיאורטי והמחקרי

– לחשוף את המניעים של האנשים שמקדמים את טיפולי ההמרה: רבנים , ארגונים חוץ פרלמנטריים שנלחמים נגד הקהילה הגאה ( "בוחרים במשפחה", "חזון" ) ופוליטיקאים אנטרסנטים ( מוטי יוגב )

– להימנע בשום פנים ואופן מהתקפה על האנשים הפונים לטיפול המרה, מהלחץ המשפחתי, הקהילתי, או מתחושת הקונפליקט הדתי שאינו בא על פתרונו. אני ועוד פעילים רבים בקהילה הגאה היינו שם- ניסינו לשנות את עצמינו ככל שיכולנו. ואני של היום אינו רוצה ואינו מעוניין לזרוק אבן באני של אתמול

– עבור אלו, חשוב וצריך להעמיד כמה שיותר חלופות- מסגרות טיפול מקצועי, בהם אנשי טיפול, דתיים וחילוניים, סטרייטים ולהט"בים, יוכלו לעשות עבודה טיפולית סביב הקונפליקטים הדתיים שבקיום הדתי הלהט"בי, את המשברים האישיים, את המצוקות הרגשיות הנלוות ( טראומה/ התמכרות/ חרדה/ דיכאון/ אובססיה/ משבר רגשי-רוחני וכו) באווירה לא שיפוטית ולא מכוונת לתוצאה גזורה מראש.

בעולם כזה, שכר הטרחה שאנשי ההמרה ה"משודרגים" יוכלו לגבות מאתנו יהיה נמוך, עד בלתי משתלם.

רב לך !

פניה לרב זייני

לרב פרופ' אליהו רחמים זיני שלום

שמי זאב שביידל, אני חוזר בתשובה, איש טיפול, וחבר בקהילה הדתית הגאה. מעולם לא פניתי אליך בכתב, למרות שהייתה בינינו נקודת השקה אחת, לפני שנים רבות, אותה אזכיר בהמשך.

במהלך השנים, הייתי רגיל לראות באופן אוטומטי את שמך חתום מתחת לכל גילוי דעת או הצהרה הומופובית ( כגון גיבוי לרב לוינשטיין, לרופא ההומופוב ד"ר סודי נמיר, או התנגדות לגילוי דעת ליברלי ואנושי של רבני "בית הלל"). לכן, הפעם באמת הופתעתי לראות כי שמך הושמט מרשימת החותמים להגנתו של הרב שטרן – שאילו הקהילה הדתית הגאה כבר התייחסה. מהרשימה שפרסת ב"סרוגים" התברר, שלדעתך מכתב הרבנים ודבריו של הרב טאו אינם הומופובים דיים, ומאשימים את הלהט"בים הדתיים רק בהרס המשפחה, ולא בהרס החברה והיקום כולו. נראה כי גם בהומופוביה יש המהדרין, המהדרין מן המהדרין, גלאט כשר, וכל המרבה הרי זה משובח.

קצפך יצא הפעם על אנשי חמ"ד שמנסים, לאט ובעדינות, להכיר את סיפורי החיים של להט"בים דתיים, כדי להבין את המצוקות של תלמידיהם. אתה מאשים אותם בנמיכות רוח בפני הפקרות מערבית ואהרן ברק ( הוא לא קשור, אבל סתם יש הזדמנות לבעוט בו ). אז בתור פעיל ותיק בקהילה הדתית הגאה, אני רוצה לספר לך, רב ד"ר אליהו זייני, שזה קורה באשמתך ! באשמתך ובאשמת הרבנים שכמותך, חותמי המכתבים למיניהם. לפני כעשר וחצי, חבריי ואני התחלנו להיפגש עם הרבנים ולעורר מודעות. לא היו לנו אז דעות נחרצות או מטרה מאד ברורה. רצינו בעיקר להיפגש ולשמוע, מה יש לרבנים להציע. רובנו גם יישמנו עם כל המרץ וכל המאמץ את כל ההמלצות וההצעות של מורנו ורבותינו. והיום, כעבור עשור וחצי, בערך, מאז שהומואים ולסביות דתיים התחילו לצאת מהארון, ניתן לסכם את ההתמודדות של רבני הציונות הדתית ( ושלך ) עם נושא הדתיים ההומולסביים במילה אחת- כישלון מוחלט. זה לא ציון "מספיק בקושי"- זה נכשל ! גם במועד ב' ומועד ג'.

כל מה שאתה ורבנים אחרים היו מסוגלים להציע לנו – הדחקה, חיים בארון, נישואי שקר והסתרה, טיפולי המרה ונישואין עם לסביות – התגלה ככישלון נחרץ. רובנו המוחלט לא הצליח בכך, הנישואין התפרקו, הדיכאונות גברו, חוסר התפקוד חגג, המשברים האישיים העמיקו – והחלום המתוק של בית כשר ונאמן בישראל רק הלך והתרחק.

לכן, כעבור אי אלו שנים, הבנו ש"אין הדבר תלוי, אלא בנו". וכך הקמנו את הקהילה הדתית הגאה. ותמכנו אחד בשני, וגדלנו, ויצאנו מהארון מול ההורים, המשפחות, החברים, הקהילות, הרבנים – וכל הציבור הדתי כולו. בשנים האחרונות, אנו צועדים בגאווה ובראש מורם , במיוחד במצעד בירושלים, כחברי הקהילה הדתית הגאה – ומוקפים במעטפת וחיבוק של קהילה דתית סטרייטית תומכת.

זה לא שליציאה מהארון שלנו לא היו מחירים. ופה אני רוצה לחזור להשקה שהייתה לנו לפני שנים. יצאתי מהארון לפני חבר טוב ( כך חשבתי בטעות ) , שהיה תלמיד בטכניון, וגם חיתנת אותו. הייתי בחתונה, שמחתי בשמחתו, רקדתי עד דלא ידע וגם ביקשתי ממנו ברכה לזיווג הגון. מה לעשות שהדבר לא הסתייע. אך האמנתי שהחבר הוא חבר טוב, כאמור, לכן כעבור מספר שנים, כשהתחלתי לצאת מהארון, נחשפתי גם מולו. אז החדשות הרעות הן, שאתה המלצת לו לנתק איתי את הקשר, כל עוד "לא אחזור בי מדרכי הרעה", וכך הוא עשה. וגם זו לטובה. והחדשות הטובות הן, שרוב חבריי הדתיים החליטו לקבל אותי כפי שאני ולא לשאול אותך. וגם לא רב הומופוב אחר.

אספר לך עוד משהו. לאחרונה ממש נערך בירושלים אירוע של קהילה דתית גאה – הורים וילדים. זה היה פורום מרגש מאד, שבו הורים של דתיים הומולסביים ישבו יחד אתנו, הילדים שלהם, ודיברו אתנו על החיים ועל הקבלה. חלק מהזמן היה להם קשה. חלק מהזמן לא הסכמנו על הכול. וטוב שכך. אבל העיקר היה שם- הרצון האמתי של ההורים להכיל ולהקשיב לילדים שלהם. והרצון שלנו להקשיב להורים. ולא להקשיב לך -ולשכמותך. וזו ההבנה שלי, כפעיל דתי גאה, ושל כולנו – כפעילים. פעם האמנו שאנו צריכים לשכנע אותך ואת שכמותך לשנות את דעתך. היום- אנו מאמינים שאנו צריכים לגרום לכמה שיותר אנשים, הורים, חברים, אחים ומחנכים פשוט לא להקשיב לך. בינתיים, נראה שדי מצליח לנו. וגם אנשי החינוך הדתי מתחילים להבין, שהם לא יגיעו רחוק אם הם יקשיבו לך. כי הם, בשונה ממך, מתעסקים לא בתיאוריות מופשטות ומספרים מתמטיים, אלא בתלמידים אמתיים עם מצוקות אמתיות. ולכן גם הם בוחרים היום להקשיב לנו. וזו גם הסיבה שאתה נלחץ כל כך.

אז רב זייני, אני לא מבקש ממך דבר. לא רוצה את האהבה שלך ולא את החיבוק. כלשונו של הסופר אנדרה ז'יד , אני מעדיף שתשנא אותי בשל מה שאני, מאשר שתאהב אותי בשל מה שאני לא. וביום חמישי הקרוב אצעד ברחובות בירתנו ירושלים, יחד עם חבריי ותומכיי, למען קבלת האחר ואהבת ישראל האמתית. כפי שלימד אותנו הרב קוק. כפי שלימד אותנו מורך הגדול, עמנואל לוינס. לא ננסה לגייס אותך לשורות שלנו. פשוט נשאיר אותך גנרל בלי צבא, ששופך את מררתו על המקלדת.

עלה נעלה לירושלים

זאב שביידל, ציוני דתי גאה