מה אתם עושים כשאתם נתקלים בעובדה מעצבנת ? עובדה ש"לא בא לכם עליה" ? מתעמתים איתה ? מתעלמים ממנה ? משנים את דעתכם ?
המשבר סביב הילדים של זוגות גייז בתאילנד הוא הזדמנות להתבוננות נוספת בכל הנושא של הורות גאה. זהו נושא מורכב. כפי שכבר כתבתי בעבר– הוא מורכב גם עבור אלו שבאופן כללי רואים את כל יתר הזכויות של גייז בעין חיובית. לאחרונה בקהילה האקדמית שוב התלקח פולמוס בנושא- שגלש חיש קל לתקשורת הכללית, כשכל הצדדים התחילו "לזמר" את הזמירות המוכרות שלהם. אז מה קרה ?
מחקרים שהתקיימו עד עכשיו ביחס לילדים שגדלו אצל זוגות מאותו מין, אמרו בד"כ שאו שאין הבדל בין ילדים אלו וכאלה שגדלו אצל זוגות הטרוסקסואלים- או שאפילו לילדי להט"בים יש יתרונות בתחומים מסוימים. על סמך מחקרים מן הסוג הזה, גופים נכבדים כמו איגוד פסיכיאטרי והאקדמיה הפדיאטרית של ארה"ב סמכו את ידיהם על הנושא של הורות גאה- והשמרנים הדתיים הקימו קול זעקה גדולה על האג'נדה השמאלנית שהשתלטה על ארגוני בריאות הנפש. בשנת 2012 חלה תזוזה מעניינת בשיח הזה. חוקר מאוניברסיטת אוסטין, טקסס בשם מרק רגנרוס, פרסם מחקר על מדגם גדול ומייצג של הורים חד מיניים שהוא השווה בינם לבין צורות הורות אחרות- הורים גרושים, חד הוריים והטרוסקסואלים נשואים. למעשה, זה היה מחקר ראשון מסוגו שהשווה את ההשלכות של צורות שונות של מבנה המשפחה על צורת הגדילה של הילדים. והתוצאות שרגנרוס קיבל הראו באופן ברור שזה כן משנה באיזו מסגרת הילד גדל. ילדים שגדלו אצל זוגות מאותו מין היו הרבה יותר בעיות רגשיות, הרבה פחות הצלחות בלימודים והרבה יותר התנהגויות של הרס עצמי. עולם המחקר היה כמרקחה. האשימו את רגנרוס באג'נדה פוליטית, בכך שהוא סילף את הנתונים, ניסו לאיים על קרנות מימון המחקר שלו, גינו אותה בחריפות. מאידך- השמרנים העלו אותו על הנס כשבפיהם הטענה : "הרי אמרנו כל הזמן שילד זקוק לאבא ואימא כדי לגדול בצורה תקינה ! אז הנה- עכשיו זה לא אנחנו, אלא חוקר מכובד שגם ערך מחקר מוקפד". מאוחר יותר בשנה החולפת התפרסם עוד מחקר, הפעם על מדגם קנדי גדול, שתמך בטענה של גרנרוס לגבי היבט אחד- הישגים של ילדים לזוגות חד מיניים בבתי הספר. אז מה עושים עם זה עכשיו ?
ראשית, לא קופצים מיד למסקנות. קיימים עדיין הרבה מחקרים שמצביעים על התפתחות תקינה אצל ילדים של זוגות מאותו מין.
שנית, בואו נזכור שבדיון הזה לשני הצדדים יש אג'נדות. אלו ששמחים לצטט את רגנרוס ואת אלן- לא בדיוק רצים לפרסם נתונים שסותרים את דעתם, גם אם הם נעשים על מדגמים מאד גדולים- דוגמת המחקר האוסטרלי בנושא שכעת פרסם רק תוצאות מוקדמות.
שלישית, לא בטוח כלל מה צריכה להיות המסקנה מהמחקר של רגנרוס ואלן. הם עצמם לא בטוחים בזה. הם גם לא יודעים כיצד להסביר את הממצאים שלהם.
ורביעית- אתייחס בכל זאת להערה מתודולוגית אחת לגבי מחקרו של רגנרוס שעליה דיברו רבים- ואף הוא עצמו. נקודה מרכזית של התייחסות אצלו הייתה יציבות של זוגות מאותו מין לעומת זוגות הטרוסקסואליים. וגם אצלו יוצא שילדים אצל זוגות יציבים ומבוססים מאותו מין "יוצאים בסדר". אז אולי כדאי לנו, במקום להכפיש את החוקר, להקשיב למה שהוא אומר לנו ?
כאמור, הורות גאה היא סוגיה טעונה באופן כללי. לא יעזור לנו אם נקים סביבה חומות של תקינות פוליטית. תשובה למחקר בעייתי אינה השמצת החוקר- אלא מחקר טוב יותר, שמוסיף להבנת הנושא. והבנת הנושא יכולה להוסיף להבנת הדינמיקה של זוגיות חד מינית והן של הורות.
על כלל ופרט 
תגובות
הבעיה גם במחקר הזה וגם במחקר של רגנרוס היא זהה: הם משתמשים במידע ממפקד האוכלוסין, אבל מפקד האוכלוסין אינו נותן מידע על ההיסטוריה של המשפחות הללו. כיוון שכך, תחת הכותרת הסתמית של "משפחה חד-מינית" יכולים ליפול זוגות חד מיניים שהביאו ילד לעולם במשותף מחד גיסא, וזוגות שבהם אחד ההורים הביא איתו לקשר ילד מנישואים קודמים שהתפרקו – כלומר, ילד שבא מבית שבור וחווה פרידה של ההורים ומעבר למערכת אחרת. ומאחר שמדובר כאן בקבוצת גיל של בי"ס תיכון, ומאחר שזוגות חד-מיניים שמביאים ילדים לעולם הן תופעה שהתחזקה בעיקר בשנים האחרונות אפשר להניח (אם כי אי אפשר לוודא) שהמשפחות במחקרים הללו הן יותר מן הסוג השני – ואז נשאלת השאלה מה הרלוונטיות של הנתונים הללו למשפחות מהסוג הראשון.
הכפפת העובדות לאידאולוגיה היא דבר מקומם.
אני לא בטוח, שגם אם יתגלה שממצאיו של רגנרוס נכונים, זה בהכרח אמור לשנות בשאלת הזכות העקרונית של זוגות חד-מיניים להורות. אם למשל ימצא מישהו, שלהורים שנמצאים בנישואים שניים (כלומר הם התגרשו מבן-זוג קודם) יש בממוצע תפקוד נמוך יותר מילדים אחרים, האם יתיחסו להורים כאלה אחרת כאשר ינסו לממש את רצונם בהורות? כנ"ל אם ימצאו כך לגבי הורים מיישובים נידחים, או ממיעוט אתני כזה או אחר, וכן הלאה.
אני מחפשת מחקר על אושרם או הצלחתם של ילדים להורים הומוסקסואלים ולסביות שנעשה בישראל. האם ידוע למישהו על מחקר כזה?
הזכות להורות לא מחייבת הצדקות. לכל אחד עומדת הזכות הזאת. האם ראוי לעשת מחקר על אושרם והצלחתם של ילדים להורים בעלי מוגבלות? או חסרי השכלה? – ברור שלא. למה אתה מחליט שזאת סוגייה טעונה? "טעונה" בעיני מי??
בוודאי שזכות טעונה הצדקה, היות שלומר שלמישהו ישנה זכות זו טענת עובדה עליו(ועל העולם) וכל טענת עובדה צריכה ביסוס והיגיון, טענה שנכונה לגביי אדם אחד אינה נכונה לגביי אדם אחר. והזכות של הורה לגדל את ילדו בלא קשר למגדרו (של ההורה) לא צודקת יותר מהזכות של ילד (ע"פ טענת המחקר) לקבל הזדמנות להצליח/לחיות בתא משפחתי אשר מיטיב עם עמו/ועוד.
אני רק מעלה נקודה טכנית, לא מביע דעה לכאן או לכאן.