האהבה הזאת–לט”ו באב

"האהבה הזאת שלנו בונה לנו חדר" ( עברי לידר)

לכבוד ט"ו באב, בואו ונדבר על האהבה …

"אם יתן איש כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו "

ומהי אותה אהבה?

כך כותה הרב אבינר בספרו "ואהבת לרעייתך כמוך"

"אהבה מבוססת בהתחלה על משיכה ויש לזה חשיבות בשלב המוקדם. אך טבעה ועוצמתה של אותה משיכה הולכים ומשתנים ככל שהזמן עובר. האהבה הרומנטית מתחלפת לה בהיכרות אישית ובדאגה הדדית לשלומו וטובתו של האדם האחר. אהבה פירושה להיות אנכי פחות ורגיש יותר לצרכים של האדם השני, להיות פחות ביטוי של התלהבות ויותר ביטוי של קרבה"

נכון שזה יפה ?

אוי רגע…

אני חושב שהתבלבלתי בציטוט, סליחה

זה לא הרב אבינר

זה ד"ר ריצ'ארד איסיי, בספרו "מחויבות והחלמה: גברים הומוסקסואלים והצורך שלהם באהבה רומנטית". איסיי היה פסיכואנאליטיקאי הומוסקסואל ויהודי חילוני, שהיה נשוי לאישה במשך עשור ועבר פסיכואנאליזה ( במשך עשר שנים ) על מנת "להשתחרר" נטייתו. לאחר שנוכח בכישלון מוחלט, סיים את האנאליזה, התגרש מאשתו ובנה זוגיות עם גבר, גורדון הארל, לו מוקדש הספר.

בקיצור, האיש ידע דבר אחד או שניים על האהבה.

אז כמו שאומרים אנשי טיפול- היכן זה פוגש אותנו? איפה אנחנו עם האהבה הזו בט"ו באב ?

זה פוגש אותנו, למשל, ברשימתו של הרב רוזן לכבוד ט"ו באב, בה הוא אומר ש"אינני מאמין כי ניתן לייצר במסגרת חד-מינית תחליף למשפחה בגיל מבוגר.אינני מאמין במחקרים סוציולוגיים (אם יש כאלו?) שמצביעים על יחסי משפחה חד-מיניים הדוקים בגיל מתקדם, ואני משער כי הפירוד היא האופציה הרווחת".

לכן יהיה זה רק הגיוני, להציע את מה שהוא מציע בסוף הרשימה: "נשוב לגיל הצעיר; חשבו על 'ערכי משפחה' כאינטרס קיומי שלכם הדוחה לעתים ערכים או אתגרים אחרים. תנו עיניכם למשפחה"

או במילים יותר פשוטות- עזבו אתכם מאהבה ומרומנטיקה. הרי בכל מקרה תיפרדו והזוגיות שלכם תתפורר. תקימו משפחה עם המין השני – ויהיה מה שיהיה. לפחות לא תישארו לבד לעת זקנה.

בינינו- כמה מאתנו, להט"בים דתיים וגם חילוניים, חושבים את זה לעצמנו? או לפחות כך חשבנו עד שמצאנו זוגיות?

בשביל זה בא המחקר החדש ומראה, שזוגיות גאה מורידה באופן דרמטי את הסיכוי לדיכאון, לחרדה ולאובדנות. שהיא מרפאת את הנפש- כמו שכל אהבה עושה. ולכן- מי שבא ו"סוגר" אותנו בעולם ללא יכולת ליצור זוגיות, בעצם מקבע אותנו במקום של סבל נפשי מתמשך ללא יכולת לרפאו. כולא אותנו במצב הקרוב לפיקוח נפש. והכול- למען ערכי המשפחה.

אולי זה מה שמחבר בין תשעה באב לט"ו באב. כבר כתבתי בעבר, שתשעה באב בעיניי הוא אבל על הפער הגדול בין פנים וחוץ, על מסגרות חיצוניות נוצצות שמבטיחות הרבה, אך בעצם אין להן כל תוכן, על האומרים "היהל ה', היכל ה' המה"- ואין בידם להושיע.

מסגרת של משפחה היא מסגרת טובה רק עם יש לה תוכן. תוכן של אהבה ואחווה ושלום ורעות ואינטימיות בריאה ודאגה לזולת ואמון ונאמנות. ומסגרת בלי תוכן, מסגרת שיש בה שקרים וסודות והסתרות וניכור ועלבון ובגידה – היא מסגרת מרעילה והורסת. ממש לא ברור כמה היא יציבה. אך גם אם היא יציבה, היא מזכירה למדי מסגרת אחרת, שבכל תנאי נשארת יציבה לגמרי. ארון קבורה.

שמא על זה שרו בנות ירושלים ברכמים. "בחור, אל תתן את עיניך ביופי. אל תסתכל על הדבר החיצוני. על ה"מסגרת". על מה ש"אומרים לך שמקובל". תסתכל על התוכן. תסתכל האם אפשר לבנות אהבה ואחווה ושלום ורעות. ואם תזכה- תוכל להקים משפחה שאינה "מסורתית", אבל כזו שתחבר אותך לאהבה אמיתית ותרפא את כאבי הנפש שלך. ושל האדם שני. שיהיה לך בשביל מה לאסוף את עצמך אחרי האבל של תשעה באב- שבו אולי התאבלת, הנוסף לאבל על חורבן הבית, על חורבן בית החלומות שלך, שדמיינת את חופה וקידושין בעיני רוחך והתברר שכל זה אינו עתיד להיות. ולא תבנה את בית חלומותיך שרצית. אבל תבנה בית אחר – המבוסס על קרבה אמיתית. מרחב שבו יש מקום לשני לבבות.

מי יתן בקרוב אצל כולנו- עד ט"ו באב הבא עלינו לטובה.